שאהין תורה | יוסף עוזר

ציורי תנך שהופיעו בספר מוסא נאמה (ספר משה) למוללאנה שאהין שתירגם את התורה לפרסית יהודית בשיראז שבפרס.

גם כשאנו יודעים שמצפה לנו הפתעה, כאשר היא תתרגש עלינו כמו נשכח שידענו שהיא עשויה לבוא. כך קרה לי כשנפגשתי לאחרונה במפעלו היצירתי והמרתק של איש האשכולות, ד"ר אבנר פרץ, בספרות ובשירה, בתרגום ובחילוץ יצירות מופת מהיותן סמויות מאחורי לשונן המקורית בלדינו או בפרסית, יצירות שעין הקורא העברי טרם שזפה אותן.

לפני שאכנס לעובי הדברים אספר עוד סיפור אישי קטן: לפני שנים לקחתי תלמידים של הגיל הרך למערת הסטלגמיטים הנהדרת שבאזור בית שמש. הילדים נכנסו למערה וכצפוי התפעלו מהנטיפים והזקיפים ונדהמו. לאחר מכן ביקשתי מהם לתאר לי את תחושתם, וזכורה לי תגובת ילד אחד בלשון זו: "נכנסנו, ראינו צורות כמו משה רבנו, וכשיצאנו… נהיה בוקר!". תחושת בוקר כזו באה גם אלי הפעם, אחר שהתוודעתי למפעלו של פרץ.

ראש המועצה, אבנר פרץ, איש נינוח עם זקן לבן וארוך, היה בעברו איש מחשבים ושימש סמנכ"ל מרכז המחשבים הממשלתי. הוא עמד בראש חבורת המתיישבים שהקימו את היישוב מעלה אדומים בדצמבר 1975, היה ראש המועצה הראשון (בהתנדבות) של היישוב שהפך לעיר, והשלים את הדוקטורט שלו באוניברסיטת בן גוריון בספרות הלדינו. הוא הוציא ספר ילדים, ספרי מחקר ותרגום והוא עטור פרסים ספרותיים.

הנוף המוביל למכון שבו יושב האיש הזה הוא הנוף שבו נחתכת ירושלים במדבר יהודה, נוף הגבעות הנופלות במהירות לאזור המקום הנמוך ביותר בעולם. מכוניתי האיצה ובלמתי ללא הרף, אולי כמטפורה לצורך שיהיה לי לבלום את שטף המידע שאקבל ממנו כשיסקור את תולדות הספרות ואת ההחמצה בתיוג יצירות הלדינו במשבצת הצרה של הפולקלוריזם.

התחלתי לטפס למעלה אדומים. במערב השמש שקעה והותירה את ירושלים מחולקת בין חושך לאור. פתע החלו הגבעות נוסקות שוב וממריאות אל פסגותיה המתקרבות של מעלה אדומים. נכנסתי לחניה של "מכון מעלה אדומים לתיעוד השפה הספניולית ותרבותה", והתוודעתי אל עבודתו המחקרית הגדולה של פרץ ואל יצירות ספרות מרתקות הזוכות באמצעות תרגומיו לחשוף בפני הקורא עולם יצירתי בלתי מוכר.

הנה לפני – "הקופלאס של יוסף הצדיק" אותו חיבר אברהם טולידו. מי שמע על יצירה מרתקת זו שהיא דרמאטית-פארודית ומלאה הומור? נשמע בה את האחים הזוממים את מכירת יוסף, אוכלים ומפרטים את העדפותיהם הגסטרונומיות, את תחרות כתיבת השירים שהם עורכים. יצירה זו היא יצירה רבת היקף בת 2,500 חרוזים שבמרכזה דמותו של יוסף הנמכר על ידי אחיו, אותה תרגם פרץ והקדים לה מחקר מקיף הנקרא כספר בלשי.
אבל אני באתי לכאן בגלל יצירה חידתית ויחידאית אחרת והיא "שאהין תורה", שחלקים מעטים ממנה יראו אור לראשונה בעולם, ובעברית, בתרגומו של פרץ בגיליון הקרוב של כתב העת "משיב הרוח".

ד"ר פרץ

עשרות אלפי חרוזים

הסיפור שלי עם שאהין התחיל ביום אחד בו המתנתי לתפילת מנחה באחד מבתי הכנסת שבאזור מגורי, ולפתע ראיתי ספר: 'שאהין תורה'. לא הבנתי מה כתוב בו, אבל ראיתי שמדובר בשירה. זה היה קצה חוט שהוביל אותי בסופו של דבר אל ד"ר פרץ.

