ממלחמות מיותרות לפוליטיקה אחרת

ממלחמות מיותרות לפוליטיקה אחרת

הדור הצעיר בישראל עדיין מתחנך במערכת חינוך קונפורמיסטית וחסרת חזון ולא פלא שהוא מתגייס לצבא במקום לסרב ולדאוג באמת לאינטרס הישראלי. במקום להציב קווים אדומים בקרב גנרלים, פוליטיקאים, מומחים שונים שכולם בטוחים שמכת זבנג וגרמנו תחסל התקוממות לאומית. הוא מתפשר ואף מתקרנף. אך חשוב לומר שבגידת הדור הצעיר גדולה אולי אף מבגידת האינטלקטואלים גם במלחמת בחירות מיותרת זו.

אף אחד ממטרות המלחמה לא תושג. היא מראה על חברה מיליטריסטית שלא מסוגלת לבחון אפשרויות פעולה אחרות חוץ מהפעלת כוח, זעם ונקמה. המחשבה הצבאית הפכה לאידיאולוגיה והמטרה לכשעצמה. אבל כמו שאנו יודעים המיליטריסט לעולם לא יודע שהוא כזה. המיליטריסט הוא תמיד האחֵר. הממשלה תמלא את העם בהצדקות מוסריות, מדוע צריך להילחם בעזה, או בלבנון, או בשטחים הכבושים או באלוהים יודע מאיפה ואיך תבוא המלחמה הבאה.  מדוע הצפון, הדרום וגם המרכז צריכים לספוג את כשלון המדיניות וחוסר החזון הפוליטי? ומי באמת ידאג להם לאחר מלחמת הבחירות הזו. האם באמת מישהו יכיר בחיים תחת ריבוי תרבותיות (וללא רב-תרבותיות), או בפערים ההולכים והגדלים. לא ראינו בינתיים שום התייחסות רצינית לחיסול מדינת רווחה בשלושת המפלגות הגדולות. ובהיעדר סדר יום חברתי, כלכלי ופוליטי פונים לאחֵד את העם סביב מלחמה ואוייב פנימי (מישהו מדבר על כך בתקשורת שמאות אזרחים ערבים נאסרו בטענות שווא בשל המלחמה) או אויב חיצוני (מדוע לא מכירים בחמאס ומנהלים איתו מו"מ מלכתחילה).

ללא דרך וללא מטרה

מהי מטרת המלחמה. אם מטרת המלחמה היא הפסקת הרקטות, אז עד רגע זה היא לא הושגה. אם מטרת המלחמה היא החלשת החמאס, אז עד רגע זה היא לא הושגה. אם מטרת המלחמה היא הפלת שלטון החמאס למען שלטון "דמוקרטי" יותר היא לא הושגה. יתרה מכך היחס לשלטון אבו-מאזן (שלא נבחר בבחירות הדמוקרטיות שנערכו בפלסטין), מראה שגם התנגדות אחרת לכיבוש הציוני, לא מזכה אותך ברווחים. ההפך תושבי השטחים הכבושים זכו לחומה, להפרדה לחלקים שונים, לאבטלה גואה, למעצר מנהיגיהם, להרחבת ההתנחלויות, ולפעולות צבאיות הרסניות לא פחות מזו שפעלו בעזה.

הסוף ידוע מראש, ישראל תעשה הפסקת אש ביחד עם החמאס (גם אם לכאורה שמו לא יהיה רשום על המסמכים). החמאס יחזור לשלוט בעזה וינסה להחזיר את השליטה שלו בשטחים הכבושים (משום שהוא זכה דמוקרטית בבחירות ודווקא ישראל וארה"ב לא הכירו בתוצאות). מפלגת החמאס רוצה ריבונות, זכויות שוות, הפסקת מצב המצור (פרי המחשבה ההרסנית של אהוד ברק), הפסקת הרס התשתיות, וחיים נורמאליים עם הכוללים זכות לתשתיות כמו חשמל וגז, הספקת סחורות ומזון, השכלה, בריאות, רווחה, חינוך. מפלגת החמאס דורשת את כל מה שכל אזרח ישראלי מכיר ולוקח כמובן מאליו – היא דורשת ריבונות מלאה. אמנם הקונפליקט הביא את החמאס לפעול ולהפגיז את יישובי הדרום (דרך שאני מתנגד אליה בכל צורה ובכל אופן!). אך זכרו שישראל היא זו שהפרה את הפסקת האש שהחזיקה חמישה חודשים ולא פעלה להחזירה או לגשת למו"מ על הקמתה מחדש.

פרופ' אורן יפתחאל מלמד אותנו כי "רצועת עזה נוצרה כישות מרחבית לאחר מלחמת 1948, כשברחו וגורשו אליה כ-150 אלף ערבים פלסטינים מדרום מערב ישראל של היום. עיקר הגירוש התרחש בזמן "מבצע יואב", שהיה ידוע במטרתו "לנקות" את האזור מערבים. המגורשים-בורחים הצטופפו ליד 60 אלף תושבים עזתים מקוריים. קווי שביתת הנשק עם מצרים הפכו לגבולות המדינה, והפליטים הערבים נותרו לכודים מעבר לגבול, ללא שום אפשרות לחזור לכפריהם ולאדמותיהם, שנהרסו בינתיים והפכו עיי חורבות. אדמותיהם של פליטי עזה הופקעו בשנות ה-50 והוקצו לעשרות יישובים יהודיים שהוקמו מיפו ועד באר שבע. אוכלוסיית הפליטים בעזה מונה כיום למעלה ממיליון איש (מתוך כמיליון וחצי איש) ומצבה הגיאוגרפי החמיר לאין ערוך – צפיפות, עוני ומערכת הולכת ומתהדקת של איסורי תנועה, עבודה וסחר עם העולם החיצון."
 

דו-לאומיות ורב-תרבותיות כהצעה לחזון

מדוע לישראל מותר לשמור על הלאומיות שלה, אך לפלסטינים אסור לממש את הלאומיות שלהם. מדוע פלסטין היא בין המדינות האחרונות שלא מאפשרים את צמיחתה. לא בהרג ילדים, נשים וטבח באוכלוסייה אזרחית, לא בשורה של מבצעי נקמה חסרי פשר, או חשיבה צבאית כברירת מחדל, נוכל לפעול. עלינו להביא ערכים וחשיבה אזרחית הכוללת הפסקת-אש, פשרה, פיוס, משא ומתן ובחינת אופציות חברתיות, אזוריות, בינלאומיות אחרות. הצעד הראשון מתחיל בהכרה בנרטיב הפלסטיני, באחריות לגירוש הפליטים , ובעוול שנעשה לעם הפלסטיני במשך שנים רבות. מתוך התרת האשמה נוכל לחזור בבטחה לחברה בישראל ולהתחיל את שיקומה (בתוך כך להתחיל את דה-הקולוניזציה של התרבות שלה). עתיד הפלסטינים בתוכה ומחוצה לה הוא תעודת הביטוח של מדינת ישראל במזרח התיכון. רק מתוך מחשבה דו- לאומית משותפת נוכל להגיע לאיזה שהוא חזון אזרחי מחודש שיכיל גם את ערכי מסמכי החזון של ארבעת הארגונים הערבים בישראל: ועדת המעקב, מוסאווה, עדאלה והמרכז אל כרמל, וגם את החזון הרב-תרבותי של פרופ' יהודה שנהב ופרופ' יוסי יונה.
 
הדעה התפרסמה לראשונה בדעות "וואלה", ב13.1.2009

לקריאה נוספת:

  • אייל גרוס, פוסט מלחמה, 20.1.2009 – "13 הרוגים ישראלים, מאות פצועים. פגיעה בינלאומית עצומה במעמדה של ישראל. נזק כלכלי, היסטריה במדינה כולה. למעלה מ-1,200 הרוגים פלסטינים. מאות מהם אזרחים. והכל לשם מה? כדי שישראל וארה"ב יחתמו על הסכם לפעילות למניעת הברחות נשק לרצועת עזה…"
  • השגיםאפס.

    כמה לוחמי חמאס נהרגו? תלוי את מי שואלים. ההערכות נעות בין 50 ל-500. המרכז הפלסטיני לזכויות אדם (לא שלוחה של החמאס) מדווח על 179 חמושים הרוגים. בכל מקרה, ביחס לכמות החמושים של החמאס (לפחות 20,000, נכון לאפריל 2008) – מדובר בפגיעה זניחה. מלאי הרקטות אומנם הידלדל, אבל כמות האנשים לא, וקרוב לודאי שלהפך: המתקפה הצה"לית רק חיזקה את המוטיבציה להתגייס לחמאס, שעמד בה בלי להרים דגל לבן.

    כמה מנהרות הושמדו? צה"ל טוען שבערך מחצית. כיוון שהיו יותר מ-800 מנהרות, זה משאיר עוד 400 פעילות. ממילא, אלה שנהרסו כבר עוברות שיקום בימים אלה, ההברחות כבר חודשו, למעשה כבר במהלך הלחימה, עסקים כרגיל, בדיוק כפי שהיה צפוי מראש. הישג קשה לראות כאן.

    הצד הישראלי משתעשע באשליות אופטיות. אומרים לנו, "שוקמה ההרתעה הישראלית, ולראיה – הופסק ירי הרקטות".  (עידן לנדו, רשימות, 23.1.2009)

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על ממלחמות מיותרות לפוליטיקה אחרת

  1. גיל הגיב:

    עייפתי היום מלנסות ולתקן את עיוותי המציאות ועיוות העובדות הרבים שקיימים בכתבה. אבל הם קיימים כאן בשפע. אם יהיה מי שיטרח להעמיד דברים על דיוקם, זה רק יהיה לכבודו של אתר רשימות – אם יש כאן עוד מי שקורא לעצמו שמאל שפוי.

    אהבתי

  2. אודי הגיב:

    צריכה יותר משוררים. וצריך גם שאנשים יעשו כבוד למשוררים. אפשר למשל, כמו שמי שהוא דוקטור כותבים ד'ר כזה לפני השם שלו, אז מי שהוא משורר יהיה כתוב מש' לפני השם שלו. נגיד בדווח עיתונאי יהיה כתוב: "מש' יהושע סימון התבטא אמש בחריפות נגד גודל המנות בקנטינה" או "מש' רועי צ'יקי ארד, תומך (לא חשוב במה)". 

    אהבתי

  3. אזרח. הגיב:

    אחרת.
    הציבור מפוחד.הציבור הופחד ע"י בעלי העניין שיש מצב חירום.שעוד רגע עומד הצבא ה"אדיר" של החמאס לכלותינו.

    במצב כזה הציבור דוחף למלחמה.

    http://www.wisdomquotes.com/001993.html

    http://www.struggle.ws/hist_texts/warhealthstate1918.html

    War Is the Health of the State.

    באשר לדור הצעיר,הדור הצעיר מנורמל ע"י המדינה.

    http://www.itu.org.il/Index.asp?ArticleID=1240&CategoryID=505&Page=1

    אהבתי

  4. הרייטניג הגיב:

    תנו למתי לנצח

    אהבתי

  5. דוד הגיב:

    עייפה מהמדיניות של איפה ואיפה בעניין הפליטים. עייפה מהמדיניות של דיבורי שלום ועשיית מלחמה. עייפה.

    הדיבורים שלך שייכים לדבר הלא נשמע, וכשם שמצווה לומר את הדברים הנשמעים כך מצווה לא לומר את הדברים הלא נשמעים (יבמות סה:). הדברים שלך שייכים לדבר הלא נשמע כיון שהם לא נותנים כוח, כוח שמרגיע את האנשים ומשקיט אותם. אני לא מדבר על הדברים העצמם שעליהם אפשר להסכים ואפשר להתווכח. אני מדבר על הסגנון.

    עופר שלח כתב היום במעריב על המלחמה האישית. אני חושב שהוא עולה פה על משהו. ישראל מתחילה לתפוס את הדברים באופן אישי וזה מצביע על עצבנות גדולה. קל להאשים גנרלים, אבל ישראל צריכה שקט ולא האשמות. המצב אחרי הנסיגה מעזה גרם לישראל לאבד כל אמון במצב והדיבורים שלך לא מחזירים את האימון. האשמת ישראל לא מקדמת את הרוגע. ישראל צריכה שקט, דבריך אינם נותנים אותו.

    אהבתי

  6. דורון הגיב:

    לא רוצים ולא רוצים,
    לא רוצים ל'חזיר פליטים
    מה תעשה לי
    נא נא נא.

    (השתדלתי להגיב ברמה שתתאים לטקסט ולכותב, אני מקווה שהצלחתי)

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s