F-16 וציפורים

מג'דה אל-סאקה היא עובדת סוציאלית מחאן יונס. בזמן מבצע "עופרת יצוקה" היא ערכה יומן שתיאר את שגרת יומם שלה ושל בני משפחתה תחת הפצצות. קטעים מיומן זה פורסמו בעיתון ליברסיון הצרפתי בתאריך 12 בינואר 2009

שבת, 27בדצמבר. כמו רעידת אדמה.

הייתי בטוחה שהישראלים יתקפו בזמן חופשת חג המולד. ידעתי גם שלא האיחוד האירופאי ולא ארצות הברית יגיבו להתקפה […] אבל לא הייתי יכולה ולו לשנייה אחת להעלות בדעתי  את מה שהתרחש.

בשעה 11וחצי בערך, זה כמו רעידת אדמה שמטלטלת את חאן יונס. ליבי נעצר: אמא שלי, האחיות שלי! האחיינים שלי בבית ספר ובגן הילדים! אני רצה החוצה כדי ללכת לאסוף אותם. אבל הם כבר כאן: במקרה, השכן שלנו אסף אותם יחד עם הבן שלו, כולם מפוחדים לחלוטין. וואהל, אחייני בן הארבע, לא מבין דבר ממה שקורה – הוא לא מודע בכלל לקיומה של מדינת ישראל. עכשיו הוא יודע, עכשיו הם יודעים כולם.

אנחנו נאספים כולנו בגינה. בזמן ההתקפה האחרונה, רסיסי החלונות השבורים עפו לעבר ראשינו, וגם הדלתות נשברו. ההפצצה הזאת כל-כך הרבה יותר חזקה מהקודמת שנראה שלהישאר בחוץ הוא הפתרון הטוב ביותר. רעם הפצצות ממשיך, עשן מתמר מסביב, והריח המוכר הזה שחוזר לזהם את חיינו.

אחרי שעה של נסיונות, אני מצליחה להשיג את אחייני אזאם שעובד בשביל האו"ם בעזה סיטי. הוא נמצא במקלט במתחם המשרדים שלהם. זו הפעם הראשונה שאני שומעת על קיומו של מקלט בעזה! בהמשך גילינו שכל שטחה של עזה הופצץ באותו זמן. איזה מזל שהמשפחה שלנו לא נמצאה מתחת לפצצות בחמש הדקות הראשונות של ההתקפה, כמו הרבה משפחות אחרות. הבוקר, לפני ההפצצה, הצלחנו למצוא גז בשוק השחור. כבר עשרים יום שלא נשאר לנו כלום…  מלאתי את בלון הגז שלי ואת זה של בן-דודי, שנתן לנו 6ליטרים בחודש האחרון. שלמתי ארבע פעמים יותר מהמחיר הרגיל. האם היתה לי אפשרות אחרת?

בשעה 5ההפגזות מפסיקות. אני מחליטה ללכת לבן דוד שלי שגר במרחק נסיעה של חמש דקות כדי לתת לו את הבלון. הילדים מתעקשים לבוא, הם בוכים ואני נכנעת לרצונם. בדרך אני נזכרת שיש תחנת משטרה לא רחוק ואני מחליטה לנסוע דרך רחוב אחר. באותו רגע, בסיבוב, פצצה נופלת על מכונית. הילדים מזועזעים, הם בפאניקה מהלהבות והרעש המחריש. אני אומרת להם שזה רק זיקוקי דינור לכבוד השנה החדשה. כשאנחנו מגיעים לביתו של בן דודי, אנחנו מחכים קצת: הרחוב שלנו כבר בטח מלא באנשים בגלל ההלוויה של השכן. בדרך חזרה, פיצוץ ענקי, הפעם בתחנת המשטרה. אנחנו משאירים מאחורינו את הזיקוקים וחוזרים הביתה. בבית אמי מספרת לי שהישראלים הפציצו את אסדא מדיה סיטי- פארק הילדים שנפתח לאחרונה בקצה חאן יונס, בשטח שבו היתה קודם התנחלות. ארסלן, אחייני בן החמש, רותח מזעם. כמו כל הילדים האחרים, הוא אהב מאד את המקום הזה שהיה בו אקוואריום, גן חיות מזערי, גן שעשועים קטן ומסעדה. הוא לא מפסיק לבכות ולמרות שאני לא רוצה להבטיח שום דבר, אני מוצאת את עצמי אומרת: “אני בטוחה שנמצא מקום אחר, אפילו יפה יותר…”

אני לא ישנה בלילה. אני מקשיבה להפצצות, מתקשרת לחברים ומשפחה, מדליקה את הרדיו בגלל שאין חשמל לראות טלוויזיה. אני מקללת את טיפשותי על שהוצאתי את הילדים מהבית! האם זאת אני שהשתגעתי או הישראלים או העולם כולו?! האם לצאת עם הילדים הוא לא דבר טוב? כן, בוודאי… אבל לא בעזה. לא הפעם. גם לא בכל הפעמים האחרות…

יום ראשון, 28בדצמבר, שינת עופרת.

כשוואהל מתעורר הוא מראה לי את האצבע הנפוחה שלו: “תראי, זה בגלל ההפצצה! הלילה בזמן שישנתי, הם התקיפו אותי.” “אתה משקר”, אני עונה לו. הוא מחייך ואומר: “גם את משקרת!”

יום רביעי, 31בדצמבר. בשכנות עם טיל.

אתמול התקשרתי לוואפה, חברה שנמצאת בעזה סיטי. מצבה טוב והיא אומרת שיש להם הרבה מזל: ביום שבת, כשההפצצות התחילו, כל החלונות אצלה היו פתוחים מכיוון שהיא היתה עסוקה בניקיון הבית באותו זמן. היא היחידה בבניין שהחלונות והדלתות אצלה נשארו שלמים ולפיכך, מתאספים אצלה השכנים כל ערב: הגברים בחדר אחד והנשים בחדר השני. מעבר לקו אני שומעת בכי. “זאת הבת שלי מירה, אומרת וואפה. רציתי להוציא אותה קצת החוצה כדי שתפחד פחות, כדי שתראה שמצבנו יותר טוב ממצב האחרים. עכשיו אני מתחרטת על זה. אפילו אותי זה כל-כך הפחיד. אני מקללת את עצמי על זה שהוצאתי אותה! בחיים לא הייתי יכולה לדמיין שעזה סיטי תהפוך לעיר רפאים בפחות מיום אחד! אם היית יכולה לראות את הרובע…” היא מוסיפה ואומרת בטון היסטרי: “הבעיה היא שאין לנו יותר חשמל. אני לשה את הבצק ביד ושכן מבניין ליד אופה אותו. תודה לאלוהים, יש להם גנראטור!” והיא מוסיפה: “אבל בכנות, הבעיה האמיתית היא לא הלחם, לא הקור ולא הבניינים ההרוסים. הבעיה היא שיש לנו מול הבית טיל שנורה מ F-16ושלא התפוצץ.

-מה?

-האנשים שהתקשרנו אליהם לא רוצים לעשות שום דבר בגלל שהם מפחדים שהוא יתפוצץ.

-את רוצה להגיד לי שהוא עדיין מול הבניין?

-לא ממש. באו מההגנה האזרחית, שמו מסביבו חבל והזיזו אותו לקצה הרחוב. הם גם שמו חול מעל כדי שהילדים לא יפצעו.”

יום שישי, שני בינואר.  F-16וציפורים.

וואהל התעורר מרוגז נגדי: “הבטחת לנו עץ חג המולד ולא היה לנו. הבטחת שתיקחי אותנו לים ולא לקחת. הבטחת שנסתכל על הציפורים ואת אפילו לא נותנת לנו לצאת לשחק בגינה.” וואהל אוהב לצפות בציפורים. בימים האחרונים הוא בהה לעיתים קרובות בשמיים ותהה למה לוקח לציפורים כל כך הרבה זמן למצוא את הקן שלהם בגינה. אתמול, וואהל הסתכל עליהם בזמן שעבר F-16ותפס את כל המקום בשמיים. עם כל פצצה שנופלת, הציפורים מתפזרות בבהלה. בהתחלה זה שעשע את וואהל אבל עכשיו הוא מתחיל להרגיש שהציפורים בסכנה. הוא אמר לי: “הלילה, המטוס עוד פעם פצע לי את האצבע. אני יודע שאת לא מאמינה לי, אבל הוא נפל ועשה שריפה בגינה והרחתי את זה.

-אז מה עשית?

-הלכתי להביא את המטוס שלי כדי להחזיר את כל הציפורים לאמא שלהם בגלל שהם קראו לי לעזור להם.

-ועזרת להם?”

הוא נועץ בי מבט זועם: “בטח שלא!

-למה?

-בגלל שלא קנית לי מטוס! לא יכולתי לעזור להם והם נורא כועסים עלי!”

אני מסתכלת לתוך עיניו: ”וואהל, אני מבטיחה לך שהמלחמה תגמר, אני אקנה לך מטוס גדול מאד עם שלט רחוק.”

הוא שואל: “מה זה מלחמה?

-מה שקורה לנו עכשיו, מה שראית בחלום שלך.

-אבל למה האנשים רוצים לעשות את המלחמה הזאת? למה הם לא רוצים לתת לציפורים  לחזור לקן שלהם?”

אני מושיטה את זרועותיי לעברו: “וואהל, סליחה על כל הדברים שפספסתי בימים האחרונים. יש לי עבודה… נמשיך אחר-כך. הוא מרוצה מההבטחה למתנה ואני מרוצה שהצלחתי לקצר את השיחה הזאת.

יום ראשון, 4בינואר. ריקוד המל"טים ומנגינת מלחמה.

זהו בוודאות היום הגרוע בחיינו. אמי אומרת שאפילו מלחמת 1967היתה פחות נוראית מזה. אין חשמל, נשארו רק מעט מים והקור הנוראי הזה שמלווה את תזמורת המלחמה. תותחי הטנקים, טילי ה F-16, המל"ט שחג בשמיים יום ולילה… כמו דבורה שמזמזמת סביב האוזן. החלטתי לקרוא לזה מנגינת המלחמה. אולי ככה וואהל ישאל אותי על המנגינה הזאת במקום לשאול אותי פעם אחרי פעם: “מה זה מלחמה? מי התחיל? למה?”

אבל המנגינה לא מעניינת אותו כלל. עכשיו הוא מתחקר ללא לאות:” למה הטייס רוצה להרוג את הציפורים? למה הוא שונא אותם? הוא לא יודע שהציפורים הם יצורים חיים כמונו?” אני נדהמת מהשאלה האחרונה. […] ההפצצות ממשיכות. וואהל עצבני מאד. […] אז אני מצייתת לאימא שלי: אנחנו נצמדים אחד לשני, זה טוב בשביל להתחמם אבל רע מאד מבחינה בטיחותית. בחוץ המנגינה נמשכת, אז אנחנו סופרים בקול רם: 1, 2, 3, …28, …43… מכיוון שהילדים יודעים לספור רק עד 50, אנחנו מפסיקים. כל החלונות והדלתות פתוחים כדי שלא יהרסו מהדף הפצצה, כמו במרץ שעבר כשהבניין ממול נפגע. אבל אז היה עוד אפשר למצוא שמשות בשוק. אם הן יתפוצצו היום, נאלץ לעבור את החורף בלי שנוכל לתקן אותן. אנחנו מעבירים חמש שעות ארוכות בלי לזוז בקור העז. השינוי היחיד שניתן להבחין בו זה צליל חדש שמצטרף לתזמורת: צופרי האמבולנסים. כשכולם כבר במיטה, החשמל חוזר אחרי הפסקה של עשרים וארבע שעות. אני מנסה לנצל את המצב: מקלחת חמה! אחרי שבוע של מקלחות קרות… אבל המים בקושי פושרים. אני מתיישבת מול המחשב כדי להרגיע את המשפחה והחברים שנמצאים מחוץ לפלסטין: כן, הצלחנו לשרוד עוד יום במלחמה הזאת.

יום שני, 5בינואר. דין וחשבון (של פצצות).

לפני שהוא הולך לישון, וואהל אומר פתאום: “בעצם, אני די אוהב את המלחמה.

-למה?

-אני לא חייב לשטוף את הפנים והידיים בקור. אני לא צריך לקום בבוקר כדי ללכת לגן הילדים.

-אבל אם לא תלך, לא תלמד לספור ולא תוכל לספור את הפצצות.

-בכל מקרה אני לא אוהב לספור את הפצצות" הוא אומר ועולה לחדרו. אני מרגישה כל-כך טיפשה על  שגרמתי לילד הקטן הזה לספור פצצות! וואהל חוזר: “רציתי לשאול אותך: אם ילד ואבא שלו עשויים מברזל, פצצה תהרוס אותם?

-כן.

-ואם הם עשויים מקרשים?

-גם.

-ואם הם עשויים מעצים? לפתע אני מבינה שאני חייבת לענות לא, רק כדי שהוא יוכל לישון…

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על F-16 וציפורים

  1. מייקל הגיב:

    לכתב הליברסיון שהמציא את ה"יומן" הזה יש דמיון עשיר וידע רב בהעשה במזרח התיכון. הוא לא דייק רק בשני דברים: הראשון הוא שמוסלמים לא מביאים הביתה עצי אשוח לחג המולד. השני הוא שעד 1967 לא היה בכלל חשמל בעזה.

    אהבתי

  2. עוז הגיב:

    ממתי בעזה גרים רק מוסלמים ?
    ובנוסף, מי אמר שרק נוצרים חוגגים את חג המולד ?

    לא כל הפלשתינאים מוסלמים, בדיוק כמו שלא כמו הישראלים יהודים.

    מומצא או לא, הטקסט הזה שופך אור על טמטומה של ההנהגה הישראלים, ועל הטמטום הקולקטיבי של הישראלים.

    אהבתי

  3. עובדיה שבת הגיב:

    בגלל שהשטן האסלאמי רצה להפוך את שדרות לעיירת רפאים.
    על-שלשה פשעי עזה ועל-ארבעה לא אשיבנו על-הגלותם גלות שלמה להסגיר לאדום
    .ושלחתי אש בחומת עזה ואכלה ארמנתיה

    אהבתי

  4. רני הגיב:

    סופר פגזים וטילים ומראה בשינינות לשון וחוכמה אקדמאית שהחמאס לא הוכה ובכלל שהנה הם יורים על ישראל, גיחי גיחי גיחי ישראל נכשלה ומנהיגיה שקרנים.

    הגברת מתארת גיהינום. היא גם יודעת טוב מאוד למה ומדוע בא עליה האסון הזה. היא שמעה ולא מספרת לצרפתים את התפארויות החמאס ואת סיפורי הגבורה על הירי בישראל ועל עתידה של ישראל. סיפור המלחמה הפתאומית מיועד למכור ולא לדווח אמת.

    בכל מקרה אם החמאס ימשיך לשלח טילים ופגזי מרגמות בישראל זה יחזור פי שבעים ושבע. השמאל הישראלי הנו תופעה ייחודית של אכזריות אין קץ שבמקום לקרוא לחמאס ולדומים לו להפסיק לירות פשוט להפסיק לירות עוסק בתיאורי מסכנות וסבל ודימוניזציה של ישראל

    למרות הסיפור על ערביים נוצרים שוכני עזה משהו בסיפור מריח רע ולו רק בגין העובדה שהם פחות מאחוז מהתושבים ולא נראה לי בדיוק מהיכן יבוא האשוח והיכן יוצג ומשום שהסיפור יותר מדי מתאים לקהל נוצרי בעונה המתאימה. אבל הכל יכול להיות.

    אהבתי

  5. דני הגיב:

    "הייתי בטוחה שהישראלים יתקפו בזמן חופשת חג המולד."

    טקסט נוראי ומעלה נשכחות איומות אבל היומן מוארך לעשרים ושביעי לדצמבר כלומר אין שום תיעוד לתקיפה בזמן החג

    *

    אני מצטער אבל המניפוליצה הזו מפילה את כל הסבל שמתואר אחריה

    אהבתי

  6. www.kibush.co.il הגיב:

    Difficult time living with a turned-off conscience, eh?

    Hard to accept that the IDF is busy mostly attacking defenseless civilians.

    Yes, there are real innocent civilians living in Gaza, about 1.5 million of them and the IDF is torturing and killing them.

    Yes, this is just like what the Hamas has done to Israelis. Except that Hamas is boycotted and condemned by the entire world.

    You wanted to act like Hamas, now pay the price.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s