סקס, סמים ושמאל ישראלי

מדוע אין סקס, סמים ורוקנר'ול אמיתי או מה קרה  לשמאל הישראלי בשנות האלפיים

מאות המפגינים/ות שהגיעו לרחבת בנק ישראל, אל מול משרדי רוה"מ באל-קודס, לטקס הדלקת המשואות האלטרנטיבי, 19.4.2010, צילום: יש גבול

גרילה תרבות היא קבוצה פתוחה של יוצרות ויוצרים שבאה לקדם מאבקים חברתיים ופוליטיים על ידי זעקת שירה, מוזיקה ויצירה הפעולות מתחוללות בתוך סערת שביתות והפגנות, בניגוד לאירועי שירה סטנדרטיים המתקיימים בחנויות ספרים, צוותאות, פסטיבלי שירה ואולמות ממוזגים.

המעבר בין חגיגות יום העצמאות, מסיבות טראנס שוק מחנה יהודה, בפלורנטין לבין טקס הדלקת המשואות האלטרנטיבי אל מול ביתו של רוה"מ בינימין "השקרן הכי מהיר במזרח" נתניהו הותיר אותי בתדהמה. השמאל הישראלי, תקראו לו השמאל האשכנזי, תכנו אותו השמאל האליטיסטי, השמאל הצעיר, השמאל הרב תרבותי, הדו הלאומי, הוא יבשושי כל כך. OMG איך עברנו מהסיקסטיז לימינו הדלים. דני אמיר הזכיר לי במראהו את קית ריצ'ארדס, אבל לא הצליח להתסיס את הקהל ברוקנרול המתפרץ שלו (וגם המאבק המקסים של כח לעובדים נכשל – לאגד את גברברי ערוץ הספורט – אל מול טייקוני התאגיד של רשת). היו כמה רגעי הומור (גיא אלחנן ובני אלדר). מצד אחד רואים את התשוקה של הדור הצעיר הנע בין הפריפריה לתוך העיר הגדולה ושופך את הלאגר שלו במסיבות ומצד שני את הדור הותיק והצעיר בשמאל המתחדש. והתוצאה, שלי לפחות, היא לרצות להישאר על האדמה ולחפש כמה כוכבים בשמים הדלוחים של העיר המזוהמת של המחשבה הנשפכת כאן מתוך אות הכאוס היקומי, לדף המשנה הביקורתית היומית שמואלופית.

גרילה תרבות מהווה טכנולוגיה חדשה לייצור שינוי חברתי. פורמט האירועים משלב בין הפגנה, אירוע הקראת שירה במגפון ופרפורמנס תיאטרלי.

הלכתי לטקס הדלקת משואות האלטרנטיבי של 2010 תחת תנועת "גרילה תרבות" שנבחרה על ידי הציבור ששלח בקשות לישי מנוחין ותנועת "יש גבול" שערכו את האירוע. במדרגות בנק ישראל פגשתי את המוסיקאי והמשורר יובל בן עמי וידידתו דניאלה. זו ציינה בפניי שהטקס משעמם ושאלה מה קורה לשמאל בישראל. היא צדקה. קשה למי שנולד כאן להרגיש את הוייב הצונן, הצנוני, המצונן של השמאל המתחדש. אבל דניאלה מגיעה מארה"ב ויודעת ששמאל יכול להיראות אחרת. אמרתי מיד ליובל בן עמי, שאני לא אקריא את השירים שהתכוונתי להקריא (א/נשים שוכחים שאני משורר עם מולדת ושירים שחיים בתוך מזוודה כמו בציורים של פיצ'חדזה).

לצד מאבק, גרילה תרבות באה להחזיר את ערך האחווה, וליצור קשרי סולידריות ואהבה בין מאבקים חברתיים שונים וקבוצות מגוונות בתרבות ובחברה, בעידן שמנסה להפריד בין קבוצות ולזרוע חשד.

לקחתי לידיי את השיר החדש "קריירה" שהקראתי ביחד עם צ'יקי בריפרפ בערב הראשון שאירגן אורן בן סימון (הערב הבא ייערך ב27.4). וביקשתי באופן לא צפוי מיובל בן עמי שיעלה לקרוא עימי אותו. יובל מתלהב. סגנון גרילה מתחדש. אנחנו עולים.

בן עמי משמאלי באקשן, צילום: יש גבול, 19-4-2010
יובל בן עמי משמאלי באקשן, צילום: יש גבול, 19-4-2010

גרילה תרבות מתבססת על עקרונות של זריזות ותנועה מהירה, בדרך הביצוע ובתכנים, על פי מסורת הגרילה. ההתארגנות מתחילה בדרך כלל בשבוע שבו קורה האירוע. האירועים אינם מתואמים עם המשטרה

על הבמה אני מציין שחסרים בלונים צבעוניים, פרחים, איפור וכל סדנת ההתחפשות מהסיקסטיז. הקהל מביט בי ומנסה להבין מה קורה. אני קורא את עקרונות גרילה ועושה לעצמי הד, כאילו הייתי שמעון פרס המעניק בהד לא נגמר (מר, מר, מר) למרדכי וענונו פרס על המלחמה באנרגיה הגרעינית, כימית וביולוגית המאיימת על ישראל יותר משכנותיה. ואז אנחנו עולים. אני מקדיש את השיר קריירה לכל אלו שמפסידים בתחרות הדורסנית. יובל בן עמי מכריז בעוצמה משתנה את המילה קריירה שבכל בית מקבלת מובן אחר. חלק מהקהל משתתף לשמחתי וחלק לא, לצערי המועט.

זה לא נדלק
זה לא נדלק לי. מיכה רחמן משמאל, צילום: יש גבול, 19-4-2010.

אני עוזב את המקום. חלק מהא/נשים מברכות וחלק מביטים בי בתדהמה. חברה שליוותה אותי לרחוב בצלאל אומרת לי שהיא שונאת אינוס שירה (!) והיא מסבירה לי שזה מתרחש כששירה מתפרצת למרחבים חדשים. ואני חושב, אלת הבריאה היקרה שלי, יותר פוריטני מזה, זה לא יכול להגיע. אני אוהב פוריטנים אבל נלחם שהתרבות בטקסס-פלסטין תהיה הרבה יותר מהפכנית. עם פוריטנים לא מגיעים לתשוקה. ונופלים (בהכחשה) בתהום הפזורה בין טקס הדלקת משואות עם מאות אנשים שקטים, ובין עשרות אלפי נערים ונערות מהפריפריה רוקדים לצלילי טראנס במחנה יהודה ופלורנטין. בפעם הבאה מוזיקה מזרחית, פאנק, וטראנס מול הבית של ברדק באקירוב.

מדורי הכלכלה הפכו מזמן למתחמים בהם נסגרות העסקאות האפלות של המחשבה הניאו-ליברלית. מדורי התרבות הפכו מנותקים מהתופת החברתית והפוליטית שבתוכה טובלת ישראל.  "גרילה תרבות" מתעקשת לחבר בין השניים וליצור חיבור אמנותי, תרבותי, ספרותי, תקשורתי, דתי ורוחני, מעמדי, מגדרי, אתני ופואטי.

בדרך חזרה לרחוב בצלאל, אני אוכל סביח, ומקבל צלחת חמוצים טעימים ומברך על תמונת "הבן איש חי" הגאון החתיך העיראקי התלוי לצד צדיקים אחרים. מחכה לחברים, מצפה לעיניינים. לפתע עוברת מכונית ומישהו צועק קריירה ואני אומר להשֵם רואה הכול: "תודה שיכולתי לרגע אחד להביא אדם במרכז ירושלים לצעוק בביטניקיות קריירה ולדעת שנגעתי בו, ולהרגיש שהוא נגע בי חזרה." חוזר לתל אביב בבוקר ומתפלל שחרית בפלורנטין מוקף שברי בקבוקים ואשפה, חוזר לישון ושומע את סחרוף: "היה טוב, היה יוסי, כמה טוב, כמה יוסי".

הפעולה של גרילה תרבות היא מקורית כנראה, אך ממשיכה מסורת ארוכה בישראל ובעולם של שילוב בין חברה ואמנות. הושפענו מפעילים רדיקליים כמו ג'רי רובין ואייבי הופמן, ששילבו בין תרבות למחאה יצירתית לא אלימה, התנועה הסיטואציונית, הפנתרים השחורים, תנועות קוד פתוח, ותנועת ה"פלאש מוב" העולמית.

הופעות קרובות

Add to FacebookAdd to DiggAdd to Del.icio.usAdd to StumbleuponAdd to RedditAdd to BlinklistAdd to TwitterAdd to TechnoratiAdd to Yahoo BuzzAdd to Newsvine

כתבה בוואלה על האירוע ותמונות מהאירוע, הדברים של שרה בנינגה מפעילות שייח ג'ארח. הטלוויזיה החברתית כיסתה את האירוע.

הופעה שלי ביחד עם יובל בן עמי בפסטיבל שדה בוקר 2010 בשיר "גטו מיוזיק" – מדקה 2:10 ואילך

18 תגובות בנושא “סקס, סמים ושמאל ישראלי

  1. מתי, קראתי בעיון את דבריך. אכן, השמאל בישראל ראוי לביקורת שהוא זוכה לה. יחד עם זאת, אני חושב שיש בעיות נוספות לשמאל הישראלי ולצערי הן נדבקו גם אליך, ולראיה הטקסט שכתבת. ההתנשאות כלפי כל מי שלא מבין אותך, האליטיסטיות המובנית כלפי הפרובינציאלים שלא מזדהים עם התרבות שהואלת בטובך לחשוף אותם אליה ובכך לגאול אותם מהרדידות התרבותית בה הם פושים והריחוק הזה מהאנשים שבסה"כ דעותיהם דומות לדעותיך אני מניח. גם אני נכחתי בטקס ולדעתי הוא לא היה משעמם. היה מרגש לשמוע את האנשים שדיברו, הם דיברו מהלב ובגובה העיניים, ולא ניסו להוכיח לקהל שהגיע עד כמה הם אינטלקטואלים ובוהמיינים. את זה הם תמיד יוכלו לעשות בשירים שהם כותבים. שלך, גיא

    אהבתי

  2. תודה זוהר.

    גיא כתבתי מתוך (הומור) על מחנה בו אני פועל, מתוך קהל אותו כדאי ורצוי לבקר. כידוע לך אין לנו כרגע מפלגות שמאל בישראל ולא בכדי הימין מצליח לאחד סביבו את רוב העם (מדוע בניון לא מלחין שירים לsmall). החבורה הקטנה הזו שהצטופפה במדרגות צריכה ויכולה לחשוב ברצינות איך להפוך לתנועת המונים. אולי שייח ג'ארח היא התחלה טובה בנושא הזה.

    האמנות (המזרחית) שלי היא רק מטפורה, בדיוק כמו הפוסט הזה. כל אחד מהפעילים והפעילות שהדליקו משואה, עשו זאת גם בלבי. ויש לי סימפתיה לא/נשים שפעילים ברחבי אישראיל-פלסטין.

    אם חטאתי בהתנשאות, אני מתנצל. כמו שנאמר: "עקב ענוה יראת השם".

    אהבתי

  3. פתאום אתה נהיה ביטניק? צ'יקי ארד בשנקל וחצי! משנה אתה הסגנון שלך כדי להתאימו לחבר האשכנזי. השירה ה"מזרחית" שלך מנסה לאנוס מקורות מזרחיים כמו ניו יורק של שנות השישים. חזק ואמץ ובעיקר המשך לחזק קשריך עם החברים בעיתונות ובמקומות הגבוהים!

    אהבתי

  4. רז לדברים שלך קל להגיב. כי הם מגיעים אלי כמעט תמיד, כמו תגובה פבלובית מהכיוון המזרחי הרדיקלי ועכשיו גם מכיוונך. אני מתנגד לחשיבה הבינארית המסתתרת בהנחת היסוד. כל הזמן התרבות משתנית. העמדות משתנות. ניו יורק של שנות השישים לא שייכת לניו יורק של שנות השישים, הההשפעות למשל שהשפיעו עליה הגיעו גם משולי המטרופולין.

    אהבתי

  5. אני מסכים עם מה שכתבת, מתי. אני חושב שהשמאל צריך להיות יותר אוהב חיים, אף שזה לא סותר את ההתנגדות ואת העצב כשצריך. אני קורא לזה 'הפוליטיקה של השמחה'. זה לאו דוקא קשור לשמאל או ימין, אלא פשוט משפר את איכות החיים של כולם. עם כל אווירת הביקורתיות והאקדמיות שדבקה בשמאל המתדכדך נשכחה המטרה האמיתית. מה סך הכול אני רוצה כאיש שמאל? לכייף. הטענות האלה פשטניות מאוד, אבל תמיד גוררות תגובות איומות משום מה. לכן חשוב לחזור עליהם, כי גם אני לפעמים שוכח.

    על כל פנים, בהקשר להערה של רז על האשכנזיות והביט. מעניין לציין שהאדם שהמציא את המילה 'ביט' כנראה היה המשורר התמהוני בוב קאופמן, שתרגמתי בבלוג כמה שירים יפהפיים שלו, שהיה יהודי ושחור. המוציא לאור של הביטניקים, ומי שהוציא את 'נהמה' היה פרלינגטי, ממשפחה יהודית ממוצא פורטוגזי ולכן ספרדי. הביטניקים, בניגוד לשירה הממוסדת והאקדמית והכבדה, היו בעד יומיומיות, והם היו ברובם מיעוטים כמו הומואים, יהודים, שחורים, חצי-אינדיאנים וכו'. כך שלהגיד שביטניקיות וסיקסטיז אמריקאי זה דבר אשכנזי הוא לא כל כך מדויק.

    אהבתי

  6. אני מסכים איתך צ'יקי. לרגע אני לא יוצא נגד העצב כשצריך. ומי כמוך יודע שאני נותן מקום לביטוי של רגשות אלו, בכל עבודתי התרבותית. אבל כייף הוא חלק חשוב בהרחבת המעגל של השמאל…

    אהבתי

  7. לגמרי מסכימה עם הטענות על הישנוניות של השמאל, אבל אין צורך להתבאס על הטקס של יש גבול. מה שהשמאל צריך זה לחגוג. לעשות מסיבות. להביא בירות. אין צורך לכפות על טקס מסורתי של יש גבול שהתקיים השנה בפעם ה-13 (!!) ועל באיו המבוגרים יחסית את רוח הנעורים.

    ובאשר לקטע שלך ושל יובל בן עמי. אני מודה שממש ניסיתי לשתף פעולה, אבל הייתה בעיה תכנונית. לא ידעתי אם אני אמורה לצעוק "קריירה" יחד עם יובל, או אחריו, ומשיחות עם העומדים לידי התברר שכולם נאבקו בסוגייה.

    בכל מקרה, הרם את הכפפה וארגן מסיבה מגניבה לכבוד ה-1 במאי, מה דעתך?

    אהבתי

  8. תודה יעל. נכון. ועוד תודה על ההערה לגבי "קריירה". למדתי.

    אני מופיע ב1 במאי בעצרת בחיפה אבל לא מארגן את האירוע כולו.

    הפוסט דיבר יותר על השסע בין המציאות המצוייה לבין זו הרצוייה. החשיבה האסטרטגית חייבת להשתנות. אינני בשום אופן יוצא נגד יש גבול, אלא נגד העקרונות המכוננים את שדה השמאל.

    עצם אירגון תנועת גרילה (תרבות) הוא תשובתי למאבק חברתי, וגם שם יש עוד איך להשתפר ולהתקדם הלאה.

    אהבתי

  9. הי מתי,
    קודם כל, תודה על הפוסט. נחמד לקרוא חוויות של אנשים על אירועים של השמאל, בטח אם הייתי שותף לארגון.

    אני לא זהר מלמעלה, אבל אני מסכים איתו ואיתך, במיוחד במה שאני רואה כשתי הנקודות העיקריות של מה שכתבת:

    א. צריך יותר כיף בשמאל. כתבתי בעבר סמינריון על תרבות המסיבות בשמאל הברלינאי. עוד קודם לכן הסתובבתי והטפתי לאנשים שצריך להכניס את הכיף לפעילויות, כי הכל תמיד בכח, וגז מדמיע, וזעקות שבר, ועייפות בדרך הארוכה חזרה הביתה. אני חושב שיש שינוי, קבוצות של השנה האחרונה, כמו שייח'-ג'ראח, גרילה תרבות (לשמחתי השתתפו שתיהן בטקס), או גם קבוצות המתופפים היסמבה והקסמבה, הכניסו רוח חדשה, אולי לאו דווקא שמחה יותר, אבל בהחלט יותר דינאמית ומושכת.