יוסף עוזר:  ד"ר פרץ, מה הוא השאהין הזה?

מוסה-נאמה מתוך שאהין תורה

"שאהין-תורה היא שירת-התורה הגדולה. יהלום מלוטש שאין שני לו בשירה האפית בישראל, יהלום יקר אשר לא ישוו לו אוצרות הכתר הבריטי או אוצרות השאה הפרסי. זהו ללא ספק נזר השירה הפרסית-יהודית, פרי עטו של גדול המשוררים היהודים שקמו במרחב דובר הפרסית, ואחד מגדולי המשוררים בעם ישראל לדורותיו.

קנוא קנאתי לכבודה של השירה הנאדרה והרוממה הזו. דואב אני את העדרה המוחלט ממדף הספרים העברי ומקרב יצירות המופת שהורקו אל הלשון העברית כחלק מרכושנו התרבותי-הלאומי. ראויה השירה הזו שתובא בצורה אמנותית נאה והולמת לפני הקורא העברי ושתתפוס את מקומה בתוכניות הלימודים לצד יצירותיהם של גדולי משוררי ספרד".

למעשה, מספר לי ד"ר פרץ על מאמץ רב שעשה כדי להביא את שאהין לידי תרגום שלם, מאמץ שלא נשא פרי עת פנה לעזרה במימון לעתירי ממון מיהדות המזרח. בכדי להבהיר באיזה מפעל ספרותי מדובר אציין שהאיש שאהין, שחי אי שם במאה הארבע עשרה, יצר יצירה אפית נפלאה הכוללת ארבעה אפוסים רחבי יריעה:

  1. "מוסא נאמה" (1327) המונה כ-10,000 חרוזים.
  2. "ארדשיר נאמה" (1332) המונה כ-9,000 חרוזים.
  3. "עזרא נאמה" (1332) המונה כ-500 חרוזים.
  4. "בראשית נאמה" (1358) המונה כ-9,000 חרוזים.

יוסף עוזר:  מה מכל זה תורגם עד כה?
"האפוס של שאהין נכתב במקורו בפרסית קלסית. תרגמתי עד כה כ-800 חרוזים (400 טורים כפולים) המהווים כארבעה אחוזים מתוך היצירה כולה. רק בראשית המאה העשרים הועלו יצירותיו של שאהין על מכבש הדפוס בירושלים בידי שמעון חכם: ה"שאהין-תורה" בשנים תרס"ב/ה (1902/5) – בלשון הפרסית".

החייאת העניין במקורות

מסתבר שמטרתו של שאהין היא בראש ובראשונה דידקטית. הוא רואה עצמו כמחנך ששליחותו אינה מסתיימת בתחום האסתטי והיא בראש ובראשונה בעלת ייעוד גדול: להעניק ליהודים המאבדים עניין ביהדותם יכולת להחיות מחדש את העניין היהודי. יחד עם אותה נאמנות של שאהין למקורות, וגילוי יכולת איסוף וסינתזה היוצאת מגדר הרגיל, הוא מגלה יצירתיות והתחדשות המתרקמת בין אלפי שורותיו. אהין לוקח על עצמו משימה – לשקם את הזהות היהודית. דבריו הועתקו בכתב יד מדור לדור עד אשר שמעון חכם, אשר נולד ב-1843, מביאם לדפוס בשפה הפרסית. כך כותב שמעון חכם בהקדמתו המחורזת לשאהין:

"מולה שאהין בזמנו הושלך הנזר והכתר. ואבדה חכמת חכמים ובינת נבונים תסתתר. ועם הקדש המתגוררים בערי פרס. נחשבו לנבלי חרס. היו ללעג וקלס ולחרפה. בעיני העמים שוכני אזייא"ה ואירופ"א. עד כי במצבם ובהילוכם. נחשבו לעם נבל ולא חכם. כעם בלא דת ובלי ספר, נבזה כעפר ונקלה כאפר. וברוב השנים והימים, למדו לשונם לדבר בלשון העמים… מולה שאהין היה אחד משרידי סגולה. וממאורי הגולה. גיבור בתורה. ואלוף המשרה".

למרות הייחוד ההיסטורי שבשאהין, מסתבר שאת שאהין לא הכירו בתרבות פרס, וכנראה מפני שהיה כאילו מוצפן בכתב העברי בו נכתב. טורח התרגום לעברית עדיין ממתין למישהו שיממן את ההתמסרות שנדרשת כדי לשקוד על התרגום ועל ההבאה לדפוס של יצירת ענק שכזאת. בעיני, יש צורך להבין כי חשיפת היצירות שנכתבו בלשונות כמו הלדינו והשפות היהודיות-ערביות משיבה למרחבי היצירה העברית עושר השמור לנו.

נקרא לקט מתרגומו של פרץ. בשולי הלקט הבאתי מקורות מהמדרשים (כדי לסבר את האוזן לגבי מקורות היניקה של אותו משורר פלאי [יוסף עוזר]):

  מתוך:           היום הראשון לבריאה / שאהין – תורה

שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְכָל גַּלְגַּל-רָם                     מֵרוּחַ, עָפָר, אֵשׁ וּמַיִם בְּרָאָם.
בַּזֶּה אַחֲרֵי זֶה, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן,               קְרָאָם לִהְיוֹת, בִּנְחִישׁוּת וְרֹב-אוֹן.
הָיָה הָעוֹלָם כֻּלּוֹ תֹּהוּ אָפֵל,                  בְּאֵין שָׁם אָדָם, שֵׁד, חַי, עוֹף אוֹ זוֹחֵל.
מֵאַיִן, בָּרָא בּוֹ אוֹתוֹת לַזְּמַנִּים,               שַׁחְרִית וְעַרְבִית, יוֹם וְלֵיל, מְסַמְּנִים.

      5  שָׂרַר אָז בְּכָל הַיְּקוּם אֹפֶל-עַד,    צַלְמָוֶת כִּשְׁחֹר הַפֶּחָם שָׁם עָמַד.
"יְהִי אוֹר!", נִשְׁמַע וּבָקַע אָז הַקּוֹל,        "אֶנְסֹךְ אֶת אוֹרִי בְּחַסְדִּי עַל הַכֹּל!"
בְּמַאֲמָרוֹ, אוֹר הוֹפִיעַ פִּתְאוֹם,               שָׁמַיִם וָאָרֶץ הִגִּיהַּ כְּיוֹם.
שָׁם פֶּתַח נִפְתַּח, אוֹר גָּנוּז הִתְגַּלָּה,       הֵצִיף עוֹלָמוֹת אוֹר טָמִיר וְנִפְלָא.
הֵמִיר אֶת הָאֹפֶל בְּאוֹר יְקָרוֹת,              חַנּוּן, אֵל רַב-דַּעַת, בּוֹרֵא מְאוֹרוֹת.

      10 הִבְדִּיל בֵּין דָּבָר לְמִשְׁנֵהוּ הָאֵ-ל,  בֵּין טוֹב לְבֵין רַע נָטָה קַו, שָׂם הֶבְדֵּל.
מֵאָז, יוֹם מִלַּיְלָה נִבְדַּל וְהֻפְרַד,             בְּעֹצֶם כֹּחוֹ הַגָּדוֹל עֲדֵי עַד.

מתוך:          אברהם מכיר את בורא עולם

יָשַׁב אַבְרָהָם בְּלֵיל אֹפֶל בָּדָד       אֲחוּז שַׂרְעַפִּים, עַל מַחְשֶׁבֶת שָׁקַד.
עוֹדוֹ מְהַרְהֵר, כּוֹכְבֵי רוּם מֵעָלָיו   עֻלְּפוּ בִּשְׁחֹר-אֹפֶל וּגְלוֹם מַחְשַׁךְ-עַד.
הֶחְשִׁיךְ אָז עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ וְקָדַר,   רָדְמוּ דַּג וְעוֹף וְכָל חַיְתוֹ מִדְבָּר.
פָּרַשׂ אֱשׁוּן לַיְלָה צִלּוֹ עַל הַיְּקוּם,  גַּם סַהַר חָשַׁךְ וְעִמּוֹ כּוֹכְבֵי רוּם.

מתוך:          עקדת יצחק

            הַחֹד אֶת גְּרוֹנוֹ שֶׁל פְּנֵי-סַהַר שָׂרַט,       אַךְ הוּא לֹא קָבַל, וּתְלוּנָה לֹא פָּלַט.
דָּאַב כִּי הַחֹד לֹא שִׁסֵּף הַגָּרוֹן,                         (הַתַּעַר קִוָּה רַחֲמֵי אֵל עֶלְיוֹן).
עַל הַמַּאֲכֶלֶת קָצַף אַבְרָהָם,                            עֵינָיו בָּעֲרוּ אָז בְּאֵשׁ, כִּי נִזְעַם.
נִפְּצָהּ אֶל הַסֶּלַע גָּעַר בָּהּ בִּמְרִי,                       נָזַף וְקָרָא בְּרֹב כַּעַס: "אִמְרִי,
אֵיכָה לֹא תֵּבוֹשִׁי? לָךְ לַהַב מֻשְׁחָז,                     אֲבָל אֵין-אוֹנִים הוּא הַלַּהַב הַלָּז!
10         מַדּוּעַ סִכַּלְתְּ הַקְרָבַת הַקָּרְבָּן,                גָּרַמְתְּ מַפַּח-נֶפֶשׁ לְלֵב נֶאֱמָן?

