משירי יצחק וקנין

 

בחרתי להביא משירי יצחק וקנין באתר. שיריו מבטאים את הפיכת המפה המזרח-תיכונית למפה של הלם קרב. הזהות היהודית-ערבית בשירים נקרעת בין גבולות של מצוקה, כאב ואלם אל מול האלימות המכוננת של הלאומיות הציונית. זו האחרונה דוחה את הימצאותה במזרח-התיכון ומאפשרת אך רק בחינה פוליטית של ההפרדה בין אוייב (הערבי) ובין ידיד (היהודי).

מ.ש.

***

יהיה לי מספיק כוח להסביר משמעות השנאה
יהיו לי מספיק מילים לספר על ההרס
אבל איך לשיר את המילה  אור
איך ללחוש את המילה הבנה
איך לזעוק את המילה שמחה
אפסיק לשאול אם אחר ישאל. במקומי ישאל.
מה עלי לעשות כדי שיראו יופי?
מה עלי להוכיח כדי שירגישו אמונה,
ובכמה הפגנות עלי לצעוד עד שיתקנו את המילה עוול?
בכמה ימי צום עלי להתנסות עד שיבקשו צדק
אפסיק לזעוק אם אחר יזעק במקומי
כמה עלי לעמול עד שיתנו יד ליצירה,
לאהבה
לחרות
לאחווה.
אלך לישון אם אחר יהיה ער במקומי.

___

בכר בתפילה

רשע האדם טעה
אל ליבה של הנאקה
שצנחה מופתעת אל המוות
ונותרה ארצה כך ללא רוח חיים
לידה עמד שבעה
בנה,בכר צעיר
בנה היתום עמד לידה ובכה
מביט כה וכה שבור ונרגש
בלב הכול הוא חש
הוא גועה חרדה
מאוד גדולה היא הצרה
לבו  קורע…רועד
הבכר הצעיר ליד גופת אימו
המצב נורא
אך הרשע מלך.
בכר צעיר אינו מתפלל
בשפת האדם אלא גועה
תוגה…
פעור הוא פיו של הפצע
עיניו הבוכיות של  בכר צעיר
לבשו אור…אור לאדם
__

מטולה 2000

מטרים אחדים מגדר
הבית…
שוכב איש חסר תנועה
ומורד נטוע עצי זיתים
מפריד ביניהם
בלי רוח חיים

__

1998

הוא נווד? ידוע?
הוא משתכר? יום יום?
זה המצב…
הוא משורר של השירה
שבעל פה…זהו גורלו
והנתיב…יש נתיב?
הוא חולה רוח?
זו השאלה..
רגע קט
קולו בזבז את גופו
נפשו ודעותיו המיסו את
כנפיו…
רמזי אדם חושב?
או נפש פגועה?

__

בדידות 1997

כוסית ערק בודדה
על השולחן
בין האגודל לאצבע
זית אחד ירוק
שבור…

___

בצור לא ירד גשם השנה

בצור לא ירד גשם השנה
פני הבתים עננים
אפורים נוגים שטים

בצור לא ירד גשם השנה
בצור הבתים פליטים
החלונות פרפרים שמוטי כנף
והאנשים עלים יבשים עפים ברוח

בצור לא ירד גשם השנה
כאן ערום הוא האדם
ערמות האבנים כאן

בצור לא ירד גשם השנה

___

מרג'עיון  1982

מרג'עיון אינה רק
עיניים כחולות של נערה עגומה
פנים מכורכמות של איש זקן יחף
ירוק צהוב כעלי טבק
מניח מידיו עיתון ישן ומצהיר
ההווה והעבר אחד הם
זיכרונותיי עולים באש
מצפוני פצע על המצח
כוויותיי מחפשות שורשים

ומרג'עיון אינה רק לילה
הקורא לאופל המלווה את האדם
המשקה בזיעה את אדמתו
ומסדקי ביתו מושטת יד
ובה חופן של כאב
והזמן זורם כנהר שמימיו קולחים

ומרג'עיון אינה רק חתול שחור
המטייל על גגות לוהטים
הלועג לאדם המשחק באדם

מרג'עיון אינה רק עב ענן
המכסה כשמלת אבל
שדות ורחובות
הרים רועמים
רעם תותחים

מרג'עיון…..
שותק האדם
שותקת האדמה…

___

צידון 1982

החמה פצועה
עין אחת אדומה והשניה שחורה
החמור מגרש זבוב עם בזנבו
על שפת הים נשים מבשלות
חול ודמע
יריות באוויר מחול פלדה
מבוהלת הבתולה
האדם והאדמה מחייכים לשושנה
ששבקה חיים לכול חי
היגון מתפלש בסימטאות העיר
חתול מיילל
דרדר מנקה בטל פניו של ילד
האדם סועד ליד שולחן של סדקים ואימה
והחמור מגרש זבוב בזנבו
הירח מסתובב בשמיים
האדם צמא
רוח מלוחה
מות בלי קבורה
החמור מגחך לאדם
ומגרש בזנבו זבוב

___

בינת ג'ביל   1978

עיירה על פסגת הר,סמטה צרה,
שדה זיתים,כרם על גגות בתים,אישה
עם כד לראשה,קשת,חנות עם תריס ברזל,
דגל לבן
אנחנו בבינת ג'ביל

קלשניקוב יורק שנאה,תותח משיב בחימה
מדים מנומרים,נער עם צלב על הצוואר
חייל שחרחר
אנחנו בבינת ג'ביל

עיניים מבוהלות,ידיים קשורות
אצבעות מראות ניצחון
אנחנו בבינת ג'ביל

ילדים רצים,עיתונאים מצלמים,
מרפסת חיטה,רגבים עם צלב
אנחנו בבינת ג'ביל

עיירה קטנה על פסגת הר
צור באופק,פעמונים מצלצלים
קול קורא,איש עומד לכיוון המערב
אנחנו בבינת ג'ביל

שלוש ערמות חול,שלוש אמונות
מתחת לאדמה
לילה בבינת ג'ביל

___

שומר אחי אנוכי

אני לא הייתי נותן לאבי
השכם בבוקר
שייקח חמת מים
לא הייתי נותן לו
שישים את אחי היחיד
על שכם אימו שהיא לא אמי
לא הייתי נותן לו
שישלחנה המדברה
הייתי אומר לו! לא!
תשאיר את אחי עימנו
כי אין לי אח מלבדו
ואם אבי היה מתעקש וכועס
הייתי מזכיר לו את ברית המילה
ואם היה מכביד את לבו
הייתי אומר לו
לשלוח אותם המדברה
זה להנציח לדורות….שנאה וקנאה
ולדון את שנינו לצער וליגון.
הייתי נאבק בקנאת אמי
הייתי נלחם במסורת אבי
ואז אולי הייתי חש

ששומר אחי אנוכי.

יאיר יצחק וקנין

נולד ב1945 במרוקו בעיר הנמל קינטרה לחופי האוקיאנוס האטלנטי. בגיל שלוש התייתם מאביו.למד בבית ספר בעל אוריינטציה צרפתית והיה בנעוריו פעיל ציוני במחתרת. עלה לישראל בשנת 1962. בסוף שנות השבעים גילה אותו אמיר גלבוע ז"ל  שערך ופרסם את ספרו הראשון "מה המשל הזה" בהוצאת מסדה 1980. הספר זכה בפרס ראש הממשלה לשירה ויצחק וקנין הוכתר על ידי דן עומר ז"ל כמשורר השנה של "העולם הזה". ספרו השני "אינני יכול לחגוג את האביב" פורסם בהוצאת פרוזה בעריכת יוסי קרייםז"ל. מאז המשיך לפרסם ספרי שירה ובכתבי עת. בשנת 1997 חזר לביקור במרוקו בעקבותיו כתב את הספר ביקור במולדת שתורגם לערבית ע"י ג'מילה עכווי ונאג'י טאהר. הספר פורסם בערבית בלבד וזכה להד חיובי  בעיתונות הערבית בישראל. המקור העברי הושמד על ידי המשורר כחלק מהאמירה האמנותית. שירים נוספים שלו תורגמו לערבית בין השאר על ידי נעים עריידי. מאמצע שנות השבעים ובמשך למעלה מעשרים שנה, ניהל וביים את תיאטרון הנוער בנצרת עילית,תוך דגש על תהליך עבודה ייחודי של כתיבה יוצרת. הוא נשוי ואב לשלושה בנים ובת.סבא לארבעה נכדים ומתגורר קרוב לארבעים שנה בנצרת עילית שבגליל.

מספריו:

תודה גדולה למיכאל וקנין.

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על משירי יצחק וקנין

  1. שרה מלול הגיב:

    תודה רבה על אסופת השירים הזאת.
    אהבתי.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s