למה לסופר עמוס עוז לא מגיע פרס נובל לספרות?

 

עמוס עוז | cc: ויקיפדיה
עמוס עוז | cc: ויקיפדיה

בתוך השמחה וההישג שסופר ישראלי מגיע למספר המצומצם של סופרים מוכשרים בעולם עולה גם התהיה מה הקשר בין זכייה אפשרית של עמוס לבין שאלות מוסריות. בתוך שאלות אלו בחירת ועדת פרס הנובל בסופר כעמוס עוז מתבררת כבעייתית. זאת משום שלספרות ישנה אחריות חברתית, ציבורית ואתית לייצג אוכלוסיות בצורה לא סטריאוטיפית ולהכיר במלוא תרבותם.

למרות שעמוס עוז וספרותו מצטיירים כספרות הומנית, רגישה ואיכותית, בהקשבה ביקורתית אליה מתגלים קולות אחרים. זכייה פוטנציאלית של עמוס עוז כחלק מהבעיה החברתית ולא רק כחלק מהדרך לפתרונה. הספרות של עמוז עוז מייצגת את התגלמות הגזענות הצבועה של האליטות האשכנזיות בישראל הידועה כחלק מהשמאל "הליברלי" ו"הציוני". עמוס עוז מעולם לא הסתיר את סלידתו והתנשאותו מעל הציבורים המזרחים, הדתיים, המתנחלים, מצביעי הימין אלו שעליהם הצביע כעומדים כמכשול לתהליך השלום המיוחל בין הישראלים לפלסטינים (שלא לדבר על הפלסטינים עצמם שלא יכולים אף פעם למצוא את עצמם בתוך הנרטיב הלאומי הנוקשה שלו). אותו קו תפר בין האליטות לבין ההמונים למשל מופיע בספרו עטור השבחים: "סיפור על אהבה וחושך" שעליו זכה בפרס גתה הידוע: "אבל ניכר היה איזה קו דק, סמוי, שחצץ בין שלוש-ארבע השורות הקדמיות, השורות שנשמרו לאינטליגנטים נשואי הפנים, ותיקי מערכות בית"ר, עסקני התנועה הרוויזיוניסטית, מפקדיו לשעבר של ארגון האצ"ל, שהיו כמעט כולם יוצאי פולין וליטא וביילורוס ואוקראינה, לבין ההמון הספרדי, הבוכרי, התימני, הכורדי והחַלַבִּי (הדגש שלי מ.ש) שאכלס את כל שאר חלקי האולם. ההמון הלוהט הזה הצטופף ביציעים, במעברים, לאורך הקירות ואף באולם המבוא וברחוב, ברחבה שלפני אולם אדיסון. בחלק הקדמי דיברו דיבורים לאומיים-מהפכניים רווי תאוות-תהילה-וניצחון, ציטטו את ניטשה ואת מנצוני […] ואילו מאחורי שלוש-ארבע השורות של אנשי "המעגל הפנימי" געש והמה ים רחב של מאמינים נלהבים: מלאי דבקות ואמונה הצטופפו שם בעלי מלאכה וירקנים ופועלים, בהם חובשי כיפות […] יהודים קשי יום בבגדי עוני, רוטטים מרוב צדק, חמי-לב וחמי מזג, נוחים להשתלהב ונוחים להריע בקול" (עמודים 476-477).

קיראו: לך לעזאזל עמוס עוז מאת צבי בן דור

העוז של פאמוק והקופסא השחורה של עוז צבי בן דור

החלוקה הבינארית הזו לעשיר-עני, מאופק-חם מזג, אשכנזי-מזרחי, חילוני-דתי, משכיל-מפגר לא רק מופיעה בספר עטור השבחים "סיפור על אהבה וחושך", אלא גם בספרים אחרים ומאפיינת את ציור הדמויות (הקולוניאלי) הלוקה של עוז. קשה לקבל את הדיכוטומיה שמחלקת את העולם לשחור ולבן. ספרותו של עמוס עוז מצטיירת כספרות הגמונית שלא קשובה לרוב הציבור בישראל. זו לא ספרות שבאה מן השוליים, ולא כזו שכותבת מתוך רעב מטפורי ומחדשת את המרכז של התרבות. כך למשל נבחרה לפרס נובל (1993) הסופרת השחורה טוני מוריסון שאתגרה את ההנחות הלבנות שעמדו בבסיסה של החברה האמריקאית. עמוס עוז גם כסופר וגם כדמות ציבורית שבוחרת לייצג את תנועת העבודה, הקיבוצים והאליטות מחזק בספריו הנחות שמרניות שמתייגות אוכלוסיות שלמות ואשר בתוכה אין הן יכולות להכיר את דמותן.

האם ישראל מייצרת ספרות שמרנית אשר מחזקת את הסיפר הלאומי שלה. מדוע דווקא ספרות לאומית שכזו מקבלת הכרה עולמית למרות הדחייה שלה את הנרטיבים המתחרים בשדה התרבותי וההיסטורי. האם ניתן לדרוש מספרות דרישה אתית, סוציאליסטית, רב-תרבותית של שאלות של חלוקה, ייצוג והכרה.  תהינה התשובות אשר תהינה, חשוב להשמיע את הקול הביקורתי ביחס לספרות של עוז, משום שספרות היא מעשה ציבורי ויש לה השפעה עצומה על הדרך בה אנו מכירים את תרבותנו. על ועדת הפרס לחשוב לא רק על היוקרה והסטטוס בדמות הפרסים שקיבל סופר כזה או משנהו, אלא גם על הדרך בה הוא מייצג אוכלוסיות ולברר עד תום את משימתו הספרותית האתית.

