מגדלור לעתיד אחר: מסע אל עולם הקומיקס החברתי והפוליטי בישראל

תמונה מס' 1, איור השער, הכיוון מזרח, גיליון מס' 15. עיצוב: עידו שמי.

תמונה מס' 1, איור השער, הכיוון מזרח, גיליון מס' 15. עיצוב: עידו שמי.

הקומיקס בישראל הוא דמות המראה של הפוליטיקה והרב-תרבותיות בישראל. מפתיע להיווכח כי הוא אינו צומח מתוך המעמדות הנמוכים, כפי שאירע במקומות רבים בעולם (ראו מאמרו של ד"ר דני פילק, "הפוליטיקה של תרבות עממית: הקומיקס כמשל").[2] אלא להפך – הקומיקס מחזק ומכונן את ההגמוניה האליטיסטית של אלה השייכים לתרבות העילית, שכן על צרכני הקומיקס נמנים דווקא השכבות המבוססות מבחינה כלכלית.  בשל כך מייצג הקומיקס נרטיבים של זיכרון אירופוצנטרי וסדר-היום האמנותי והפוליטי שלו לרוב דוחה עיסוק נרחב בשאלות חברתיות. למשל, נוכל למצוא התייחסויות רבות לשואה בחוברות קומיקס שונות, אך כמעט ולא נמצא בהן דיון בזיכרון היהודי-ערבי (ראו את העבודה של יובל כספי על מוסא שלוש, ראש-העיר היהודי-ערבי של תל-אביב),  או בצלקות היסטוריות אחרות (ראו עבודה של דולה יבנה על פרשת חטופי-תימן), או בשאלה הקולוניאלית/פוסטקולוניאלית (ראו מאמרה של דליה מרקוביץ', "קומיקס אפריקאי – אפריקה בקומיקס: רשמים מן הביאנאלה לאמנות, ונציה 2007 ").

תמונה מס' 2, יובל כספי, 2008

הסיבות להדרה של קבוצות בחברה הישראלית מגֻוונות: ראשית, מעמדה של התרבות האתנו-לאומית הוא עדיין מרכזי בתרבות הישראלית והיא מרחפת כהגמון אשר לא מרשה לדמיין עבר, הווה ועתיד אלטרנטיביים. שנית, התרבות הלאומית שלנו היא תרבות צעירה והיא לא מאפשרת טיפול בשאלות אקוטיות (למשל לא נוצר בארץ קומיקס על מהפכת הפנתרים השחורים). שלישית, הקומיקס מאמץ נושאים גלובאליים המקובלים בקומיקס שבחו"ל וזאת כדי שהוא יתקבל בשווקים של אירופה ואמריקה. רביעית, הקומיקס נוקט בלשון אוניברסאלית ויוצר סיפורים חסרי זמן ומקום  ולעתים הוא לא טורח לערוך תחקיר חברתי. עם-זאת ראוי לציין ולסייג כי הקומיקס הינו פנטזיה ויזואלית, הרותמת סטריאוטיפים חברתיים כסוג של פרודיה אנטי-גזענית, וכאן ורק כאן ניתן פתחון פה לנושאים חברתיים.

מהו קומיקס מזרחי

להלן אחדות מהתשובות לשאלה 'מהו קומיקס מזרחי'.[3] קומיקס מזרחי הוא שם כולל לקומיקס אשר 1. מתייחס אל המזרחיות ולבעיותיה ולכזה אשר איננו מניח עליונות מערבית – אירופאית או אמריקאית. 2. קומיקס הנוגע בבעיות של המזרחיות הוא בדרך כלל קומיקס רב-תרבותי, דהיינו: קומיקס המתכוון לייצר מחשבה שלא באה לאחד אלא ליצור גיוון, שוני וריבוי. 3. קומיקס מזרחי הוא קומיקס המעלה שאלות פמיניסטיות – מעמד האישה בחברה בכלל, אך בעיקר במסגרות מסורתיות של המזרחיים. 4. קומיקס מזרחי אמור להעניק ייצוג ותוכן הולם לתרבות הערבית.

תמונה מס' 3, דולה יבנה, 2006

קומיקס רב-תרבותי

דוגמאות לקומיקס רב-תרבותי ניתן למצוא בעבודתם של עדי קפלן ושחר כרמל "Objet Trouve" – המתאר קומפלקס בדרום העיר על דייריו הקבועים ועל אלה הזמניים: הפועלים הסינים, האמן, ההומלסים – כולם תחת קורת גג אחת – דרום תל-אביב כמרחב ממשי ומטאפורה תרבותית חתרנית המפרקת את ההגמוניה של צפון תל-אביב.

תמונה מס' 4, עדי קפלן ושחר כרמל, 2008

דוגמא נוספת היא הופעת האיורים של דודו גבע בעיתון "הפטיש". "עיתון 'הפטיש' שהוקם בתחילת שנות התשעים על-ידי עיתונאים ויוצרים מזרחים צעירים, שניסו לפרוץ את מחסום  העיתונות הישראלית, שרובה הייתה אשכנזית בתפיסתה ובמסריה, שכן  "לקורא הממוצע היה נדמה שלכאורה לא קורה כלום בשכונות ובערי-הפיתוח, זולת פשע ונידחוּת חברתית".[4]

אל בין מייסדי הקומיקס החברתי חָבַר דודו גבע ז"ל למהלך חברתי ראדיקלי שהתנהל על גבי דפיו של הפטיש, שעד היום תכניו רלוונטים. כך גם יצירתו של זאב אנגלמאיר, "הבלדה של אבא של גרישה", המציגה דיון במעמדו של  האדם הקטן הניצב נוכח (במקרה זה המהגר הרומני) התאגידים הרומסים, הנצלנים. בתוך השיח המעמדי מקודדת השאלה של שרשרת האוריינטליזציה שבתוכה יהודי מזרח-אירופה הפכו ל"אוסט-יודן" אל מול יהודי מערב-אירופה ובהגיעם לישראל השליכו דימוי זה על אחרים.[5] אנגלמאיר מציע, אפוא, ניראות למעמד הנמוך בחברה, קרי: מהגרי העבודה.

תמונה מס' 5, זאב אנגלמאיר, 2000

הקומיקס כסימפטום מגדרי

האישה, למרות שינויים שחלו בחברה, עדיין נאבקת במקום בו רצונותיו וצרכיו של הגבר נמצאים בראש סדר העדיפויות. גופה הוא צומת המפגיש בין "אסתטיקה" לאלימות – המירוץ אחר היופי מביא עמו תופעות של אנורקסיהבקרב בנות צעירות וחברות הקוסמטיקה מציעות לה את מה שהיא כביכול הכי זקוקה לו: הגנה – מפני הזיקנה, מפני הכיעור, מפני הדימוי העצמי הלא מספק.[6]

מנגד, אחד המקומות בהם האישה חשופה ביותר הוא האלימות הגברית והאונס בקיבוץ שמרת העניק לגיטימציה לדון בתופעת האונס בחברה בישראל באופן הגלוי ביותר – כמובן על חשבון שפיותה של הנאנסת. לצד זה, סחר בנשים הוא עוד הוכחה למקומה הנחות של האישה, אחרת איך ניתן להסביר שיתוף פעולה בין-יבשתי בין גברים, שבימים כתיקונם מגדירים עצמם אויבים. ובכל עת שהחברה נמצאת במשבר הנשים הן הנפגעות הגדולות ביותר – אם בגלל הכנסה נמוכה ואם בגלל האפשרות לפרוק עליהן זעם.

יצירתה של אורית עריף "כמה שאני יותר רחוקה אני יותר קרובה לסבתא ואסינה שלי" מתייחסת לשיר שכתבה נטע בלאט-שורק, "יום הכביסה של סבתא ואסינה". אורית עריף מציעה בדיקה חוזרת של מקומה של האישה היום – האם היא באמת השתחררה מהמרחב הביתי וקיבלה כרטיס כניסה אל תוך המרחב הציבורי ומהו הכוח הנמצא בידי נשים לגרום לשינויים במעמדן. אילנה זפרן,  מאתגרת את שאלת מעמדה של האישה בחברה. ביצירתה "סעיף 19", בה היא  מתארת באופן כמעט אבסורדי את מחיר הויתור של בחורה צעירה והמלחמה שהיא נאלצת לקיים על-מנת להחזיק בתפקידה נוכח היחס הדכאני של האישה, אשר עם הופעת הקמטים, האטרקטיביות שלה הולכת ונעלמת בעיני מעבידה. דולה יבנה (ללא כותרת), מחברת בין האלימות הגברית (מגדר) ותאגידי הקוסמטיקה (מעמד) הנלחמים על גופה של האישה. ומרג'אן סטראפי בספרה "ריקמות" (embroideries), מזמינה את הקורא המערבי אל תוך הבית הפמיניסטי באיראן ומכוננת מחדש את המודל הפמיניסטי האיראני במרכז יצירתה (בניגוד לסיפור הקונברסיה הטמון בספרה הראשון "פרספוליס"). הסלון, כחלל מרכזי בבית וכסמל למרכז חברתי-תרבותי, מהווה טריטוריה נשית בה נפגשות נשים בנות גילאים שונים, הדנות בנושאים כמו לאום, מסורתיות ומיניות, ושם הן עוקפות את השליטה הגברית על המרחב שלהן ועל גופן. או כפי שמנסחת זאת אורלי ר' רחימיאן במאמרה "'סקס והעיר הגדולה' נוסח איראן": "כבוד המשפחה והגברים מצוי בין רגליה של האישה ומכאן החשיבות לשחזר כבוד אבוד זה בכל מחיר". השינוי שיוצרת סטראפי בהבניית השיח הפמיניסטי באיראן הוא גם התרסה חריפה על הדרך בה מתעצב הדיון על איראן בשיח המערבי.

תמונה מס' 6: אורית עריף, 2008
     תמונה מס' 7: אילנה זפרן, 2008

הקומיקס הממוזרח

התרבות ה"מערבית" עומדת בישראל בראש ההיררכיה האמנותית. כמעט ולא נמצא ייצוג להיסטוריה היהודית-ערבית בשדה הקומיקס, אל מול יצירה עניפה על ההיסטוריה היהודית-אירופית (השואה למשל). דני פילק במאמרו "הפוליטיקיה של תרבות עממית: הקומיקס כמשל" מציע לראות בתרבות העממית "מקור לכינון זהויות אלטרנטיביות, לביקורת חברתית רחבה, ולהעצמתן של קבוצות חברתיות מוכפפות." הקומיקס של הסופר יצחק גורמזאנו גורן, "נסיך המעברות", מתאר בהתרסה ילד שהגיע לישראל ממצרים אל המעברה. הילד מדמיין עצמו כחלק מהעולם האירופאי-קולוניאלי, זאת מפני שלא מוצא הכרה וביטוי לתרבותו.  יובל כספי, "אגדות אחוזת בית – הקרב על הוועד", יצר מסמך היסטורי שמתאר את בחירתו של ראש העיר הספרדי הראשון, מוּסָא שלוש, אשר הודח מתפקידו בגלל היותו ערבי-יהודי, או כפי שנאמני רוקח מנסחים זאת ביצירה: "מוסא אוהב ערבים ומדבר צרפתית שוטפת". יצירה נוספת של דולה יבנה, העלתה את אחד הנושאים היותר כאובים ומוכחשים בהיסטוריה של החברה בישראל – חטיפת יהודי תימן.

תמונה מס' 8, יצחק גורמזאנו גורן, 2008

 

מטרתנו היא, בכתב העת הנידון לכונן שדה של קומיקס ממוּזרח שיכלול את המאפיינים הבאים: 1. קומיקס השייך למזרח-התיכון כשאלה תרבותית וגיאו-פוליטית של זהות וזיהוי. למשל, ישראל שואלת את עצמה האם היא נמצאת באירופה או במזרח התיכון. 2. קומיקס שמאתגר את הגבולות הלאומיים של התרבות, או במילים אחרות:  כיצד ניתן להחזיר את המודחק הפלסטיני לרמה תרבותית מודעת. 3. קומיקס אשר שואף לייצר יצירה רב-תרבותית שמכילה בתוכה בו זמנית שאלות של אתניות, הגירה, צבע וגזע.

הנה כמה דוגמאות לקומיקס המזרח-תיכוני:

א. "ג'לילה" – קומיקס ממצרים של איימן קנדיל, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת קהיר – אישה כגיבורת תרבות המנסה להביא שלום עולמי על-ידי הפגשת מוסלמים, יהודים ונוצרים לחתימת הסכם משותף. היא נאלצת להילחם בכוחות המנסים לסכל את המהלך.

ב. ג'ו סאקו – ברב-המכר שלו ""Palestine שיצא לאור ב-2001 (ועדיין לא תורגם לעברית!). עיתונות מאויירת של עיתונאי המגיע לשטחים הכבושים ומתאר את החיים הבלתי-אפשריים תחת האפרטהייד הישראלי. יובל בן עמי, במאמרו "למה לצרפתים אסור להיות ארנבים – הריחוק והמידיות בקומיקס עכשווי", מתייחס לדמותו המצוירת של סאקו: "המופיעה בכל יצירתו תמיד נעדרת אישוני עיניים. משקפיו העגולים אטומים, כאילו אמורות עיניו של הקורא להחליף את אלה של הכותב."

ג. היצירה Handela (הנדלה) של הקריקטוריסט הפלסטיני נאג'י אל-עלי שנולד בכפר בין נצרת לטבריה וגורש ללבנון ב-48'. מדבריו של נאג'י אל-עלי אודות הנדלה: "בהתחלה הוא היה ילד פלסטיני, אבל תודעתו התפתחה לתודעה לאומית, אחר-כך גלובאלית ולבסוף לבעלת אופק אנושי. הוא ילד פשוט אך גם קשוח, ולכן אנשים אימצו אותו לחיקם והרגישו שהוא מבטא את תודעתם."

ד. איוּם נָגָנְגוּ ופאוסטין טיטי (Eyoum Ngangue & Faustin Titi), צמד יוצרים מקמרון החיים ופועלים בצרפת, הציגו בביאנאלה האחרונה בוונציה עבודת קומיקס העונה לשם "נצח בטנג'יר". דליה מרקוביץ' במאמרה "קומיקס אפריקאי – אפריקה בקומיקס" מתארת את מסעו של גאוָוה לצלוח את הדרך מאפריקה לאירופה: "למרות שגאוָוה חצה במסעו נהרות, שדות וגבולות מסוכנים, נותרה אירופה הנכספת מחוץ להישג-ידו. המסע הרגלי המפותל של גאוָוה משרטט תוואי גיאוגרפי אלים, ללא נקודת-מוצא ספציפית וללא נקודת-סיום ודאית."

גראפיטי, אנימציה ואדבסטינג

בגיליון חיברנו בין יצירות הקומיקס ויצירות של הגראפיטי, אנימציה ואדבסטינג כצורות אלטרנטיביות של ייצוג היוצאות נגד הערכים המרכזיים של התרבות. גראפיטי, אנימציה ואדבסטינג מנהלים משא-ומתן ישיר ועקיף עם האמנות הקומיקסאית. גראפיטי משמש כתקשורת קהילתית ביקורתית ובמה חתרנית לביטוי של רעיונות וערכים שחברת ההמונים מתעלמת מהם.[7]

