קנוט המסון

קנוט המסון אחד מהסופרים האירופאים הידועים והמשפיעים, זוכה פרס נובל בשנת 1920. יותם ראובני מהוצאת נמרוד החליט לתרגם את הספר האחרון "שבילים סבוכים" דווקא מהשפה האנגלית ולא מהשפה הנורווגית בו הוא נכתב. התרגום נתמך בידי האגודה לקידום התרבות הנורווגית – "NORLA – Norwegian Literature Abroad, Fiction & Non-fiction". המסון נחשב לדמות שנויה במחלוקת כיום בעקבות תמיכתו במשטר הנאצי ובמשטר הבובות שהקים בנורבגיה בראשות קוויזלינג. המסון עצמו מסר את פרס הנובל לידי היטלר. המסון נשפט על שיתוף הפעולה שלו אך עקב גילו המופלג הוא רק נקנס ולא זכה למאסר.

הספר אשר נכתב אחרי מלחמת העולם השנייה ופורסם בשנת 1949 נכתב כמעין סיפור פרוזאי אוטוביוגרפי, אך לא הוגדר כאוטוביוגרפיה. הספר מתחקה אחר גורלו של קנוט סופר נורווגי מזדקן (בעל שם זהה למחבר) שב-26 במאי 1945 נעצר בעקבות שיתוף פעולה עם המשטר הנאצי. בתחילה הסופר מופרד מאשתו ומונח בבית חולים ובו הוא נהנה מטיולים קצרים בטבע. אחר כך הוא מועבר על-ידי המשטרה לבית אבות שם הוא חווה תענוג גדול יותר בשל הימצאות ספרי קריאה. מאוחר יותר הוא שוהה במוסד פסיכיאטרי ושם הוא סובל מניסיון לא פוסק להתחקות אחר פשעים שכביכול ביצע ביחד עם המשטר הנאצי. המסע שאנו עוברים ביחד קנוט ה"הבוגד" הוא מסע להגדרת המוסר. התרבות אשר הכתירה את קנוט כאחד מהתורמים הנכבדים להבנת הערכים של התקופה השתנתה. אך האם וכיצד ניתן לשפוט יוצרי תרבות. האם שיתוף פעולה של הדמות הסופר עם המשטר הנאצי יכולה להיחשב כפשע, שהרי אלו אשר התנגדו למשטר נרצחו באכזריות: " ברור, במידה ידועה, שהיה עליי לכתוב על הכובש. לא יכולתי להרשות לעצמי לעורר חשדנות ביחס לעצמי – דבר שבסופו של דבר, קרה, באופן פרדוכסלי (עמ' 117). באחד מהמכתבים ששולח קנוט לתובע הכללי נפרסת שאלה זו ביתר דיוק: "יכולתי לעבור את הגבול לשבדיה, כפי שרבים כל-כך עשו. לא הייתי הולך לאיבוד שם. יש לי מו"ל רב עוצמה. או שיכולתי לנסות להגיע לאנגליה, בדומה לרבים שעשו כן, ואחר כך חזרו משם כגיבורים משום שעזבו את ארצם, נטשו את ארצם. לא עשיתי כדברים האלה. לא זזתי, זה כלל לא עלה בדעתי. האמנתי שאני יכול לשרת את ארצי בכך שאשאר במקומי, שאנהל את החווה שלי כמיטב יכולתי בלבב הימים הקשים, כאשר בארץ היה מחסור בכל דבר, ובנוסף לכך להשתמש בעט שלי למען אותה נורווגיה שעתה עמדה לזכות במעמד גבוה בין המדינות הגרמניות של אירופה." (עמ' 119)
קנוט מכה על חטא של אי ידיעתו את גורל היהודים. אך בהקשר של השואה צריך וחשוב לשאול האם ואיך ניתן לשפוט כאלו שפחדו, או ניסו כמה שיותר לשתף פעולה עם המשטר הנאצי הכובש לטובת עמם הנכבש. האם הקאפו היהודי במחנות אשר לקח את התפקיד אשם ביצירת הזוועות שבתוכם התמוטטה מערכת המוסר שלו. האם קסטנר שניסה להציל יהודים צריך היה צריך להיקרא בוגד כי הוא ניסה לשתף פעולה עם הנאצים לשם מטרה זו. שאלות אלו נשארות פתוחות לא רק אל מול השואה כאירוע חד-פעמי של השמדה המונית, אלא לכל יחסי דיכוי תחת שלטון של טרור ואלימות סימבולית וממשית. לא מעט מהוגי הציונות הוכו בתדהמה גדולה כשהתבררה השואה שנגרמה ליהודי אירופה בעקבות האלימות הגרמנית. שהרי עד עליית היטלר נחשבה התרבות הגרמנית לשיא התרבות האירופית בפרט והציוויליזציה האנושית (הרצל האמין שידברו באוטופיה של אלטנוילנדבשפה הגרמנית). יתרה מכך, ישנה לא מעט לגיטימיות לביקורת של הימין הרדיקלי על הדמוקרטיה הליברלית ומקורות הערכיים ממנה היא שואבת את כוחה. אמנם הפתרון הגזעי, האלים לא מוסכם עלינו בחברה הומניסטית. המסון מודע לכך ומבקר (בהשפעת ניטשה) את הבינוניות, את מסך העיוורון של המעמד הבינוני, את קריעת האלוהות והמיסטיקה מתוך ובאמצעות החיים המתועשים למשל בדמות ההגירה המאסיבית לאמריקה.

