שירת בנות הפליטות

מתקן הכליאה של משטרת ההגירה באיזור התעשייה בחולון.

מתקן הכליאה של משטרת ההגירה באיזור התעשייה בחולון.

באחת מישיבות בית הקפה התל אביביות שכל כך מזוהות בתקשורת עם בועתיות, אליטיזם, ריקנות ושעמום ישבתי עם חברי העורך והמשורר רועי צ'יקי ארד ודיברתי בזכות "Do It!" ("עשה זאת! סצינות של מהפיכה") – האוטוביוגרפיה של ג'רי רובין יהודי, פעיל חברתי בשנות השישים המאוחרות בארה"ב. דיברנו על פעולות "גרילה תרבות" והחלטנו באופן ספונטני ללכת ולהופיע עם המלצריות ששבתו ב"קופי טו גו". התוצאה של פעולת הגרילה הראשונה הייתה מוצלחת ביותר ובתוך יומיים ההנהלה חתמה איתן על הסכם והכירה בהתאגדותן (באמצעות ארגון העובדים "כוח לעובדים"). מאז פעולת הגרילה הראשונה שלנו ערכנו עוד ארבעה אירועי גרילה במאבקים חברתיים שונים: שירת פולגת, שירת המדע, שירת אקירוב (נגד המלחמה), שירת האוניברסיטה הסגורה ועוד.

בימים אלה עקבנו בפחד ובהרגשת איום אחרי הסימון והרדיפה של אוכלוסיות הפליטים ומהגרי העבודה החיים בקרבנו בחברה בישראל. אי אפשר היה לשבת בשקט כשפליטות וילדותיהן, מהגרות עבודה וילדיהן חיפשו מקלט מגן ממשטרת ההגירה שבאה לממש את החלטות מדיניות השנאה והאיבה של הפוליטיקה המקומית. בתור יוצרות ויוצרים האמונים על חשיבה יהודית, מוסרית וערכית רצינו להשתתף בהגנה על זכויות המיעוטים וחסרי הישע. נקודות ההשקה הנוראיות הזכירו לנו שוב ושוב חלקים אפלים בהיסטוריה היהודית (גירוש יהודי אירופה והבלקן) והערבית (גירוש האוכלוסייה הילידית הפלסטינית). רק שבניגוד לשני הנרטיבים ההיסטוריים הללו, אוכלוסיות הפליטים ומהגרי העבודה לא קיבלו קול מרכזי ומשמעותי בשיח הציבורי הישראלי.

החלטנו לבצע אירוע "גרילה תרבות" שישי מול מתקן הכליאה של משטרת ההגירה בחולון. אל אירוע זה הצטרפו משוררים ומשוררות מהשורה הראשונה של השירה בישראל: רוני סומק, מאיה בז'רנו, אהרון שבתאי, מואיז בן הראש, יודית שחר ועוד. לאירוע גם נתנו את החסות כתבי העת והארגונים "דקה", "מעין" ובסטתרבות".

לאתר האירוע שיתקיים ב5.8.2009 אל מול מתקן הכליאה של משטרת ההגירה באיזור התעשייה בחולון:http://refuges.blogspot.com/

הנה כמה מהשירים שנכתבו במיוחד לאירוע

 

מהגר / מואיז בן הראש

 

הוּא בֵּן

שְׁתֵּם עֶשְׂרֵה

בִּנְמַל תְּעוּפָה

עוֹמֵד לְיַד אִמּוֹ

חוֹשֵׁשׁ

שָׂמֵחַ

עֲדַיִן לֹא יוֹדֵעַ

שֶׁכֹּל שֶׁיַּעֲשֶׂה מֵעַכְשָׁו

וְהָלְאָה

יִהְיֶה

טָעוּת.

הכניסה למתקן הכליאה של משטרת ההגירה שנמצא במרתף של בניין בתוך איזור התעשייה בחולון.

 

שיר ליחידת עוז / יעל ברדה

 

המדרכות מהבילות
המזגנים מטפטפים על האספלט
בקצב מהיר
בדרום העיר
כמו פעימות הלב
של האמהות
שלא יודעות
אם מסוכן לצאת לעבוד
אם כמו קודם
ילד סביב צווארך
הוא סגולה המונעת את גירושך
האם מסוכן לצאת לעבוד
אם באמת התחיל הסיוט הזה שנקרא
יחידת עוז
ועוד לפני שהתחילו עם הגירושים
עם המצודים
החיים היו קשים
תמיד ככה פה
עם הביורוקרטיה
תמיד אומרים שיהיה בסדר
ולא מבינים שהיה בסדר
ולא ממש שמנו לב

הכל עניין ארגוני
מיזוג משרדים, איכון מאגרים
גנטים, ביומטרים
ניהול תקציבים
קרקס ממשלי גדול ומדהים
של גזע ומסמכים
ניירות, צ'קלקות, סמכויות
משרד הפנים במזגנים
כאילו בחוץ בחום
אין תושבים.

קִדמה \ קרלה בדיליו קורונאדו (תרגם רועי צ'יקי ארד)

 

נוסעת באוטובוס
מאריזונה
לניו מקסיקו
לידי,
כמה מהגרים
שלושה מקסיקנים
שניים מאקוודור
אחד פרואני

אני שומעת אותם מהכסא
הם מדברים על
עבודה מבוקר עד לילה
מראשון ועד ראשון
ימי חג,
שעות נוספות

במרחק, מטרטרת רכבת משא
מאות קרונות עמוסי סחורה
אחד המהגרים נרדם
לידו גבר לבן
מצביע לעבר הקרונות בגאווה
"זו הכלכלה שלנו," הוא אומר
"הרכבת הזו היא סמל לקדמה"

המשפט מהדהד אצלי בראש
הוא לא יודע שהכלכלה
נוסעת באוטובוס
שהדיוקן הכי אנושי של הקדמה
נמצא בפַנים
המותשות, הצחיחות
של הבחור הישן לצידו

קרלה בדיליו, משוררת, רקדנית וקולנוענית מקיטו, אקוודור, ילידת 1985. עובדת בימים אלה על סרט שעוסק בחיימה ריוורה, זמר-משורר רחוב אנרכיסט מאקוודור.  תודה למואיז בן הרוש על העזרה בתרגום.

 

המנון ילדי העובדים הזרים / רוני סומק

 

אֲנַחְנוּ יְלָדִים עִם שְׂעַר צֶמֶר פְּלָדָה,

הָרֵי גַּעַשׁ בִּשְׁמוּרַת הָעַיִן

וְלָשׁוֹן הַנִּזְהֶרֶת מִלְּגַלְגֵּל סְלָעִים קָשִׁים

מֵהַשָּׂפָה שֶׁל הַתּוֹרָה.

אֲנַחְנוּ, שֶׁגָּדַלְנוּ בֵּין כִּתְמֵי הַמֶּלֶט שֶׁעַל חֻלְצַת אַבָּא

לְבֵין סְמַרְטוּטֵי סְפּוֹנְגָ'ה שֶׁל אִמָּא, שֶׁנִּקְּתָה לָכֶם

אֶת חַדְרֵי הַבַּיִת וְלָנוּ אֶת

חַדְרֵי הַלֵּב,

לֹא נִשְׁכַּח אַף פַּעַם אֵיךְ בַּשִּׁיר שֶׁל בְּיָאלִיק, שֶׁלִּמַּדְתֶּם

אוֹתָנוּ בַּגַּן, בָּכָה פֶּרַח שֶׁנֶּעֱקַר מֵהַגִּנָּה,

וְאֵיךְ צִיַּרְנוּ לִכְבוֹדוֹ מִמְחָטוֹת

שֶׁמָּחוּ מִגִּבְעוֹלוֹ אֶת טַל הַבֹּקֶר.

אָז, לֹא יָדַעְנוּ שֶׁאֵלֶּה יִהְיוּ

הַמִּמְחָטוֹת שֶׁלָּנוּ.

 

דרורים סינים / יודית שחר

 

בשישי, לפני צפירת השבת

במציבת הברון דה רוטשילד

בואכה שוק פתח תקווה,

יד נעלמה מפזרת

להקת דרורים סינים על מדשאה

מצייצים מקוצצי מקור,

אפורי נוצה, חבולי כנפיים

דרורים דרורים פעורי מקור

מלוכסני עיניים,

מארצות המחסור באתם, ולאָיִן?

עכשיו סתיו, רוח באה ממערב

הם מתקבצים מתחת לדקל דולף,

רוח קרה באה ממערב מרטיבה לקט ושכחה

כרוב ובצל שלוקטו בפאתי שוק,

רוח רעה באה ממערב במשאית גדולה

וקבלן אדם שאוסף ופורק אותם בכלובים לשבת

דרורים דרורים פעורי מקור

מלוכסני עיניים,

מארצות המחסור באתם, ולאין?

 

הָסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם / מתי שמואלוף

 

סילקו את החיידק

הזר, זה ייגמר רע, הכדורים הלבנים בדם

לא ידברו איתו, למרות

שהוא מעולם לא רצה להיות

וירוס במערכת, הוא חלם בשירתו

להיות דווקא חלק מהגוף החולה.

 

שנתיים לפני הרעש / אלמוג בהר

 

"או שהעוגה לכולם, או שלא תהיה עוגה"

סעדיה מרציאנו (1950-2007), פנתר שחור ולוחם צדק

השיר הזה נכתב שנתיים לפני הרעש

כשעוד אנחנו יושבים בְּבתים, רק לעיתים

נדירות יוצאים להפגנות, בדרך כלל לא

חוסמים כבישים, לא נלקחים למאסר, לא

משבשים את החיים לאף אחד. לנו

כבר לא יצעק טדי קולק: "פושטקים

רדו מהדשא", עלינו לא תאמר גולדה:

"הם לא נחמדים", אלינו כבר אף

אחד לא ידבר. בעוד ארבע שנים

בערך, כשכבר נהיה שנתיים אחרי הרעש,

לא נזכור למה המשכנו לשבת בְּבתים,

למה לא אמרנו משהו נורא, למה

לא צעקנו, לא ניסינו למחות בטרם,

בטרם הרעש. דווקא קל לאהוב עכשיו,

שנתיים לפני, קל לחייך לַחיים, קל

אפילו להבטיח שאולי בכל זאת ניפגש

אחרי שהכל יגמר, שנתיים או יותר

אחרי הרעש.
הרשימה התפרסמה ב"וואלה ירוק", 27.7.2009 וכדאי לזכור שאין ילד אחד לא חוקי

לקריאה נוספת:

העבדות בישראל / ידיעה שמצאתי בעיתון תנועת המושבים (יולי, 2009).

 

לא להעסיק "ברחנים"

מצוקת החקלאים בכוח אדם והקצאת עובדים זרים נמוכה מביאה לכך שחקלאים מסוימים קולטים עובדים זרים שברחו מחקלאים אחרים ומעסיקים אותם ללא היתר. לטווח הקצר זה פותר מצוקה של החקלאי במחסור עובדים אך מצד שני אותו "ברחן" חסר אצל החקלאי בעל ההיתר שאינו יכול לקבל עובד אחר במקום העובד הבורח וגורם לו נזק רב.

זה יכול לקרות לכל אחד כל זמן שהאכיפה אינה חזקה מנצלים זאת העובדים הזרים ולקראת תום תקופת השהיה שלהם בארץ הם בורחים ממעסיקיהם החוקיים ומחפשים עבודה לא חוקית אצל חקלאי אחר. לכן הדבר בידינו, אם לא נקבל בכל מצב עובד לא חוקי – התופעה תיפסק.

 

 

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על שירת בנות הפליטות

  1. שי הגיב:

    ממליץ לראות למי שלא ראה:
    http://actv.co.il/portal/portal.asp?movind=622

    אהבתי

  2. מיקי גונן הגיב:

    אתה חושב שמדינת ישראל צריכה לאפשר לאנשים שאינם אזרחים לעבוד בתחומה באין מפריע? מחר יבוא משורר שוליים עם התמחות בגרילה מניגריה ויחליף אותך. מה תעשה אז? תחזור לגור עם ההורים?

    אהבתי

  3. יהושע הגיב:

    מיקי, אתה הפראייר אם אתה מאמין למה שאתה כתבת. הטענה שאתה מציג כנגד מתי מבוססת על אמונה עיוורת בתעמולה – האמת היא שמדובר בשוק עבדים עם מכסות, אישורים, רשויות וניהול – אגב, לא שונה משוק העבודה בו אתה משתתף כישראלי (חברות כ"א, חברות השמה, פרוייקט ויסקונסין וכו') אלא אם כן, אתה סוחר עבדים, שמתפרנס מתיווך ויבוא מהגרי עבודה, אי אפשר להבין א הטיעון הלקוי שלך.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s