מרצ והאנחנו

לפני כמה ימים נכחתי בחוג בית של ג'ומס ב"ירקון שבעים" והוא נלחם בכל הכלים שיש לו על כך שיש לו מפלגת מרצ חדשה. אך הוא לא הצליח לשכנע את המאזינים ומאזינות כי הוא באמת מלביש משהו חדש. הוא מאוד רוצה "להגיע" למגזרים של הנשים, המזרחים, הערבים, הוא מאוד רוצה לדבר בסוציאל דמוקרטיה. אבל הוא נשאר בדיבור מוכחש לגבי חוסר היכולת של מרצ להיות רב תרבותית ולאבד מהקהלים המסורתיים שלה ומהזהות שלה עצמה.

התווכחנו איתו ללא הרף ובמהלך השיחה נפלט לו "מה אנחנו נאבד את ה'אנחנו'" כשבקשנו ממנו באמת! לשנות את הייצוג המפלגתי.  אותו "אנחנו" שדרכו הוא מזהה את מי הוא רוצה להכניס למפלגה מבלי באמת לשנות את ערכיה וקהליה.

לקראת סוף הדיון אמרתי לו שאנו זקוקים למנהיגים אמיצים. כאלו שלא יבחרו במודע לשחזר ולשכפל את העבר והקולות ההגמוניים אלא יעזו לעשות צעדים שלא אפשריים במפלגה. ובין השאר אמרתי שהויתור של מרצ החדשה על מתן שריון ליוסי יונה ויוסי דהאן הוא חוסר היכולת להבין את הפוליטיקה.

בביוף צודק בביקורת שלו, שאלות של אתניות, ייצוג, רב תרבותיות, צבע, סטטוס של תרבות אחת לעומת שניה, והדרך בה מרצ "החדשה" מזהה את עצמה ואת הקהל הפוטצינאלי שלה מונעות ממנה באמת לייצר שמאל רב-תרבותי.

אני חושב שמרצ לא באמת רוצה לדבר על רב תרבותיות ואני רוחש כבוד לג'ומס על פעילותו החברתית וגם לגילאון אבל זה לא מספיק. אי אפשר לדבר על מעמד ולא על פמיניזם, אתניות, דו-לאומיות ועוד. אי אפשר לדבר למצוא כבישים עוקפים לעיירות הפיתוח והכפרים הערביים (בדרך ל"צימרים" האירופים המיוחלים) באמצעות שיח ליברלי על "אובדן" בית המשפט העליון ונגד הכיבוש ולהזניח את המאבק החברתי …

בביוף צודק בלא מעט מההבחנות שלו ואני בטוח שהוא לא מהותני לגבי הגדרת המזרחי או האשכנזי וכד'. בשיחה עם ג'ומס שהיה אמיץ ולא התחנף אלינו כפי שפוליטיקאים נוהגים לעשות, אי אפשר שלא היה לשמוע את הדחייה שלו את כל השיח של ש"ס ולא רק מהבחנות הנכונות שלו כלפי התנהלותם האנטי-חברתית והידרדרותם הימנית ביחד עם כל החברה בישראל (התעקשות על מלחמה עם החמאס, וירושלים (כבושה) ומאוחדת) .

בין השאר שמעתי היטב כיצד ג'ומס דיבר על הרב עובדיה יוסף והקמעות או על מדוע הבוחרים המזרחים שוב רצים אחרי נתניהו. הכול היה מותר לו לומר. אבל קשה היה לשמוע קמצוץ של ביקורת עצמית והבנה את הדרך הקשה שעשה עמיר פרץ בניסיון לשנות את המבנה הלא חברתי של ה"עבודה" והצלחתו להביא כשישה מנדטים ויותר מהמעמד הנמוך – קהלים שמעולם לא הצביעו לעבודה. הוא אפילו לא לקח את הניסיון הכושל של אהוד ברק להתנצל, במקום זאת הוא פתח וסיים בשיח צדקני שלא "מבין" מדוע אף אחד לא ממהר להצביע למר"צ בימים שכל המועמדים לראשות הממשלה לא פוצים את הפה בנושא הפערים המתרחבים ושאר אסונות מתרגשים ומתקרבים לפתחנו.

הרשימה התפרסמה במגזין "הגדה השמאלית", .12.2008

תגובות: הד"ר אבנר בן זקן: אני לא מוכן להיות עלה התאנה של מרצ – מאת לילי גלילי – הרכש המזרחי של מרצ מסביר בראיון ל"הארץ" כיצד עזב את האקדמיה, הצטרף לפולטיקה ונכווה מהמפלגה שדחקה אותו למקום לא ריאלי. את המסע לחקר הרגע ההיסטורי שבו יש לישראל מועמדת לראשות הממשלה יש להתחיל דווקא בגבר: זמן מה לפני הבחירות צעד יו"ר מרצ, חיים אורון (ג'ומס), אל חדר לא גדול מדי אי שם בלב תל אביב. החדר היה עמוס נשים וגברים צעירים שהגיעו לשמוע אותו מסביר למה להצביע דווקא למפלגתו. אורון הגיע בסנדליו ובבלוריתו הלבנה והיה מוכן לדבר על ייצוג מזרחים, ערבים, הומואים ולסביות. בוודאי גם היה מוכן לדבר על ייצוג אנדרואידים, אם היו כאלה בחדר. עם זאת, לשאלה אחת ענה בחוסר סובלנות מופגן. "מה עם ייצוג שווה לנשים במקומות ריאליים?" נשאל. "נו, מה את חושבת", אמר אורון לשואלת בטון השמור לנאיוויים במיוחד, "שמישהו יצביע למרצ בגלל שנשריין מקומות לנשים?" כאילו כדי לחזק את דבריו, מיד כשסיים את תשובתו התפרצה אשה צעירה, אמרה "לי לא אכפת מהנשים" ופנתה לעסוק בסוגיה כלשהי הקשורה במדיניות כלפי ערבים. ההתרחשות, שנמשכה לכל היותר דקה ומחצה, מתמצתת את מה שעד לפני רגע היה בון-טון בפוליטיקה הישראלית: אף אחד, כולל נשים, לא סופר את הנשים. לרוע מזלם של אורון, שהחביא את זהבה גלאון, של בנימין נתניהו שהחביא את לימור לבנת ושל אהוד ברק שהחביא את יולי תמיר, ההבנה שבשתיקה הזאת, שאיפיינה את החברה הישראלית, נסדקה לפני שהבחינו בכך. ציפי לבני זכתה בניצחון, מפני שנישאה על גלי התלהבות והתעוררות של נשים, פמיניסטיות ולא פמיניסטיות כאחת.

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על מרצ והאנחנו

  1. אסתי הגיב:

    היא ממערכת הבחירות הקודמת ואני זו שביימתי אותו לצילומים, כי אז הייתי מהצוות הקריאטיבי של קמפיין מרצ תחת הסיסמית הבלתי נשכחת (-: "יש לנו מרצ לעשות"

    אהבתי

  2. מתי הגיב:

    התמונה מויקיפדיה.

    אהבתי

  3. אזרח. הגיב:

    וחבריו במר"צ לאורך השנים לא היתה סוציאל דמוקרטית.לדוגמא: אורון ווילן הצביעו בעד "רפורמת" בכר.רן כהן ואילן גילאון החברתיים נדחקו החוצה.

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3531550,00.html

    השמאל איבד את זה

    בלהט החלוקה הפוליטית על סמך זיקה לשטחים, נשתכחה מאנשי השמאל מחוייבותם לסולידריות. הם נתנו יד להפרטת כל המוסדות האפשריים ולקפיטליזם שפושה בכל.

    לאחרונה מר"צ הבינה את הטעות,וגילאון החברתי ,הסוציאל דמוקרט , נבחר למקום הראשון בבחירות המוקדמות של מר"צ. ימים יגידו אם מר"צ (שאר החברים במר"צ.וילן,אורון,גלאון,וכל השאר ) תלך בכיוון החברתי הסוציאל דמוקרטי.

    אהבתי

  4. תהל הגיב:

    מעניין שברגע שהזכרתי באותה פגישה את נושא ייצוג הנשים (להזכיר, בשישייה הראשונה יש להם אשה אחת!! שגם היא ירדה מקום בגלל הוועדה המסדרת), אורון היה מאוד תוקפני והחל לדבר כפרסומאי מטעם עצמו ואמר שאף אחד לא יצביע למפלגה שלו אם ישריינו מקומות ריאליים לנשים.

