אל תגידו בגת: הנכבה הפלסטינית בשירה העברית 1948-1958/ אסופת שירים

גיליון "סדק" חדש ראה אור. הייתי שותף לעריכה שלו ביחד עם איימן סיכסק, מורן בנית, ותומר גרדי. העורך הראשי הוא חנן חבר. חלק גדול מהשירים שלי בספר החדש "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים" (שייראה אור בסוף ינואר בהוצאת נהר ספרים ובעריכת ראובן מירן), נכתבו תוך כדי קריאה בכל כתבי העת והעיתונים שישבו דומם בארכיונים וחיכו לי.

"סדק" בדק את הדרך בה השפיע הנכבה על השירה העברית בין השנים 1948 לבין 1958, שהם השנים הראשונות ליסוד המדינה. ממליץ מאוד להגיע לאירוע השקה ולרכוש עותק.
היום אירוע השקה של חברי הטוב אלמוג בהר בתמול שלשום -מומלץ ביותר!
ביום חמישי גרילה תרבות ואנוכי נוסעים להזדהות עם עובדי/ות אקרשטיין בירוחם וביום שישי אופיע ביחד עם גלעד מאירי בהשקת הספר "קורה פנימית" בפסטיבל "שירה במדבר" בשדה בוקר.

ערב השקה ודיון בהשתתפות חנן חבר, עבד נאטור, יסמין דאהר, חביבה פדיה, רונית מטלון
בית ציוני אמריקה, אבן-גבירול 26 תל-אביב

12 בינואר 19:30 התכנסות והצגת האסופה  תחילת הערב 20:00

אל תגידו בגת: הנכבה הפלסטינית בשירה העברית, 1948-1958 הינו ספר ראשון שיוצא לאור במסגרת פועלו של סדק: כתב עת לנכבה שכאן, שיתוף פעולה מתמשך בין עמותת זוכרות, קבוצת פרהסיה, והוצאת פרדס.
.

האירוע בפייסבוק.

 

لا تحكوا عن ذلك في جـَتّ: النكبة الفلسطينية في الشعر العبري 1948 – 1958
هي مجموعة من الشعر العبري نـُظم بين كانون الثاني 1948 وكانون الأول 1958 ويتطرق، بشكل رمزي أو بشكل جليّ، للنكبة الفلسطينية. "لا تحكوا عن ذلك في جتّ " هي خلاصة بحث طويل وشامل، تم خلاله بحث   الشعر العبري في الكتب والصحف العبرية منذ 30.11.1847 حتى نهاية 1958. يشمل الكتاب أيضاً شهادات لاجئات ولاجئين فلسطينيين، عاشوا في فلسطين حتى عام 1948، يحكون عن حياتهم قبل وخلال وبعد تهجيرهم منها. كل الشهادات منقولة عن سلسلة الكتيبات التي تصدرها "زوخروت"(ذاكرات) حول المدن والقرى الفلسطينية المهدمة. في مستهل المجموعة مقال كتبه حنان حيبر محرر الكتاب.
لا تحكوا عن ذلك في جتّ: النكبة الفلسطينية في الشعر العبري 1948 – 1958
هو  أول كتاب يصدر بإطار مجلة "سِـيدق": مجلة عن النكبة التي لم تنتهِ، التي تصدر بالتعاون بين
جمعية زوخروت" وجماعة" فرهِسيه" ودار النشر "فردِس".
سيعرض الكتاب للجمهور خلال أمسية خاصة بمناسبة صدوره والتي ستعقد في "بيت صهيونيي أمريكا" في تل أبيب، شارع ابن جبيرول 26. وذلك يوم الثلاثاء 12 كانون الثاني 2010، الساعة 20:00

Tell it not in Gath: The Palestinian Nakba in the Hebrew Poetery, 1948-1958, is a collection of Hebrew poetry written between the months of January 1948 and December 1958 in which traces of the Palestinian Nakba are present. Tell not in Gath is an outcome of a long and extensive archival research in which book of Hebrew poetry as well as Hebrew newspaper and periodicals have been searched. The collection also includes testimonies of Palestinians who had lived in Palestine prior to 1948, who tell, in first person, of their lives in Palestine, their deportation from the land, and their lives after it. All testimonies are taken from the Zochrot booklets on the erased Palestinian towns and villages. The book starts with an essay by Prof. Hannan Hever, who also edited the collection.
Tell it not in Gath is a book published by Zochrot, Parrhesia and the Pardes Publishing House, and is the first book published by Sedek: A Journal on the Ongoing Nakba.
The book will be presented to the public in a public evening at the Zionists Of America House in Tel-Aviv, Ibn-Gavirol St. 26, January 12, 20:00.

