הילדה השקטה

 

הילדה השקטה הוא ספר מהנה אם קוראים אותו במגבלותיו. לא בדיוק ספר נוער ולא בדיוק ספר מבוגרים. לא בדיוק גיבור העונה לשפה התקינה של הנורמות הידועות. עלילה שמתחילה לנוע רק אחרי השליש הראשון של הספר. וקלישאות של הניו-אייג' מעורבבות עם הבחנות על מוסיקה קלאסית בגאות המודעת לעצמה ויוצרת גרוטסקה של ליצנות.

ליצן, ראש מסדר נזירות, ארכי פושע העונה לשם יוזף קין, ילדים עם כוחות-על וארגוני בטחון מוצאים את עצמם בחקירה לגבי שקיעת חלק ממרכז העיר קופנהגן לאחר רעידת אדמה. את החקירה מנהל בצורה חוקית ובלתי חוקית הליצן העונה לשם קספר קרונה. גלוריה, ראש מכון ראביה, מסדר של אחיות מתפללות,  מציעה לקספר דרך יציאה בתמורה לעזרה בחקירה אחר חטיפת הילדים עם כוחות העל: "המצב נואש, אמרה. אבל בכל זאת יש אולי תקווה. שוחחנו על זה. הנזירות מרגישות שהן מכירות אותך. יותר מכל דבר אחד הן היו רוצות לעזור לאמן דגול. ואם גורמים בעלי השפעה בתוך הכנסייה יתערבו למענך? אם נעביר את גזר הדין מגרנדה לבית המשפט העליון במדריד?" (עמ' 140).

אין הרבה ליצנים בספרות הישראלית. אז הנה חודר ליצן מתוך הספרות הדנית ישר לתוך השפה. לא אתעכב על השאלה מדוע אין הומור וליצנים רבים בספרותינו. הספר גם מגלה לנו שיתוף פעולה בלתי אפשרי בין נזירות וליצנים למען פתירת התעלומה. ובכל זאת השילוב הזה עובד ומאתגר את ההנחה כי אירופה עוברת תהליך של חילון. מתברר שהדת הדחוייה (בשם הקדמה והדמוקרטיה החילונית) והקרקסים שנעו בשוליה חוזרים למרכז הבמה. הליצן מאמין ומתפלל בכל רגע ומחפש את האלוהי בחייו ואילו הנזירות מאמינות בליצן שיצליח להושיע ולהציל את גורל הילדים בעלי כוחות-העל שנעלמו.

מה יש בליצן שמאתגר את ספר המתח הזה והופך אותו לכה מושך ומלא חיים. הליצן לא מחוייב לנורמות של החברה. ההפך, החברה מצפה מהליצן לשבור את הנורמות כדי להצחיק אותה. ואכן קספר במשך כל הספר לא מצליח להבדיל בין מציאות ובין במה, ורואה את העולם כבמה אחת. התחושה הפסיכוטית הזו היא גם הברכה של הדמות וגם קללתה. אנשים לא יכולים לסבול ליצנים ביום יום, ליצנים לא יכולים להיות בעצמם ליצנים ביום יום, הם רוצים לחזור לדמות האנושית שבתוכן. קספר מקבל לאחר תאונה חוש שמיעה אבסלוטי ויכול לזהות כל אדם לפי הצליל שלו, ולדעת מה מסתתר מבעד לקירות ובמרחקים עצומים. "הוא פתח את חלון המכונית. העיר נשמעה כיצור אחד, יצור שהשכים קום ועכשיו עייף. עכשיו הוא שוקע עמוק בתוך הרהיטים, כבד כסבל הובלות. ומתחת לאותו כובד שמע את אי-הנוחות שאינה מרפה לעולם כי יום נוסף עבר ומה הועלנו, לאן מועדות פנינו?" (עמ' 178).
כאמור לקספר יש אולי יכולות שמיעה מעולות, אך הוא לא מצליח להבין (את הקלישאה הגדולה מכל) מדוע אהובתו עזבה אותו. הוא מהמר כפייתי וגם מבוקש על ידי שירותי הבטחון שמכינים לו תביעות משפטיות בדנמרק ובספרד, הוא לא יודע להשתמש בכסף, הוא במסע הרס עצמי ומוצא לכך הצדקות רבות. "אין לי גרוש. איבדתי הכול. אין אישה. אין לי ילדים. הקריירה שלי מחוסלת. הוצא נגדי צו גירוש. אני מבוקש על ידי המשטרה בשתים-עשרה מדינות. אבל אני נמצא בעיצומו של תהליך היטהרות. את מבינה את מה שאני אומר? שאי-שם עמוק בתוכי יש כנות, והיא הולכת וגדלה?" (עמ' 196).

 

תפיסת הטוב והרע בספר מניחה שאין רע ללא סיבה ותנאי חיים שגרמו לכך. למשל קספר מתחפש לספר ופוגש את את יוזף קין הארכי פושע ואומר לו: "בצליל שלך קיים חור. אצל כולנו יש מקומות מקולקלים. אבל אצלך זה ענק. אין מה להשוות להיטלר. אנחנו לא צריכים להשוות את עצמנו לאישים דגולים. רק לסתם גדולים. זה קשור איכשהו לילדוּת שלך. זה תמיד קשור לילדוּת. אולי גדלת בעוני. אולי לא היה אבא בתמונה. זה יכול להסביר את התאווה לכסף. את הכמיהה לכוח. החור קשור איכשהו עם שני הדברים האלה. הוא מכבה את הלב." (עמ' 206).
כבכל סיפור מתח, ובטח בכזה שנכתב בז'אנר הקומי, העלילה מסתבכת ואנו מגלים עובדות חדשות שאמורות לשנות את מה שחשבנו לפני כן על הרע והטוב. לספר לוקח זמן להתחיל ולהתקדם עם העלילה ואין לו קצב קבוע ונדמה כי בשליש הראשון שלו הוא קצת תקוע. המתח לא באמת נבנה מעבר לגבולות הז'אנר, אך יש קסם גדול בלהג הלא פוסק של קספר. לעיתים גם האחרים סביבו מלהגים כמוהו על רוחניות ועל מוזיקה. לעיתים הם מתנגדים לשתף עימו פעולה. העודפות שנוצרת עם המלל הלא פוסק על משמעות החיים משחררת, ומכבידה. אפשר להתמסר לקספר ולהצדקות שלו למעשי הקונדס והליצנות, ואפשר גם להרגיש דחייה. לא כל הבדיחות משתחררות ממרחב המחיה של הקומי בדנמרק. השימוש של הליצן בעודף הערות על מוזיקה קלאסית ורוחניות משמשת גם כבדיחה על המעמד הגבוה וגם הפנייה למה שלא נאמר. אך כאן מסתתר גרעין הסוד של הספר. רעידת האדמה שמתרחשת דווקא מתחת לבירה קופנהגן היא הפניית מבט לאובדן המשמעות של התרבות הדנית. תחושה של היעדר וריקנות שמתחילה דווקא בבניית המשמעות עם יכולת ההקשבה המצויינת של הליצן ומסתיימת בחוסר יכולת לתקשר כשהוא נתון לצורך לדבר ללא סוף.

שוב ישנו תרגום של ספר מאנגלית ולא מהשפה שבו הוא נכתב. זה לא מקרה אחד אלא תופעה שמתרחשת בספרות המתורגמת. ההוצאות מבקשות להוזיל עלויות תרגום וישנם לא מעט מתרגמים מהשפה האנגלית. כך התרגום יוצא פגום. משום שאנו מקבלים את התרגום של התרגום. חבל מאוד שאנו לא משתמשים יותר במומחים בתרבות הדנית כדי להבין את ההבדלים בין שפה גבוהה למשל לבין שפה נמוכה וכד'.

ואחרי שמניחים את הספר בצד, יש רעב ותשוקה לפגוש שוב את קספר קרונה הליצן, אולי זה בגלל מה שקורה מחוץ לבית בישראל ואולי זה כי לעיתים הספרים יותר חושניים מהחיים עצמם.     

 

הביקורת התפרסמה באתר "ספרים", 27.11.2008.

 

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן

פורסם על ידי Mati Shemoelof

Mati Shemoelof was born in 1972 in Haifa. He is a poet, editor, and writer. He graduated with honors from the University of Haifa where he studies Film and History. He has published seven poetry books so far. The last of these was published in Germany in 2019 in a bilingual edition "Baghdad | Haifa | Berlin", published by Aphorismha Verlag [Berlin]. His first article book “An eruption from the east: Re visiting the emergence of the Mizrahi artistic explosion and it's imprint on the Israeli cultural narrative 2006-2019“ was published on “Iton 77” publishers in Israel (2020).

0 תגובות בנושא “הילדה השקטה

  1. 1
    בושה וחרפה שתרגמו את זה מאנגלית, ולא משפת המקור. פשוט בזיון. ראיתי לאחרונה שגם כמה ספרים של הרוקי מוראקמי תורגמו מאנגלית, ולא מיפנית. מה זה הזלזול הזה??!

    2
    הזדהיתי עם הקטע הזה שלך:
    "יש קסם גדול בלהג הלא פוסק של קספר. לעיתים גם האחרים סביבו מלהגים כמוהו על רוחניות ועל מוזיקה. לעיתים הם מתנגדים לשתף עימו פעולה. העודפות שנוצרת עם המלל הלא פוסק על משמעות החיים משחררת".

    3
    כמה יפה עטיפת הספר בגרסתו האנגלית. חבל שלא קנו גם את הזכויות עליה, במקום לעצב לספר עטיפה מפורשת ומוחצנת כל כך

    אהבתי

  2. קראתי את הוג (הנפלא, ובקרוב מאוד אעלה כאן את הראיון שערכתי אתו…אני מוכרחה להודות שהתרגשתי ממנו מאוד מאוד)

    ספריו הקודמים (בהוצאת שוקן, נדמה לי) הגבוליים, האישה והקוף – תורגמו מדנית, בתרגום שובר שיניים, עם תחביר ביזארי שמחייב התעכבות על כל מיני משפטים בניסיון לפענח מה בדיוק כתוב שם.

    אולי בגלל זה תרגמו מאנגלית….
    קראתי (שמעתי, בגירסת אודיאו) את הנוסח האנגלי והוא מצוין. אני כמובן לא יודעת להשוות עם המקור, לצערי, לצערי…

    אהבתי

  3. על כתיבת ביקורת.

    ספר לא קל, מורכב מאוד ובחלקו אכן יפה מאוד.

    מה שכן
    כמי שמאוד אוהבת ספרי נוער, הפתיע אותי שהתייחסת אליו כספק ספר נוער- לי הוא בכלל לא נראה כזה.

    אהבתי

  4. תודה על התגובות.

    בועז אכן העטיפה בגירסא האנגלית מקסימה.
    אני לא מצליח להבין כיצד מתרגמים קודם מאנגלית אם אין תרגום מקורי מהשפה שבה נכתב.

    דפנה, מחכה לריאיון עמו. שמעתי שלקח לו עשר שנים לכתוב את הספר. ולא קראתי עדיין את הספרים הקודמים …

    טלי, אחכה לקרוא את הביקורת שלך. אני מקבל את ההערה שהוא לא ספר נוער. אבל יש משהו בליצנים שפונה במיוחד גם לנוער ובשל הוא כך הוא לא רק בשבילנו …

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: