נהר קפוא עובר ביניהן

            זהו סרט הביכורים של קורטני האנט שעובד לתסריט באורך מלא מסרט קצר שביימה בשנת 2004. הסרט זוכה פרס הדרמה האמריקנית הטובה ביותר בפסטיבל סאנדנס (2008). קוונטין טרנטינו, יו"ר חבר השופטים של פסטיבל סאנדנס שהעניק לסרט את הפרס הראשון כתב עליו כי הוא היה כל כך אמיתי שלא נראה או הרגיש כמו סרט.

מתוך ויקיפדיה.

ריי אדי (שחקנית: מליסה לו) היא אם חד הורית שחוברת ללילה ליטלווף (שחקנית: מיסטי אופהם) אישה בת שבט המוהק וביחד הן מסייעות להבריח מהגרים מקנדה לארה"ב. הגבול הקפוא בין קנדה לארה"ב הוא איזור ספר שנשלט בידי שבט המוהק. בריאיון שעלה לאתר פסטיבל הבינלאומי ה-6 לנשים ברחובות (2009) מספרת האנט על האתגר בהפיכת הגבול הצפוני, על המזג אויר הקפוא שלו למטפורה קולנועית: "בהתחלה האתגר הגדול ביותר היה לנפץ את המיתוס שלפיו הברחה מתרחשת רק בגבול עם מקסיקו. במהלך ההפקה האתגר הגדול ביותר היה מזג האוויר. הצילומים נערכו במהלך חודש פברואר בפלטסבורג, ניו יורק, וחלק גדול מהסרט מתרחש בחוץ, בלילה. הצוות והשחקנים היו קצת בהלם בימים הראשונים כשירדה הטמפרטורה מתחת לאפס, אבל כולנו התרגלנו, ונדמה לי שהצוות והשחקנים הרגישו טוב ביחס למה שעשינו, אז הם היו אמיצים מאוד בהתמודדות עם הקור". הקור בסרט הוא חוסר היכולת להקים בית ולהתגונן בפני המצב הטבעי של חורף קשה. שמזכיר לנו את הרעיון של הובס כי אנשים חיים במצב הטבעי שלהם במלחמת כל בכל.

השבט מנסה למנוע מלילה להעביר פליטים. בנוסף, אנו מגלים שהילד שלה נלקח על ידי אם השבט, משום שלא ידעה לטפל בבן אחר. במקביל ריי מגיעה למצב של חוסר כל, משום שבעלה שמכור להימורים ברח עם הכסף שאיתו הם היו אמורים לעבור לבית חדש. עד תשלום המשכורת שמתבצע בסוף שבוע היא מאכילה יום אחר יום את שני ילדיה בפופקורן ומיץ תפוחים. אין לה סיכוי לקבל קידום בעבודתה ברשת המוצרים "יאנקי דולר". מבחינת מעמדית, חברתית היא נמצאת בדרגה הנמוכה ביותר. היא פוגשת את לילה ברגע של משבר, משום שזו לקחה את המכונית של בעלה המכור להימורים. במפגש ביניהם נוצר קשר של תחרות. לילה מסבירה לריי כי היא לבנה ושיש לה זכויות יתר מול המשטרה למרות המעמד הנמוך והסטאטוס החברתי הירוד שלה. ריי לומדת את המעמד הגזעי שלה העודף שלה ובו בזמן גם רוכשת ידע לגבי האתניות השונה של האוכלוסייה הילידה שחיה בשמורות. למשל היא מבינה שיש לשבט חזקה על הגבול והמשטרה לא יכולה להיכנס ללא היתר ממועצת השבט לתוך שטח השמורה ולעצור.

הגבול הקפוא בין ארה"ב לקנדה הופך כאמור למטפורה קולנועית והאנט מעמיסה עליו משמעויות והקשרים רבים. הסרט מכונה "נהר קפוא" כי שתי הנשים משתפות פעולה בהעברת הפליטים מגבול לגבול על רחבי הנהר הקפוא. אך הנהר הקפוא הוא גם ים המוות שבו נהרגים הקורבנות של המעבר המסוכן. במהלך העלילה ריי ולילה מעבירות זוג פקיסטנים. בנוסף, להעברתם מקבלת הנשים גם תיק והם משאירות אותו במהלך המעבר ולאחר מכן מתברר שהיה בו תינוק. כל אחת מהן רואה באופן נרטיבי שונה את מעבר הלא חוקי של הפליטים על גבי הנהר הקפוא. ריי מפחדת להעביר את התיק של הפקיסטנים משום שהיא רואה בו איום על האומה האמריקאית (רמז לאסון 9/11). לילה מצידה רואה בגבול כבינלאומי, כלומר ככזה באופן אוניברסאלי לכל האנשים (רמז לאסון של האוכלוסייה הילידה עם הגעת קולומבוס).