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

17 תגובות על אל תגידו בגת: הנכבה הפלסטינית בשירה העברית 1948-1958/ אסופת שירים

  1. מיכאל הגיב:

    היא של הצייר יעקב אלחנני שהיה אחד מאמני עין הוד וכיום מתגורר ויוצר בניו יורק. בסדק כלול תמליל הרצאה של בן דודו של אלחנני – חוקר האדריכלות צבי אלחייני.

    אהבתי

  2. איילי הגיב:

    היכן הם נמצאים בשירה העברית? היכן הם נמצאים בשירה הערבית? לא יהיה שלום במזרח התיכון עד שכול יהודי מדינות ערב יפוצו באופן מלא ומושלם בגלל טיהור אתני שנעשה בהם בעולם הערבי.

    אהבתי

  3. מתי הגיב:

    שאלת היהודים-הערבים אכן חייבת להעלות. אני לא בטוח שהמילה טיהור אתני נכון. ושאפשר להשוות בין הנכבה הפלסטינית להיסטוריה היהודית-ערבית.

    אבל מה שכן, הגישה של מאבק פוסל מאבק היא זו שמחבלת בעתיד המשותף.

    אגב הקשת הדמוקרטית המזרחית מעורבת כרגע בשאלת הרכוש היהודי-ערבי

    רק שלצערי הממסד ניסה להפעיל את הנרטיבים אחד מול השני בכדי לפצות על מה שעשה לפלסטינים.
    וכבר כתב על זה פרופ' יהודה שנהב במאמר מבריק:
    http://www.ha-keshet.org.il/articles/lands/perfect_yehuda-shenhav.htm

    *

    הנה הצעת החוק החדשה
    שאני לא עומד מאחוריה. אבל כרגע היא נידונה בכנסת

    הכנסת השמונה-עשרה

    הצעת חוק של חבר הכנסת נסים זאב

    פ/1154/18

    הצעת חוק לפיצוי פליטים יהודים מארצות ערב במסגרת תהליך השלום, התשס"ט–2009

    מטרה 1. מטרתו של חוק זה לשמור על זכויותיהם של יהודים אזרחי מדינת ישראל שעלו ארצה מארצות ערב ועזבו את בתיהם ורכושם בעקבות הקמת מדינת ישראל ומוגדרים כפליטים על פי אמנת הפליטים של האו"ם. (1951 UN Refugee Convention)) (להלן- אמנת הפליטים של האו"ם).
    הגדרות 2. בחוק זה –
    "פליטים יהודים מארצות ערב" – אזרחי ישראל היהודים שעלו ארצה מארצות ערב בעקבות הקמת מדינת ישראל והותירו בארץ מוצאם רכוש שהיה בבעלותם ואשר מוגדרים כפליטים על פי אמנת הפליטים של האו"ם.
    חתימה על הסכם מדיני 3. (א) ממשלת ישראל לא תחתום, באופן ישיר או באמצעות נציג מטעמה, על אמנה או הסכם מסוג כלשהוא עם מדינה, גוף או רשות, שעניינם הסדר מדיני במזרח התיכון מבלי להבטיח את זכויותיהם של פליטים יהודים מארצות ערב בהתאם לאמנת הפליטים של האו"ם.
    (ב) בכל דיון בנושא הפליטים הפלסטינאים במסגרת משא ומתן לשלום במזרח התיכון, תעלה ממשלת ישראל לדיון את נושא הענקת פיצוי על אובדן רכוש ומתן מעמד שווה לפליטים הערבים שעזבו את רכושם מיום הקמת המדינה ולפליטים יהודים מארצות ערב.
    (ג) הממשלה תגדיר באופן מדויק את הרכוש אשר ייכנס למסגרת הדיון לפי סעיף קטן (ב) לעיל.

    דברי הסבר
    על פי הצהרת האו"ם בדבר זכויותיהם של עמים ילידים (rights of indigenous people), למדינה יש חובה לפצות ילידים על אדמות ונכסים תרבותיים, דתיים ורוחניים שאבדו להם בעבר; על פי עקרון זה המענה היחיד לתביעת הפלסטינאים ל"זכות השיבה" היא פיצוי הולם על פי החלטת האו"ם לזכויות הילידים.
    מוצע כי במקביל הממשלה תפעל על פי החלטות האו"ם להשבת פליטים בעניין פיצוי הולם למיליון

    וחצי יהודים שגורשו או ברחו ונאלצו לעזוב את בתיהם ורכושם בארצות ערב מאז קום המדינה.
    הקונגרס האמריקאי קיבל החלטה ( HRES 185 EH) בפברואר 2008 שקבעה כי היהודים אשר גורשו או ברחו מבתיהם בארצות המזרח התיכון מוגדרים כפליטים על פי ההגדרה המפורשת באמנה הפליטים של האו"ם. עוד נקבע כי על ארצות הברית חלה החובה לדרוש בשיחות על תהליך השלום במזרח התיכון שיוענק אותו מעמד לפליטים בני כל הדתות כולל יהודים ונוצרים כפי שמוענק לפליטים הפלסטינאים, ולמעשה נקבע כי ארה"ב תכיר בעקרון של יחס שוויוני לכל קרבנות הסכסוך הישראלי- ערבי.
    בהחלטת המממשלה מיום 28 בדצמבר 2003 (1250) חודשה החלטת הממשלה (34) מיום 3 במרץ 2003 2002. 3. 3 בנושא "רישום תביעות של היהודים יוצאי ארצות ערב", החלטה אשר חידשה החלטת ממשלה מס. 34 בנושא מיום 28 בספטמבר 1969, ולהרחיבה, כפי שפורט בה:
    "1) מדינת ישראל תוביל ותרכז את הטיפול בנושא זכויות ורישום התביעות של היהודים שעזבו את ארצות ערב כפליטים, בארץ ומחוצה לה, מול גורמי פנים, גורמי חוץ, ארגונים שונים, קהילות יהודיות המעורבות בנושא, הסוכנות היהודית וגורמי ממשל בחו"ל, תוך הסתייעות בארגונים היהודים השונים ובשיתוף עמם, ככל שיידרש."
    על כן מוצע כי ממשלת ישראל תדאג למעמד הראוי לפליטים היהודים במזרח התיכון במסגרת תהליך השלום.
    הצעת חוק דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת השבע עשרה על ידי חבר הכנסת נסים זאב (פ/4017/17).

    ———————————
    הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
    והונחה על שולחן הכנסת ביום
    ב' בסיוון התשס"ט – 25.5.09

    אהבתי

  4. מייקל הגיב:

    הכל צביעות. ה"נכבה" שלהם קרתה בגלל שתקפו את היישוב. אז מה הבכי עכשיו?

    אהבתי

  5. עידו לם הגיב:

    ביטול הכיבוש הזה ב 1948 זה הצדק האמיתי .

    אהבתי

  6. מייקל הגיב:

    כן, לזה התכוונתי. הבעיה שהכיבוש ההרסני הזה בוטל רק בחלק מא"י.

    אהבתי

  7. עידו לם הגיב:

    אתה סתם לאומן ערבי עם העילגות והפנטזיות של הימין הערבי, שמאל אמיתי זה ליברלים כמו עמוס אילון או יהושע סובול שהם הומניסטים וערכיים וזה כמה דרגות מעליך.

    אהבתי

  8. נתן. הגיב:

    גם אני מצדד באזכור רחב ומקיף של "הנכבה" ואף הייתי תומך בהכנסת הנושא ללימודי החובה בבתי הספר היהודים והערבים על מנת שידעו כולם וישננו מה קרה למי שניסה לגרש את העם היהודי מארצו בבחינת אזהרה לעתיד.

    אהבתי

  9. עידו לם הגיב:

    ממליץ על התגובה שלו.

    אהבתי

  10. עובדיה שבת הגיב:

    של מי שאינם מוסלמים. כמובן שצה"ל בראשית דרכו וגם כיום אינו שם לו ליעד לגרש ערבים באשר הם ערבים. תמיד יהודי ארץ ישראל לחמו מול הכוחות המזויינים והכוחות העממייים של ערביי ארץ ישראל (עוד בטרם היו פלסטינים) וערביי הסביבה, שהיו כגוש של עם ערבי אחד.
    הערבים לא קיבלו את תוכנית החלוקה ויצאו למלחמה בישראל. בודאי שקרו מספר קטן יחסית במלחמה בהם נפגעו גם אזרחים או שצה"ל נאלץ להודיע להם לעזוב את ביתם, אבל זה תמיד היה על רקע שהאזרחים עצמם או שנלחמו או שנתנו מחסה לכוחות המלחמה הערביים. רוב רובם של 600 אלף הפליטים הערביים עזבו מעצמם, אם לפי קריאת מנהיגיהם המקומיים או מנהיגיהם הלאומיים שישבו בדמשק ובביירות.
    מאחר שהערבים פתחו במלחמה עוד מיד לאחר הכרזת כ"ט בנובמבר ומדינות ערב פלשו ב-15 במאי 1948 הרי שמבחינה משפטית כל האשמה לתוצאות המלחמה חלות עליהם כצד התוקף.

    הערבים התכוונות לבצע נכבה ביהודים, להרוס, להשמיד, להטביע אותם ביום הגדול. אבל רצה הגורל או אללה שהיהודים ניצחו אותם והערבים התנהגו באופן שבו ציפו שהיהודים יעשו להם מה שהם התכוונו לעשות ליהודים – כלומר, הערבים לקחו ברצינות איומים שהיהודים יטבחו בהם כשינצחו, ואז הם העדיפו לצאת 'לשבועיי' כדי לתת לכוחותיהם לנצח ואז לחזור על 'מגש הכסף' של הכוח הערבי. מה רבה היתה אכזבתם על שהפסידו ומרוב צעד שהביאו על עצמם החלו להאשים את היהודים באסון שנגרם להם.

    שני דברים מעניינם בקשר לנכבה.
    ראשית,
    שמלבד איזכור של השם הזה אצל ההיסטוריון הלבנוני הנוצרי קונסטנטין זורייק שכתב על המלחמה בסוף שנת 48 הרי שהמונח הזה לא היה בשימוש אצל הפלסטינים עד תחילת שנות ה-80. אז בעקבות "יום האדמה" (שהחל ב-1976) וההתקרבות לתנועות השחרור והטרור שלהם, דווקא ערביי ישראל הם שהחלו לנבור בעבר המדומיין שלהם ולמלא את התמונה ההיסטורית הריקה שלהם כמשחק פאזל. בין המונחים שנקלטו מהר היה ה: "נכבה" הזו. כלומר, יש למונח הזה יותר משמעות פוליטית אקטואלית מאשר אמת היסטורית ממשית.

    שנית,
    המונח נכבה נוצר בכלל בסוף שנות ה-30 בעת פרעות הערבים נגד היהודים. במהלך אותן פרעות הרגו גם הערבים בערבים ויצרו כאוס גדול. ההנהגה הערבית המקומית קרסה, ודם חלליהם זרם ברחובות. אז הם עשו את הנכבה לראשונה לעצמם וכך הם כינו את האירוע הקשה (מוזכר בכתבה השניה). כותב ערך ה"נכבה" הוא ג'ורג' אנטוניוס, לא 'פלסטיני' ולא מוסלמי, אלא לבנוני נוצרי ממוצא מצרי-לבנוני, שבילה זמן מה בירושלים בה הוא פירסם ספר ביסיסי על תקומתה של הלאומיות הערבית ב-1938. מעניין שראשוני מבשריה של אותה לאומיות היו דווקא אינטלקטואלים מהמיעוט הנוצרי הנרדף, שחשבו להשתתף בעיצוב אותה לאומיות מתוך תקווה שיוכלו להתקבל לחברת העברים המוסלמים כשווים בין שווים.
    ג'ורג' אנטוניוס האנטי ציוני מספר לנו על מקורו של המונח "נכבה". השנה 1920. הלאומיות הערבית החלה לקרום עור וגידים. וערביי ארץ ישראל לא ראו את עצמם כעם ערבי נפרד מהעם הערבי הגדול. לכן הם זיהו עצמם כערבים סורים היושבים במולדת הסורים. ב-1920 התחילו ערביי סוריה-פלשתינה להתפרע לראשונה. שנה זאת זכורה אצל הערבים כשנה קשה שכונתה על ידם כ"נכבה". אז לחמו ערביי ארץ ישראל נגד הבריטים משום שהם לא רצו שיקרעו אותם מהעם הערבי הסורי. וכמובן שגם היהודים סבלו מהטרור שלהם, כי ככה זה מוסלמי – הוא שונא כל אשר שונה ממנוץ
    הינה מאמר של איש חכם: http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/895/829.html?hp=1&loc=34&tmp=1200
    והינה עוד מאמר של איש חכם:
    http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=360
    דרך אגב, שניהם לא אשכנזים.

    אהבתי

  11. נפלא הרעיון לעריכת אסופת שירה עיברית הטבולה בתוכה התייחסות לנכבה מפי משוררים ישראלים מנוף ילדותינו המייצגים בעניי הקוראות והקוראים שבייננו את הרגישות הפיוטית והיופי בחידודי לשון הבאים לידיי ביטויי בכתיבה
    אומנותית שקל לאדיוטות שביננו להתחבר אליה מעצם היותה שירה הבאה מרחשי הלב הכאב והסבל.
    המינוס והפספוס הגדול לדעתי שהכניסו גם באסופה זו
    סיפוריי עדויות של פלסטינים מה שמקלקל את היותה "אסופת שירים -הנכבה הפלסטינית בשירה העיברית"

    אהבתי

  12. נפלא הרעיון לעריכת אסופת שירה עיברית הטבולה בתוכה התייחסות לנכבה מפי משוררים ישראלים מנוף ילדותינו המייצגים בעניי הקוראות והקוראים שבייננו את הרגישות הפיוטית והיופי בחידודי לשון הבאים לידיי ביטויי בכתיבה
    אומנותית שקל לאדיוטות שביננו להתחבר אליה מעצם היותה שירה הבאה מרחשי הלב הכאב והסבל.
    המינוס והפספוס הגדול לדעתי שהכניסו גם באסופה זו
    סיפוריי עדויות של פלסטינים מה שמקלקל את היותה "אסופת שירים -הנכבה הפלסטינית בשירה העיברית"

    אהבתי

  13. נפלא הרעיון לעריכת אסופת שירה עיברית הטבולה בתוכה התייחסות לנכבה מפי משוררים ישראלים מנוף ילדותינו המייצגים בעניי הקוראות והקוראים שבייננו את הרגישות הפיוטית והיופי בחידודי לשון הבאים לידיי ביטויי בכתיבה
    אומנותית שקל לאדיוטות שביננו להתחבר אליה מעצם היותה שירה הבאה מרחשי הלב הכאב והסבל.
    המינוס והפספוס הגדול לדעתי שהכניסו גם באסופה זו
    סיפוריי עדויות של פלסטינים מה שמקלקל את היותה "אסופת שירים -הנכבה הפלסטינית בשירה העיברית"

    אהבתי

  14. גלעד ש. הגיב:

    מתי שלום,
    היה מעניים אם תוכל להרחיב ולספר על תהליך העבודה על הספר הזה ואילו תגובות קבלתם עליו.
    תודה,
    גלעד.

    אהבתי

  15. מתי הגיב:

    לשאלתך:

    נברתי קיץ שלם בארכיונים ודגתי כמה מה שהחכה שלי מצאה. עברתי על כל העיתונים וכתבי העת. אחר כך איימן ומורן השלימו עוד חיפושים בכתבי עת נוספים.

    נהניתי מאוד לקרוא את "קול העם" ואף מצאתי "מציאות" גם בכתבי עת רגועים יותר כמו "הבוקר" ואחרים.

    היה מעניין מבחינה גזעית ואתנית לראות כמה תובנות היו כבר בתחילת המדינה לקומיניסטים/יות. וגם לראות איך המעברות והפליטים היו שתי בעיות מרכזיות של ישראל ובת"א החיים כרגיל.

    אהבתי

  16. עמישמת הגיב:

    נפלא הרעיון לעריכת אסופת שירה עיברית הטבולה בתוכה התייחסות לנכבה מפי משוררים ישראלים מנוף ילדותינו המייצגים בעניי הקוראות והקוראים שבייננו את הרגישות הפיוטית והיופי בחידודי לשון הבאים לידיי ביטויי בכתיבה
    אומנותית שקל לאדיוטות שביננו להתחבר אליה מעצם היותה שירה הבאה מרחשי הלב הכאב והסבל.
    המינוס והפספוס הגדול לדעתי שהכניסו גם באסופה זו
    סיפוריי עדויות של פלסטינים מה שמקלקל את היותה "אסופת שירים -הנכבה הפלסטינית בשירה העיברית"

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s