    אהבתי

  5. אייל גרוס הגיב:

    ספר לי מי האלטרנטיבה שלך ? כלומר איזה מפלגה יש שמחוייבת גם לסוציאל דמוקרטיה, גם להיות נגד הכיבוש, וגם לשוויון אזרחי לנשים גייז וכו', וגם לסביבה אבל בהיבט החברתי של סביבה. וגם שיש לה אפשרות כלשהיא להשפיע. כלומר לא עם אפס סיכוי לעבור את אחוז החסימה.

    ולא אהבתי אצל בביוף את זה שיש לו מדד מי הוא מזרחי מספיק "אמיתי" ושהוא ישפוט את רן כהן או מוסי רז אם הם מספיק מזרחים טובים וכו'.
    ברור שצריך ייצוג יותר מגוון במרצ, אבל כמו שהגיבו לבביוף. גילאון האשכנזי וגם ג'ומס יותר טובים לנושאים חברתיים מאשר מופז או שטרית.

    ולגבי הדרך שעשה פרץ – הרי הוא מחר את נשמתו כאשר במקום לומר ששינוי סדר היום משמעו לומר שכראש מפלגה זה לא פחות כבוד שיעסוק ברווחה ולקחת את תיק הבטחון, ומה הוא עשה בתפקיד הזה כולנו זוכרים.

    ולגבי הצורך לדבר על אתניות, פמניזים וכו' – נכון, ובכל זאת מי החכ שהכי מדבר על פמינזם?גלאון שהיא במרצ.

    ושיח נגד הכיבוש אינו רק "ליברלי", כבר הרבה פעמים אמרתי שהמאבק בכיבוש הוא בעיני מאבק סוציאל-דמוקרטי מובהק. ועל הקשר בין הכיבוש והניאו-ליברליזים עמדו רבים וגדי אלגזי עשה זאת בצורה חזקה במיוחד בעניין הגדר.
    http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?file=article&name=News&sid=4143
    והרמיסה של הפלסטינים היא גם כלכלית סוציאלית וגם דמוקרטית.

    אני מסכים שחבל מאוד שאנשים כמו יוסי דאהן ויוסי יונה לא ברשימת מרצ והיו מוסיפים לה הרבה ובכל המהלך האחרון קיוותי שהם יצטרפו, ואם כבר משריינים לאנשים מבחוץ הם מהחשובים ביותר שאפשר היה להוסיף. אין לי אגב מושג אם הם היו מעונינים/מסכימים, ואיך הדברים התגלגלו.

    אהבתי

  6. אזרח. הגיב:

    http://www.haokets.org/article.asp?ArticleID=2834

    10\11\2008 [יוסי דהאן]

    לפני מספר שבועות פנה אליי אדם שאני מכיר שנים רבות, בעבר פעלנו יחד ביצירת מפגשים מתמשכים בין צעירים וצעירות ערבים ישראלים וצעירים וצעירות משכונות ועיירות פיתוח, וביקש להיפגש איתי. נפגשנו. בפגישה הוא ביקש ממני להסכים לבוא לפגישה בלתי מחייבת שבה תידון האפשרות של הקמת מסגרת סוציאל דמוקרטית חדשה. הסכמתי. הפגישה לא התקיימה עדיין, היא הייתה אמורה להתקיים בסוף השבוע. הבוקר מצאתי את שמי מתנוסס בכותרת הראשית של עיתון "הארץ" – "מכה לאהוד ברק: אנשי רוח מהשמאל יתמכו במרץ". בידיעה, אני מוצג כאיש רוח וגם פרופסור (תודה על המחמאה ועל ההעלאה בדרגה), התומך יחד עם אחרים ברשימת מר"ץ לכנסת. עכשיו אני יודע איך מרגיש ספין, או אם לדייק ספינון.

    אהבתי

  7. אייל גרוס הגיב:

    אכן והפוסט ההוא של יוסי דהאן גרם לי לתהות האם בכלל זה היה אופציה מבחינתו.

    אהבתי

  8. אזרח. הגיב:

    http://www.haokets.org/article.asp?ArticleID=2834

    וכרגיל למרצ אין עמדה במאבקי עובדים.
    10\11\2008 [עמי וטורי]

    בהזדמנות זו הרשו לי לברך את ח"כ רן כהן שבחר לא להגיע לגן המדע ואת רשימת מרצ המתמודדת בבחירות לעיריית ת"א בלי לומר מילה אחת על זכויות עובדים. מרצ לא השתנתה ולא תשתנה. זאת אולי המפלגה של עמוס עוז אבל זאת לא תהיה אף פעם המפלגה שלי.
    ואם אני כבר במצב רוח של "לסגור חשבונות" אז עוד זכרון קטן. במאבק הסבלים בנתב"ג קיבלנו סיוע מלא מעט חברי כנסת. כחלון מהליכוד, שלי יחמוביץ ומרציאנו מהעבודה וכמובן דב חנין מחד"ש. לא נראה לי שיהיה צורך במאמץ אינטלקטואלי כביר בכדי לנחש מאיזו מפלגה לא שמענו דבר בכל ימי השביתה ובכל החודש שלאחריה.

    לנימרוד
    10\11\2008 [עמי וטורי]

    נמרוד דווקא בגלל שאין לכחלון מחויבות רטורית לסוציאל-דמוקרטיה אני מעריך מאוד את מה שהוא עשה עבור אותם עובדים ארעיים. דרך אגב ללא כל דיבדנד פוליטי. מרצ פשוט לא עשו כלום ואני מתקשה ליזכור איזשהו מאבק עובדים משמעותי בשלוש השנים האחרונות שהם כן תרמו לו. יש לי ביקורת למשל על יחמוביץ אבל היא גם עשתה דברים בתחום מאבקי עובדים דברים שאי אפשר להתעלם מהם. על דוב חנין אני מודה שעדיין לא מצאתי שום דבר רע להגיד.
    רשימת "הכוכבים" החדשה שהרכבה משתנה בין ידיעה לידיעה (תלוי בכתב המדווח) לא ניראית כזו שתשנה במשהו את מרצ. אשמח אם גלאון יהיה חבר כנסת אבל זה עדיין לא מבשר את בוא האביב.
    למרצ אין לדעתי פוטנציאל להפוך למפלגת המונים סוציאל דמוקרטית או למפלגה סוציאל-דמוקרטית רדיקלית הן בגלל ההיסטוריה שלה, הן בגלל הרכב המצביעים שלה בחמש עשרה השנים האחרונות, והן בגלל הצורה שבה מיתגה את עצמה. להבנתי למרצ גם אין כל כוונה להשתנות. טוב לה עם דימויה כמעוזו של "האדם הלבן והנאור". דימוי עצמי המלווה אותה מאז הקמתה. אני מעדיף את מרצ על שינוי או על קדימה ואני יודע שיש אנשים עם כוונות טובות שמאמינים כי ניתן לשנות את המפלגה הזו. אבל אני לא מאמין בזה.

    אהבתי

  9. אייל גרוס הגיב:

    לא ידעתי שוטורי- עם כל הכבוד הרב – הוא דוברם של דהאן ויונה. אבל ניחא

    אהבתי

  10. מתי הגיב:

    אייל אני מאוד מעריך את דעותיך ולומד מכל מאבקיך בנושאים שונים. אבל בוא לא נעשה את החיים קלים ובוא נבחן בביקורתיות את מרצ מבלי לבדוק מי היא האופציה הטובה ביותר.

    סוציאל דמוקרטיה לטענתי אינה מעלה כשהיא אינה
    כוללת אוכלוסיות רחבות או נותנת ייצוג רב
    תרבותי ומתעקשת על הנקודה הזו.
    לא בכדי רן כהן, אבנר זקן ואחרים נדחו מן המפלגה למקומות לא ריאליים. המו"מ עם יוסי דהאן ויוסי יונה היה רציני ביותר ונמשך יותר מכמה פגישות … אבל הם העדיפו את שיריון הורביץ ואחרים במקום לשנות את הפנים של מר"צ. אז מר"צ שומרת על הגמוניה של ייצוג אשכנזי וגברי.

    הנושא של הכיבוש והגייז, וזכויות ליברליות
    הם במרכז מאבק של מר"צ אבל הם דוחות כך
    גם אוכלוסיות מסורתיות ואחרות שהיו צריכות
    להיות כלולות כחלק מממרחב רב תרבותי( וכמובן שאני כולל את ההיבט הסביבתי והפמיניסטי
    ביחד עם האלמנטים שהזכרתי).

    אני גם מסכים כאן ובכל בימה אחרת שמאבק נגד
    הכיבוש ומאבק חברתי הם היבטים של אותו משטר
    הפרדה ניאו ליברלי (גדי אלגזי דווקא מיישם את הרעיון שלו בתוך הקהילה המקומית כשהוא עובד על טראבוט בת"א וביפו ולא קופץ מיד לשטחים ושוכח את החיבור הדרוש כדי לבצע מהלכים מורכבים).

    לפעמים נדמה שבמר"צ מתעקשים על הליכה לקראת נושאים מלחמה בכיבוש על קשר בלתי אמצעי עם אוכלוסיות בתוך ישראל.

    ואז אנו רואים את הצעדים הנמהרים של פרישה ממשלה בשל התנגשות עם ש"ס וכד'.

    יוסי יונה ויוסי דהאן היו יותר ממחויבים והסכימו לרוץ במרצ החדשה לפי ידיעותיי ולכן הפיספוס של ג'ומס הוא היסטורי וקשה ולא יישכח
    בקלות …

    אהבתי

  11. איריס ח. הגיב:

    יוסי דהאן ענה בתגובות לפוסט הזה שהאזרח מביא באשר לדעתו על הספין הזה:
    אני לא מרגיש מרומה, סך הכל מדובר בספין לפוליטיקאים מתחילים. היום אני גם יודע יותר ממה שידעתי אתמול. מי שהדליף את הדבר לעקיבא אלדר ב"הארץ" רצה לטרפד את הפגישה, כאשר הגדיר את משתתפיה כקבוצת תמיכה של מרצ.
    מהטעמים שהעלה עמי וטורי בתגובותיו, אני סבור שמרצ היא כיום מסגרת בעייתית. כפי שהבנתי מחלק מהמארגנים הרעיון שלהם היה להשתמש בשלד של מרצ על מנת ליצור מסגרת פוליטית סוציאל דמוקרטית חדשה. להערכתי השלד, הכולל את חברי וחברות הכנסת ובעלי תפקידים במפלגה, לא ישוש למהר ולהתפרק מעצמו על מנת לאפשר שינוי רדיקלי של המפלגה. אני סבור שיש כיום ואקום עצום בפוליטיקה הישראלית שמפלגה סוציאל דמוקרטית חדשה שתקום עשויה למלא, ולהערכתי מסגרת כזו עשויה לזכות בתמיכה משמעותית. לא נראה לי שאפשר להקים מסגרת כזו בזמן שנותר עד לבחירות.
    באשר לפגישה, על פי הבנתי לא מדובר בכנס יסוד פתוח למצטרפים חדשים, אלא פגישה של מספר אנשים שנועדה ללבן את עצם האפשרות של הקמת מסגרת חדשה.
    ………….
    ובענין הסוציאל דמוקרטיה שמתבטאת בהתנגדות לכיבוש, אני מסכימה איתך ואתה נתלה בדברי חכמים (אלגזי). אני רק לא מבינה איך אתה גם יכול לצטט אותו וגם להתעלם מהעובדה שמר"צ היא זו שבעד בנית החומה. רעיון ההפרדה של ביילין, שריד וכל ה"הם כאן ואנחנו שם" זה הדבר הכי לא סולידרי שיש הרי. אז איך זה הולך יחד? מה פיספסתי?

    אהבתי

  12. אייל גרוס הגיב:

    מתי

    לגבי אלגזי הוא היה ממקימי תעאיוש שפעלו רבות גם בישראל וגם בשטחים

    לגבי רן כהן הוא לא נדחק למקום לא ריאלי.הוא לא נבחר למספר 1, זה נכון , אבל היה תמיד במקום גבוה עד שהודיע על פרישתו.
    אני מבין את אכזבתו ואכזבת אחרים שלא נבחר למקום 1 אך דוחה לחלוטין את התיזה שזה בגלל סיבות עדתיות. אני האחרון שיתכחש לגזענות אך זה לא המקרה. זה נכון שהבלוק של הקיבוץ הארצי מאוד חזק ויעדיף מישהו משם. אתה יכול לומר שזה בעל היבט עדתי באופן מובנה ואני לא אדחה את הטענה הזו. אבל זה לב העניין ורן מעולם לא נדחה מסיבה זו – למיטב הבנתי לפחות. אגב בבחירות ליור מרצ תמכתי בזהבה שגם היא לא נבחרה.

    אם אכן יוסי ויוסי הסכימו לרוץ ברשימה – וזה עדיין לא עולה מפורשות ממה שאיריס ציטטה אבל אני אאמין לך שאתה יודע על מה אתה מדבר -אז זה פספוס גדול מאוד ואני מסכים שחבל מאוד שלא הכניסו אותם.
    ממה שאיריס ציטטה נראה לי דווקא שיוסי דהאן לא היה מסכים?

    אני חושב שניצן הורוביץ – שלמען הגילוי אציין שהוא חבר מאוד קרוב שלי – הוא תוספת מצוינת שכן הוא עוסק בנושאי סביבה-חברה ובזיקה שביניהם, הוא גם יתן יצוג לקהילת הגייז ובדיוק הייצוג שאני שמח בו, כלומר מישהו שהוא לא בארון אבל שזה לא הנושא היחיד שלו, שמחויב לנושא אך כחלק מתפיסה רחבה של שוויון. אני חושב שבכך הוא מוסיף לרשימה של מרצ דברים שאין בה. אבל אני חושב שהיה חשוב ביותר שלצידו יהיו אנשים שיוסיפו עוד דברים שאין בה, כמו נושאים חברתים,מאבקי עובדים, וגם יצוג מזרחי. ואני בהחלט מאוכזב ממה שמרצ עשתה בעניין הזה ומוכן להיות ביקורתי. אני אמרתי לניצן וגם לזהבה גלאון – בגלל שאני בלונדון מעורבתי פחותה – שלו הייתי בארץ -ולו זה לא היה ניצן שהוא חבר מאוד טוב שלי – הייתי מצביע במרצ נגד ההסדר כפי שגובש. ואני מסכים כאמור שיש כאן פספוס וטעות מצד מרצ.

    לגבי שזה דוחה אוכלוסיות, תראה עד היום אני זוכר שהיתה כתבה בטלביזיה לפני שנים שנורא כעסתי עליה: על סניף מרצ בנתיבות שנסגר. ומה אמר יור הסניף ששכחתי את שמו: שהנתק נוצר כאשר הם עסקו בנושאי זכויות הומואים ולסביות. אז נכון, מרצ משלמת מחיר על עיסוקה בנושאים האלו. אז מה נאמר? שלא תשלם ? צר לי אבל אם יש אוכלוסיות שלא יתמכו בה כי היא גם בעד זכויות להומואים ולסביות, או לערבים, אז בוודאי שהיא לא צריכה לעסוק בכך פחות ולהבין שיש מחיר על נקיטת עמדה. אני גם הסעתי פעם אנשים בדיור הציבורי בבחירות כלשהם, ששלחו מתנדבים להסיע אנשים לקלפי מהנחה שיצביעו למרצ, כי רן כהן עזר להם עם הדיור הציבורי. חלק מהמוסעים לא התביישו לספר לי שהם מצביעים שס. בסדר. אז יש נתקים וחלקם בגלל חוסר עשייה של מרצ בהרבה תחומים שלא עשתה מספיק. אבל גם כשעשתה נשארו נתקים. יש להם המון סיבות חלקן מבניות ולא ישתנו בין לילה.

    איריס, לא ידעתי שמרצ היא בעד החומה. היא בוודאי שלא בעד החומה הזו.
    הם כאן ואנחנו שם זה נדמה לי סיסמאות של העבודה בסגנון ברק וכו' יותר מאשר של מרצ.

    ואני אסכם, גם בעקבות דיונים שהיו בעוקץ
    יש לי הרבה ביקורת על מרצ.
    אני לא מסתיר אותה. לא בפנים ולא בחוץ.
    אני עוד זוכר ימים שהייתי צעיר מספיק להיות בצעירי מרצ או שמא צעירי רצ שהמפלגה היתה נוכחת יותר מכל מפלגה אחרת במאהלים של מחוסרי דיור, היתה בולטת מאוד במאבקי עובדים. וגם רקורד החקיקה החברתית שלה ידוע. אני גם מסכים שנראה שחלק מהנושאים האלו לא קיבלו מספיק תשומת לב בשנים האחרונות, כפי שעולה מהעדויות של וטורי שצוטטו לעיל. אני גם חושב שבזמן המלחמה פרט לזהבה גלאון וקצת רן כהן קולה של מרצ לא נשמע נגד, אלא להפך, והאמת שברגע ההוא כמעט ועזבתי את המפלגה ההיא לחלוטין, אילולא החלטת ועידה בדיעבד שגיבתה דווקא את ההתנגדות למלחמה!
    אבל אנו ערב בחירות, ועוסקים בפוליטיקה. לצערי אין לי אף מפלגה כיום שמספיק טובה בעיני, ויוסי דהאן מצביע על חלל.
    עדיין אני חושב שרשימת מרצ, ביחוד עם השינויים שחלו בה במובן של ההנהגה של גילאון-זהבה גלאון-מוסי רז, וגם עם התוספת של ניצן הורוביץ, היא הרשימה שאני הכי יכול לשמוח עליה, הכי כוללת שילוב של אנשים שהם שמאל חברתי-מדיני-אזרחי-סביבתי. לכן לא ניסיתי להתחמק מביקורות ראויות על מרצ, אלא לשאול למי עוד אפשר להצביע.

    וכפי שאמרתי בפורומים שונים אני גם מבין את מי שרוצה להצביע לחדש ויש סיבות טובות לעשות זאת, אבל יש גם הרבה יתרונות בעיני על מרצ מהסיבות שמניתי.

    אהבתי

  13. אייל גרוס הגיב:

    אופס התכוונתי לסמוך
    לא לשמוח…

    אהבתי

  14. איריס ח. הגיב:

    ראשית אני מסכימה איתך בענין הרחקה של אוכלוסיות או קירובן, באופן עקרוני: כל עקרון שתנסח ימשוך את האחד וידחה את השני, ואין לך אלא להיות נאמן לעצמך ולערכיך. מהסיבה הזו אני חושבת שנכון יהיה שמר"צ תמשיך את הפעילות שלה לשיפור זכויות ההומואים והלסביות. לדעתי זה גם לא משהו שמזרחים לא יכולים לחיות איתו. הם לא יכולים לחיות עם הקמפיין האנטי חרדי/ש"סניקי של מר"צ שמציג דתיות, ולא מבין מסורתיות. וזו דוגמא טובה לסיפור.
    אצל מזרחים אין דבר כזה "דתי" ו"חילוני" כי הם לא עברו את תהליך תקופת ההשכלה שהוא אירופי. היהדות המזרחית מכילה יותר (ולכן היתה לדעתי יכולה לחיות בשקט יחסי עם הענין ההומולסבי) ואין בה זרם רפורמי וקונסרבטיבי ואורתודוקסי. יש יהודים. וזהו. ואין סתירה בין היות יהודי שלא מדליק אש בשבת אבל יראה טלויזיה.
    אבל במר"צ חושבים בקטגוריות של אשכנזים, ולא יכולים לראות את זה. כמו שיש אנשים שלא יכולים לראות אלא "גבר" או "אישה". וכאן הם פשוט לא רואים את המזרחים בכלום. ואת הזיוף הזה המזרחים מרגישים, לא משנה כמה סניפים יפתחו בנתיבות, שדרות ואופקים. מדובר במשהו מהותי.
    בענין החומה:
    מר"צ בהחלט תמכה בהפרדה, מעולם לא דיברה על פיוס עם הפלסטינים, אלא על "לא בחרנו את האויב שלנו" תוך חיפוש של ערבים טובים. וזה לא משנה אם היא רצתה את החומה בתוואי כזה או אחר. המהות היא הפרדה פיזית ואלימה. זו המלכודת שמציבה את המזרחים בבחירה בין להיות "ערבים" או "ישראלים". הם לא יכולים להיות גם וגם וחייבים להתכחש למי שהם. תנסה לדמיין איך היית מרגיש לו היית יושב בישראל עכשיו וישראל היתה מפציצה את לונדון. ואתה לא נולדת שם, אבל אתה כבר קשור למקומות שם. כשסמי מיכאל מתאר את הרגשתו, הלב נחמץ. וזו המטאפורה. למזרחי אסור אפילו להתגעגע לקהיר, דמשק, קזבלנקה או טוניסיה. מי יודע אם יום אחרי הגעגוע הן לא יופצצו.
    מר"צ תמכה בכל מלחמה, אחרי כמה שבועות גימגמה משהו, וזה נכון גם על הנהלת שלום עכשיו שתמכה במלחמה האחרונה בלבנון.
    אני עוד לא יודעת אם אצביע בבחירות האלו, אבל חד"ש נראית לי בהחלט אופציה טובה יותר ממר"צ. תארבוט עובדים בכפר שלם ומנסים לעשות את החיבור האתני והמעמדי החשוב הזה ויכולים להבין שליכודניק הגיע לליכוד והיו לו סיבות טובות לכך וצריך לעשות את הדרך שלו, ויכולים למחול על דברים שאידיאולוגית רחוקים מהם מאוד.
    מר"צ נלחמה (לצערי הרב, זו היתה טעות גדולה של שולמית אלוני) בש"ס בלי לקחת לרגע אחריות על הלידה של התנועה הזו.
    ש"ס לא נוצרה בואקום והשתיקה של מר"צ (אם נעשה לה הנחה) או הסירוב להכניס את יוסי דהאן ויוסי יונה למקום ריאלי, לא משדרים שיש שם מישהו שלוקח אחריות על זה.
    בתור מזרחית מר"צ היתה יכולה להיות אופציה בשבילי לו מישהו שם היה זז בכיוון הזה.

    אהבתי

  15. אייל גרוס הגיב:

    כתבת דברים מעניינים. אבל נגיד שמרצ תמכה בכל מלחמה -למרות שאני לא לגמרי מסכים עם הניתוח שלך את עמדות מרצ והמלחמה בין ישראל ובין העולם הערבי יוצרת למזרחים קונפליקט. אני מסכים עם העקרון אבל נדמה לי שמזרחים רבים הצביעו למפלגות כמו הליכוד שנלהבו למלחמות עוד הרבה יותר ממרצ כך שהתיזה שמתבססת על זה מתמוטטת.

    אני חושב שהדילמה בין מרצ לחדש היא דילמה אפשרית לאנשי שמאל. לא שראיתי בחדש יצוג גדול של המזרחים. אבל להבדיל מחדש מרצ הסכימה לשלם מחירים. כמה פעמים הבטיחו שחכים ערבים ישמעו גם הם ולא רק גוזנסקי או חנין על זכויות הומואים ולסביות. ממש באתי לגדה השמאלית פעם לארוע היסטורי לכבוד הנושא שלא רק דב חנין היה צריך להיות אלא הובטח שגם חכ ערבי מחדש יבוא לכנס בנושא. כמובן שלא הגיע. היה פקק תנועה או משהו כזה. אז חדש לא מוכנה לשלם את המחיר הזה – בקרב הציבור הערבי. ומרצ מוכנה לשלם אותו – והסיפור עם נתיבות העיד על כך ששילמה.
    וגם, שולמית אלוני, שזה לא שלא עשתה טעויות, סיפרה יותר מפעם אחת על איך במקומות רבים בארץ דווקא קיבלו אותה ושמעו ואמרו – נפלא מה שאת אומרת, לדאוג לאזרח וכו'. אבל למה את גם בעד הערבים?
    אז מרצ שילמה ומשלמת מחיר על כך שהיא גם ,"בעד הערבים" ופעלה בנושאי הומואים ולסביות. וחדש – תחושתי – מתקשה לקחת עמדות שיגרמו לאבדן מי שמצביע לה בין כה וכה, ולא אמיצה מספיק. ולכן לא תקבל את קולי.

    אהבתי

  16. אבנר הגיב:

    הכי מצחיק אצל מתתיהו זה עמדת "המבקר". לך תכנס לפוליטיקה, אם יש לך אומץ! אל תטיף למרץ מה היא צריכה להיות ומה גבולות הגזרה שלה. תהיה אמיתי, תהיה אמיץ, תעמיד למבחן את העמדות שלך, נראה כמה מזרחים וסוציאל דמוקרטים יעמדו בתור להצביע לך, או אפילו לתת לך את המעות הדרושים למען ועדת הבחירות. הכי קל זה לטפס על אלו "שלא מקבלים אותנו". למה אתה לאיוצר את המסגרות שלך? גם אתה משתאכנז?

    אהבתי

  17. איריס ח. הגיב:

    העובדה שמזרחים מצביעים ימינה תומכת בתיזה (שהיא לא שלי בכלל): הם בחרו להיות "פטריוטים ישראלים" על חשבון זהותם הערבית. ולכן הם גם צועקים את זה בקול, כדי לשכנע טוב טוב את האשכנזים. וש"סניק זה בסך הכל ערבי עם כיפה, וכשהוא הולך בירושלים הוא יכול להיות בטוח יותר שלא יעצור אותו שוטר מג"ב ל"בדיקה בטחונית" מטרטרת.
    מי שמרגיש שייך לישראל, לא צריך לצעוק את זה. מי שמרגיש חזק, לא צריך להפעיל שליטה על אחרים, כמו שהמזרחים עושים על הפלסטינים ומי שמרגיש שיש לו שליטה על החיים שלו, צריך פחות את אלוהים. (מאוד סכמטי, אבל זה טוקבק).
    כך שגם אם אני בעד הפרדת הדת מהמדינה, אני יכולה להבין שבשביל הדודים שלי הדת זה הדבר היחיד שעוד נשאר מ"שם" כי הם עוד לא הגיעו באמת לישראל. הם על תנאי. ואצל אלוהים הם פחות על תנאי.
    לא מספיק מכירה את חד"ש באופן פרסונלי, רק מבחינת מצע וזה גם השיקול שלי לרוב. לכן גם פחות מעניין אותי בשלב הזה אם יהיה מזרחי במר"צ או לא. יש לזה משמעות סמלית בעיקר, והיא חשובה. אבל בצוק העיתים: גם אם לא היה שם מזרחי אחד ואפילו שלוש מהמילים: מזרחים, דיכוי, אפליה, הסללה והסכלה היו מופיעות שם – זו היתה אופציה שאפשר לשקול בכלל.
    אפשר גם לא להגיד על זה מילה, אם נורא קשה למר"צ ולהכניס במקום מישהו מזרחי עם אג'נדה מזרחית. אבל מר"צ לא עשו אף אחד מאלו ועוד מוסיפים חטא על פשע ויוצאים נגד "חרדים" באשר הם. באותה נשימה הרי שולמית אלוני יכלה לראות (בצדק!!) בישעיהו ליבוביץ מועמד לפרס ישראל. הוא לא היה חרדי? אז כמו שהיא יכלה (כמייצגת של מר"צ) לכבד אותו, שווה לעשות את המאמץ ולכבד גם אחרים.
    מר"צ לא משלמת מחיר על זה שהיא "בעד ערבים", כי מר"צ בעד ערבים מעבר לחומה. באותה מידה אפשר להגיד שש"ס בעד הומואים בברלין. אם מר"צ בעד ערבים, ועכשיו באות המילים שהמזרחי שנהיה אילם אחרי שלושה ארבעה דורות של תנועת הסכלה: אז איך זה שאנשי מר"צ מוכנים לשבת עם פלסטינים לדיונים אבל לא עם ש"סניקים? למה ערבי מוסלמי טוב יותר מערבי יהודי?
    זה לא חוכמה להיות סובלנים לאנשים שלא מאתגרים את הסובלנות שלך. בשבילי, להיות סובלנית לטרנסג'נדרים לא דורש מאמץ. לש"סניקים כן. אז אם אני רוצה להיות סובלנית ולהתאמץ שם (לא בכל מחיר, אבל להתאמץ…) אז זה המקום.
    את הזיוף הזה לא קונים המזרחים, וזאת המחאה שלהם. מחאה ילדותית, לא מאורגנת ולא לרוחי, אבל מחאה. ובשמאל הישראלי לא יזוז כלום עד שהוא לא יראה את זה, כי שם נמצאים ההמונים.

    אהבתי

  18. אייל גרוס הגיב:

    שוב תודה,
    אני לא מסכים שמרצ בעד ערבים רק מעבר לחומה, מרצ פעלה למען שוויון לערבים בישראל בצורה רצינית. ההשוואה לשס והומואים בברלין בעיני ממש מופרכת.
    מרצ גם ישבה עם שס ולהזכירך שס היא זו שהתעקשה להעיף את אלוני ממשרד החינוך ולא ההפך, אז את חוסר הסובלנות והפסילה עשתה שס.
    למרות שביקרתי את התפטרות שריד עקב פרשת נהרי, אם כי גם שם זה לא היה אי הסכמה לשבת איתו אלא אי הסכמה על מהות ועל סדרים שונים.
    לגבי יצוג מזרחי במרצ – מסכים שהעיקר זה העמדות והנושאים שהעלות חשובים – יש, אבל לא מספיק.

    מצע לא יכול להיות השיקול היחיד כי בסוף זה נוגע כן גם לשאלה הפרסונלית מי יהיה ועל מי את סומכת.

    בכנסת או במועמדים להיש מעט אנשים שאני סומך עליהם שברוב המקרים וברוב הנושאים יעשו את הדבר הנכון. דב חנין הוא אחד מהם. זהבה גלאון, מוסי רז ואילן גילאון הם שלושה מהם. גם ניצן הורוביץ

    אהבתי

  19. עידו גור אריה הגיב:

    על דברים שהיא לא מבינה בכלל,מה הקשר בין הכיבוש למלחמת לבנון השנייה שהייתה מוצדקת במאה במאה אחוז גם לא הייתה בהכרח הצעד הנכון? יותר מזה למה אף אחד במדינה העלובה הזאת לא מוכן לפוצץ את הבלון שנקרא שולמית אלוני ואומר קבל עם ועדה שהיא הייתה מתחסדת שבחסות המלחמה לזכויות האזרח היא התעלמה מהעוול שנעשה למזרחים רק כדי לא לקחת אחריות על המימסד הגזעני שהיא הייתה שייכת אליו.

    אהבתי

  20. איריס ח. הגיב:

    אין לי מחלוקת איתך על כך שמר"צ פעלה לשיוויון בשביל פלסטינים ישראלים. השאלה היא איך היא עשתה את זה: ולתמוך בחומה, למשל, זה לתמוך בהפרדה. איך אפשר לחיות בשוויון עם מישהו שאתה שולח את משפחתו למעצר בכלא הגדול של הגדה ועזה?
    הפעילות הזו היתה ישיבה בכל מיני אמנות כינרת למיניהן מתוך "אין ברירה ונתקענו עם הערבים האלו. צריך לתת להם משהו כדי שיהיה שקט". אני לא מדברת איתך על מי ישב עם מי, אם ש"ס התנגדה למר"צ או להיפך. אלא על הבנה של יחסי הכוח.
    אין כאן סימטריה: מר"צ מייצגת את המגזר החזק בישראל (שכוחו נחלש לאחרונה, אבל עדיין) ולא רואה את זה. רוב האשכנזים בישראל לא רואים את זה, וזה לא במקרה שאתה מנסה לגזור כאן סימטריה.
    מה שאני מנסה להגיד לך הוא שמר"צ מציגה את עצמה כפועלת לזכויות אדם אוניברסליות, אבל זה לא נכון. היא פועלת לזכויות המצביעים שלה ולא שונה מש"ס בענין הזה, אלא שהיא מנסה להציג את עצמה כאחרת. ש"ס לא (וגם לא דואגת).
    אם מר"צ רוצה לעמוד מאחורי היומרה שלה (שאני מקווה שהיא אמיתית) היא חייבת לדאוג קודם כל לחינוך שווה לכולם. כל זמן שזה לא קורה, אז ממשיכים "לייצר ש"סניקים". למפלגות ימין זה כדאי, אבל למי ששוחר זכויות אדם, זה אסון.
    בענין הפרסונלי, יש צדק בדבריך, אבל זה מבסס גישה בעייתית, שמובילה לפרסוניפיקציה של הפוליטיקה. זה לא בריא לדמוקרטיה מתפקדת, לא?

    אהבתי

  21. עידו גור אריה הגיב:

    אין לך תשובות בשבילי אז את מתחמקת?

    אהבתי

  22. אזרח מתלבט הגיב:

    את כל הזמן מאשימה את מרצ בתמיכה בגדר ההפרדה כאילו הססמא "אנחנו כאן והם שם" היא אם כל החטאים והסיבה לכל המצב שלנו. זו תפיסה חד-ממדית וחד צדדית שמתעלמת מן המציאות ודפוסי הפעולה של שני הצדדים. יש בגדר הנוכחית המון בעיות שחד-צדדיות היא רק אחת מהן, אבל אני לא מבין מה הבעיה העקרונית עם הפרדה. הרי "אנחנו כאן והם שם" זה בסך הכל כינוי נוסף ל"שתי מדינות לשני עמים", שגם אם אינו אידיאלי (ואף אחד מהשחקנים על המגרש הזה אינו אידיאליסט גדול), הרי שהוא טוב בהרבה מחזון ה"מדינה אחת לשני עמים שיטבחו אחד את השני עד לאזרח האחרון". יכול להיות שהערבים והיהודים הערבים לא עברו את תקופת ההשכלה באירופה ולכן לא חושבים בצורה דיכוטומית על דתיות וחילוניות, אבל אין ספק שמאה וחמישים שנות לאומיות לימדו אותם דבר או שניים על דיכוטומיות, ואת הדו-קיום (המדומיין חלקית, אם כי לא בלתי מבוסס) בין יהודים למוסלמים בארצות ערב אי אפשר לשקם כעת בישראל/פלסטין.
    בקיצור, איריס, אם לא הפרדה, מה הפיתרון שלך?

    אהבתי

  23. מוני יקים אנטיציוני הגיב:

    מפלגה סוציאל דמוקרטית אמיתית חייבת להתייחס ברצינות לחלוקה הסקטוריאלית העיקרית ולכן עליה להיות מורכבת מבחינת ייצוגה הפרלמנטרי משליש ספרדומזרחים שליש ערביםפלסטינים ושליש אשכנזים .
    כל השאר זה חארטה בארטה של עסקונה שעושה דמגוגיה
    וולגרית של המציאות הפוליטית לשם הנצחת משטר
    הפריבילגיות הכוזרואשכנזי שמצניח את חדל האישים
    הכוזרואשכנזי למקום שלישי …בחורבן הציונות ננוחם.

    אהבתי

  24. אייל גרוס הגיב:

    איריס – בקצרה
    1. אני חושב שהעמדה של מרצ לגבי החומה וההתנגדות שלה לתוואי הזה של החומה מייצגת עמדה שהיא נגד כליאת הפלסטינים כפי שעושה החומה ולכן הניתוח של את עמדות מרצ בנושא בעיני אינו נכון ואינו הוגן.

    2. אני חושב שיש כאן פתח לדיון מאוד מאוד גדול על אוניברסליות ובעיותיה. אני לא מסכים עם הניתוח שלך כי מרצ בעיני לא מייצגת רצון לכספים לחינוך לסקטור מסויים, בניגוד לשס. למיטב ידיעתי שרי החינוך של מרצ ושריד בפרט פעלו למען חינוך שוויוני לכולם, כלומר שריד פעל למען שיהיה חינוך טוב במסגרת החינוך הממלכתי גם בשדרות, וזה בדיוק ההבדל בין שס שרוצים כסף למערכת חינוך סקטוריאלית ובין עמדה של מרצ. ראי גם עמדת מרצ על סל הבריאות – ההתנגדות לביטוחים המשלימים כמכילים תרופות מצילות חיים שג'ומס הוביל ועוד. אז אני לא אומר שהעמדות ומעשים של מרצ היו מושלמים אבל להשוותה למפלגות סקטוריאלות פשוט לא נכון בעיני.

    3. יש לי הרבה דברים רעים להגיד על אמנת כנרת אך מה למרצ ולה? אף אחר ממרצ לא היה שותף לה! את מבלבלת אולי עם יולי תמיר.
    מכל מקום לא מישהו ידוע או מזוהה עם מרצ , בדקתי עכשיו שוב את רשימת החותמים. בכלל מרצ לא היתה חלק ממפעל ההסכמות הלאומיות הזה – שכתבתי עליו בעבר ועל הבעיות שבו, וספציפית בהקשר של "החוקה בהסכמה" של המכון לדמוקרטיה גורמים ממרצ אף הסתייגו ממנו פומבית.

    בוודאי שמרצ מבחינת קהל הבוחרים שלה מייצגת קהל חזק יותר מקהל הבוחרים של שס. אין בזה כל ספק. אבל תפיסת הכוח צריכה להיות מורכבת יותר ופוליטית לשס יש כוח גדול ואי אפשר להתעלם מזה.

    ולגבי הסכנה בפרסונליזציה של פוליטיקה. מסכים לחלוטין שיש סכנה כזו וזה דבר שאני לא אוהב, מצד שני בסיכמו של דבר בכנסת מצביעים ופועלים אנשים חיים ולא מצעים. אז…

    אהבתי

  25. אייל גרוס הגיב:

    מרצ-יחד מתנגדת לתוואי הגדר הקיים אף שאינה מתנגדת עקרונית להקמת מכשול פיסי כגבול בינלאומי על הקו הירוק. מכיוון שלא ניתן לבנות מכשול בירושלים על הקו הירוק – אין לבנות חומה בתוך ירושלים.

    http://www.myparty.org.il/main-branch/HE/contents/2792.html

    יוסי שריד בזמן הדיון בהאג:

    אין ספק, על פי המושגים המוכרים לי והמקובלים עלי, הגדר של שרון היא פשע נגד האנושות. אין לה הגדרה אחרת

    http://news.walla.co.il/?w=/2952/494719
    (במאמר הוא מביע תמיכה בגדר על קווי 67 תוך פירוק ההתנחלויות שמעבר לה!(

    אני חושב שממש לא הוגן אם כן לקשר את מרצ ולהראות אותה כתומכת בחומה. הסכמה לגדר על הקו הירוק תוך פירוק ההתנחלוית מעבר לה היא הסכמה לגבול בין ישראל ובין מדינה פלסטינית שנסוגה ממנה, וזה שונה מאוד מאוד מאוד מהחומה הנוכחית.

    כך שאני חושש איריס שאת כאן פשוט חוטאת בנושא הזה – כמו גם בעניין כנרת – באמירות לא מדויקות לגבי עמדות מרצ. אני בעד לבקר את מרצ איפה שצריך אבל צריך להיות קצת יותר זהירים…

    אהבתי

  26. עידו גור אריה הגיב:

    לדבר על עניינים שהיא לא מבינה בהם בשום צורה ואם להיות כנה זה מתחיל לעייף. אני עדיין מכה לתשובות איריס שתסבירי לי למה לנסראללה היה זכות לפתוח במלחמת לבנון? או אלמה לעזאזל את חשובת שחד"ש שהיא מפלגה לאומנית ערבית יותר טובה ממרצ הדמוקרטית והליברלית.

    אהבתי

  27. איריס ח. הגיב:

    תודה על הקישורים אייל. בענין אמנת כנרת וכולי: אני לא מדברת על מר"צ רק כמפלגה שחתומה באופן רשמי על מסמים, אלא על הגישה של בוחריה ועל המעשים של ח"כיה. זה לא משנה מה הם אמרו, אלא מה הם עשו. איפה הם היו בהצבעות, למשל, ולא מה הם אמרו אחר כך בבלוג שלהם או בעיתון. הגישה של כל השמאל הציוני (ובענין הזה אין הבדל בין יוסי שריד המפא"יניק שעבר למרץ, ביילין כנ"ל ואנשי שלום עכשיו: הם כל הזמן זזים בין המפלגות האלו וחלק מאנשי המזכירות של שלום עכשיו הם פעילים במר"צ): אף אחד מאלו לא דיבר על פיוס עם הפלסטינים. הם מייצגים גישה של גדר, וזה לא משנה עכשיו אם מדובר בחומה של תשעה מטר או שבעה, בגדר על הקו הירוק או לא. לו הגדר היתה על הקו הירוק אפשר היה עוד לטעון שמדובר ב"גבול עתידי", אבל לכלא הפלסטיני זה לא היה משנה. הם היו שותפים לכל מפעל ההתנחלויות שבימי רבין פרח. הם היו שותפים ל"אין פרטנר" ויוסי שריד אמר בעצמו את ה"שיחפשו אותי" המפורסם שלו. מדובר בח"כים יהודים שלכולם יש חסינות. איפה הם בהפגנות נגד הגדר בתוואי הזה? גם אם ח"כי מר"צ עוזרים מדי פעם כשמרימים להם טלפון מהמחסום, זה בעייתי לתמוך בגדר ואחר כך להרים טלפון לפואד שיגיד למח"ט שיפתח ויתן ליולדת לעבור כי חברה של זהבה ממחסום ווטש התקשרה. שלא יתמכו בגדר, שילכו להתנגד ואז אולי לא יירו על כל הפעילים שם.
    ועכשיו גם למתלבט:
    לא מדובר בגדר שהיא גבול רגיל עם מעברי גבול מסודרים של שתי מדינות ביחסי שכנות. הגדר קמה מסיבות "בטחוניות" כאילו, ולא כדי ליצור פתרון של שתי מדינות לשני עמים. וזה הסיפור. כל ההמצאה של "הרשות הפלסטינית" היתה אולי מרשימה בשביל עראפת ובכירי הרשות, אבל זו לא ישות מדינית שיכולה לפתח מדינה עצמאית בתנאים האלו. זה כמו להחליט שרחובות תקבל אוטונומיה ולהקיף אותה בגדר. האם היא תחזיק מעמד? לא.
    אז מה שקורה כאן הוא שאין עוד אף מפלגה ישראלית-יהודית שלקחה אחריות על כך שהפליטים שחיים בעזה ובגדה הם קודם כל מגורשים שחיילי ישראל גירשו (ברובם עוד לפני שנורה הכדור הראשון במלחמה ב-48).
    ומה שצריך בשביל פתרון הוא קודם כל לדבר בגובה העיניים עם הפלסטינים ולשאול אותם מה הם רוצים, לא מתוך גישה ש"אני עושה להם טובה ואם הם לא רוצים שיחפשו אותי". כשיש לי קונפליקט עם מישהו, אני לא פותרת אותו בשביל שנינו אלא מנסה לפתור אותו איתו. אין ערובה להצלחה, אבל אין דרך אחרת גם.
    ובענין האוניברסליות, אייל:
    מה שהמזרחים צריכים זה אפשרות להינות משוויון זכויות דה פקטו. כסף זה לא כל הסיפור פה ואפשר לשפוך כסף עד מחרתיים. גם בארה"ב ביטלו רשמית את ההפרדה הגזעית, אז מה? לא צריך להמציא את הגלגל ויש מודלים מוצלחים.
    אסור שיהיו יותר בתי ספר מקיפים והסללות בערי הפיתוח, ולא צריך לחזק שם את החינוך הממלכתי כתגובה לריאקציה של ש"ס, אלא לבדוק למה ש"ס עלתה ולטפל בגורמים להעלאתה ולקחת בחשבון שהיא כבר שם עם היום חינוך ארוך שלה. אי אפשר להחזיר את ההיסטוריה לאחור.
    אבל בשביל זה צריך להתסכל על חטאי העבר קודם כל, לפני שהולכים לפתרון קוסמטי.

    אהבתי

  28. אייל גרוס הגיב:

    איריס
    על מנת לא להמשיך את הדיון הזה עד אין סוף כנראה שנשאר בכמה אי הסכמות. אני לא חושב שאפשר לנצח לנפנף בתחפשו אותי של יוסי שריד משנת 1991, עד כמה שזה היה מרגיז ועד כמה שיוסי שריד לפעמים מרגיז. הרעיון שמרצ מייצגים גישה של גדר ולא דיברו על פיוס אינו נכון בעיני. אבל ברור שאנו קוראים את הנושא בצורה שונה. אני חושב שלהאשים את מרצ בתמיכה בגדר הזו זה באמת לא הוגן. גם אני הייתי שמח לראות אותם יותר פעילים בהפגנות נגדה. אבל אני לא מצפה מחכים שיבלו את זמנם בהפגנות, יש גבול לכמה הם יכולים לעשות את זה.

    לגבי האם חיזוק החינוך הממלכתי אינו דבר שצריך לעשות – אני לא מסכים איתך גם לגבי זה. זה שקרו כבר דברים לא אומר שהם לא משתנים. הרי דברים כל הזמן משתנים. ברור שצריך להבין את העבר ולמה שס צמחה ולהתנגד להסללה וכו'
    אבל צריך גם לחזק חינוך שהוא אוניברסלי באמת, כלומר לא הגמוני שמתיימר להיות אוניברסלי. נכון שאם לא נבין את הגורמים לזה זה עלול להשאר תיקון קוסמטי.

    אהבתי

  29. אייל גרוס הגיב:

    נ.ב לגבי אמנת כנרת

    "בענין אמנת כנרת וכולי: אני לא מדברת על מר"צ רק כמפלגה שחתומה באופן רשמי על מסמים, אלא על הגישה של בוחריה ועל המעשים של ח"כיה.

    נו – זה לא רציני. זה לא מקרי שיולי תמיר חתומה על כנרת ואף חכ ממרצ לא. זה מעיד על הבדלים משמעותים בגישה . אז אי אפשר להאשים באופן אבסטרקטי "גישה". את הזכרת את כנרת, צייתי בפניך שאף חכ ממרצ לא היה חלק מזה, אז לפחות תרדי מזה:)

    אהבתי

  30. איריס ח. הגיב:

    בסדר? הנה ירדתי קבל אתר.
    מכיוון שזה לא חשוב לי אייל, אז גם אין לי בעיה לרדת מזה שלוש פעמים ביום.
    הנה עכשיו שוב:
    אני מתנצלת על כך שאמרתי שמר"צ היו מעורבים איך שהוא באמנת כנרת. הם לא.
    אני גם מסכימה איתך שדברים כל הזמן משתנים: הבעיה היא שבישראל הם משתנים כל הזמן לרעה ויחד עם זאת אין שום שינוי של החשיבה ושל הדוגמה המרכזית. נלחמים כל הזמן באותו זיהום עם אותה אנטיביוטיקה, בלי לבדוק למה יש זיהומים חוזרים. זה אפשרי כמובן, אבל מתישהו הגוף מותש וסובל גם מתופעות הלוואי וגם ממחולל הסימפטומים. אז מה הועילו חכמים בתקנתם?
    אני גם מסכימה שחינוך אוניברסלי הוא חשוב: יאללה שמר"צ תקח את זה על עצמה ותדאג סוף סוף להכניס את תכנית החינוך שהמזרחים נאבקים עליה שנים, שגם אנחנו נדע משהו על ההיסטוריה שלנו ולא נישאר סלח שבתי לעדי עד. אם הם יעשו את זה, באמת לא ישאר להם זמן להשתתפות סמלית בהפגנות, כמו לחברי חד"ש. ח"כי מר"צ לא סובלים מבעית זמן, בענין הזה: הם נגד סרבנות, בטחוניסטים. הם בחיים לא יעמדו באותה שורה עם אנרכיסטים בבלעין.
    נראה אותם עושים את זה, פעם אחת:
    http://www.kedma.co.il/index.php?id=1760&t=pages

    וזה גם בסדר גמור: הדבר היחיד שלא הבנתי ולכן פצחתי בשאלה אליך, היא איך אתה נתלה בטיעונים קומוניסטים של גדי אלגזי נגד הגדר ומציע לנו לתמוך במפלגה שאין שום דבר משיק בינה לבין תפיסת עולמו. יש בזה משהו לא הגון: להתנהג כליברל וכשאומרים לך שאתה לא סוציאל דמוקרט, להגיד אבל אני גם מתנגד לכיבוש. זה טאוטולוגי:
    קודם מגדירים שמאל לפי "בעד או נגד הכיבוש" ואחר כך כשאומרים לך שאתם לא שמאל, אתה חוזר להגדרה הזו.
    שמאל עדיין מוגדר אחרת בעולם שמחוץ לישראל. ואם מר"צ רוצה (מה שלא בטוח וגם בסדר גמור) להיקרא שמאל, היא צריכה לשנות הרבה ממנהגה.
    בינתיים היא בסך הכל מפלגת הירוקים: אני פוגשת כאלו מדי יום בברלין – יש להם רבנות ראשית שקוראים לה "ביו", הם מתלבשים אחרת, הם סובלנים לזרים ואנשים מקסימים. אבל תנסה לדבר איתם על שוויון וויתור על פריבילגיות ואז נגמר כל השמאל שלהם וכל הסובלנות עם החבר התורכי/ערבי/סיני.

