משמאל לאובמה

צריך להתחיל ולבקר את משטר אובמה, שממשיך לא מעט מהמדיניות הגלובלית של בוש. הורג חפים מפשע באפגניסטן, בפקיסטן (וגם כאן) ואף תומך בפיתרון שתי מדינות שהוא לא מציאותי במזרח התיכון. כך הוא לא מתייחס באופן שוויוני לנרטיב של 48 ולגורל הפליטים. משטרו מניח את נקודת האפס על הזמן של כיבוש השטחים ב-67 ובכך הוא יוצר לנו הסכם [אוטופי] עתידי שיהיה רעוע כמו הסכם אוסלו. זאת במיוחד לאור הנסיגה האדירה בזכויות האזרחים הפלסטינים-ישראלים בשנים האחרונות ובמשטר הנוכחי.

בנוסף הוא אחראי על החימוש הבלתי פוסק של אמריקה את ישראל ומדינות אחרות ורואה במבנה הקפיטליסטי האימפריאליסטי (מקומה של ארה"ב בסדר העולמי) כמודל רצוי ולא מאתגר את הנחות היסוד שלו. אובמה אם נניח את מדיניות הפנים שלו הוא בעצם רפובליקן ובכך הוא מאיין את השמאל האמריקאי בכלל ואת המחשבה החברתית בפרט.

צריך לבדוק את הצדדים המוכחשים בהתנהלות הקשור למשטר של אובמה, למרות המדיניות הכלכלית הפנים אמריקאית שלו שתומכת כרגע במפעלי חינוך, בריאות, רווחה ותשתיות באופן שלא היה קודם – שימו לב למשל למהפכה של אובמה שרוצה להכניס עוד חמישים מיליון איש למעגל ביטוח הבריאות בעלות של טריליון דולר, ולצורך כך הוא לוקח מיסים מיוחדים מהעשירים ומעלה את מס החברות הכולל חיוב מעסיקים לבטח את עובדיהם.

 

ההתבוננות במשטר של אובמה צריכה להיות חלק מבחינה מעמיקה בכישלונות של השמאל האמריקאי. או כמו שהגדירה את זה נכון נעמי קליין, צריך להבנות מחנה ביקורתי שיוכל לבקר את אובמה משמאלו  ולא להניח את כל הכוח בבסיס התמיכה בממשל האמריקאי הנוכחי.


אחת מתמונות ההתעללות המזעזעות שעוררה סערה ברחבי ארצות הברית. בצילום נראה אסיר עיראקי, סתאר ג'באר, כשכבלים מעבירי חשמל חוברו לידיו; הוא הולבש בגלימה שחורה והועמד על קופסת קרטון, תוך כדי אזהרה שיחושמל באם ייפול או ירד מהקופסא. מתוך "ויקיפדיה".

 כוחה של תמונה והפוליטיקה של סודיות

פרופ' לחינוך הנרי ג'ירוקס (Henry Armand Giroux) מקנדה כותב ביקורת חדה ומשוננת על הצביעות של ממשל אובמה. האובייקט שעומד במרכז ביקורתו הוא האיסור האמריקאי על צפייה בתמונות הכוללות אלימות אמריקאית מהכיבוש בעיראק.

מצד אחד אובמה יכול מצד לבקר בצורה מוסרית את האלימות שהתרחשה ברחובות טהרן ולדבר על כך שהמוסר בסוף ינצח כשהוא מצטט את משנתו של מרטין לותר קינג המנוח (ובאופן מדויק יותר הוא מדבר על הווידאו של נדה שותתת דם ואביה רוכן על גופתה). 

מצד שני כשזה מגיע למרחב המקומי של אמריקה הוא נמנע לספק את התמונות שיכריעו את מאגר הדימויים שבאמצעותו נחדד את התובנות הדמוקרטיות שלנו בבחירות הפוליטיות והאזרחיות ביום יום. ובכן, מה זה אומר היסטורית אל מול הדרך בה המשטר האמריקאי השתיק את סיפור הטבח באוכלוסיות ילידות, ברדיפות אחר השחורים ובכל הפשעים הסמויים מן העין שביצעו סוכני הסי.אי.איי במשך השנים בתוך ובמחוץ לארה"ב. מה זה אומר על הדרך בה המשטר האמריקאי תופס את עצמו, ועל הרטוריקה הכפולה שבה הוא משתמש. האם העם האמריקאי באמת לא יוכל לשפוט באותה מידה את התמונות של ההתעללויות בעיראק, כמו שהוא מביט ברצח אזרחים/ית שמתנגדים/ות למשטר האיראני. האם באמת ההתעללויות של המשטר האמריקאי לאחר כיבוש עיראק בוצעו על ידי יחידים והאם אלימות זו לא שייכת לכוח ממסדי ולהנחות תרבויות מסוימות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s