הדעה התפרסמה בגירסא מקוצרת בתאריך ה-4.10.2009 בתרבות NRG

37 תגובות בנושא “למה לסופר עמוס עוז לא מגיע פרס נובל לספרות?

  1. בן הרוש ? לא בטוחה.

    אתה מדבר על סוג ספרות שלעולם לא יהיה קיים כאן, כל עוד השיח מוספן לטובת כל מיני שיקולים של משרד החוץ, וזה כולל גם את החבורה שאתה משתייך אליה.

    ספרות משובחת בישראל תוכל לצאת או מהקהילה הדתית, או מהערבים. כל השאר נגועים בקומבינות יותר מדי לא פנויים כדי ליצור ממקום חופשי.

    יתכן שהספרות הלא מגוייסת הזו תבוא דוקא ממקום שאתה בכלל לא מתחבר אליו, אבל הוא יהיה אמיתי אולי דוקא איזה פשיסט שיכתוב משהו אוטיסטי לחלוטין על ציד בני אדם, במלחמה או לא, או על איזו חוייה דתית קהילתית, מה שבטוח שסופר גדול לא יצא כרגע משנקין וסביבותיה.

    כרגע הרובד הלשוני של ישראלי מצוי אינו מאפשר גישה למערכות שלמות בתודעה. הן מפאת המגבלה של הלשון העברית-ישראלית, ומסיבות אחרות.

    למרבה הצער, אתה צודק מאד לגבי עוז, אבל הנימוקים שלך הם בגובה שלו, וזה לא מעודד

    אהבתי

  2. באמת מתאר קבוצות אנשים יחודיות במצב ייחודי ו"אוכלוסיות שלמות אשר בתוכה אינן יכולות להכיר את דמותן". שמואלוף שב וחוזר שב וחוזר על תביעת הייצוגיות. זה לא מאפיין ספרות טובה בכלל. אני קורא לדאבוני רק אנגלית ועברית. מה בדיוק בהקלברי פין מייצג את כל הכל או מה למובי דיק ולעבדים בדרום או לאות שני של הוטורן ולכושים בדרום אם כבר היו אז. מה שאומרת גברת איריס בהחלט יבוא מחברה סגורה וייתאר חברה סגורה, יהיה שם מעט על קבוצות אחרות או בכלל לא, וזה יהיה טוב.
    קנוט המסון הוא סופר טוב מאוד וליברמן אוויל משריש.

    אהבתי

  3. לא על פרס פוליטי.

    או במילים אחרות – לעוז לא מגיע פרס נובל לספרות כי הוא לא סופר גדול, או לפחות לא בקנה מידה של פרס נובל (הוא לא עומד באותה שורה עם טוני מוריסון, ולא עם יוג'ין אוניל ולא עם היינריך בל ולא עם פוקנר ולא עם פינטר ואפילו לא עם עגנון). זו הסיבה האחת והיחידה ואין בלתה.

    אהבתי

  4. הספרותי מייצג פוליטי, אתי, ערכי הוא לא איזה מהות או אפיון חסר תוכן. לדעתי אף אחד מהזוכים בנובל לא זכה רק בגלל טכניקה כזו או אחרת, אלא גם בניסוח ההומניסטי הרחב שלו או שלה.

    לחיים כדאי לך להתעדכן בכל השיח הספרותי לגבי ייצוגיות משנות השישים של המאה העשרים ועד היום.

    הייצוגיות קיימת גם כגורם שלילי המצמצם את האמנות וגם ככזה המרחיב אותה. לא תוכל לבטל אותה בהינף יד. היא מצוייה בדרך בה אנו מביטים ומגיבים על התרבות.

    אהבתי

  5. מתי שלום

    ראשית, בניגוד לעולה מדבריך (וצודקת אסתי מעלי), פרס נובל לספרות מחולק בזכות הישׂגים ספרותיים, ולא בזכות התאמת הכתבים לדעות הפוליטיות שלך, או של אף אחד אחר כאן בארץ.
    הטענות שלך הן כמו לכעוס על תפוז שיוצא ממנו פירה לא משהו.

    שנית, אינני מומחה ליצירתו של עוז, קראתי אולי שלושה ספרים. אבל את סיפור על אהבה וחושך דוקא קראתי.
    אם הציטוט לעיל הוא מה שהצלחת למצוא לגנותו העדתית של עוז (ובהנחה שאתה מכיר את יצירתו טוב ממני בהרבה, שכן לקחת לך הזכות לקטגר עליו כך), הרי שהוא ראוי לתואר אבירות מטעם הקשת המזרחית.
    "חמי-לב" – אכן גידופים וחרפות.

    אהבתי

  6. הטיעונים האלו דנים אותנו לקרוא ספרות שהיא נייטרלית, מאוזנת, פוליטיקלי קורקט, מסורסת ומשעממת עד מוות. כמו סופרים אחרים, גדולים ממנו או גדולים כמוהו או קטנים ממנו, עוז כותב את עצמו, את סביבתו, את התרבות שבה צמח וכיו"ב.

    אם הוא ראוי לפרס נובל הרי זה רק בזכות "סיפור על אהבה וחושך", שהוא בעיני יצירת מופת. אם הספר מציג דיכוטומיה כזו, הרי שזה משום שהוא מציג את הדברים דרך העיניים של בני התקופה ומנקודת מבטם, ולא משום שהוא מצדיק אותה בהכרח.

    ואם כבר דיכוטומיות: הדיכוטומיה הנפוצה ביותר היא זו המגדרית, ואם נמנע את פרס נובל מסופרים בגלל הטיות מגדריות (בלשון עדינה) הרי שמוטב לבטל את פרס הנובל לאלתר.

    אהבתי

  7. נכון נכון נכון.

    את סלידתי מעוז פתחתי עוד בשיעורי ספרות בתיכון, עם "נוודים וצפע" סיפור די סטריאוטיפי של בת משק בעייתית ששוכבת עם ערבי וברקע מתיחות בין איזה שבט בדואי לקיבוץ. רגע, יש גם קטע עם נחש. מתוחכם לא?

    אני חושב שהפעם יתנו לו את הפרס בשביל שלא ייבקש יותר, הנודניק הזה כל כך הרבה שנים היה מעומד וטרטר את כל גדולי העולם עם מכתבי המלצות. אולי כדאי כבר לתת לו ושיעלם כבר לאיזה תת ועדה במרץ..

    אהבתי

  8. אי אפשר לפטור את עוז בטענה שהוא בסך הכל "השליח", כותב את תרבותו ומשקף אותה. כסופר הוא גם אחראי במידה רבה לעיצוב התרבות וליצירת שיח כזה או אחר, מן שעתוק הדדי שכזה, שיש בו גם תהליך של שיקוף לצד הצדקה.
    דווקא הספרות השמרנית שלו היא זו המסורסת, המשעממת, חסרת כל ביקורת או אמירה חברתית.

    אני לא מבין בעבודת הוועדה, אך ספק אם אלה שיקוליה. הגזענות הישראלית לגווניה עודנה נושא מוכחש ונעלם בעבור חלקים נרחבים בציבור הישראלי, אז מה נלין כי וועדה חיצונית אינה מבחינה בה?

    אהבתי

  9. עבודת הועדה היא לקבוע איזה סופר העמיד גוף כתבים משובח מספיק כדי להצדיק דכיה בפרס. לו הוספת שעל הועדה גם לבחון שאלות חברתיות בתוככי החברה הישׂראלית, היו מסתכלים עליך מוזר מאד.

    בעל האכסניא מצא הקשר לתקוף את עמוס עוז. לדעתי אילו הטיעון היה "עוז אולי סופר מוערך בארץ ובחו"ל אבל מכתביו עולה תמונה מעוותת של החברה הישׂראלית וכו' וכו'," הוא היה חזק בהרבה. כמו שהוא, הוא בחזקת דג מלוח אדום, פירה מתפוזים, או כל דימוי אחר שתבחר.

    וגם אני חושב שסיפור על אהבה וחושך הוא ספר כביר. אם הציטוט לעיל הוא ההוכחה לעוינות עדתית, הרי שכדאי לכם מאד לקרוא אותו שוב.

    אהבתי

  10. הוא ספר שראוי לנובל.

    אתה כותב:
    "ספרותו של עמוס עוז מצטיירת כספרות הגמונית שלא קשובה לרוב הציבור בישראל. זו לא ספרות שבאה מן השוליים, ולא כזו שכותבת מתוך רעב מטפורי ומחדשת את המרכז של התרבות".

    לא קשובה לרוב הציבור בישראל? ממתי סופר חייב להיות קשוב לרוב? זו דרישה מגוחכת. לא בא מהשוליים? נו, רק השוליים נחשבים כמובן. אז מה נשאר לנו, רעב מטפורי וחידוש מרכז התרבות. על זה אפשר היה להתווכח. אבל…

    נדמה שההתקפה שלך על עוז אינה שייכת כלל לעולם הספרות, ואתה גם לא משתדל להסוות זאת.

    אהבתי

  11. "זאת משום שלספרות ישנה אחריות חברתית, ציבורית ואתית לייצג אוכלוסיות בצורה לא סטריאוטיפית ולהכיר במלוא תרבותם."

    על האווילות הצדקנית של תוכן הדברים לא צריך להרחיב. ממילא, מסתבר שגם זה נושא שנוי במחלוקת, במיוחד כשמן הצד האחד יש ספרות ומן השני יש אג'נדה של היעלבות מקצוענית.

    מה שכן, לא מובן, בהחלט לא מובן, על תרבותם של מי מדבר מתי. כי אם באוכלוסיות עסקינן, הרי שבפעם האחרונה שבדקתי אוכלוסייה היא ממין נקבה.ולמתקשים – תרבותן. נו שוין.
    רחל, הנמלה העמלנית השחפנית האשכנזית הזו חייבת כנראה דין וחשבון רציני למתי ולקשת רחבה מאוד ומזרחית בעליל, יען כי לא השכילה לדגום את כל קצוות האוכלוסייה שחייתה בארץ דאז, אף לא את כל נבכי ונימי נפשם ותרבותם ומנהגי ישראל שבגולה שקיימו קשר כזה או אחר למפעל ההתיישבות שבארץ.

    מה יש לנו אם כן? יש לנו איזו הגדרה קומיסארית של תפקיד הספרות שהוא כמובן – ייצוג. משהו שבשינוי קליל היה בהחלט מתנסח כהצהרה נבובה של כל מפלגה גדולה או גוף תרבותי -כלכלי ונתמך ממסדית.
    ממתי (ממתי. זו התשובה)יש לספרות תפקיד מוגדר מראש? ייצוג?! למה עוז מחויב לייצג את מתי שמואלוף? יתכבד מתי ויצביע לנציג בכנסת ישראל או שישכור לעצמו עו"ד וגם זה יוכל לייצגו נאמנה. כל ייצוג הוא על בסיס הסכמי.
    אה ו..עוד דבר קטן – הקנטה או תיקון – כטוב בעיניך – כשאתה כותב "לדעתי אף אחד מהזוכים בנובל לא זכה רק בגלל טכניקה כזו או אחרת, אלא גם בניסוח ההומניסטי הרחב שלו או שלה." האם אתה מתכוון בכלל זה גם לעגנון? לא, כי כאן נראה לי שיש, אפעס, מקרה מובהק של הדרת מזרחיים על בסיס אשכנוזצנטריזם טהור. אני גם די בטוח שעל הבסיס הזה נבחרו עגנון ונילי זק"ש ב1966. סופר ומשוררת אשכנזיים שנבחרו – לא כ"כ מפני האיכות הסגולית של כתיבתם אלא משום מעמדים כ"נציגים" ודוק – לא מייצגים. הם כתבו לא בשירות מישהו אלא את עצמם. הם נבחרו בזכות אג'נדה פוליטית – ואם לזה אתה חותר, אז זה די זול ומתועב.עגנון היה סופר נפלא אמנם. אלא שהיה מגיע לו לקבל את הפרס בזכות כתיבתו ולא בזכות מיצובה כמצבתם של יהודי מזרח אירופה – הגם שזו הייתה כוונתו של עגנון וזה היה עניינו העיקרי, מבחינה מסוימת. השוני הדק הוא בגך שעגנון כתב מה שבראש שלו ולא מה שמישהו אמר לו ש"צריך לכתוב" כי כך "צריכה להיות הספרות" – אני מסופק מאוד אם השבדים ידעו להעריך ספרות עברית כשל עגנון, העשויה בהחלט להצטייר בתרגום, לעיניים מערב-אירופאיות, כפולקלור אוסטיודן, לא שונה בהרבה מבשביס זינגר. אוי! הנה יצא לי עוד אחד.
    נו, מתי, אתה מצליח להבין את האירוניה?

    אהבתי

  12. מתי, אני חושש שיש בדבריך קפיצה לוגית. הגם שאני חולק את חוסר הנוחות שלך מהכתיבה של עוז, ההתנגדות שלך מנוסחת מאופן שלא ממש מאפשר לספרות מעולה להיחשב כזאת. האם יעקוב שבתאי, שכתב על יסורי המעמד הבינוני האשכנזי, אינו סופר גדול בגלל שספרותו לא ייצגה ספרדים? האם ס. יזהר אינו סופר גדול בגלל שספרותו התמקדה ביוצאי העליות הראשונות? האם יובל שמעוני או יואל הופמן אינם סופרים מוכשרים ואף מדהימים בגלל שכתיבתם אינה נוגעת באוכלוסיה הערבית? כל הסופרים הללו ייצרו אומנות פנטסטית, רגישה, ועמוקה, ואף אחד מהם לא אמר דבר משמעותי על רוב הציבור בישראל, ובטח שלא על השוליים החברתיים כמו שאתה מבין אותם. כך הדבר לגבי עגנון, או תומס מאן, או טוני מוריסון. הספרות שלהם מופתית לא בגלל שנתנו קול למיעוטים או קבוצות שוליים (הגם שחלקם עשו גם את זה, בין שאר הדברים), אלא בגלל השגים משמעותיים הרבה יותר.

    ואגב, באשר לעוז עצמו, למרות שאני לא אוהב את ספרותו ואת האמירות החברתיות-פוליטיות הטמונות בה, אני חושב שאתה צריך לתת לו יותר קרדיט. הסצינה שתיארת, כמו רבות אחרות בכתביו, רוויה באירוניה ומודעות עצמית, ומהווה רפלקסיה על האופן בו האשכנזים המשתתפים באירוע רואים אותו, מתוך הכרה ברורה בחציצה המכוערת שמתרחשת בו. סיפור על אהבה וחושך, שלדעתי אינו ספר חשוב או מעניין במיוחד, סובב כולו סביב הבעת חרטה של עוז על החלוקות האידיאולוגיות הנוקשות שאימץ בעשורים הקודמים בחייו, והעוול וחוסר הטעם הטמונים בהן, והוא זכאי להכרה בכך. אין צורך להשטיח אותו כדי להביע את הציפיה שלך לספרות מאתגרת ועשירה יותר.

    אהבתי

  13. פרס נובל יכול להיות, ללא רצונו, להיות פרס פוליטי.
    גם במקרה של עוז.
    פרס נובל לעוז יהיה אמירה לחיזוק הפסויידו שמאלניות הצבועה של הישראליות.

    אהבתי

  14. וזה לא נכון, מה שעמוס עוז כתב?

    תסתכל מסביב, מה אתה רואה? ערסים (מזרחיים) ואנשי תרבות (ברובם אשכנזים). מי קורא הארץ ומי קורא ידיעות אחרונות? מי רואה סרטי איכות ומי רואה השרדות והאח הגדול?

    כן. יש חלוקה למזרחים ולאשכנזים (בהכללה, כמובן – יש מזרחים משכילים כמוך, אבל הם נדירים).

    עדיין הפשע וחוסר התרבות הם נחלת המזרחיים (לא חשוב מאיזו עדה). כל משפחות הפשע, אבוטבול, אברג'יל, חלפון, דומראני – מה הם, בדיוק? אשכנזים?

    לא צריך ישר לתקוף מתוך עמדה פוליטית. צריך להסתכל למציאות בעיניים.

    אהבתי

  15. וכך מוצהר בפירוש בתקנון שלו.

    מעניין שאנשים לא ממש יודעים את זה אבל הפרס ניתן לא לסופר טוב אלא לסופר שפועל לקידום האנושות (אני לא ממש זוכר את הניסוח כרגע)
    ולכן גם הרבה פעמים הוא לא ניתן לימנים או אפילו לכאלה שנחשדו בהיותם ימנים או היתה להם מעידה ימנית. בדרך כלל הוא אכן ניתן לשמאלנים במידה זו או אחרת.

    ייתכן וכך טוענים שזו הסיבה שהוא לא ניתן לבורחס, שתמך במידה זו או אחרת בחונטה בארגנטינה, על אף שזה בכלל לא ברור שהוא תמך בהם אי פעם אבל בעיני רבים כך זה הצטייר מכמה דברים שאמר. ייתכן שזו הסיבה שסבטו הארגנטינאי האחר לא קיבל שעל אף היותו קומוניסט לשעבר ושמאלני כל ימי השתתף בוועדה שנויה במחלוקת לגבי פשעי הגנרלים. הרבה ארגנטינאים עדיין זוכרים לו את זה וידברו על זה בלהט. ויש עוד דוגמאות.

    בדרך כלל הפתעות כמו יילינק הם מהצד השמאלני מאוד של הפוליטיקה.

    אז ככה, רק כדי שתדעו, פרס נובל לספרות הוא אכן פרס פוליטי. הןא גם מאוד אירופאי ודווקא בגלל זה עוז עשוי לזכות, הוא מלקק בלי סוף לאירופאים. יותר מכול דבר הוא מזכיר את המזרחים שמלקקים לאשכנזים כאן מהבוקר ועד הערב. כנראה שאנשים אוהבים ליקוקים.

    אהבתי

  16. כמו גם במדע נקבע לפי קריטריונים "אובייקטיביים". כלומר: מהי איכות היצירה מבחינה ספרותית, מהי השפעתה בארץ ובעולם, עושר היצירות של הסופר, השפעתו של הסופר על התרבות הספרותית, האם הוא יצר ז'אנר מסויים שגרם למהפכה בספרות? האם הז'אנר שלו השפיע בצורה כזו שהספרות השתנתה כתוצאה מיצירותיו? לפעמים מספיק ספר או יצירה אחת שגורמים למהפכה בתחום – ספר שנהפך למפורסם בכל העולם בגלל שהוא שינה משהו, בגלל שאחריו הספרות היא לא מה שהיא הייתה קודם: נכנס מוטיב חדש, נומנקלאצ'ר חדש התפשט ומשהו עמוק מאוד השתנה בתרבות שלנו ובאיך שאנחנו מבינים את העולם. אני לא מבינה הרבה בספרות, אבל אני מומחית למהפכות מדעיות ובכלל למהפכות ואלה הם הקריטריונים להענקת פרס הנובל.
    אם עמוס עוז (שהוא פרופ' לספרות בבן גוריון דרך אגב למי שלא יודע) יעמוד בקריטריונים האלה, הוא יזכה בפרס הנובל, ללא קשר למזרחיים-אשכנזים, ישראלים-פלשתינים.
    ואם לא… אז נעניק את פרס הנובל לפרופ' השני מאוניברסיטת חיפה: לא. ב. יהושע…
    🙂
    קראו כאן:
    http://cmsprod.bgu.ac.il/Home/Archive/News/2009/amos_oz_trees.htm

    אהבתי

  17. The Nobel Prize in Literature (Swedish: Nobelpriset i litteratur) is awarded annually, since 1901, to an author from any country who has, in the words from the will of Alfred Nobel, produced "in the field of literature the most outstanding work in an ideal direction" (original Swedish: den som inom litteraturen har producerat det utmärktaste i idealisk riktning).

