חוזה המדינה

 

תומס הובס היה למנסח הראשון של המדינה המודרנית ונחיצותה. הובס החל בכתיבת לויתן כנראה בראשית שנת 1649, כאשר שהה בגלות בצרפת, בעת שהמלך צ'רלס ה-1 הוצא להורג. הספר הופיע בחנויות הספרים באנגלית באביב 1651. הוא נכתב בגרסא אנגלית וגם בשפה הלטינית שראתה אור באמסטרדם בשנת 1668.

הספר הכתוב בצורה בהירה מאוד הוא מופת לספרי פילוסופיה פוליטית. הובס יוצא נגד המצב של האדם בטבע שהוא מצב של מלחמה של הכול בכול. הוא מציג את הופעת המדינה/הריבון כבריאה מלאכותית של האדם שהוא גם האזרח וגם הנתין שלה. הסמכות הריבונית של המדינה מאפשרת לחיות בשלום, בשגשוג ובסדר חברתי, אשר לא מתרחש באופן טבעי אצל האדם. הובס מודע באופן מלא לפגמים של האדם. הצורך לשמר את הכוח הוא היוצר קונפליקטים (המובילים לחוסר שלום כלומר למלחמה תמידית במצב "הטבעי") וכך הוא כותב על כך: "לפיכך מעמיד אני תחילה, כנטייה כללית של כל המין האנושי, תשוקה מתמדת וחסרת מרגוע להשגת כוח אחר כוח, שאינה פוסקת אלא במוות. והסיבה לכך אינה שתמיד אדם מקווה להנאה עזה יותר מזו שכבר זכה בה, או שאין הוא יכול להסתפק בכוח בינוני, אלא משום שאינו יכול להבטיח את הכוח והאמצעים לחיות היטב שיש לו עתה, בלי שירכוש עוד." (עמ' 68).

מתוך "ויקיפדיה"

את הפתרון למצב המלחמה התמידית בין אנשים המתחרים על משאבים וכוח מביא הובס בדמות ביצירת בעל חיים מלאכותי. "את הטבע (האוּמנות שבאמצעותה יצר אלוהים את העולם באמצעותה הוא מושל בו) מחקָה, כבעוד דברים רבים כל כך כן גם בזה, אוּמנותו של האדם, עד כדי כך שהיא יכולה ליצור בעל חיים מלאכותי" (עמ' 5). המדינה היא היצירה המופלאה של הטבע האנושי שיוצר מתוך האומנות שברשותו את אותו לִוְיָתן גדול הקרוי מדינה. אבל הוא לא מעמיד את המדינה מעבר לאינטרסים של העם, כפי שעשו לאחר מכן לא מעט שליטים ומשטרים. הובס מעמיד את ביטחון העם (סָלוּס פּוֹפּוּלי) הוא העיסוק המרכזי של המדינה. ראשית הובס עומד על תיאור האדם (שהוא החומר ממנו עשויה המדינה) וביוצרה (האוּמן שלה שהוא האדם). לאחר מכן הוא מבקש לדעת מהם הבריתות שמתוכם נעשה האדם נתין במדינה; מהם זכויותיו, ומהו כוח צודק או סמכותו של ריבון ומהו הדבר שמשמר או מפורר אותו. בשני החלקים האחרים של הספר הוא מסביר מהי מדינה נוצרית ודן במלכות החשיבה.

הובס הוא אחד מגדולי ההומניסטים שכתבו באירופה הוא מאמין גדול באמנה החברתית, בברית שתכתב תיושם ותאושרר בפעולותיו מול המדינה וההפך. "הגדול בכוחות אנוש הוא זה המורכב מכוחותיהם של כמה שיותר אנשים, המאוחדים בהסכמה לאישיות אחת, טבעית או מדינתית, אשר השימוש בכל כוחותיהם בהסכמה לאישיות אחת, טבעית או מדינתית, אשר השימוש בכל כוחותיהם נתון בידה ותלוי ברצונה – כמו זה של המדינה" (עמ' 59). המדינה מיוסדת גם על פחד מדיכוי אך גם למען חזון שבו מובטחים חיי האדם וחירותו תחת רגולציות שונות כמו הפרדת רשויות ועוד. הובס מתכתב עם "המדינה"  של אפלטון ומעמיד שלושה סוגים של משטרים: האחד המשטר המונרכי שכולל אסיפה של העם שבה מופיע רק בה נציג אחד (המלך), השני הוא משטר דמוקרטי אשר מכיל בתוך האסיפה שלו את כל העם ובשלישי זהו המשטר האריסטוקראטי שבאסיפה של נציגיו יושב רק חלק מסוים מהעם. היתרון של המשטר הדמוקרטי הוא בהגנתו על כל האנשים הנמצאים בתוכו ולא רק על האינטרסים של המלך או של קבוצה אחת בלבד. הוא מצליח להראות את היחס בין השליט והנשלט כיחס מוסכם של זכויות וחובות בכל אחד מן המשטרים. הוא מבחין בפגמים של שלטון היחיד שבו השליט האבסולוטי יכול לטעות, לשגות, לחלות ועוד. אך הוא גם רואה את השגיאות שיכולות להיווצר כשיינתן בידי אסיפות העם את הכוח לקחת החלטות, בשל הריבוי באנשים הנכללים בכל אסיפה שכזו. "החלטות של מונרך אינן נתונות להפכפכנות אלא במידה שזו נובעת מהטבע האנושי. אולם באסיפות באה ההפכפכנות לא רק מהטבע אלא גם מהמספר." (עמ' 131).

