מוסרארה – תאמר מסאלחה

ואולי… הם לא היו כאן מעולם?

ואולי לאבן אין זיכרון?

שער ומפתן

שלט וסִפרה

מי ישיב את האבדה?

מנעול משליט דממה

פראק של רב, ארוך ושחור

מערסל בתוכו את השכינה.

רך ונכלם

סבוך ונעלם

טווי לחשי התפילה.

ואולי … לעבר אין מגע יד מקלה?

פריחת הדרים

וניחוח זיתים

ממתין עיתים

וחומק עיתים

ממשמר לבני החומה.

מתפלל לעד, להכריז בפניו

נדר אוהבים שנשמר

אך לשווא יישא הניחוח תפילה

נדר בלי עד או נמען?

מסתחרר הניחוח במבוכה.

וחוזר בכבדות

אל מצולות געגועי הגינה.

ואולי לתפילה אין נשוא אין נישא?

ומאחורי החומה ניצבת חומה?

ואין איך… להבקיע?

זעקה שחורה

ושתיקה מרה

קינת העורבים היושבים שבעה, על עץ הברוש הגוסס.

המוות האורב ללהג היום יום

בקיפולי הרחוב, בפינת הבית פנימה

בסוף השיר ובין שורותיו, בהד

הנשמע בקונכיית העצמי, בחריש

הפנים, אלמוניות הפליטים,

זיק אלוהות שנכבה

ואולי… מעולם לא היה?

גיהינום העצמי

ותופת האחר

פאתוס המעטר את אגרטל הזמן

עיוור המגלף את יבבת כאבו

על קלסתר אדישות הכלל

ועל דפנות כד לקיטוס

שח הציור עם האפר

היכול מת להושיע?

קמח, סמים

ופנתרים שחורים,

לשים את החיים

לחמם של הבאים, אפר מתים

חיים תלויים על חבל כביסה

והנפקדים…

סיפור… שממתין … שתקרא…

ואולי… כל זה לא היה?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s