    לא הסופר הטוב ביותר ולא סופר מקצועי, ולכן גם אין סיכוי שמישהו כמו רולינגז תזכה גם אם היא הסופרת הטובה בעולם בכול הזמנים, גם לא שום ספרות מסחרית כמו מדע בידיוני , גם אם מדובר בסופר מושלם.

    אולי כך גם תבינו למה סוציאליסטים וקומוניסטים כמו גבריאל גרסיה מרקס וסראמאגו, זכו בפרס נובל, וגם אחרים, על אף שאפילו בשפתם או במדינתם היו ראויים מהם.

    זועק לשמיים מזה שנים רבות זוכה בשפה הספרדית. הסיבה היא מאוד פרוזאית. האיש בוועדה שמטפל בצד הספרדי הוא איש חולה שאינו הולך לעולמו ואינו מפנה את מקומו וכך קרה שמזה שנים הוא אף פעם לא מציע סופר כותב ספרדית, על אף שיש לא מעטים שראויים לפרס. מה שאומר שכל פרס הוא בסך הכול סך של הרבה מאוד מקריות ואינטרסים ואינטריגות וגם ביורוקרטיה.

    בסיכום השאלה איננה רק אם עוז הוא סופר טוב אלא אם היצירה שלו פועלת למען אידיאל נעלה. לא יודע אם מתי התכוון לזה אבל הוא ניסה במאמרו לקעקע את החלק האידיליסטי ביצירתו. ובזה לדעתי הוא די הצליח.

    אהבתי

  18. כדאי לקרוא את כל הקישור בויקיפדיה כדי להבין את כל ההקשר

    http://en.wikipedia.org/wiki/Nobel_Prize_in_Literature

    In the early twentieth century, the Nobel Committee interpreted the intent of the will strictly and did not award certain world-renowned authors of the time such as Leo Tolstoy, Henrik Ibsen and Henry James.[4] More recently, the wording has been interpreted more liberally, and the Prize is awarded both for lasting literary merit and for evidence of consistent idealism on some significant level, most recently a kind of idealism championing human rights on a broad scale, and hence more political, some would argue
    ..

    אם זה לא פוליטי, מה זה?

    אהבתי

  19. בכל זאת, יש הרבה סופרים בעולם, וצריך לסנן איכשהו בצורה שתיראה כאילו שהיא לא מבוססת על טעמם האישי של חברי ועדת הפרס בלבד. אבל לדרוש להעניק את הפרס על סמך שיקולים פוליטיים בלבד נשמע לי כמו רעיון סטאליניסטי. ספרות מטעם, ולא משנה מטעם של איזה ערך, היא ספרות נחותה, שאינה ממש ספרות. לפי איך שאני מבינה את הקונספט של ספרות, הספרות הגאונית ביותר היא כזו שמתוך נקודת המבט האישית והמצומצמת ביותר מצליחה להגיד את הדברים האוניברסליים האלו בלי לנסות באופן מודע להגיד אותם.

    לגבי עמוס עוז, לעניות דעתי הוא לא היה ראוי לפרס נובל לספרות אם הוא לא היה כותב את "סיפור על אהבה וחושך". מרגע שכתב את הספר הזה, אני גם חושבת שמן הראוי שיזכה. הספר הזה עונה לחלוטין על הצורה שבה אני מגדירה ספרות גאונית.

    אהבתי

  20. שמפעילים את כוחות האור והחושך….
    לא מבינים בכלל באידיאלים ומנסים לחרוץ גורלות יומיים שלושה-לפני ההכרזה.
    זה נראה לי חוצפה.

    אהבתי

  21. חייב לזכות בפרס סופר הכותב בספרדית.

    ובמקרה, הסופר החי הטוב ביותר בעולם כיום, הוא סופר ספרדי. אנטוניו מוניוס מולינה.

    אהבתי

  22. ויש עוד כמה יצירות גדולות שלו שלא תורגמו לספרדית, נסה לחפש אותם באנגלית

    EL GUARDIAN DEL SECRETO

    EN AUSENCIA DE BLANCA

    שני רומאנים קצרים מדהימים, מקווה שיתורגמו.

    אבל רק על "ספרד" כבר מגיע לו נובל, אבל בועז כנראה שהוא לא יזכה בגלל הסיבות שסיפרתי לעיל, אין מי שימליץ עליו במדור לספרדית.

    זה יהיה גם פרס לספרות הספרדית של עשרים השנים האחרונות, שהיא מעולה ומדהימה .

    אהבתי

  23. אתה תקוע שמואלוף
    תקוע בבכיינות
    אתה תקוע ביבבנות הגיטואית

    אתה תקוע שמואלוף
    צא לכיכר טרפלגר
    הפגן שם נגד ישראל האשכנזית

    אתה תקוע שמואלוף
    וחבל

    כי אתה יכול יותר

    אהבתי

  24. הזירה שאתה נלחם בה מקולקלת.
    הרי היא הנותנת (בהגדרה). כל פרס הוא מופת של בירוקרטיה, ועדות, איבון, תקציבים מוטים וכו.
    אין שום פרס ראוי. פרס הוא הפוך מכל מה שאתה טוען שמעניין אותך ושוליים לא צריכים להתבונן בו. זה שמדי פעם זוכים בפרסים גם אנשים ראויים – זה בגלל שהמנגנון הזה צריך להלבין את עצמו כדי להתקיים.
    להילחם על זכיה נכונה בפרס – זאת מלחמה אוקסימורנית לחלוטין.
    מצידי, שעוז ובולי יחלקו בפרס והקורונות ייזלו להם מהאוזניים.

    אהבתי

  25. אינני יודע אם עוז ראוי או לא ראוי לפרס נובל.
    שלא כככל המתחכמים כאן אינני מכיר את כל ספרות העולם ואינני יודע מי ראוי יותר ומי ראוי פחות.
    דבר אחד ברור לי, מתי שמואלוף אינו כותב ביקורת ספרות אלא חושף כאן תעמולה פוליטית מן הסוג הזול ביותר.

    אהבתי

  26. נו, גיורא לשם, באמת שאתה יכול יותר מזה – ברור שזו ביקורת פוליטית, אז מה? האיש שבנה קריירה בינלאומית מהעמדת פנים פוליטית (ולכן – ולא בגלל איזה יכולות ספרותיות "אובייקטיביות", הרי לא מדובר בקפיצה לגובה! – הוא מועמד לפרס) ראוי לביקורת פוליטית, וכן גם מתן הפרס לאיש ש – א. תמך בעופרת יצוקה ב. כתב ספר גזעני נורא כמו קופסה שחורה ג. לא עשה למען ו/או תרם ו/או סייע אפילו לארגון שוחר טוב אחד בכל ימי חייו (והוא קיבל מיליונם על "פעילות למען זכויות אדם") ו-ד. מסתובב בעולם כהומניסט ותומך בזכויות אדם – לאיש כזה לא בדיוק מגיע פרס נובל בספרות (שהוא כידוע, פרס נובל ל"רוח", כפי שאומרים הצרפתים), כי רוח טובה אין לו. רק עצות רעות

    והשאר כתוב על ספר הישר, כאן
    http://www.kedma.co.il/index.php?id=2205

    אהבתי

  27. כתבתי במפורש שאינני יודע אם עוז ראוי או אינו ראוי לפרס נובל.
    מעבר לכל השאלות הערכיות אני מודה שאינני יודע הרבה על ספרויות שאת לשונן איני מכיר: ספרדית, שפות אפריקניות, הונגרית, פולנית, הודית, פרסית וכו' וכו'.
    תהיה זאת יומרה מצדי לטעון מי ראוי ומי אינו ראוי אף כי אני בטוח שטולסטוי, איבסן וג'ויס היו ראויים, אם כי אני יודע את זאת עשרות שנים לאחר מותם!