צורות ביטוי תרבותיות אלו התאפשרו בדיון על הקומיקס ומתוך החופש שהקומיקס העניק לכדי יצירת האפשרות לדבר על מרחב ויזואלי רחב ומכליל ככל האפשר.[8] התבוננות בסדרת תמונות מתוך סרט האנימציה של האמנית האפרו-אמריקאית קארה ווקר (Walker Kara) "התחלות אפשריות: בריאתה של אפרו-אמריקה" (15:57 דקות, 2005) מאפשרת דיון במתח שבין אנימציה ובין קולנוע והוא שיחזור  חברתי והיסטורי של אמריקה ובו בזמן הוא דן בכינון זהות חדשה של יוצרת שחורה. הסרט כולל סצנות מתוך ההיסטוריה של הדרום הלבן לפני ביטול העבדות. באמצעות המבט העכשווי-הקומי של היוצרת, אשר מופיעה בתוך הסרט כמפעילה של בובות מגזרות נייר, אנו למדים על הווה פוסטקולוניאלי קולנועי וחברתי מתמשך. בכך מאפשר הסרט דיון ביקורתי שפניו פני יאנוס – הוא גם מביט אחורה ומפרק את הדימויים הגזעניים וגם מביט קדימה בחשש על האופן בו הדימויים משועתקים אל תוך התרבות האמריקאית.[9]

יצירתו של יובל כספי,"מכסח הפרסומות", מחזירה את המודחק הערבי בדמותו של הצבר ובעצם נכללת בקטגוריה חדשה הנוצרת בישראל של אדבסטינג מזרח-תיכוני. יצירת גראפיטי-מייצב של Know Hope, "at the end of the line"כפי שהוצבה בבית לחם 2007 – אמנות מתכלה – בתים "מתכלים", חיים מתכלים. בסוף הדרך של הכיבוש הישראלי נפתחת אולי גם דרך חדשה באמצעות כניסת האמנות למרחב התרבותי הפלסטיני. יצירת גראפיטי של Inspire Collective – "Your Words Here" Project. אינספייר ביקש מקוראיו לכתוב מספר מילים ומיקם אותן על קירות העיר לצד דמותו של Uncle-Sam . יצירתו של רועי רוזן "טומי – הפצצה האטומית", המביאה איכויות של קומיקס אל תוך עולם האמנות הפלסטית, גם מעלה שאלות של יחסי כוח סימבוליים וכיצד מיתרגם הקומיקס לחלוקת העבודה האמנותית-תרבותית.

תמונה מס' 9, Inspire Collective, 2008

 

מאת: מתי שמואלוף ובת-שחר גורפינקל גורמזאנו. פורסם לראשונה ביחידה להיסטוריה ותיאוריה, בצלאל // גיליון מספר 15 – קומיקס וקריקטורה, ינואר 2010. לגליון כולו. הגיליון בהוצאת בימת קדם. לרכישת הגיליון בבסטתרבות.

הערות

1. ההרצאה הוצגה במהלך הכנס "בין האישי לפוליטי: קומיקס וקריקטורה מכאן",בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים 22.12.2008.

2. מעתה ואילך כל ההפניות למאמרים יתייחסו לאלו אשר הופיעו בכתב-העת הכיוון מזרח, גיליון 15, "ציור ללא קיר", חורף 2008 (תל-אביב: בימת קדם – הוצאת ספרים). על העטיפה: עידו שמי, "סימון טריטוריה, אפיזודה ראשונה בישראבילי", 2007 (עטיפה קדמית); עידו שמי, "גולם נהיה בוס!", 2004 (עטיפה אחורית)

3. אלי אשד העיר במהלך הכנס כי נוצרו יצירות בנוגע להיסטוריה היהודית-ערבית/המזרחית כגון זו שנעשתה על ר' שמואל הנגיד או הופעת דמויות מזרחיות בקומיקס של אורי פינק. דוגמאות אלו משאירות עדיין את היצירה המזרחית בשולי הקומיקס. נשאלת השאלה גם לגבי האופן בו מוצגות דמויות אלה אצל יוצרים שונים. אנו נניח כי קיימים יחסי כוח בכל שדה היצירה התרבותית. ומתוך כך שאלות הייצוג, הנרטיב ההיסטורי (כחלק מהפרדיגמה הרב-תרבותיות) הכרחיות בכדי להבין כיצד השדה מכונן את גבולותיו.

4. מתוך מאמרו של המחזאי רפי אהרון (אחד ממקימי "הפטיש"), "המסמר של הפטיש".

5. עזיזה כזום, "תרבות מערבית, תיוג אתני וסגירות חברתית: הרקע לאי השויון האתני בישראל", סוציולוגיה ישראלית, גיליון א' 2 (אוניברסיטת תל-אביב, 1999). עמודים 428-385.

6. נעמי וולף, מיתוס היופי: על השימוש בייצוגים של יופי נגד נשים (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2004).

7. אביבית אגם דאלי, "ביקורת הצריכה של האדבסטרס (Addbusters)", תו+, גיליון 8, סתיו 2006, עמודים 31-28.

8. במסגרת "הכיוון מזרח" המוקדש לקומיקס חברתי ופוליטי ומאמר זה לא כללנו את כל ההתפתחויות האמנותיות בתחום האנימציה מראשיתה ועד ימינו ובמיוחד הז'אנר של הדוקו-אנימציה בעזרת הטכנולוגיה של הרוטוסקופ (rotoscoped) שהופיעה בסרט "waking life" (2001) ואח"כ ב"ואלס עם באשיר" (2008), שגם מעלה שאלות היסטוריות כאובות וקשות וכך גם סרטי אנימציה יפנים החלוצים בשיח אמנותי זה.

להרחבה על סוגיות של אנימציה והיסטוריה ראו את ההרצאות של אורי ברטל "מהירושימה לסברה ושתילה: עיבוד זיכרון המלחמה באנימציה" וגם של ד"ר אשר סלה "הרהורים בעקבות 'פרספוליס' ו'ואלס עם באשיר'" – שתיהן הוצגו בכנס.

9. התחלות אפשריות של כאב, מתי שמואלוף, אתר מארב, 19.12.2008.

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על מגדלור לעתיד אחר: מסע אל עולם הקומיקס החברתי והפוליטי בישראל

  1. דן הגיב:

    כל-כך הרבה פלסף על כלום
    "קומיקס מזרחי" זה דבר שאיננו קיים בכלל
    אלא בדמיונו הקודח של מחבר המאמר המכובד הזה.
    לאמיתו של דבר לא קיים בארץ שום קומיקס אחר
    ואם קיים משהו שנדמה שהוא קומיקס הוא קיים בשוליים של השוליים
    נחלתם של בודדים, כמה אמנים – מתי מעט
    הניסיון להכניס גם לכאן את בעיית הקיפוח המזרחי הוא מגוחך בעיניי.
    אין בכלל מקום להשוואה עם הפופולריות העצומה והאמיתית של הקומיקס האמריקני.שקיימת כבר לפחות מאה שנה
    את ההוכחה לכך קיבלנו זה עתה כשבמכירה םפומבית נמכרו חוברות נדירות של סופרמן ובאטמן במחירים של מיליון דולאר ומעלה
    להשוות את זה עם כמה עשרות עותקים שנמכרת חוברת קומיקס בארץ?…
    נו באמת….

    אהבתי

  2. לי מ' הגיב:

    זה נראה פרויקט יזום ולא משהו אורגני שצמח מעצמו מתוך מניע תרבותי אמיתי. סתם מאולץ ולא משכנע ומתאמץ מדיי

    אהבתי

  3. Mati Shemoelof הגיב:

    תודה דן ולי מ'. נמתין בינתיים עם הקשרים אחרים שבהם היצירה שלנו תוכל להיקרא.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s