לדרויש | מרואן מח'ול

             
  

 
איך הקדמתָ את הספק ביום מותך בַּידיעה
שהונֵיתָ בהּ את עצבַּי?
ואתה עוזב אותנו, כמו היו החיים תלויים בָּרגעים
אז איך נסיים את העלילה לבדנו בעוד היא מדדה?
כיצד לבשת את האובדן שֶתִּרָאה פטה מורגנה
קבועה בתודעה או באסון
אתה שהפלת את עכו החומות
במארב ההיעדר
בן חופים ומטפורה שכמוך?
מקצועו העתיק של הלילה לצבוע את הארץ בשחור
זה של היום- ההפך
כי באת וטיאטאת את הלילה הניגף באור שלך
שתלת לפיד והוא גדל ברמה המוארת
והנה אני מבין מי מסר את אפקט הפרפר
ויצא בהתגנבות יחידים כמו תינוק זוחל, כמו במסיבות
שהשאירו אותן ערות הישנים עצמם.
אתה צל השגב היחיד-במינו היית לנו
השמן שנלפת בחיק הפיתה.
את חודש אב ציננת, לכן הוא הצית את קוציו והתאבד.
מושב ליד כס הכבוד תפסת
שתיקתך הצועקת הפליאה
את שרידי ישויות השיר שהשתעשעו בדמיון
ובגורלך. ואני בכל זאת
גוער בך.
שא שלום לגינותיך העליונות
לרגליך נהרות הנצח, אתה תמר הרקיע שלא הבשיל עוד למאכל
השתאו הממתינים על הגשר הצר למראה התרסתך
וטווח הראות היה קצר.
אין הרהור חרטה ליום הדין
ריבון העולם, שירך המתוק נעם
לאוזניו, ולא  יזעפו האנשים אם תזליף

מים-מעט על האש
שבחירת המעשים הטובים
לא תהיה תלויה בעונש.
עלה אל שמיך ושלשל לי חבל, עליו אתלה כל אפּוסֵיך
כדי להעשיר עליונים בתוכן, ולהאיר פני שטן
אולי זה ישיש את האל וימחה עוונות אדם, שלא בגללך.
את יריבך ניצחת, במותך במיטתך
והותרת הֶדֶק אקדחו מקונֵן
מטווחיו מעבר לטווח  היורה.
אתה הגורם לגעגועי
אמחה את הדמעות מעינַי והיית מולי
איני מצעיד את הגעגועים בחבורות
אליך, מקור כאבי,    
גם לא מבול הדמעות לא אוביל
אליך בגן העדן.
דרויש אל תתעתע בנו
ושוב אל פיירוז כל בוקר
ושיר לי מההיעדרות
די בנביא אחד
להחזיר את כולם בתשובה,
ויתרבו בתינו ובניינינו
עד קצה העננים.
קטע את היעדרותך בשירה
השאר לנו שירים אחרונים
שנעמוד בחולשה בגאון.
הנח קמעא לכישוריך השלמים
אתה יוצא חלצי הבבלים
התעטף בתהילה
אנכידו של הרטוריקה[1].

דרויש, הפרס הגדול זכה בך!
זקֵן יאריך ימים מקריאת שיריך הצעירים
בכרמי העלומים;
ומוסק זיתים כקוטף פרחי שקדים יהיה.
טגור יראה שכך
ירתום סוסיו
כמי שהפסיד במערכה.
רחקי עצבות. סלחי לי על לשוני הרפה
כי הייתי על גבולותיו של הפרש היקומי.
רחקי עצבות. דרויש לא אוהב הספדים
אבל לא אתחשב בדבריו,
איך אגונה בעת הקשה מכל
אם אזעק את כאבי בהספד?
דרויש הצוהר לחיפה
נמשוך את המרחק בקצהו
כשנחלום לפגוש אותך,
כמו מי שבן רושד ישן בין סדיניו
והיה לבר מזל
חי באנדלוס ומוריש את הזיכרון לצאצאיו
מהו זיכרון אם כן?
מלבד הליכתך באור יום
מגיח ממזרח
ומשחר התרבויות העתיקות
בתוך חדש שהתהדר
ואתך המוות התפשר.
דרויש הצוהר לריבוא ריבוא ספריות
קורא בהן הגליל לאיטו ובגאווה
באופן חד פעמי.
שא ברכה, מי ששברת כללי קבורה
משוטט ועושה מעשי מתריס בַּגבורה
ובמוות.
שא ברכה וברוך בואך
מי שנטלת את החיים והלכת
כמי שמצטייד  בבהילות
לקראת סופו…
או לקראת מפגש שמימי, בהשעינו סולמות
על עננים בדרכו אל הנצח.
תודה לך על הכפרות
שדמותך הייתה מעבר לתרנגול
כי מהו תרנגול?
אם לא קריאה בלתי נלאית שהתעלמה מהחטא
ברוב שתיקתה.


[1] אחת הדמויות בעלילת גלגמש

מאת מרואן מח'ול. תרגם מערבית: רזיאל (רוז'ה) תבור.  12/12/2008
לקריאה נוספת:

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על לדרויש | מרואן מח'ול

  1. טלי הגיב:

    ובהקשר הזה אני ממליצה לקרוא על דרוויש גם כאן

    http://www.notes.co.il/tali/46676.asp

    אהבתי

  2. מתי הגיב:

    תודה רבה על הקישור החשוב.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s