חלומות על שמאל מזרחי תל-אביבי

 
"חולדאי הוא איש ימין קיצוני, קפיטליסט מבחינה כלכלית, בעוד שחנין הוא חברתי וסביבתי. זו הבחירה שלי היום" אהרון מדואל בריאיון עם דוד מרחב ב"מקור ראשון", 24.9.2008.
 
מערכת הבחירות לראשות העיר בתל אביב מעלה כיווני מחשבה מעניינים לגבי (אי) היכולת ליצור שמאל בישראל. תל-אביב מתפקדת כעיר המשפיעה בישראל, שהיא גם בירת העסקים והתרבות. בדיקה זהירה של צורות ההתארגנות הפוליטיות בתוך תל-אביב יכולה ללמד אותנו דבר או שניים על החברה בישראל.

במשך תקופה ארוכה לא היה ברור מי יעמוד בראש המחנה שיתמודד אל מול רון חולדאי. עם הכרזת המועמדות של ח"כ דב חנין ביחד עם תנועת "עיר לכולנו" החלה מערכת הבחירות להתארגן סביב קווים פוליטיים. חנין הוא חבר כנסת במפלגת חד"ש שהיא מפלגה יהודית וערבית, בעלת קווים סוציאל-דמוקרטים והתנגדות לצדדים האכזריים של הציוניות, אשר מכילה הכרה בלאומיות הפלסטינית. החבירה של ח"כ דב חנין לאהרון מדואל, פעיל חברתי המצביע למפלגת הליכוד משכונת כפר-שלם החלה לייצר קו פוליטי חברתי מסוג חדש. לראשונה אחר תקופה די ארוכה (זכורה לנו החבירה של צ'רלי ביטון מהפנתרים השחורים למפלגת רק"ח ההיסטורית) נוצרה סולידאריות בין השמאל הרדיקלי ששכן במפלגת חד"ש לבין נציג מהמחנה המזרחי. מדואל השתייך בהצבעה הארצית למחנה הליכוד. אך כרגע מפלגת הליכוד בתל אביב לא ביקשה לרוץ לראשות העיר. בנוסף, כידוע, שכונת כפר-שלם סבלה מדיכוי קשה מטעם העירייה. מדואל החליט להצטרף ל"עיר לכולנו" כדי להשמיע גם את קול כפר שלם וגם למחות בתוקף על היעדר מדיניות חברתית כוללת בתל-אביב.

הראשונה להתעמת עם מחנה של חנין הייתה דווקא ח"כ שלי יחימוביץ' ממפלגת השמאל הציוני – "העבודה" – שהכריזה על תמיכתה ברון חולדאי. וזאת למרות שהאחרון מבטא במדיניותו את כל מה שלא מקובל אצל יחימוביץ'. חולדאי בעל מדיניות שמרנית ניאו-ליברלית ושאינה מתחשבת בצרכי האוכלוסיות הרחבות, אלא בנויה כדי להתאים לצרכי בעלי-ההון בלבד. יחימוביץ' הייתה צריכה את תמיכתו של חולדאי במפלגת העבודה כחלק מברית אסטרטגית שהיא יצרה עם ראש המפלגה ח"כ אהוד ברק לאחר מעברה מהמחנה של ח"כ עמיר פרץ. אך יחימוביץ' לא הסתפקה בהכרזה הקונפורמיסטית והשמרנית שלה בתמיכה בריצת חולדאי לראשות העיר, אלא תקפה את חנין משום ש: "שאלת שירת התקווה, הסרבנות, הציונות – הן שאלות קריטיות ומהותיות בבחירתי." (הנה התשובה של חנין).

יונתן אפרת המייצג את מפלגת דע"מ בראשות אסמא אגברייה (שהיה לי העונג לערוך איתה את אנתולוגייה השירה "אדומה" מ.ש) יצא נגד ח"כ חנין בשל בחירתו במדואל להיות סגנו ואמר כי:  "הצבעת חנין קיבלת מדואל". אפרת השתמש בזהות הקפיטליסטית והימנית של הליכוד כדי להסביר מדוע במידה וחנין לא ייבחר לראשות העירייה וישאר בכנסת – נקבל את אהרון מדואל כנציג במועצת העיר. אפרת ייצג דווקא את השמאל האשכנזי. אמנם הוא לא הכריז על כך. יחד עם זאת היציאה שלו נגד החיבור של מדואל עם הליכוד סימנה את חוסר היכולת לתפוס את החזון החברתי של עיר לכולנו ביצירת זהות כוללת. באופן מודע ובלתי מודע ובטיעונים שונים חברו מפלגת דע"מ ביחד עם מפלגת העבודה (התמיכה של ח"כ שלי יחימוביץ' ברון חולדאי) למחנה של השמאל ציוני-אשכנזי צר. מחנה זה דחה את הפלטפורמה הדו-לאומית הקיימת בחשיבה של ח"כ חנין מצד אחד, ודחה את הייצוג המזרחי בכניסת מדואל לתפקיד בכיר במפלגת "עיר לכולנו" מצד שני. שוב נותרנו כלואים בין חוסר היכולת לצפות ליותר מקווי החשיבה הלאומיים והכלכליים השמרניים שדוחים את השינוי במחנה החברתי והמדיני. חשוב לציין כי גבול ההפרדה בין "המדיני" לבין "החברתי" מדומיין. משום שהוא מניח כי הכיבוש הוא לב כל הרעה. בעוד שהמדיניות המדירה של ישראל הופנתה פנימה אל אוכלוסיות שונות בראשיתה. מה גם שעד 67 ישראל לא רכשה לעצמה גבולות ברורים וריבונות יציבה. כמו כן הדרישות להכרה בלאומיות הפלסטינית מתקיימות הן בתוך ישראל והן מחוצה לה.
 

גם ירוק וגם אדום, גם לבן וגם שחור

יונתן אפרת תקף את חנין שהביא מושגים לפוליטיקה של הזהויות של השמאל כמו המאבק האקולוגי, הסביבתי, הירוק ושהוא לא שם מאמציו במרכז השאלה המעמדית: " אפשר להשוות בין בעיותיה של חד"ש לאלו של ת"א-יפו. אותה הסתיידות עורקים עירונית, שחנין מזהיר מפניה, קיימת במפלגתו, שבעורקיה זורם דם רע בין יהודים וערבים. אותם גורדי שחקים נוצצים, שנואי נפשו של חנין, שמשתלטים על הנוף העירוני, מזכירים את האג'נדה הירוקה שחנין מקדם – שבילי אופניים, תחבורה אפקטיבית וזיהום אוויר (בעיות של מרכז העיר) – שמסתירה את הבעיות האמיתיות של עוני, אבטלה וקיפוח (בעיותיה של יפו ושכונות הדרום)."  טענה זו היא חלק מטענה רחבה יותר שנשמעת כנגד הפוליטיקה של השמאל החדש שהתארגן סביב צירים פמיניסטיים, אתניים, לאומיים, גזעיים ולכאורה שכח את המרכיב ה"מעמדי" שבתוכה מאז המהפכה של סוף שנות השישים במערב. לקלאו ומוף טוענים שתפיסת החברה כטוטלית הניתנת להבנה מושלמת, אם מתבוננים בה מנקודת ראותו של מעמד הפועלים, נמצאת במשבר סופני. עושר המאבקים החברתיים, עושר העשייה החברתית, אינו מאפשר עוד לאחוז בתפיסה המתייחסת לחברה כטוטליות בעלת מרכז אחד – רובד הייצור.
ברשימת "יאפא" בחרו שלא לתקוף את חנין ורשימת "עיר לכולנו", אך באופן די אסרטיבי הם סרבו להתאחד בתוך קווי המחנה החברתי של חנין. כך הם נשארו מאוחדים סביב המרכיב החברתי הלאומי הפלסטיני-ישראלי. מפלגות בל"ד וחד"ש חברו לכדי מפלגה לאומית ערבית כדי לשמור על האינטרסים של יפו, שנדמה שלא רק מוזנחת ומופלית חברתית, אלא גם נמכרת לבעלי-ההון החמדנים בחסות ראש העיר חולדאי. הישארותם מחוץ לקואליציה של חנין מראה גם על ההפרדה המובנית בין המחנה הלאומי – פלסטיני, לבין זה החברתי – יהודי.