הספר מייצר כמה וכמה מטפורות לתאר את כתב ההגנה של הסופר בפני החברה הנורווגית אשר הגדירה אותו כבוגד. אחת מהן היא הניסיון הסיזיפי של קנוט החולה שגופו מתפורר אט אט להתקיים אל המוות המתקרב. הוא בוחר להישאר בתוך תודעת מוות ולמצוא מנוחה בטבע. זו האפשרות שלו לייצר התנגדות לזוועות השיטור הטוטאלי באמצעות זרועות בית חולים, בית אבות  ובמיוחד יחסי הכוח בתוך בית החולים הפסיכיאטרי. קנוט מוצא אולר ליד מיטתו בבית חולים ולא זוכר מי הביא אותה. האולר היא סוג של הצבעה לאשמה ההולכת אחרי הסופר בעקבות הניסיון הפטריוטי שלו, לכאורה, לקדם את החברה הנורווגית. גם העצים הכפופים למבטו פעם הופכים להיות גדולים מדי או קטנים מדי לסמן את אי היכולת שלו לעמוד אל מול שופטיו. קנוט משתמש בכמה וכמה התכתבויות עם דמויות מהמסורת הלאומית הנורווגית והתרבותית העולמית שנידונו למוות כמו סוקרטס שאליו הוא מרגיש קירבה משום ששניהם לא ברחו מעונשם.

לא ברור מדוע בחרו יותם ראובני והוצאת נמרוד לתרגם דווקא מאנגלית את הספר. ומדוע תמכה אגודה לקידום התרבות הנורווגית בתרגום זה. התרגום לא אחיד וכולל כמה טעויות כתיב: "השוטר שהביא אותי לכאן אמר שאל לי" (עמ' 6); "להנאתי היא עונה, והיא עונה בקול צלול וברור" (עמ' 7); "לא הייתי סובל ת זה מצדו של אף אחד אחר." (עמ' 59); "יברך האל כל מה שאינו דיבור אנושי רגיל שעלינו להבין. גם השתיקה היא בחסד אלוהם" (עמ' 67).

הרשימה פורסמה לראשונה ב26.10.2008 ספרים YNET

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על קנוט המסון

  1. tova osman הגיב:

    שלום מתי, רציתי לדעת מה תגובתך לביקורת של
    שס לכותרה סחטנים.? "

    אהבתי

  2. אני מציע לקרוא את המאמר של אמנון לוי בנושא
    באתר YNET דעות:

    חשבתי על מה שאמר אותו שר, אלי ישי, וחשבתי גם שלמרבה הבושה שאולי הוא באמת צודק, כי אפשר להסכים למה שש"ס דורשת ואפשר גם להתנגד, אבל למה זוהי סחטנות מכוערת ודוחה, ואילו תביעתו של אהוד ברק לשמש סגן בכיר לראש הממשלה היא אידיאולוגיה צרופה? ולמה כאשר ש"ס דואגת למשפחות מרובות ילדים לקצבאות זה דבר כל כך מגונה, ממש מעורר סלידה, אבל כשמפלגת העבודה דורשת מיליארד אלוהים יודע למה, זה מאבק חברתי צודק? מה כל כך סחטני בלתבוע כסף לקצבאות ילדים, כאשר 800 אלף ילדים חיים מתחת לקו העוני, כשישראל היא במקום הלפני אחרון בעולם המערבי בגודלן של קצבאות הילדים? ואולי מה שדוחה את השדרן ויחצ"ני העלית הוא העיסוק המוגזם של ש"ס בילדים, ולמה לעזאזל יש להם משפחות כל כך גדולות, לש"סניקים האלו?

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3614221,00.html

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s