לתשומת לב הקוראים המקור במדרש רבה, פרשת וירא, ח':
א"ר יצחק בשעה שבקש אברהם לעקוד יצחק בנו אמר לו אבא בחור אני וחוששני שמא יזדעזע גופי מפחדה של סכין ואצערך ושמא תפסל השחיטה ולא תעלה לך לקרבן אלא כפתני יפה יפה מיד ויעקד את יצחק …

ומתוך:    זליכה [אשת פוטיפר]

"נָא קְחוּ הַסַּכִּין וְקִלְּפוּ בְּטוּבְכֶן           תַּפּוּחַ נָאֶה, וְיַרְנִין אֶת לִבְּכֶן".
נָטְלוּ הַגְּבִירוֹת הַסַּכִּין בְּיָדָן,              לִקְלֹף אֶת הַפְּרִי הַנָאֶה, הַמְעֻדָּן.
זוּלֵיכֵה צָפְנָה בְּסָמוּךְ אֶת יוֹסֵף,           כְּפֶרַח פּוֹרֵחַ מַרְהִיב, מִתְיַפְיֵף.
לְפֶתַע פָּתְחָה אֶת דַּלְתוֹת הָאוּלָם, הוֹפִיעַ יוֹסֵף מִתַּמֵּר כִּבְרוֹשׁ רָם.
הוּא אַךְ הִתְגַּלָּה וּבַפֶּתַח נִצַּב,          כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ הֵפִיזָה הַיְּקוּם בְּאוֹר רַב.
15  נִגְלָה לְעֵינֵי הַיּוֹשְׁבוֹת בַּמְּסִבָּה,               תָּהוּ עַל חִנּוֹ, גַּם הִרְעִיפוּ חִבָּה.
נָבוֹכוּ אֶל מוּל חִן יָפְיוֹ הַמְהַמֵּם,          אִבְּדוּ עֶשְׁתּוֹנוֹת וְלִבָּן הִתְלַהֵם.
רָפוּ חוּשֵׁיהֶן וְיָדָן רָעֲדָה,               פְּצָעוּהָ אֲזַי בַּסַּכִּין הַחַדָּה.

והנה לפנינו במדרש רבה, מקץ, י': והיתה אומרת לו בדבר הזה עשקתיך חייך שאני עושקתך בדברים אחרים והיה אומר לה (שם קמו) עושה משפט לעשוקים חותכת אני פרנסה שלך והיה אומר לה נותן לחם לרעבים כובלתך אני והיה אומר לה ה' מתיר אסורים כופפת אני את קומתך והיה אומר לה ה' זוקף כפופים מסמא אני את עיניך והיה אומר לה ה' פוקח עורים עד היכן ר' הונא בשם ר' אחא אמר עד שנתנה שרתוע של ברזל תחת צוארו עד שיתלה עיניו ויביט בה אף על פי כן לא היה מביט בה הה"ד (תהלים קה) ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו
וכדאי לראות גם את המקור בילקוט שמעוני, פרשת וישב – פרק לט – המשך רמז קמה:
אמרו עליו שהיתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים בגדים שלבשה לו שחרית לא לבשו לו ערבית ערבית לא לבשה לו שחרית.

והנה במדרש תנחומא פרשת וישב, סימן ה' [המקור]:
אמרו רז"ל פעם אחת נתקבצו המצריות ובאו לראות יופיו של יוסף, מה עשתה אשת פוטיפר נטלה אתרוגים ונתנה לכל א' וא' מהן ונתנה סכין לכל א' וא' וקראה ליוסף והעמידתו לפניהן, כיון שהיו מסתכלו' ביופיו של יוסף היו חותכות את ידיהן, אמרה להן ומה אתן בשעה אחת כך, אני שבכל שעה רואה אותו עאכ"ו, ובכל יום ויום משדלתו בדברים ועמד ביצרו מנין ממה שקראו בענין ותשא אשת אדוניו:

מתוך:    משה קורע את ים סוף במטהו

25         קְצֵה אֶצְבַּע הֵנִיד וְזָקַף בִּרְמִיזָה,            סָעַר שׁוּב הַיָּם כְּמוֹ בְּרוּחַ עַזָּה,
נֶחְלַץ אֵל-בּוֹרֵא וְהִרְעִיף רַחֲמָיו,            נִגְלָה וְהוֹשִׁיט עֶזְרָתוֹ מִמְּרוֹמָיו.
הֻתְווּ אָז תְּרֵיסָר נְתִיבוֹת בַּמְּצוּלוֹת,            בִּדְמוּת רְצוּעוֹת מְתוּחוֹת וּסְלוּלוֹת,
הִקְצָה אָז משֶׁה לְכָל שֵׁבֶט נָתִיב, הוֹרָה לְעַמּוֹ צְעָדִים לְהַרְחִיב:
לַדֶּרֶךְ צְאוּ נָא, הִלְכוּ מֵישָׁרִים,              מִלְּאוּ נָא רֹב אֹמֶן, הֱיוּ נֵעוֹרִים

כאן מצאתי קשר לתנחומא, בשלח, סימן י':
ואתה הרם את מטך. עשרה נסים נעשה להם על הים. נבקע להם הים ונבקע כמין כפה, שנאמר, נקבת במטיו ראש פרזיו וגו' (חבקוק ג יד). ונחלק לשנים עשר שבילים, שנאמר, ונטה ידך על הים ובקעהו. ונעשה יבשה, שנאמר, ובני ישראל הלכו ביבשה.

וכן:
ר' אליעזר הגדול אומ': נהפכו המים ונעשו שנים עשר שבילים כנגד [השבטים, והיתה חומת] מים בין שביל לשביל, וחלונות בין חומה, ורואין אלו את אלו, והקב"ה מהלך לפניהם, הה"ד "בים דרכך ושבילך" [במים רבים] (ע"ז, כ').

מסתבר שאת שאהין לא הכירו בתרבות פרס מפני שהוא היה מוצפן כאילו בכתב העברי בו נכתב. טורח התרגום לעברית מחייב שיהיה מי שיממן התמסרות שנדרשת כדי לשקוד על התרגום, הפירוש וההבאה לדפוס של יצירת ענק כזאת. ובינתיים אין קופצים על הזכות לממן תרגום יצירה שהיא חוליה חשובה ביותר. צריך להבין שחשיפת היצירות שנכתבו בלשונות כמו הלדינו והשפות היהודיות-ערביות  משיבות למרחבי היצירה העברית עושר השמור לנו .

"משיב הרוח" עושה צעד חשוב מבחינה תרבותית והיסטורית בהשבת היצירה הזו אל המקום המכובד והחשוב הראוי לה.

אם ננסה להבין כיצד  יצר שאהין את האפוס שלו נצטרך לדמיין אותו בדור שהספרים אינם מצויים וזמינים והנה הוא ללא ספריה או …צורה קדמונית של מחשב מוריק לתוך שורות השיר ומצפין בהם את מיטב המדרשים ואגדות חז"ל, ויוצר סינתזה מבריקה  ומושכת לב.

שלושה ימי חגיגה לשירה ייערכו בירושלים בצריף הנשיא ביד בן צבי בירושלים, רח' אברבנאל 12
ממוצאי ג' חשון 1-11 ועד ה' חשון  3-11

ביום ראשון ד' חשון, 2-11   בשעה 7:30  הציבור מוזמן – לערב השמעת יצירות מגליון "משיב הרוח" העומד לצאת לאור. הערב בהנחיית יוסף עוזר  ויורם רענן.

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על שאהין תורה | יוסף עוזר

  1. שועי הגיב:

    לא הכרתי את הספור ולא את החבור
    והואיל ואיני נוהג לקרוא עתונים
    הטלת אור על חיבור מסקרן להפליא
    שדומני שמתכתב לא מעט עם קלאסיקות פרסיות-איראניות, מסוגו של השאה נאמה לאבו קאסם אלפרדוסי
    עוד דבר, כנודע, מיטב הפיוט הארץ ישראלי העתיק מתבסס על מדרשי אגדה, וכך היה גם לרוב לגבי פיוטים בני תקופת הגאונים ואילך
    כך שהתגליות של המקורות האגדיים של מקצת הפיוטים בשאהין אינם אלא מעמידים את השאהין בתווך של היצירה הליטורגית היהודית לדורותיה

    אהבתי

  2. מתי הגיב:

    אעביר זאת ליוסף. אני גם לא קורא עיתונים ולכן מרגיש שבכך האתר משלים את החסר לאנשים כמונו.

    שבת שלום.

    אהבתי

  3. תודה גדולה ליוסף אנא ממני.
    מומלץ
    אסתי

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s