שתי הנשים שמשתפות פעולה בהעברת פליטים מקו גבול אחד למשנהו עושות זאת למען הישרדות בעולם גברי לא שוויוני אשר מנשל אותן מתוך קהילותיהן  ומהיכולת להקים משפחה. אך ברגע שהן מעבירות בצורה לא חוקית את הפליטים הן עוברות על החוק והופכות למקרבנות בעצמן. ובכך הסרט לא מעניק תשובה פשוטה למצב של דיכוי ומראה את המעבר המהיר מרגע של היות קורבן לרגע של היות מקרבן.

הפליטים ומהגרי העבודה הם בעצם קורבנות כפולים. הם מנסים חברתית, ומעמדית להגר על מנת לשפר את תנאי חייהם ולעיתים אף נסים על חייהם בשל אסונות, רדיפות. מהגרי העבודה עוברים את הגבול למען מצב של דיכוי כפול בו הם יצטרכו לשלם למעסיקם כארבעים עד חמישים אלף דולר בכדי להשתחרר מעבדותם (בדומה למה שמתרחש גם בישראל ובארצות אחרות).

הנשים בורחות ממצב חייהם בכדי למצוא כסף לשרוד, אך הפליטים רוצים גם לברוח מהנשים, בכדי שלא יצטרכו לבלות עבדות בתוך ארה"ב. בתוך המשחק האכזרי של הקורבן שהופך לתליין מחוץ לארה"ב ובתוכה מעניקה לנו הבימאית רגע של חסד. רגע זה מתרחש כששתי הנשים משתפות פעולה ועוזרות אחת לשנייה בשמירה על המשפחה, הבית והילדים. לא במקרה רגע זה מתרחש כששתי הפליטות מהמזרח הרחוק (סיניות?) היו בתא המטען של האוטו. הפליטות נמסר לנו יגורשו חזרה לארץ מוצאן. נכון איננו יודעים מה יעלה בגורלן. אבל אנו יודעים שלפחות נמנע מהן לשמש כשפחות (מין) תחת משטר גברי מדכא בתוך ארה"ב בשל מגדרן ומוצאן האקזוטי האוריינטלי. תמונת המראה של שתי הנשים האסייתיות שחוזרות לארץ מוצאן ושתי הנשים שמוצאות דרך לחזור לבית (משותף) משלהן, למרות הבדלי הגזע, אתניות, מעמד, צבע וסיפור חיים  – הוא זה שממיס לרגע את הנהר הקפוא והממית בין ארה"ב וקנדה. בעצם זהו הרגע שהגיאוגרפיה שעברה פוליטיזציה והפכה לנהר קפוא – עוברת שינוי. הסביבה הלא-אנושית מסמלת את הגבול בין שני לאומים שונים הופכת חזרה למסמן חברתי. בתוך קטגוריה אנושית ורחבה זו קשה להבדיל בין אויב/ת לבין ידיד/ה ורב המשותף על המבדיל.

 

הרשימה התפרסמה בגירסא מקוצרת יותר ב"וואלה ירוק", 23.9.2009

 

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן

פורסם על ידי Mati Shemoelof

Mati Shemoelof was born in 1972 in Haifa. He is a poet, editor, and writer. He graduated with honors from the University of Haifa where he studies Film and History. He has published seven poetry books so far. The last of these was published in Germany in 2019 in a bilingual edition "Baghdad | Haifa | Berlin", published by Aphorismha Verlag [Berlin]. His first article book “An eruption from the east: Re visiting the emergence of the Mizrahi artistic explosion and it's imprint on the Israeli cultural narrative 2006-2019“ was published on “Iton 77” publishers in Israel (2020).

2 תגובות בנושא “נהר קפוא עובר ביניהן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: