איפה מחביא אדם חכם עלה? / אלי אמינוב

1100 הרוגים ו4630 פצועים ועשרות אלפי פליטים, ברצועת-עזה , 13 הרוגים מתוכם 10 חיילים בישראל

*

בסופש אופיע עם שירי לצאת! אסופה נגד המלחמה בעזה והפקרת הדרום – בפסטיבל שדה בוקר.

*

איפה מחביא אדם חכם עלה?

מי שירצה להבין מדוע יצאה ישראל למלחמה שתוצאותיה הסבירות מבחינה מדינית הן: התחזקותו של החמאס ועליית משקלו בעולם הערבי, חשיפת אבו מאזן כמשת"פ בוגדני הזוחל לרגלי רוצחי בני עמו והגברת מה שמכנים אצלנו "האנטישמיות" בעולם כתגובה לרצח ההמונים שבצעה ישראל, יוכל למצוא דמיון לאירוע רק בספרות הקלאסית: שוב אנו רואים כיצד מחקים החיים את האמנות.

גיבורו המפורסם של ג'. ק. צ'סטרטון, האב בראון, מציג לחברו/ יריבו פלאמבו שאלה בעודם מהלכים בלילה אפל וקר בבית קברות כפרי ישן בצפון אמריקה: היכן מחביא אדם חכם חלוק אבן? וחברו עונה: "על שפת הים". והיכן מחביא אדם חכם עלה? וחברו עונה: "ביער". ומה עושה אותו אדם כאשר אין לו יער? הוא חייב לברוא יער ובו אלפי עלים בשלכת.

שיחה פיוטית זו משמשת את האב בראון כפתיחה לפרשה סתומה של גנרל אנגלי בצפון אמריקה שהסתער בראש גדוד של כמה מאות איש על מחנה צבאו הענקי של יריבו שהיה ערוך ומוכן לקרב. הגנרל, שהיה אדם זהיר ונבון, נהג במקרה זה בטירוף בלתי מובן והביא למות רוב אנשיו ובהמשך גם למותו שלו עצמו. איש מלבד האב בראון לא הצליח לפענח את הסיבות להסתערות הנמהרת, אך ההסבר הופך את הכל לנהיר וברור.

הגנרל היה למעשה בוגד מושחת, ובגידתו נחשפה על ידי אחד מקציניו. כאשר התברר לו כי הוא עומד להפסיד את מעמדו ואת חייו שלף את חרבו והרג את אותו קצין. כשרצה להחזיר את חרבו לנדנה התברר לו כי קצה החרב נשבר ונשאר בגוף הנרצח. עתה היה צורך להסתיר את הגופה וגם לתת הסבר לחרב השבורה.  עלה הגנרל על סוסו , דהר לעבר אנשיו והאיץ בהם להסתער על האויב מעמדת נחיתות. בין ערימות של גופות וחרבות שבורות אין צורך בהסברים נוספים.

לאחר פתיחה כה ארוכה נחזור לעניינינו. מדוע יצאה ישראל דווקא עכשיו למלחמה על גטו הכלואים הענק בעזה, המיתה מעל לאלף פלסטינים, העירה את זעם ההמונים כמעט בכל הארצות, בצעה פשעי מלחמה שעוד שנים רבות יספקו חומר למערכת המשפט העולמית והרסה חבל ארץ בן 360 קמ"ר בפצצות עומק, פצצות זרחן ופצצות נגד בונקרים? מיהו האויב התת קרקעי שאותו חיפשו יוזמי המלחמה,  ברק, ליבני ואולמרט?  התשובה המתבקשת פשוטה כשם שהיא מזעזעת: גלעד שליט.

ברק, לבני ואולמרט. שניים מהשלישיה הם תאבי שלטון וככל הנראה חסרי מצפון, שבחירות נכפו עליהם כנגד רצונם. השלישי עמד לסיים את כהונתו בבושת פנים. מצבם נראה חסר מוצא. השבוי הישראלי שהם מתמקחים על מחירו זה שנתיים הפך לסמל של כשלונם ואוזלת ידם בכל הנוגע להנהגת המדינה. בין אם היו משחררים שבויים פלסטינים "עם דם על הידיים" כהגדרתם, תמורת שחרורו של החייל הישראלי, ובין אם היו ממשיכים לסרב לחילופי שבויים ומשאירים את גלעד בכלא,  הציבור בעידודו של הטוען לכתר נתנייהו היה קורע אותם לגזרים בקלפי. הבחירה היחידה היתה בין מוות פוליטי לבין התאבדות פוליטית, סקילה או חאריבדיס, מגיפה או חולירע.

