שירות בתי הסוהר מונע הכנסת ספרים לבתי הכלא

5 באפריל, 2009

לכבוד

עו"ד חיים שמולביץ

היועץ המשפטי

שרות בתי הסוהר

ת"ד 81

רמלה

ובאמצעות פקס:            08-9193840

שלום רב,

דחוף!

הנדון: האיסור הגורף על הכנסת ספרים לאסירים בבתי הכלא

סימוכין: מכתבנו מיום 11.02.09

בהמשך למכתבנו שבסימוכין, הריני לפנות אליך ולבקשך להנחות את שב"ס לאפשר הכנסת ספרים לבתי הכלא לשימושם של האסירים ללא הגבלה, וכדקלמן:

  1. במכתבנו שבסימוכין ביקשנו לברר באם אכן, הוצאה הנחיה חדשה המונעת הכנסת ספרים לבתי הכלא, כפי שנסמר לנו מכמה אסירים. פנייתנו זו נשלחה אליכם מלפני כחודשיים, וחרף הזמן הרב שעבר מאז לא קיבלנו כל תשובה עניינית. בבוקר יום זה, פורסמה ידיעה בחדשות רשת ב' ממנה עולה, כי שב"ס הוציא הנחיה האוסרת באופן גורף הכנסת ספרים לבתי הכלא לשימושם של האסירים והמגבילה את מספר הספרים שביכולתם של האסירים להחזיק בתאם.
  2. האיסור להכניס ספרים לבית הכלא באופן גורף הנו בלתי חוקי בעליל. ראשית, איסור זה נוגד תקנות בתי הסוהר והוראות פקודת הנציבות הקובעות באופן מפורש, כי לאסיר ניתנת האפשרות לרכוש על חשבונו וכן לקבל ממשפחתו חומר לקריאה, בכלל זה ספרים, כתבי עת, חוברות ועיתונים.[1]  שנית, ומעבר לעובדה כי שב"ס פועל בעניין זה בחוסר סמכות, הרי ברור לכל כי מדובר בפגיעה בלתי חוקית בזכויותיהם החוקתיות של כלל האסירים לחופש ביטוי, לחירות רוחנית, לאוטונומיה אישית, לכבוד, לחינוך ולהשכלה .

ראו: תקנה 49 לתקנות שרות בתי הסוהר, תשל"ח – 1978 ופקנ"צ 04.50.00.

  1. איסור הכנסת ספרים לבתי הכלא נוגד אף את ההלכה הפסוקה הקובעת כי על שב"ס לאפשר לאסיר לעיין ולהיחשף לדעות שונות הרווחות במדינה כמוהו כמו כל אדם אחר. כך למשל, בפרשת לבנה ביקש העותר להכניס לתאו ספרים העוסקים במדעי מדינה ופוליטיקה. שרות בתי הסוהר טען בזמנו, כי הספרים אשר ביקש אותו אסיר להכניס לבית הכלא כוללים תכנים אשר עלולים להתסיס ולהסית את האסירים. בית המשפט העליון, שדחה בתוקף את טענת נציבות שרות בתי הסוהר וקיבל את עתירתו של האסיר, אמר את דברו בעניין השימוש בסמכות לאסור הכנסת ספרים, כדלקמן:

"מאד צריך להיזהר בשימוש בסמכות זו של איסור ספרים, אפילו בין כתלי בתי-סוהר : איסור הקריאה בספרים שרוח השלטונות אינה נוחה מהם, ריח של דיכוי טוטאליטרי נודף ממנו; ואם יש מדינות בעולם אשר בהן משמשת הכליאה בבתי- סוהר גם לשם אינדוקטרינציה ברוח השלטון, לא יהא חלקנו עמן. הכליאה בבתי-הסוהר שלנו, מה שלא תשלול ותגביל את חופש הגוף – את חופש הרוח משאירה היא בעינה, ואיש אינו רשאי לשללו ולהגבילו."

ראו: בג"צ 144/74 רמי לבנה נ' נציבות שירות בתי הסוהר, פ"ד כח (2), 686, 689 – 691.

  1. בקריאת ספרים יוכל האסיר לנצל את זמנו באופן חיוני וחיובי בבית הסוהר אך לא רק. קריאת ספרים הנה ביטוי מובהק לזכותו של האסיר לחופש ביטוי הנגזר מזכותו לחירות ולאוטונומיה אישית בין כותלי בית הסוהר. זכותו של האסיר להשכיל ולרכוש ידע הוכרה בפסיקה העליונה כחלק מחירותו הרוחנית:

"נשוב למושכלות יסודיים. ההגנה על חופש הביטוי, כחלק מכבוד האדם, היא הערובה המרכזית לשמירת חירותו הרוחנית של האדם. במסגרתו מממש האדם רצונות ושאיפות הטבועים בו והמבטאים את חירותו הרוחנית: להשכיל ולרכוש ידע, להיות מעורב בחיי החברה, לשמוע דעת זולתו ולבטא את דעתו. המאסר שולל מן האדם את חופש התנועה שלו, ובכך מוטלת הגבלה חמורה, לא רק על זכות היסוד שלו לחירות אישית, אלא גם על יכולתו המעשית לממש כרצונו את חירותו הרוחנית. אמנם בלב-לבה של החירות הרוחנית – כיכולת האסיר לחשוב, להאמין ולשמור על צלם האדם שלו – אין למאסר דריסת רגל. אך, כפי שכבר ציינו (בפסקה 15 לעיל), היכולת של אסיר לממש את זכותו לחופש הביטוי הינה הרבה יותר מצומצמת ומוגבלת מיכולתו של אזרח חופשי. ולחופש הביטוי (המוגבל) הנתון לאסיר יש להעניק הגנה רחבה ככל האפשר."

עע"א 4463/94 גולן נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד נ (4) 136, 163. (להלן: "עניין גולן").

  1. על היקפה של הזכות לחופש ביטוי אין צורך להרבות במילים. זכותו של האסיר לחופש ביטוי הוכרה זה מזמן כזכות יסוד הנתונה לו גם בתוך כלאו. הזכות לחופש ביטוי הנה זכותו של האדם להשמיע את אשר עם לבו ולשמוע מה שיש לאחרים להשמיע, באמצעות פרסומיהם, הן אלה שבכתב והן שבעל-פה. מכאן, יש לנקוט במשנה זהירות בהגבלת אותה זכות חוקתית.

ראו: ד"נ 9/77 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' הוצאת עתון הארץ בע"מ, פ"ד לב (3), 337.

  1. הלכה פסוקה ומושרשת היא, כי הגבלת חופש הביטוי תעשה בזהירות רבה ובכפוף למבחן הוודאות הקרובה, שלפיו אין לפגוע בחופש הביטוי של האסיר, אלא כאשר יש במיצוי הזכות וודאות קרובה לפגיעה ממשית בשלום או ביטחון הציבור, או לפגיעה ממשית בהבטחת השלום, הסדר והמשמעת בין כותלי הכלא.

ראו:

עניין גולן לעיל;

בג"צ 73/53 קול העם נ' שר הפנים, פ"ד ז (871);

בג"צ אינדור נ' ראש העיר ירושלים, פ"ד נז (2), 157.

  1. שומה עלינו לציין, כי בעינינו אף הסמכות הקבועה בפקנ"צ 04.50.00 המקנה למנהל בית הסוהר את הסמכות לסרב הכנסת ספרים הנה כשלעצמה בעייתית ובלתי חוקית  אף מבלי שתטיל איסור גורף. די בעמיתות וגורפות הפקודה המעניקה למנהל בית הסוהר לסרב הכנסת פרסומים באם הם "מביאים הפקת לקחים ממהפכות ומלחמות גרילה", או באם יש בחומר הקריאה "משום הסתה כנגד המדינה או מוסדותיה בין במפורש ובין במרומז" או באם יש באותם פרסומים "השפעת אדם להמיר דתו" כדי להורות על ביטולה ולחילופין לפרש אותה באופן מצומצם ביותר. לא יעלה על הדעת, כי תינתן למנהל בית הסוהר ועל דעת עצמו הסמכות להחליט כי ספר זה או אחר הנו "מסית" או מכיל מסרי "תועבה" במפורש או במרומז, חרף העובדה כי הספר מפורסם כדין ונמצא בהישג ידו של כל אדם מן היישוב. הוראות הפקנ"צ כפי שהן מפורסמות כיום הנן עמומות ביותר ומקנות שיקול דעת רחב ולא מוגדר למנהל בית הסוהר להחליט כאוות נפשו, אימתי יש להתיר הכנסת ספר ואימתי לא, דבר אשר מגדיל את הסיכויים בפגיעה שלא כדין בזכותו של כל אסיר להשכלה ולחופש ביטוי. הוראה המטילה איסור גורף על הכנסת ספרים הנה בלתי חוקית, מקל וחומר.
  2. אנו מוצאים עצמנו מחוייבים להזכיר לכם שוב ושוב, את הלכות בית המשפט העיליון כי משטר החיים בבית הכלא מעצם טיבו עלול לגרום לפגיעה בחירויות שהאדם החופשי נהנה מהן. יחד עם זאת פגיעה בחירויות אלו צריכה להיות נגזרת מעצם מהות המאסר ולא מעבר לכך. ביותר מהזדמנות אחת הדגיש בית המשפט העליון, כי שלילת החירות על-ידי המעצר או המאסר אין בה בכדי לשלול את זכויותיו האחרות של האסיר לרבות זכותו לחופש ביטוי.

ראו:

עניין גולן לעיל;

בג"צ 540/84 יוסף ואח' נ' מנהל בית הסוהר המרכזי ביהודה ושומרון, פ"ד מ (1), 573;

בג"צ 335/79 קטלן נ' שרות בתי הסוהר, פ"ד לד (3), 294;

בג"צ 221/80 דרויש נ' שרות בתי הסוהר, פ"ד לה (1), 536;

בג"צ 377/84 הוקמה נ' שר הפנים, פ"ד לח (2), 826.

על יסוד האמור לעיל ועל מנת לייתר כל פניה לערכאות בעניין זה אבקשכם:

א.      לבטל את ההנחיה האוסרת הכנסת ספרים לבתי הכלא לאלתר;

ב.      לבטל את ההוראות ב (2) (ב) (3) ו- (4); ב (2) (ג); ב (2) (ד) מהוראות פקנ"צ 04.50.00, בהיותן נוגדות את ההלכה הפסוקה. (בהנחה ובתקווה כי הנחייתכם החדשה לא ביטלה את הפקנ"צ האמור).

בשל דחיפות העניין, אנו מבקשים לקבל תשובה מיידית לפנייתנו זו ובתוך שלושה ימים, אחרת נאלץ לעתור לבג"צ.

 

בכבוד רב,

עביר בכר, עו"ד

העתק:

עו"ד אסנת מנדל – פרקליטות המדינה. באמצעות פקס: 02-6467011


[1]ראו: תקנה 49 לתקנות שרות בתי הסוהר, תשל"ח – 1978 ופקנ"צ 04.50.00.

המכתב התפרסם לראשונה בגיליון עדאלה מס' 59, אפריל 2009

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s