זה מספר שנים שאני עוסק בפעילות חברתית. מצאתי, כי מרחבים שהם סוציאל-דמוקרטים באופיים חסרים דיון על תרבות. במות מעמדיות אלו מרבות לפרסם מאמרים על כלכלה, על פוליטיקה ועל שינוי חברתי, אבל כמעט שלא תמצאו בהן שירים, סיפורים, דרמה, קומיקס, אמנות, קולנוע, גראפיטי, אנימציה או ניתוחים של יצירות תרבות שונות (וכמובן גם ההפך, גם במות שמדברות על תרבות לא מדברות על כלכלה ופוליטיקה). ההפרדה הזו בין תרבות לכלכלה הפריעה לי. אני יודע שמקורותיה מגיעים עמוק לתוך ההבנייה של החברה הדמוקרטית, אל שורה של הפרדות בינאריות, בין אישי לבין פוליטי, בין חברה לבין מדינה ועוד. גם המחשבה המרקסיסטית אחראית לחומת ההפרדה הזו, משום שהיא הניחה את העקרון המעמדי כדרך לצפייה ביקורתית בחברה, והתרבות הייתה רק נגזרת של המבנה הזה (מבנה העל אצל מרקס). רק הוגים ניאו-מרקסיסטים החזירו את התרבות כזירה למאבק בין אידיאולוגיות שונות. גם תרבות עלינו לקרוא באופן ביקורתי, לחפש את המקומות שבהם אנחנו שוכחים שהמאבק החברתי הוא גם מאבק תרבותי וההפך. החלטתי לא רק לבקר מבחוץ את המערכת, כיום אני בין העורכים של "לרוחב" כתב העת של גרילה תרבות וגם עורך מדור "באסטה" באתר "העוקץ" הנה השירים שפורסמו עד כה במדור "באסטה":
-
מתי שמואלוף – "גטו מיוזיק", "חצי דמעה מדימונה"
-
יודית שחר – "כתם"
-
אלמוג בהר – "שכם, 1967"
-
ארז ביטון – "בקרים של חורף"
-
יחזקאל רחמים – "אוי ארצי…"
-
הילה אהרון בריק – "הציפורים"
-
שבא סלהוב – "שירתה"
-
ראג'י בטחיש – "יבשה-ים"
-
יצחק חופי חפוטה – "המזרח אל השלום"
-
תאמר מסאלחה – "מוסרארה", "זמרת המוות"
-
נעמה גרשי – "ניו-יורק"
-
אלן גינזברג (בתרגום: אוהד פישוף) – "בלדת השלדים"
-
מואיז בן הראש – "לא עלינו"
-
אסתר שקלים – "מסכת אבות"
-
ענת זכריה – "עובדת זרה"
-
גלעד מאירי – "נָנוֹ-יִשְׂרָאֵל"
-
פרץ דרור-בנאי – "למה הדולפינים באים אל חופינו"
מה שיותר מטריד הוא ההפרדה בין תרבות להנדסה של המישור. על ההפרדה הזו גם אף אחד לא מדבר.
אהבתיאהבתי
מה שמטריד אותי באמת בהפרדה בין תרבות לכלכלה הוא שגופי תרבות (עתונים, כתבי-עת, רשויות עירוניות) חדלו למעשה לשלם שכר סופרים או שמשלמים שכר עוני.
כל השאר הוא עיסוק באנינות דעת שאינה שייכת למה שמטריד באמת.
אהבתיאהבתי
ליעקב שחר? תסביר לנו את זה אחת ולתמיד
אהבתיאהבתי
בונה עצמו על גב השמאל והמזרחיים, כדי לכפר על חוסר כישרונו השירי.
פרסם שירים בהוצאות שמשלמים להם כדי לפרסם אצלם.
עורך כתב עת נידח עם משוררים עלובים.
חי מערב ספרותי אחד למשנהו.
אכן מזרחי ומשלאן למופת
אהבתיאהבתי
למגיבים לפי סדר הופעתן:
1. חחח
2. מצטער שלא התייעצתי איתך קודם.
3. אוהד מכבי חיפה. מה לעשות. אכן מעצבן שיעקב שחר הוא זה שדיכא את ההתארגנות והשביתה של מטרודן. קבוצת כדורגל היא לא משפחה, אי אפשר
להחליף אותה כמו שם משפחה במשרד הפנים.
4. אני מתכוון להתחיל קריירה חדש בקרוב. אבנה
את עצמי על גב הימין והאשכנזים (אעבור לפרוזה
כי בשירה אני חסר כישרון). לא אופיע יותר,
אלא אם כן יהיו ערבי הקראה אצל משפחות שטייניץ, ליברמן ושאר בעלי ההון הימני.
ונתניהו.
XXX
אהבתיאהבתי
1. ליברמן היה עני בתחילת דרכו, והשיג ממונו בכוחות עצמו.
2. להזכירך נתניהו מכר רהיטים בעברו וגם הוא לא ממשפחה עשירה.
3. מה כואב לך שאנשים מתקדמים בחיים והופכים עשירים? בגלל זה לשנוא אותם? כי הם אשכנזים?
4. במקום לפסול אחרים תפסול במומך. ומומך הוא כושר כישרון, שנאת חינם, והאהבת הפרסום העצמי.
אהבתיאהבתי
אם יש משהו שאתה יותר גרוע בו מאשר שירה זה התובנות הפוליטיות שלך שהן מגוכחות להפליא, לפעמים אדם צריך להבין שזה פשוט לא זה ולהסיק את המסקנות המתבקשות.
אהבתיאהבתי
מתי, אני די בטוחה ששיר שלי גם פורסם בבאסטה.
אהבתיאהבתי
יו, את צודקת לגמרי. הוספתי בשני האתרים. תודה על העידכון. וחג שמח!
אהבתיאהבתי