וכך הפך אותו חייל אומלל שנלקח בשבי, ושמנהיגיו לא היו מוכנים להחליפו בשבויים פלסטינים, לאויבם המשותף של לבני וברק. האם העלמותו מן הזירה אמורה להיות בונוס צדדי מהלחימה היזומה נגד אזרחיה האומללים של רצועת עזה? או – סביר לא פחות – שההעלמות הזאת  היתה בעצם המטרה העיקרית  של ה"מבצע",  והאווירה המלחמתית המתלהמת והמחבקת פוליטיקאים היא בונוס צדדי המתלווה אליה?  השאלה הזאת תישאר מן הסתם פתוחה. עם העובדות אין להתווכח: ממשלת ישראל סירבה לכל רעיון של המשך הרגיעה (התהדיאה) בדרום. במקום זה הפעילה את התליינים המעופפים של חיל האויר. המפציצים הישראלים צויידו באותן  פצצות עומק  שיצרו האמריקנים כנגד המחילות שבהן לא שמר סאדם חוסיין את נשק ההשמדה ההמוני שלו, ובפצצות זרחן היוצרות שריפות ומכלות את החמצן במרתפים, במנהרות ובמקלטים.

מתי תיפסק הלחימה המטורפת? אחרי אלף גופות שיסתירו את השבוי – או אולי אחרי אלפיים? וכמה נפגעים ישראלים, חיילים ואזרחים, עוד ישלמו מחיר כבד מאש "האויב" או מאש "כוחותינו" הידידותית? זה לא משנה.  דרוש קודם כל "פתרון" לבעיה ששמה גלעד שליט.

עד כה שרד גלעד שליט למעלה משנתיים בכלא החמאס. האם יצליח לשרוד גם את הפצצות ששולחו להשלמת נוהל "חניבעל"?

מאת: אלי אמינוב, 15  בינואר 2009

0 מחשבות על “איפה מחביא אדם חכם עלה? / אלי אמינוב

  1. וחיסלו את יאסין ורנטיסי? הרי ידעו מראש שזה לא יעצור את פיגועי ההתאבדות! כל אנשי השמאל אמרו בפירוש – זה לא יעצור את פיגועי ההתאבדות.

    אהבתי

  2. השאלה המתבקשת כמובן היא האם גלעד שליט ישרוד את השבי הרעיוני שלנו…
    זה הרי השבי הקשה מכל.

    היה חזק גלעד.

    אהבתי

  3. לו היה שמץ של אמת בטענה בדבר ה"היסטוריה" של העם הפלסטיני היינו צריכים למצוא לכך זכר בספרי ההיסטוריה ובאנציקלופדיות.
    והנה, תחת הערך "פלסטיין" באנציקלופדיה בריטניקה משנת 1910/1, לפני הצהרת בלפור שניתנה בשנת 1917, נאמר:
    "פלסטיין שנתבעה בברית הישנה כמורשת העברים לפני גלותם… נהר הירדן מסמן את הקו שבין פלסטיין המערבית למזרחית"…

    באנציקלופדיה בריטניקה מלפני 1917, שנת הצהרת בלפור בה הובטח ליהודים בית לאומי בפלסטיין,
    אין זכר לעם פלסטיני, ומדוע? מפני שלא היה קיים! כנס לאומי ערבי בירושלים החליט בשנת 1919 :
    "אנו רואים בפלסטיין חלק מסוריה הערבית". לוועדת החקירה האנגלו-אמריקנית (1945) אמר
    הפרופסור הערבי ג'והן חזם : "..לפני 1917, כאשר בלפור הצהיר את הצהרתו.. לא היתה כל פלסטינה כיחידה פוליטית או גיאוגרפית".
    וההיסטוריון הערבי המפורסם פיליפ חתי התבטא שם: "אדוני, אין דבר כזה היסטוריה פלסטינית, בהחלט לא !"
    בן גוריון, בהופעתו בפני אותה הוועדה, השיב:
    "אני מסכים איתו בהחלט. אין דבר כזה "פלסטיין" בהיסטוריה. אבל… דר. חתי מתכוון להיסטוריה ערבית.
    היסטוריה ערבית לא נעשתה בפלסטיין. אולם.. יש היסטוריה עולמית ויהודית, ובהיסטוריה הזאת יש ארץ ושמה..ארץ ישראל, הארץ של ישראל.
    .. הארץ הקטנה הזאת השאירה רישום עמוק בהיסטוריה.. הארץ הזאת עשתה אותנו לעם; עמנו עשה את הארץ הזאת.
    שום עם אחר בעולם לא עשה את הארץ הזאת; הארץ הזאת לא עשתה שום עם אחר בעולם"…

    את האמת כולה גילה זוהייר מוחסיין, ראש ה"צא'אקה" וחבר הווע'הפ של אש'ף בראיון ב-1977 לעתון ההולנדי "טרוב":
    "רק למטרות טקטיות אנחנו מקפידים לעודד זהות פלסטינית נפרדת, כדי להעמיד אותה מול הציונות:
    ייסודה של מדינה פלסטינית הוא מכשיר חדש במלחמה המתמשכת נגד ישראל..
    לאחר שנשיג את כל זכויותינו בכל פלסטין – אסור שנדחה, אף לרגע אחד, את האיחוד מחדש של ירדן ופלסטין".

    והמלך חוסיין הוסיף (1977): "שני העמים הם למעשה אחד – זו עובדה!" וכך הנסיך חסן (1970):
    "פלסטין היא ירדן וירדן היא פלסטין. יש כאן עם אחד וארץ אחת, עם היסטוריה אחת וגורל אחד".
    גם הטרוריסט פרוק קדומי, "שר החוץ" של ערפאת, אישר (1977, ניוזוויק): "אש'ף רואה בירדנים ובפלסטינים עם אחד".

    שני אחים ערבים – אחד גר בירושלים והשני ברבת עמון. היתכן שהראשון בן "האומה הפלסטינית" והשני בן ל"עם הירדני"?

    בשנת 1922 מסר חבר הלאומים לבריטניה "מנדט" (יפוי כח) על א'י בזה הלשון:
    "בזאת ניתנת ההכרה לקשר ההיסטורי של העם היהודי לפלסטיין ולעקרון ההקמה מחדש של ביתו הלאומי בארץ זו" – קרי:
    השטח שמשני עברי הירדן, עד גבול עיראק. עברו כחדשיים ושר המושבות הבריטי, וינסטון צ'רצ'יל,
    ניתק את מזרח הירדן ואסר שם עלייה, התיישבות ורכישת קרקעות ע'י יהודים, לטובת "האמירות של עבר הירדן".
    כך אבדו לבית הלאומי היהודי 77% משטחו.
    למה? כי הערבים המקומיים החלו לכנות עצמם "פלסטינים" וכבר הספיקו לחולל שתי אנתיפאדות (1921,1920 ).
    סר אלק קירקברייד, מזכיר האמירות החדשה, כתב בזכרונותיו שעבר הירדן הוקמה כמדינה עתידית לפלסטינים.

    שני פרופסורים ערבים מאשרים שמדובר בסך הכל בבדיה.
    הפרופסור פיליפ חתי, היסטוריון מפורסם, זרק בעדותו בשנת 1945 בפני וועדה אנגלו-אמריקאית:
    "אדוני, אין דבר כזה היסטוריה פלסטינית. בהחלט לא!". והפרופסור ג'והן חזם אמר משפט נוקב זה:
    "לפני 1917, כאשר בלפור הצהיר את הצהרתו לא הייתה מעולם שום שאלה פלסטינית ולא הייתה כל פלסטינה כיחידה פוליטית או גיאוגרפית".

    בשנת 1919 התכנס בירושלים "קונגרס האגודות המוסלמיות-נוצריות" עם נציגים מכל הארץ.
    אותה שעה גורלו של שלטון פייסל עוד היה חבוי מאחורי מסך העתיד, אבל באי הקונגרס כבר ידעו שהבריטים רואים את הארץ כיחידה נפרדת
    בשם "פלסטיין" ועל כך הגיבו בהחלטה זאת:

    "אנו רואים בפלסטיין חלק מסוריה הערבית שממנה מעולם לא הייתה מנותקת.
    אנו מחוברים לסוריה בקשרים לאומיים, דתיים, לשוניים, טבעיים, כלכליים וגיאוגרפיים"
    (את הדברים פרסם המזרחן יהושע פורת).

    פסק דין של "הכנופיות" ממאורעות 1936-1939 שדן למוות "משת"פ" ערבי. בראש הגיליון נכתב: "פלסטין – סוריה ג'נוביה"(הדרומית).

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s