לבנת תחלק את ישראל

בכנס שהתקיים השבוע בתל אביב, הוצגה דרישה עקרונית ממדינת ישראל לממש ערכים של חירות, שוויון וצדק בהקשר של חלוקת תקציבי משרד התרבות. זה האחרון אמור לייצג, לממש וליישם נאמנה את הערכים הדמוקרטיים העומדים בבסיס מגילת העצמאות. לפי שירה אוחיון שריכזה את הנתונים, עיון מדוקדק בנתוני חלוקת המשאבים, התמיכות, הפרסים והמלגות על ידי מנהל התרבות מגלה חלוקה לא שוויונית. כך נוצרים פערים גדולים ולא הגיוניים בין המשאבים הניתנים לתרבות אשכנזית, אירופית ומערבית לבין המשאבים הזעומים הניתנים לתרבות מזרחית, אתיופית וערבית.

המציאות האנושית של ישראל בתחילת המאה העשרים ואחד מציגה לנו חברה בעלת ריבוי של תרבויות. אך בוחן המציאות מגלה שהמדיניות הרב-תרבותית לא קיימת. וזאת בניגוד להתחייבות של מנהל התרבות ל: "טיפוח הפלורליזם וחיים של דיאלוג רב-תרבותי".

הקואליציה לא הסתפקה בכנס אלא פנתה לשרת התרבות לימור לבנת ומנהלי משרד התרבות לחבור אליה לייצר שינוי תרבותי גדול. שינוי שלא רק יפגע בהמשך העשייה התרבותית העכשווית, אלא גם ייתרום לעושר, לריבוי, לעידוד השונות, ואולי גם להצלחה מוגדלת שלה בעולם. השינוי הנ"ל ייתן ביטוי גם לתרבות העבר המפוארת של התרבויות הלא-אירופאיות וגם יגלם בתוכו את מיטב היצירה העכשווית שנוצרת בפריפריה החברתית, גיאוגרפית בישראל. הפניה לשרת התרבות הינה חלק משורה של פעולות וצעדים שינקטו לתיקון ההדרה בהקצאת משאבים חברתיים בכדי להרחיב את גבולות הדמוקרטיה ולייצג נכונה את כל המשתתפים בכינונה.

מריבוי תרבויות לרב תרבותיות

מדינת ישראל לא מכירה בתרבות המזרחית והאתיופית כחלק מתקציבי התרבות שלה. היא כן מכירה בקהילות הדרוזיות והערביות (שגם הן מופלית לרעה). המזרחים והאתיופים לא מוכרים כקולקטיבים. ישנו תקציב למכוני מחקר תורניים, או מוסדות מחקר ומורשת בתוך מנהל התרבות. אך אין הכרה בקולקטיבים השונים ובתרבותם. יתרה מכך ישנו תקציב קטן המופנה ל"תרבות בקהילה". מושג מכובס זה נועד לייצג את התרבות הנוצרת בפריפריה. זהו תקציב נפרד ואין אפשרות להילחם דרכו על התקציבים המרכזיים.

תקציב התרבות בישראל הוא קטן, מצומצם ולוקה בחסר לעומת התקצוב במדינות אירופיות. מדינת ישראל מקציבה לתרבות 445 מיליון שקל (0.16%) אחוז מהתקציב. במדינות מערביות אחוז התקציב עומד על בין 0.5% לבין 1% מהתקציב הכללי. רק לשם השוואה, תקציב משרד הביטחון חולש על תקציב של 51 מיליארד שקל. לכן הקריאה הראשונית של קואליציית הארגונים היא להגדיל באופן כללי את תקציב התרבות על מנת שנקודת הפתיחה תהיה רחבה, וכוללת יותר. הקריאה המשנית היא לחלק בשווה את התקציב בין מרכז ישראל (תל אביב-יפו בפרט וגוש דן בכלל) לבין מרכזים אחרים בישראל. כרגע 40% מההקצבות מופנות למוסדות בתל-אביב שתושביה מהווים רק 5% מהאוכלוסייה. יישום החלוקה השוויונית תביא לביזור וגיוון התרבות שנוצרת בישראל.

הפרמטרים שעל פיהם נבדקו הנתונים היו לפי ייצוג של קבוצות שונות באוכלוסיה במדורי מנהל התרבות ובניהול מוסדות תרבות ופסטיבלים. בנוסף נבדקה מי יושב בועדות חלוקת התקציבים, מלגות, פרסים ומהם הקריטריונים למתן תמיכות. אחת הדוגמאות הקשות נמצאות בשאלה מי מאייש את מדורי מנהל התרבות השונים. בועדות של תיאטרון, מוסיקה, אמנות פלסטית, תרבות בקהילה, פסטיבל ירושלים, בתי ספר לאמנות ומכוני מחקר תורניים לא נמצאו אתיופים, ערבים ולמזרחים ניתן תת ייצוג. כלומר בועדות אלו רוב הקובעים את חלוקת התקציב היו אשכנזים. גם בניתוח מגדרי מתגלה כי בשנת 2008 הנשים לא מקבלות את היחס שלהם באוכלוסיה. 61% במדורי מנהל התרבות הם גברים ורק 39% הם נשים (רובן נשים אשכנזיות). תיאטרונים מזרחיים (כגון בימת קדם) או ערביים (כגון אלמידאן) לא מקבלים תקציב שווה לתקציב התיאטראות הרפרטוארים. רוב תקציבי המוסיקה מופנים למוזיקה מערבית ואחוזים בודדים עוברים לתזמורות ערביות ואנדלוסיות/מזרחיות. כל התקצוב במחול עובר לסוגי ריקוד ומחול מערביים.

הכרה וחלוקה שווה

מתוך מאמר של יוסי דהאן: "צ'ארלס טיילור עומד על הצורך והקושי בהכרת תרבויות אחרות. הוא כתב ב – 1994 מסה ארוכה בשם "רב תרבותיות והפוליטיקה של ההכרה", מסה שהיוותה פריצת דרך בדיון על רב תרבותיות." התמונה מתוך "ויקיפדיה".

הקואליציה של הארגונים דורשת להכיר בקבוצות השונות בחברה בישראל. במידה ומדינת ישראל תכיר שישנן תרבויות מזרחיות, אתיופיות וערביות היא תוכל לייצר חקיקה רב-תרבותית. חקיקה כזו תייצר קריאה לייצוג שוויוני הן בוועדות השונות במנהל התרבות והן בבדיקה (לפי שאלות של זיהוי וזהות) מה היא מייצרת בתרבותה. מנהל התרבות יכול להשתמש בדו"ח כיריית פתיחה בשינוי רחב שיעבור גם למשרדי הממשלה האחרים.

* הכותב חבר בתנועת גרילה תרבות שמשתתפת בקואליציית הארגונים לחלוקה שוויונית של תקציבי התרבות מיסודה של תנועת אחותי – למען נשים בישראל.

הדעה התפרסמה בוואלה ירוק, 21-10-2009

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על לבנת תחלק את ישראל

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    עכשיו כבר בכלל לא חשוב מה כתוב עליה ובהקשרה. אולי זו היתה המטרה.

    אהבתי

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    ומיהו אשכנזי
    ואיך מגלים שרוב הנשים במדורי מנהל התרבות הן אשכנזיות ?

    אהבתי

  3. גיא פדה הגיב:

    מאמר מעניין. לא הכרתי את נושא האי הכרה במזרחיים ואתיופים כקבוצה תרבותית בישראל מבחינת חלוקת תקציבים.

    אהבתי

  4. מתי הגיב:

    למגיב הראשון לבנת מייצגת משו חשוב ואם היא יפה לדעתך אז חטאתי…

    למגיב השני
    בדקנו לפי מוצא את שאלת הייצוג של מזרחים בועדות. גם לפי שמות משפחה וגם לפי הידע של אנשי מקצוע על האנשים המשתתפים בועדות.

    לגיא המאבק בעיצומו וקיבלנו פנייה מלא מעט פוליטיקאים/יות שמבקשים/ות להצטרף לקמפיין המתהווה.

    כדאי לך לקרוא את הלינקים מתוך המאמר של חברי אלמוג בהר.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s