קצה הכדור: על הספר של רמה לוסקי

ארבע נובלות של רמה לוסקי מחזירות שוב למרכז העשייה הספרותית צורה שנשכחה כמעט. בכתיבה מדויקת, סימבוליסטית ופואטית מתחקה לוסקי אחרי עמקי הנפש של הגיבורות העומדות במרכז הנובלות.  ארבע נובלות, עם ארבעה סיפורים שונים בזמן ובמרחב. שלושה נובלות כתובות בשפה עשירה, אשר לא מקלה על הקורא, אלא דורשת ממנו לתפור, את שלל הרמזים, הצבעים, התחושות לתוך מציאות ועלילה. הנובלה האחרונה נדמה כי נכנסה לתוך הספר רק כדי להוכיח כי ידה של לוסקי גם בכתיבה ריאליסטית, וגם בתוך הריאליזם ניכר כוחה בהפשטה של מעשי יום-יום לתוך תיאורים מורכבים המזכירים לנו שוב את כוחה של הפרוזה לייצר שפה עצמאית ואוטונומית.

הנובלה הראשונה "פורים" מספרת את הסיפור של משפחה תל-אביבית זעיר-בורגנית מתוך מבטה החרד של אימא אל שלושת ילדיה. לאימא ישנה העדפה לבת אחת על הילדים האחרים (לילדה אין שם). כמו בשאר הנובלות הדמות של הבת (כדמות משנית) תהווה מוקד של הזדהות עם הדמות המרכזית, אשר דרכו נבין את התהליכים המתרחשים בתוך הגיבורה. האימא תזדהה עם בתה הקטנה רק כדי לברוח בעצם אל עולם לא קיים. הפחדים שלה מאיבוד של הבת, הוא בעצם הפחד שלה מאיבוד של הפנטזיה. הרחוב התל-אביב המאוים על ידי פיגועים, הוא גם הרחוב שמאיים על הפנטזיה האלגורית שבתוכה מתנהלת ישראל. הנובלה מלאה התחפשויות, אך מראית העין של התחפושת לא מחזיקה מעמד, בדיוק כמו שפנטזיות, לא פוגשות במרחב הממשי. החטא המשפחתי של הקנאה נחבא אך מזכיר לנו שלמרות ההזדהות שלנו עם הדוברת של הנובלה, עדיין האיום על התא המשפחתי, לא באמת מגיע מבחוץ.

הנובלה השנייה "צל קצה הכדור" לוקחת אותנו אל אתיופיה לשם עוברת משפחה ישראלית בשליחות האב. זוהי נובלה מלאת סוד, קסם, מסתורין והניסיון של הביקורת לתת בה פרשנות, כמעט שלוקה בכישלון ידוע מראש. הילדות מביטות במתרחש סביבן דרך המשא ומתן של הוריהם עם המרחב הקולוניאלי. הסיפור כולו ממשיך את האלמנט של האלגורי של התחפשות וניתן לראות את היות המשפחה באפריקה כחופפת להיות ישראל על גבול אפריקה. ובתוך כך הנובלה מתנהלת בתוך מרחב תעתועים שבתוכו אנו אט-אט מבינים את הממד המטפורי המבחיל של הזרות. בדומה ל"לב המאפליה" המסע הוא פנימי ללב של ההשלכות של אותו תא משפחתי על סביבתו הלא מובנית. אנו לא באמת מגיעים לאפריקה, אלא לאותו ריקוד של צל קודר של המהגר והחגיגה המסויטת סביב התנועה שלו אל תוך הלא נודע.

