תנו לחמאס להרגיש שניצח | נמרוד קמר

בכל פעם שהערבים ניצחו אותנו, או לפחות הרגישו שניצחו קרה דבר אחד: הם רצו לעשות שלום. בכל פעם שאנחנו ניצחנו הייתה עוד מלחמה. דוגמאות: הקמת המדינה, 1948. הערבים הרגישו שהפסידו שלא קיבלו את הצעת החלוקה ולכן פתחו במלחמת העצמאות אותה ניצחנו בוודאות מה שלא הוביל לשלום. 1956, מלחמת קדש. המצרים הפסידו את סיני והודו בזה, מה שהשאיר להם תיאבון לעוד מלחמה. 1967, מלחמת ששת הימים. ישראל ניצחה בטירוף. נוצר בום כלכלי, היבריס ודחף לעוד מלחמה אם רק יתגרו בנו טיפה. 1973, מלחמת יום כיפור. ישראל ניצחה ניצחון טריטורי ומבצעי ענק. איכשהו הרושם של העם מצרי היה שישראל הפסידה. מצרים מכרה לציבור שלה ניצחון מוחץ, מהלך הסברה פנימי מעולה. ברבות הימים נפתח "מוזיאון ניצחון אוקטובר 73" (ביקור חובה בסל התרבות של תלמידי קהיר). כך נוצרה האפשרות לשלום בין העמים, מה גם שישראל לא הרגישה שניצחה לגמרי, ההקאה על חטא והאבידות היו רבות מידי. לא צריך בשום פנים ובאופן לשאוף לכזאת מלחמה נוספת, אך אין טובה ממנה להדגיש את הבדלי דעת הקהל והרגש הלאומי בינינו לבינם.

מפת הפצצות צה"ל בין 12 ביולי ו-13 באוגוסט 2006

1982 – לא נתנו לאש"ף להרגיש שניצח, השפלנו אותו בביירות. גירשנו את ערפאת לתוניס, מה שלא אפשר מגעים עימו עד 1993, עגומה תוצאתם ככל שהייתה. 1993, הסכם אוסלו. נתנו לירדנים להרגיש שהפלסטינים בני עמם ניצחו מה שהביא להסכם השלום בערבה בין שתי המדינות מייד אחר כך ב-1994. המסקנה: עם ישראל צריך להרגיש מוגבל ונימול כדי לעשות שלום. כשההיבריס והפאתוס נמקים עולים קולות הפשרה והסחבקיות (ראה קמפיין של ברק והופעתו בארץ נהדרת בתום חצי שנת שקט יחסי). המשוואה לא נסגרה ב1994. 2006, מלחמת לבנון השניה. חיזבאלה מבחינתו ומבחינת העולם הערבי הביס את ישראל ולהפתעת רבים ובגלל כוחה של ישראל הפסיק ולא ביקש לחימה נוספת. ולפתע יצא אסד בקריאה לשלום. אנחנו מצדנו לאחר מלחמת לבנון השניה הרגשנו מבולבלים ומוכים מורלית. החזרנו לחיזבאללה את כל חייליו. אולמרט החל לדבר על ויתורים בכל נאום ושלח שליחים לטוריקה לברר עם אסד רציני – לא משנה אם היו לזה תוצאות או לא, הנקודה ברורה.

מפה של עוצמת ההפצצה ונפגעים. פרויקט של Solidarity Maps, אמני-מידע מלבנון, פלסטין ומקומות נוספים שעבדו גם בעבר על מיפוי ההפצצות הישראליות על לבנון. פורסם לראשונה ב"מארב".

אפילו החמאס, לאחר שהשתלט על רצועת עזה והרגיש שהביס את אש"ף (למרות שאש"ף חי ונושם בגדה) הסכים למספר רגיעות עם ישראל פעם אחר פעם. במבצע הנוכחי עולה הסכנה כי עם ישראל שוב יחשוב שהוא ווינר. בלי קשר להרתעה, אם תשוקם או לא – אם נרמוס את רצועת עזה יש סכנה שנרצה לנצח בעוד מלחמה כמו אחרי 1967 או לפחות כמו אחרי ביירות 1982. אם חמאס מטפאורית יעזוב את הרצועה על אוניות לתוניס הוא ירגיש מוגלה ומושפל. הפתרון: תנו גם לחמאס לבנות מוזיאון ניצחון והרימו עכשיו דגל לבן סימבולי (הכל סימבולי במזרח התיכון), בלי אפילו להכיר בממשלת חמאס. ג'סטה הכי קטנה כמו אישור בנייה מחדש של משרדו של הניה או אנדרטת חללים הירואית והעסק יראה אחרת.

 

מאת: נמרוד קמר. נכתב ב-7.1.2009 תוך כדי המלחמה.

 

לקריאה נוספת ביצירות קמר:

  • שירו של קמר מ"שירת פולגת" הזדהות עם העובדים המפוטרים של מפעל "פולגת" בקרית גת, אפריל 2008
  • 'דפוס גלובס' – "יום עבודה בבית הדפוס של גלובס / המפעל, אטמי האזנים / הדיו, הסבון להשחרת הידים / מי זה העובד הזה שלא לובש סרבל כחל? / שמו שמשון / מה שם משפחתו? / עזוב, הוא עובד קבלן" שירו של קמר ב"אדומה: אנתולוגיית שירה מעמדית", תל-אביב: הוצאת מעין, הכיוון מזרח ואתגר, 2007, עמוד 51

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על תנו לחמאס להרגיש שניצח | נמרוד קמר

  1. די כבר הגיב:

    זה הדבר ההגיוני והלא מקומם הראשון שכתבת.

    אהבתי

  2. די כבר הגיב:

    אה, עכשיו שמתי לב שזה שנמרוד קמר כתב.
    אז סליחה – עדיין לא כתבת שום דבר הגיוני.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s