הספר "לגמרי קוף": קונפליקט מתורגם

לגמרי קוף, ניק ליירד צילום: כריכת הספר

דני וויליאמס, עו"ד מנוכר ומצליח בלונדון, פוגש את ג'ורדי, חבר ילדות וסטלן מצפון אירלנד, המבקש למצוא אצלו מקלט. ג'ורדי מגלם את העבר הצפון האירלנדי המוכחש שלו הכולל בעיות חברתיות של תסכול וסמים, דיכוי מעמדי ולאומי. באמצעות מגלה דני את תהליך האסימילציה האלים שהוא עבר בחברה הלונדונית. 

הספר כתוב בצורה שנונה ומצחיקה. יש בו רגעים קסומים של התחקות אחר הממד התיאטרלי שביחסים האנושיים הבלתי אפשריים, אך חבל שספר שהגיע עד פרס הבוקר בבריטניה לא עובר עריכה קפדנית יותר, ונשתרבבו בו שגיאות רבות, כמו "סבון חיטויוקצף" (עמ' 140) או "האוטבוס בלם בפתאומיות" (עמ' 232).

דני, שעבר קואופטציה באמצעות משכורות ורמת חיים גבוהה במשרד עורכי הדין, מיואש מהעמדה שלו בתוך מכונות תאגידיות המבצעות עסקאות השתלטות אחת על השנייה. בנסיעתו לליסאמור (הנמצאת ליד בלפסט) ביחד עם אלן, מתמחה צעירה, הוא מכיר את מרגרט וליליאן שעבדו בשבילו על איסוף החומר בחברת המים של אלסטר.

ברגע של משבר, דני לא מסוגל לבצע עיסקת השתלטות, דווקא בגלל ההיכרות האישית עם קורבנותיו: "אם הוא היה מעביר את ההצעה לבית הדפוס, מרגרט וליליאן היו מאבדות את מקום העבודה שלהן. הוא העדיף לא להעביר אותה. זה היה כמו לפטר את הדודות שלו. פתאום זה נראה די פשוט. להעמיד פנים שאין לו אפשרויות אחרות היה הדבר הכי קל בעולם." (עמ' 216).

בספר עולה המתח הגזעי בלונדון עם היותה מרחב קוסמופוליטי. מתח זה מגולם גם בהתאהבות של דני באלן המתמחה שמצטרפת אליו לנסיעה לבלפסט. אנו מתוודעים להיותה שחורה, כש"ברור" לנו שרוב הגיבורים בספר לבנים. ליירד מודע לכך ועושה שימוש במה שאנו חושבים עליה עד הגילוי שהיא בעצם שחורה ולא לבנה כמו האחרים. אלן, כמו דני, מנוכרת לעבודתה: "אלן פאוול עמדה להתקבל כעובדת מן המניין, והעבירה את ימיה האחרונים בתחנתה האחרונה בהתמחות למטה בקומה התשיעית, מתחמקת ככל יכולתה מעבודה וחומקת מהבניין במעלית השירות בשש בערב" (עמ' 35).

כיצד הפכו נשות המעמד הנמוך לפרחות

את עליבותם ונוקשותם של החיים העבריינים בצל האבטלה בצפון אירלנד מגלם באדג'י, אחיה של ג'אניס, שמונע ממנה לצאת עם ג'ורדי. באדג'י שייך לכנופייה של איאן המתכננת פעולה נגד הנוכחות האנגלית בצפון אירלנד.

ג'ורדי האירי המהלך בלונדון מרגיש את היותו לבן במרחב כהה לחלוטין, וזרותו מקבלת משמעות אירונית: "הרחוב הראשי של סטוק ניואינגטון נמתח בין המובלעת הליברלית הלבנה של רחוב צ'רץ דרך הקהילה הטורקית (מועדוני גברים חסרי מטרה מובהקת, מסעדות קבאב) עד לצד האפריקאי והאפרו-קריבי (מספרות, חנויות רהיטים שמוכרות שולחנות קפה בצורת נמרים מחרס). ג'ורדי התחיל ללכת בו […] ג'ורדי הרגיש שהוא נמצא בעמדה חדשה: האאוטסיידר. הוא הרגיש לבן." (עמ' 44).

המפגש בין ג'ורדי לבין דני טעון בזכרונות טראומטיים מהילדות. באמצעותם אנו מבינים כיצד דני מתייחס לעברו האירי ומיקומו בהווה. החלק האחרון של הסיפור חלש ונדמה כי הוא הופך לסרט פעולה זול ולא מובן.

השפה המתרגמת מתוך הטקסט לעברית בידי אסף גברון מקבלת משמעויות מקומיות ומתמקמת בקונפליקטים השייכים לישראל. הבחורות הצעקניות בצפון אירלנד שפוגש איאן בגן החיות הופכות בתרגום לעברית ל"פרחות דרומיות" (עמ' 195). כשאיאן מבטא את העמדה הזו באמצעות התרגום של גברון, אנו מקבלים מיקום מאוד ברור של מזרח-מערב שמיובא לתוך הקטגוריות הללו בתוך ישראל.

בסוף הספר, כשתכלית השהייה של איאן בלונדון מתבררת (הוא מתכוון להניח פצצה מול הבנק של אנגליה), גברון ממהר להצמיד לו את הכינוי "מחבל" (במקום "טרוריסט" היותר בינלאומי, "איש מחתרת" אפוף התהילה או "מפגֵע" היותר נייטרלי).

השוואה בין בנות המעמד הנמוך בצפון אירלנד לפרחות מזרחיות בישראל וזו של אלו שלוחמים לשחרור צפון אירלנד למחבלים (פלסטינים) מעבד, כאמור, את הספר לתוך ישראל. גברון לא משחק עם הקטגוריות הללו ונכנע לתרגום פשוט של השפה העברית ומשמעויותיה המדכאות.

כתב-העת "הכיוון מזרח" (גיליון 16, 2008) עסק בקטגוריה של "הערסים והפרחות" וכך כתבו עורכיו : "הסטריאוטיפ של הערס והפרחה מתמסר לשגרות תיאור שכרוכות בוולגריוּת, תוקפנוּת, חוסר-התחשבות, להט, אלימות, אימפולסיביות, בלתי-אמצעיות, נחשלות, ארוטיות, יצריות, אפילו פראיוּת; בקולות רמים מדי ובמחוות-גוף שפורצות מן הגוף החוצה, שמכריזות על נוכחות עודפת במרחב. אין בו מתינות, איזון, ״טעם טוב״ או סדר." בהקשר זה אציע לחשוב האם אפשר לשחרר את הקטגוריה הזו בעבודת תרגום ספרותית, כזו שמעבירה מצבי דיכוי פוסטקולוניאליים ממקום למקום.

הביקורת התפרסמה ב16.6.2009 בתרבות NRG

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על הספר "לגמרי קוף": קונפליקט מתורגם

  1. תמי הגיב:

    ומהתרשמותי, גם מדויק. רוב האירים מלאים רגשי נחיתות ושנאה כלפי הבריטים, ומזדהים עם הפלשתינאים – עם כבוש, מדוכא על ידי עם אחר. הרגשתי בזה כשהייתי באירלנד. לא מתים שם על ישראלים, ובדיוק אז פרצה מלחמת לבנון השניה וראיתי את השידורים (המגמתיים מעט, יש לומר) בטלוויזיה ואת התגובות ברחוב. בעיניהם, אם אתה ישראלי אתה גם אוטומטית ימני מיליטריסט. לא היה טעם לנסות להסביר להם שלא כולנו כאלה, וודאי לא שיש גם מתח עדתי בקרב היהודים עקב חלוקת הכוח הלא שוויונית.
    גם בסרט הקומיטמנטס ניתן ביטוי לרגשות הנחיתות הללו של האירים לעומת שאר אירופה, אם כי שם זה הוביל להזדהות עם השחורים בארה"ב.
    תמיד אהבתי אירים, בין היתר בגלל שהם לא סנובים קסנופובים כמו הבריטים (שכם אותם אני מחבבת מאד).

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s