רמה לוסקי

הנובלה השלישית "כלבים" היא תסריט של סרט אימה שכל כך חסר במחוזות העלילתיים. הדוברת מתארת בית שבו בעלי הבית הם משפחה משוגעת ומפורקת. המשפחה (בעלת הבניין) גרה בקומה הראשונה ואילו הדיירים אשר שוכרים את הדירות גרים בקומות העליונות. הדוברת של הנובלה מתגוררת בבית ממול. השינוי בבית החסר היגיון וסדר מתחיל כשמגיע רובי עם מספר כלבים ומבקש לבנות גינה אל מול הבית. הדוברת גרה בבית ממול. הבית מסודר, מאורגן, ולא לוקח דיירים לפני שעברו מיון. בעל הדירה איזיקוביץ פועל בדיוק ההפך והוא רציונאלי, מעודן ולא מתפרץ כמו בעלי הבית שממול. קשה שלא להכיר את תווי היכר החברתיים שמביטים בנו מתוך האלגוריה. יחד עם זאת ככל שהנובלה ממשיכה להתנהל שהרציונליות של בעל הדירה מסתירה מאחוריה את אותה הפראיות שמצויה במשפחה המופרעות. רובי בשלב מסוים בסיפור נעלם. ובצורה מורכבת ומרומזת אפשר להבין כי אותו רובי, הכלבים והמרחב הציבורי שלא קיים בנובלה, הוא גם ההשתוקקות החסרה של גיבורת הנובלה לממשות. אך המבט שלה אל המשפחה מתוך הבניין של איזיקוביץ נשאר במרחב סימבולי שלא באמת פוגש את הזולת. ובתוך כך יש ממד ביקורתי מרתק שלוקח את הרומנטיקה (המבט מעבר לחלון) מנתק אותה מהקיים (באמצעות האלגוריה) והופך אותה לתוך מבנה פסיכולוגי וחברתי (התשוקה הבלתי ניתנת לשינוי). לוסקי לא נשארת במרחב הסימבולי ומפגישה את הגיבורה עם רובי אך משהו בו לא אנושי, כמעט כאילו פגשה מת חי. כאשר בעצם היא זו שהייתה מתה חיה לאורך כל הסיפור.

הנובלה הרביעית "המחברת" היא בעלת השפה הריאליסטית ביותר. הגיבורה של הנובלה נוסעת בעקבות בעלה המוזיקאי ג'ז לניו-יורק על מנת לעזור לו לקדם את הקריירה שלו. גם הגיבורה היא מוזיקאית אך היא לא מעזה להתמודד מולו ומול עצמה. היא נשארת בבית, לעיתים נעה באזור, אל הנהר, אל חנויות ובידה הכלב שלה. בכתיבה משוכללת, דקיקה מדק מתוארת המערכת הקשה של כניעתה אל מול גחומותיו של הבעל. זו מטפורה אכזרית על מוזיקה כריקוד החיים. כאשר הבעל הוא זה שמרקיד סביבו את הקהל, אך ומסתיר את עצבונו, ואשתו ההיא מצד אחד מחוננת ומצד שני מושתקת. ורק בזכותה הבעל יכול להתכוון חברתית ולהתקדם. זהו הסיפור הידוע על חיי המוסיקאים שבוגדים בנשותיהם ונשותיהם שנותרות לבד רק כדי להכיר מחדש באמצעות הזולת את מערכת היחסים השבורה. אך לוסקי לא נכנעת לתכתיבי הז'אנר המוכר וכופה עליו זרות, הגיבורה מאבדת את כלבה בתוך חנות בגדים שנקראת פבריקשיין שהיא גם מודעת לכפל המשמעות של המילה בעברית (בדים / בדיון) וגם באנגלית  (fabric/ fabrication). אנדי המאהב הוא בעצם חולה במחלה שגורמת לו להתקפים שבהם הוא יכול להיראות כמת. המוות של היחסים הזוגיים הופכת למחלה של המאהב. ובעצם אם בת הזוג מתאהבת באחר שהוא חולה בשל מערכת היחסים החולה, אז אפשר להבין שאין דרך לבגוד. ולא כי אין באמת אפשרות בחיים לבגוד, אלא כי אי יכולת הכרת הזולת, מחייבת את אי יכולתנו להכיר את עצמנו ובכך לנהל מערכת יחסים יציבה.
באמת אחד הספרים המורכבים המחזירים את האמונה כי לא אבדה אמנות כתיבת הנובלה גם לאחר תחילת שנות האלפיים בספרות בישראל.

פורסם לראשונה ב"עיתון 77", פברואר 2009, גיליון 336, טבת-שבט, תשס"ט. הרשימה התפרסמה גם בNRG, תרבות, 7.3.2009.

פרק מתוך הספר באתר טקסט

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s