    אהבתי

  31. אייל גרוס הגיב:

    תראי אני אנסה להסביר
    אני רואה עצמי שמאל מהמרכז של מרצ, אני הרבה יותר קרוב לסרבנים מטעמי כיבוש וכו' מאשר מרצ – וזהבה גלאון היא היחידה שייצגה קו כזה במרצ. בנושאי חברה/סוציאליזים אני גם יותר שמאל מהמרכז של מרצ. אבל יש ביטוי דרך אנשים כמו זהבה בנושאי כיבוש ומילטריזם, מוסי בכל הנושאים, אילן גילאון בנושאי חברה, וכו' לדעות שלי גם בתוך מרצ והחכים שלה. לומר עליהם שהם לא שמאל והם כמו ירוקים-ליברלים זה פשוט לא נכון. וזה גם לא נכון אגב לגבי ניצן הורוביץ, שזה לכינוי דוברו של צ'אווז בישראל הודות לעמדות האנטי-אימפריאליסיות שלו.

    אז מרצ היא בעיני לא מספיק שמאל, אבל הכי פחות רחוקה ממני. אבל לומר עליה שהיא לא שמאל או שג'ומס, גילאון וכו' הם לא היו נחשבים שמאל במקום אחר פשוט לא נכון.

    חדש היא גם שמאל שלא נורא רחוק ממני אבל יש לי בעיות אחרות איתו שכבר פירטתי לעיל.

    אז אני אסכים איתך שמרצ לא מספיק מבטאים שיח אנטי-מילטריסטי-בטחוני -ותודה על הלינק, נשמע נפלא ומיד חשבתי על חלק מההתבטאויות האנטי-לאומיות שדנה אינטרנשיונל השמיעה שהיתה בשיאה, אם תרצי אשלח לך את המאמר שלי שמנתח את זה, אבל מרצ היא שמאל לא רק כי היא נגד הכיבוש. שזה גם עניין שמאלי בעיני, אלא גם בגלל הביקורת שלה על הניאו-ליברליות והקו הסוציאל דמוקרטי שלפחות חלק מחבריה מובילים.

    מישהו כמו אילן גילאון לא היה נבחר למספר 2 במפלגה ליברלית-ירוקה ומישהו כמו ג'ומס לא היה מוביל אותה, וחוק הדיור הציבורי לא היה חלק מהדגל שלה.

    כאמור, אני שותף להרבה מהביקורות שלך, גם על העדר מספיק ביקורתיות על השיח המילטריסיטי, גם על העדר מספיק התייחסות לשאלת הייצוג המזרחי שהעלאת, ועוד ועוד, אבל לומר על גילאון-גלאון-רז-הורוביץ שהם לא היו נחשבים שמאל במקום אחר, שהם ליברלים-ירוקים, פשוט לא נכון ולא הוגן.

    אהבתי

  32. איריס ח. הגיב:

    ראשית, אשמח לקבל את המאמר, נשמע מעניין. המייל שלי (לא תמיד עובד כשמכניסים כאן למעלה) הוא:
    irishefets@kedma.co.il

    בענין מר"צ: אילן גילאון הוא סיפור אחר מכל הח"כים של מר"צ לדעתי. וזה מכיוון שלו דווקא יש זמן להגיע להפגנות נכים, והוא נמצא בשטח. (ראה תגובתה המעניינת של חנה קים למאמר של מאיר בביוף ב"העוק"). את ניצן הורוביץ אני ממש לא מכירה, וזה משמח אותי לשמוע שמדובר באדם עם דעות כאלו -אבל לא כי חושבים עליו בישראל שהוא "הדובר של צ'אווס. באמריקה גם אמרו על אובאמה שהוא "קומוניסט". בכל מקרה, הוא בשבילי טאבולה ראסה ואני נותנת לו את כל הקרדיט שבעולם.
    באופן כללי: הקו של מר"צ אומר – זכויות אדם, מינימום התערבות של המדינה בחיי האינדיוידואל, וקידוש של האינדיוידואל הזה, כשהוא רוצה להיות (או נולד ככה, לא משנה עכשיו) הומו. אסור לו לפתח רצון חופשי כשהוא בוחר לא לשרת בצבא. אלו גבולות הליברליזם של מר"צ: השיח הבטחוני. ויוסי שריד הוא בטחוניסט לעילא שהטביע חותמו בענין, רן כהן איש צבא ממש.
    מפלגה כזו באירופה, היא מפלגה שנקראת מפלגה ליברלית. למה בישראל היא נקראת שמאל? אתה לא מסביר רק אומר ש"זה פשוט לא נכון". אני אשמח לדעת למה. (שוב לגבי ניצן הורוביץ, אם אלו הדעות שלו והוא יפעל בכיוון, הוא כבר בשבילי שמאל).
    ג'ומס לפי מה שהבנתי גם הצביע בעד ההעברה השערורייתית של כספי הפנסיה לניהול מסוכן יותר. לא בדיוק שמאל. ואילן גלאון שילם מחיר כבד על יציאתו בענין חוק הקרקעות הסוציאליסטי, נגד מפלגתו. אז איפה השמאל שלהם?
    במה הוא מתבטא?
    זכויות אדם זה משהו שכל מפלגה ליברלית מתהדרת בו. כולל זכויות נשים.
    בישראל היום לחקיקה אין הרבה משמעות: נחקק כבר חוק יום לימודים ארוך, בג"צ אמר לשנות את תוואי החומה, הבנין רב הקומות שהמתנחלים הקימו בסילוואן צריך לפי בית המשפט לא לעמוד שם. אז מה?
    אין דין ואין דיין. מה שצריך היום לכן הוא לא עוד חוקים שלא יאכפו, אלא נוכחות של הח"כים בשטח, כדי לדאוג שהם יאכפו. אם האנרכיסטים יעשו את זה לבד (ולא רק בענין החומה) זה יגמר בבכי, כמו עד עכשיו.
    אני מבינה שאתה אומר שמכל האופציות מר"צ היא הכי קרובה לך והרע במיעוטו. אין לי כוונה להישמע טהרנית וזה לא שחד"ש נראים לי אופציה זוהרת. אבל חד"ש מעולם לא קיבלה סיכוי של הרבה מנדטים כמו שהיו למר"צ פעם ובחד"ש יש פלסטינים שזקוקים לתמיכה שלי כי הם המיעוט. ואצל מר"צ הפער בין מה שהם רוצים שנאמין שהם, לבין מה שהם עושים הוא הרבה יותר גדול. אז השאלה היא האם לא צריך לעשות מה ששוקי גלילי מציע ו"ללמד אותם לקח"?

    אהבתי

  33. אייל גרוס הגיב:

    בסיכומו של דבר אני מסכים שזה היה כשלון נורא של מרצ, במובנים מסוימים אולי אף עמוק יותר מכשלונה בעניין המלחמה.
    http://www.notes.co.il/gross/52764.asp

    אהבתי

  34. אייל גרוס הגיב:

    אז ככה, אני יודע שזה כבר נראה היסטוריה רחוקה אבל אני חוזר לפוסט הזה כי הנושא הזה מדיר שינה מעיני למרות או בגלל תוצאות הבחירות.
    אז מה שהודלף או נאמר לי, הוא שבן-זקן, וגם לחלופין דהאן, (שרצה להוסיף את יונה) הסכימו להכנס בתנאי שיקבלו את המקום הראשון מתוך הרשימה החדשה, והתעקשו על כך. ושזה הפיל את זה ושכן נעשה מאמץ גדול לשלב אותם. אבל לאו דווקא כנציג מס' 1 של התנועה החדשה. אני מסכים שהיה פספוס ולא שאני יודע איך אם בכלל זה היה משפיע, ואת דעתי על מה שקרה למרצ עוד אכתוב בפוסט בבוא העת, אבל רציתי רק לציין שלסיפור הזה יש כמה צדדים.

    אהבתי

  35. מתי הגיב:

    אני לא שמעתי על הדבר הזה. וכמו שאני מכיר את השניים (דהאן ויונה) מהשלושה, הם אנשים צנועים ולא נשמע הגיוני שיבקשו מקום כזה גבוה.

    אהבתי

  36. אייל גרוס הגיב:

    מתי אני מכיר כמובן את אותם שניים וחושב כמוך, אין לי עוד פרטים, זה מה שנמסר לי. אבל אתה יודע מה, שנינו מכירים אותם, אז ננסה יום אחד לברר מה בדיוק קרה שם…

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s