רשימת "עיר לכולנו" יכולה הייתה להתארגן לפי ועדי השכונות השונות בעיר, אך הבחירות שבתוכה לא היו קשורות למבנה הלוקאלי, אלא ייצרו שוב סוג של מבנה היררכי של אסיפה כללית של החברים שבחרה את הנציגים (אמנם הרשימה בעלת מועמדות רציניות כמו יעל בן יפת מהקשת הדמוקרטית המזרחית ועו"ד שלי דביר שביחד עם שתיהן שיתפתי פעולה בפרויקטים שונים מ.ש.). למרות המבנה ההיררכי ואולי שוב כחלק מהתפיסה הייצוגית המפלגתית נבחר מדואל למספר שתיים. חשוב לציין כי יחד עם זאת מפלגת "עיר לכולנו" מתעתדת לבנות צוות של ראשי שכונות שייצגו את טובת צרכי השכונות השונות.

רוב הסיכויים שדב חנין לא ייבחר לראשות העירייה. בתנאים שנוצרו חנין היה צריך לפרוש מהכנסת ולרוץ לעיריית תל-אביב כחלק מהתחייבות לחזון לטווח ארוך יותר. אך חנין בחר שלא לעשות כך. אפשר לברך על הבחירה של מדואל לתפקיד סגנו, אך אפשר לשאול שאלות נוקבות מדוע "עיר לכולנו" לא לוקחת ברצינות רחבה יותר את הריצה לראשות עיריית תל-אביב.

מערכת הבחירות מלמדת אותנו כי ישנה דחייה מיצירת גבול רחב ועבה בין הלאומיות הציונית לבין זו הפלסטינית, כמו גם בין מסמן הזיהוי האשכנזי לבין זה המזרחי. ההתפלגות בשמאל החברתי מראה על הקושי לבנות מסגרת רב-תרבותית רחבה שכוללת שונות והבדל ונשענת על חזון משותף. בינתיים נדמה כי יש רק מרוויח אחד (והרבה מפסידים) מחוסר היכולת להתארגן סביב מחנה חברתי רחב והוא רון חולדאי.
 
מתי שמואלוף, משורר ועורך העומד להצביע למפלגת "עיר לכולנו" בראשות ח"כ דב חנין בבחירות הקרובות למועצת העיר תל-אביב.

 

מאמר הדעה התפרסם לראשונה ב"העוקץ", 21.10.2008.

 

עוד שתי תגובות מרתקות נגד דב חנין ועיר לכולנו דווקא מהצד של השמאל הליברלי המתון:

 

אבירמה גולן בהארץ:

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1032435.html

 

ניסים קלדרון ב-YNET:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3611325,00.html

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן

0 תגובות בנושא “חלומות על שמאל מזרחי תל-אביבי

  1. אבל תמכתי ואני תומך בריצה של חנין(למרות שאתה צודק במה שכתבת.לצערי,הציבורים שאתה מדבר עליהם עדיין לא בשלים לקשר שכתבת עליו),מכיוון שעצם הפעולה לבחירתו של חנין(למרות כל החסרונות הצודקים שהעלית) מזיזה ציבורים מסויימים לנקיטת עמדה ויוזמה כדי לקחת את גורלם בידם.אני מקווה שהמשתתפים בקמפיין למען חנין ימשיכו לכיוון הנכון והצודק שכתבת עליו.(הקשרים בין חלקי האוכולסיה השונים, שאינם שונים כלל ועיקר מבחינת האינטרסים המשותפים שלהם.)

    אהבתי

  2. לאזרח. מעניין ללמוד מהתגובות בהעוקץ על גיוון של רצים במערכות הבחירות ברחבי הארץ.

    לירושלמית תודה על התיקון. שיניתי. התכוונתי למרכזיות של תל-אביב ולא לגודלה הפיזי.

    אהבתי

  3. לפעמים מתי נראה שהפריזמה המזרחית משתלטת אצלך על הכל…וחבל. עם מישהו הוא גזען חשוך (והליכוד היא מפלגה חשוכה)
    גם עם הוא מזרחי צריך להמנע ממנו,
    לדעתי ישנה סתירה בין "פעילות חברתית" לחברות בליכוד הליכוד היא תנועה אנטי חברתית ואנטי מוסרית במובהק (וביננו גם אנטי מזרחית) בתור מצביע חד"ש אני אמנע מהרשימה של חנין בבחירות הקרובות בגלל חבירתו למדואל ואתן את קולי לדע"ם

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s