    ב. אובייקטיבית, הטקס היה משעמם. מדובר באנשים נפלאים, אבל בסך הכל אקטיביסטים מהשורה ולא נואמים מקצוענים. בשנה ה-13 של הטקס, מה יכול להיאמר שעוד לא נאמר?
    סובייקטיבית, אנשים באים לתת כבוד לאנשים האלה, בעודם מקשיבים להם בחצי אוזן, ומדברים עם חברים בחצי השני. זה בסופו של דבר אירוע חברתי ביום לא פשוט שאנשים מעדיפים להעביר אותו יחד.
    משהו שחשוב לציין על הארגון של הטקס הזה (אגב, אני גם לא רואה בפוסט שלך התקפה על יש גבול): בכל אירוע שמאל תמיד קשה לקלוע לטעם כולם, ואולי כפליים באירוע הזה, בגלל היום שבו הוא מתקיים (שאינו יום לשמחה, עבור רבים מהנוכחים), התנועה שמארגנת אותו וחתך הגילאים הרחב. נראה לי עמדנו בזה די בכבוד השנה, וקיבלנו המון תגובות חיוביות. מצד אחד היו חבר'ה של הגווארדיה הישנה, כמו יהושע רוזין, ומצד שני גם הרבה נואמים צעירים – שרה, שיר, מיכאל, אלישבע – וקטעים אלטרנטיביים – אתם, בני וגיא, טרנטינה. לדעתי חבל לוותר על השילוב הזה, ואני מקווה שבשנה הבאה זה יודגש עוד יותר, עם יותר מגוון בנואמים ובמופעים. זה גם יהיה מעולה אם גרילה תרבות ייוצגו שוב, וישאירו כמה דודות עם פה פעור.

    אהבתי

  10. תודה זהר! אין לי מה להוסיף מסכים איתך. צ'יקי חזר מההופעה בשייח ג'ארח ואמר לי שמתקיים שם שיח אחר של שמאל. ככה זה אמור לעשות. כולנו אכן באותו ספֵירה של התנהלות ולכן יש עלינו גם אחריות לחשוב קדימה.

    אובייקטיבית היה אחד המיפגנים החשובים של רב תרבותיות, המנקות, הפליטים, כח לעובדים, גרינפיס וכל שאר החברים וחברות הפועלים מלילה ועד יום וגם בצהריים בעד חברה אחרת. אני רק רוצה שכל ההמונים של מסיבות הטראנס יגיעו. ת' מבין אותי. אסור להישאר בקצוות, בשוליים.

    בפה פעור…

    אהבתי

  11. אח שלי ציפור שיר מרירה, אם תמשיך להשתמש בשיחדש הכולל מונחים איסלאמיים מודרניים במקום מונחים יהודיים (אני מתכוון בעיקר ל"אל-קודס" במקום ירושלים) ותמשיך להתנשא גבוה גבוה מעל כל מה ששונה ממך (לתמוך בקבוצות אוכלוסיה שמבחינתך נחותות ככל הנראה – ע"ע פועלים שחורים, ערבים ומזרחיים למיניהם…זה לא מכפר), "תנועת המונים" לא תצא מזה. אבל גם טוב שכך.

    אהבתי

  12. לאלי, תודה על הכנות והישירות. אני מסתכל החוצה ורואה משטר של הפרדה, איבה ושינאה. ואני עדיין מאמין בשפה שלי, על כל החיבור בין מרכיביה השונים והבלתי "נאמנים".

    אהבתי

  13. למרות הכל, אין ספק שאתה מוכשר – אני מאוד מחבב כמה משירייך. אמנם יש לציין כי בשבילי אתה יותר משורר פנטזיה מאשר משורר חברתי, משהו שקרוב יותר לסדרת מדע בדיוני טובה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s