    אהבתי

  28. לעניות דעתי הבלתי קובעת כמובן לעוז לא מגיע נובל .
    הטעם הראשון,שהציגו כאן חלק מן המגיבים, וזהו הטעם האמנותי, יש חלק מן המגיבים כאן שטענו שהשגיו האמנותיים כסופר מקנים לו את הזכות הזאת.הבעייה עם עוז שכאמן הוא נכשל כישלון חרוץ, נכון הוא נחן ביפי השפה היכולת שלו לכתוב משפטים ארוכים ומיופיפי סגנון עם עברית משובחת מטעים את הקורא ומוליכים אותו שולל, יחד עם זאת אחד הדברים שמייחדים אמנים מאנשי יומיום הוא היכולת והאומץ האישי להיות אותנטיים, אני לא אכנס כאן לדיון ולהגדרות על מה זה "אותנטי",אולם עוז בעצמו באחד מהראיונות שהוא נתן בשעתו למגזין "לאישה" הודה בעצמו שהוא לא היה נאמן לעצמו ברוב שנות כתיבתו, הוא עצמו טען שלא כתב "מנהמת הלב" אלא כתב מה שחשב שרצוי שיכתוב על מנת להתפרסם ולקבל במה, היום לטענתו באותו ראיון לא היה כותב את "מיכאל שלי", הוא עצמו טען כי זו הייתה חוצפה ויהירות לכתוב בגיל 26 כגבר צעיר וחסר נסיון את העובר בנפשה של אישה,לא הייתה לו היכולת להזדהות הזדהות טוטאלית עם הדמות הנשית ויותר משהיא דמות נשית היא פנטזיה מינית שלו על מה מפנטזת אישה,אז כשאמן מצהיר על עצמו שהוא לא היה אותנטי ברוב כתביו איזה פרס נובל בדיוק מגיע לו?ועל מה?על הפוזה?פוזה כביכול הומאנית?האליטות האשכנזיות שמנהלות כאן וקובעות את הבון טון של התרבות הישראלית,יוצאות מאוד מוחמאות בכתיבה שלו שהיא מאוד לעומתנית, הישראלי הצבר ממוצא מזרח אירופאי לעומת המזרחי,ה"לבנטיני",והערבי, וכמובן הצד הימני של המפה הפוליטית שעליהם הכריז עוז שוב באחד מהראיונות שהעניק בזמנו בידיעות אחרונות כמדומני שם הכריז ש-"הימין הפוליטי חסר חשיבה יצירתית ודמיון"עכשיו מי שמכיר אותי יודע שאינני נמנית על הצד הימני של המפה הפוליטית אולם לראות את כולם כיחידה אחת של אנשים חסרי מחשבה יצירתית ודמיון זאת אמירה של "נאבעך" או "אהבל",לא של מישהו שאמור להיות אושייה ספרותית הזכאית לפרס נובל העולמי, ועוז עתיר בפרסי ספרות מקומית הוא סופר מקומי,פרובנציאלי,משוייך למילייה מאוד מסויים, הוא אפילו לא סופר "ארצישראלי" במובן הרחב של המילה, הוא סופר צר מוחין שמחמיא למילייה שהחמיא לו,ותו לא, ומאחר והכתיבה שלו אפילו לא פרצה את גבולות הלוקאליות של הפרובינציה הוא בטח לא איזה ענק ספרותי שכתיבתו היא גם אוניברסאלית, אז נכון הוא תורגם לשפות רבות ובמקומות רבים הוא נחשב ל-"הסופר" הישראלי והוא מוכר לא מעט, אבל הצלחה שיווקית לא מעידה על הצלחה אמנותית בהכרח יש לא מעט ספרות קלוקלת שמוכרת במיליונים ומכניסה ממון רב להוצאות לאור ולמחבר, זה לא הופך את זה לספרות אייכותית.וטרם דיברנו על "הפוליטיקה של האמנות" כלומר איך קרה? ומי דחף ואת מי זה שרת השיווק הבינלאומי של עוז כסופר המייצג את הספרות הארצישראלית במייטבה(לדעתי עוד לא נכתב הספר הזה עוד ארוכה הדרך אל האושר)ואיזה שרות פוליטי לטובת זרם מסויים בפוליטיקה הישראלית עושה שיווקו של עוז כסופר הישראלי האולטימטיבי.
    ואם כבר פוליטיקה – אי אפשר לכתוב על ישראל,וישראליות,והגדרת זהות ישראלית, מבלי להתייחס לפוליטיקה של המרחב הגיאותרבותי כאן,וישראל שלא כחלק ממדינות בדרום אמריקה היא מעט יותר דמוקרטית אז כך שעוז לא נזקק לשם הבעת ביקורתו דעותיו ורעיונותיו לטריקים ספרותיים במסווה של ספרות של ריאליזם פנטסטי דוגמת גארסייה מארקס,או דוגמת סופרים רוסיים תחת המשטר הקומוניסטי דוגמת בולגקוב ב- "האמן ומרגריטה",וזוהי דוגמית קטנה מני רבות של סופרים שאכן נאלצו להסוות את הכתיבה הפוליטית שלהם ואת הבקורת החברתית שלהם באמצעים שאכן הראו לא רק על סתם יצירתיות אלא על גאונות.עוז לא חי תחת משטר כזה בטח לא הוא, שבא עם המראה והמוצא האתני "הנכון" אז כך שהכתיבה שלו יותר משהיא בקורת או סוג של ראייה רחבה,היא כל כולה חנופה מיופיפת ומסוגננת לאלה שהוא החמיא להם,הוא השופר הפסאודו אמנותי-ספרותי שלהם, העדות שלו בכתיבה על החברה הישראלית על רבדיה וגווניה היא לא עדות אותנטית,היא עדות (הכותב כעד למתרחש בחברה בה הוא חי ומתעד את עדותו בדרך של פרוזה)כוזבת, ועל העדות הכוזבת הזאת צריך לתת לו פרס נובל?
    לא רק שלא מגיע לו הפרס הזה, רצוי היה להוציא את כתיבתו הכוזבת החוצה למרחב הבינלאומי להביא קטעים מהספרים שכתב שמראים את הצד הגזעני שלו,המתנשא,היהיר,השובניסטי,ודרך זה לספר את הסיפור של הגזענות והדיכוי שמופנים כלפי אוכלוסייה ישראלית גדולה,

    אהבתי

  29. הרשימה שלך מאד חזקה ולי פתחה את העיניים.

    קראתי את "סיפור על…" ואהבתי מאד את הכתיבה ואת העמדה, אבל משהו צרם לי בה ולא הצלחתי לראות מבעד למסך האליטה האשכנזית שכנראה גם אני נגוע בה.

    אני חושב שמאותו טעם שאתה מתאר – חוסר היכולת להראות למציאות הקונצנסואלית את פניה הרעות ולהציע לה אלטרנטיבה – אי אפשר גם לתת לו פרס כלשהוא באותה שנה שהוא זה שמכשיר מלחמה כמו זו שבעזה, ולדעתי היה לו תפקיד משמעותי בשחרור הרסן.

    שוב תודה,
    אדם

    אהבתי

  30. מתי, פספסת בגדול
    הספר ספור על אהבה וחושך ראוי בפני עצמו לנובל, האמת היא שלא קראתי הרבה ספרים של עמוס עוז, כי לא אהבתי את הסגנון, אבל ספור על אהבה וחושך הוא מופת שבמופת.
    כולל הקטע הזה, שהמשכו הצחיק אותי ממש, כאשר בגין מתעקש ש"רוסיה מזיינת את נאצר" וארהב מזיינת את נאצר" וכו' עד שהוא, עמוס עוז הילד לא מצליח לעצור את הצחוק ומתפקע מצחוק….

    מתי, אכן חשוב להקטין דיכוטומיות
    אנא עשה זאת ולא את ההיפך.
    דודי

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s