לספר נוסף מבוא מאת מנחם לורברבוים מחזיר את הובס לתוך נחיצות הדיון בישראל: "מדינת ישראל לכודה בלפיתה של המצב התיאולוגי-מדיני. שאלת הלגיטימציה של המדינה, כלומר השאלה בדבר מקור סמכותה המדינית העליונה של הרשות הריבונית, מלווה את מדינת ישראל כצל במשך כל שנות קיומה" (עמ' ט'). שאלה חשובה שמתעוררת כשקוראים את הספר היא הכפילות הבעייתית במעמדו של הריבון כפי שהועלתה לדיון מחודש בדיונו של קרל שמידט על תקנות לשעת חירום (הערה 26 במאמרו של לורברבוים, עמ' כז'). מה קורה כשהריבון אינו פועל יוצא של ההבחנה בין מצב הטבע לבין המצב המדיני, אלא הוא זה אשר מכונן אותה. הובס כאמור מתאר את הריבון כהבחנה בין המצב של המלחמה המצוי בטבע, לבין המצב של השלום שיוצא מתוך סדר מדינתי. אך מה קורה כאשר המדינה מחזקת את קיומה וביטול זכויות האזרחים על ידי יצירת אויב ויציאה למלחמה . במילים אחרות מה קורה לאמנה החברתית כשהמדינה הופכת לשומרת על מצב של מלחמה תמידית. הסוציולוג יהודה שנהב מצביע על אחת מהאנומליות שהתפתחו בישראל בשל משטר החירום שבו הריבון עומד מבחוץ לחוק ובעצם ניזון ממצב של דיכוי שבו ישנו": דין אחד (חיים) עבור רוב אזרחי המדינה ודין אחר (מוות, איום במוות, איום בגירוש) לנתיניה שחייהם הפכו ל"חשופים". עד היום לא התקיים בישראל דיון מוסרי בשיטות החיסולים הממוקדים שנעשו בחסות מצב החירום. רוב האינטלקטואלים בישראל גינו את אלימות-הנגד הפלסטינית אבל קיבלו את אלימות המדינה כ"רע הכרחי".

לספר מצורפים גם מונחון עברי-אנגלי, מונחון אנגלי עברי, רשימת אמרות של הובס, מפתח מקורות, מפתח שמות ומפתח נושאים, אך בולט בהיעדרו דיון רחב יותר בביוגרפיה של הובס.

הביקורת התפרסמה בתרבות NRG, 13.9.2009

 

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן

פורסם על ידי מתי שמואלוף

מתי שמואלוף, הינו משורר, סופר ועורך. פרסם עד כה עשרה ספרים ביניהם: שבעה ספרי שירה, ספר מאמרים, קובץ סיפורים ועוד. בשנת 2019, ראתה אור בגרמניה אסופה דו לשונית משיריו "בגדד | חיפה | ברלין" בהוצאת אפוריסמא ורלג. בשנת 2021 פרסם את הרומן הראשון שלו "הפרס" בהוצאת פרדס. שיריו וסיפורים תורגמו ופורסמו באסופות, כתבי-עת ואנתולוגיות בכל רחבי העולם.

4 תגובות בנושא “חוזה המדינה

  1. שאתה נתפסת כמו שאר חבריך לשמאל, לנאצי קרל שמיט ולהגותו. זו דמותו של השמאל הישראלי: סוכן האסלמו-פשיזם מחד וסנגור האנטישמיות מאידך.

    אהבתי

  2. איך יכול להיות שזה לגיטימי בעינייך לכתוב ביקורת (לא מאד מלומדת יש לציין) על ספר ולשלב בה באופן גס כל כך (וכתוב רע, תפור באלימות ממש) ביקורת פוליטית? מה לזה ולזה?
    אתה מנסה לגרום לקהל אנשים לרכוש את ספרו של הובס ולהתעניין בהגותו או לטעון נגד המדיניות של מדינת ישראל?
    אתה מנסה פשוט לייצר את ההשוואה (המובנת לכל מי שיודע מיהו שמידט, דבר שלא טרחת לציין) בין ישראל לנאצים? שוב? באמת?
    לגייס את הובס (קראת?) לטענה הפוליטית שלך הוא טריק נמוך, כמעט נלוז.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: