אנסתי את עצמי לזכור את חלום הפשע והוא אנס אותי בחזרה

"מה שהיה מעניין הרבה יותר מהשיר הזה, היתה תגובתו של אחד מקהל הנוכחים באולם, שהתפרץ בשאלה רטורית אל המשורר: "זו שירה?!" שמואלוף התעלם משאלתו וקרא את שירו החדש, "נעלמנו". המתפרץ שב לתקוף: "תגיד לי: זאת שירה הדבר הזה? זה לא"

אצבע משולשתהמבקר והמשורר אילן ברקוביץ' הזכיר בטור שלו את התקרית שבה אחד הצופים הפריע לי להקריא את השיר. ערן "צאלה כץ ז"ל" הדס לימד אותי שקהל עצבני זה מתכון טוב לשירה מדויקת. הגעתי לערב שארגן יקיר בן משה בבית ביאליק והכנתי מתכון חד ונוקב. התחלתי עם שיר חדש "כִּי עֵירֹם אָתָּה מעירומך, אל תתלבש ואולי תתלבש" שעומד להתפרסם בכתב-העת "עמדה" ומוקדש בליבי לגבריאל בלחסן. המשכתי עם השיר הנ"ל שיצא מתוך "מגמד הצלקות" וסיימתי ב"נעלמנו" (ביחד עם הקהל שהסכים ש"נעלמנו" ובקרוב זה גם יעובד מוזיקלית במופע ביום הסטודנט האלטרנטיבי בירושלים 1.6) … לא הבאתי שירים מתחנפים, מתייפיפים או אוהבים. פוּל דיסטורשטיין. אמרתי באמת למי ששאל "אם זו שירה?" שאני לא אחכה לאישור ממנו. אבל לא אמרתי ש"באתי לבית ביאליק לעשות בושות" … פשוט גילגלתי אליו את האצבע המשולשלת עם חיוך מנומס. לא, הוא לא יכול היה לשמוע את המילה אונס על כל גילגוליה.

לא רק שאותו מאזין בקהל לא יכול היה לכבד את הניסיון של השירה לדון ביחסי כוח בתוך השפה העברית. גם זה הנאשם בשימוש כוחו התרבותי להטרדה מינית נכח באולם. כשעליתי לבמה פתחתי את דבריי באותה הפנייה לקהל שדבריי הספרותיים ותרבותיים עומדים להיות פוליטיים: "חברות יקרות, אוייב נכבד". וראיתי אותו יוצא החוצה. כמה ימים אחריי הוא כינה את חברות וחברי גרילה תרבות כ"חבורת גרפומונים" (עמ' 42). לשימחתי לא היינו צריכים לענות לו בעיתון "העיר" (הוא אמר הרבה דברים אבל הם הורידו את התגובות שלו אלי ולא ביקשו מ"גרילה תרבות" לענות על ההאשמה, ניצלנו (-:).

לאחר הפירסום ב"העיר" חתמתי על העצומה שקבעה כי "פרסום דבריו אלו של לאור, על ידי עיתון 'העיר' מהווים הפרה בוטה של כללי האתיקה העיתונאית כפי שיפורט בהמשך. קודם לפנייתנו אליך פנינו לעיתון "העיר" בבקשה שיקצה במה שווה בהיקפה לגרסאות של המתלוננות באחד מגיליונותיו הקרובים. בקשה זו נדחתה. לפיכך אנו מפנות עניין זה לטיפולך ותובעות נקיטת צעדים על ידי מועצת העיתונות נגד העיתון. להלן הפרטים עליהם מתבססת תביעתנו."

שמח להביא את הדברים שאמרתי על ההוגה והפעיל פרנץ פאנון בתוכנית של ערן סבג בגל"צ.  התוכנית דנה במנהיגות שחורה דרך בחינה של מנהיגים פוליטיים ותרבותיים שונים שהחלו לדבר באסרטיביות על גזע, קולוניאליזם, דיכוי ויצירת גבר שחור חדש. הנה הריאיון שלי על הפסיכיאטר, הפילוסוף והפעיל הפוליטי פראנץ פאנון. לקריאה נוספת על מנהיגים שחורים נוספים:

הנה שיר חדש פרי מקלדתי ונשמתי שפורסם באתר של גליה אבן חן. בשבוע הבא אשיק את ספרי "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים"  בירושלים (27.5). ההשקה הירושלמית תציין מעגל של תנועה פואטית וחברתית ברחבי הארץ (תל-אביב, חיפה, באר-שבע). ירושלים היא העיר המעניינת היום לא רק מבחינה תרבותית, אלא מבחינה פוליטית. המאבק לשחרור שייח ג'ארח הוא המתקדם מבחינת אמצעי הביטוי, הכיסוי והתחייבותו לחיים משותפים. אני חושב שלא בכדי הוא נוצר דווקא בירושלים, הגרעין של פעילים ופעילות במקום הוא חזק ומחוייב. בחודש הבא כנראה נחבר בין גרילה תרבות לבין המאבק בשייח ג'ארח ופרטים יינתנו בהמשך. שבת ברוכה

שמח ש"אל תגידו בגת" שהייתי שותף לעריכתו הגיע לרשימת רבי המכר!

סגרתי את הבלוג שלי בפלטפורמת "במחשבה שנייה", לא מסוגל לנהל שני בלוגים בו זמנית. מפרגן לאסתי סגל וחנה בית הלחמי שמקדמות מיזם מתקדם וחדשני. שיהיה להן בהצלחה.

הופעות קרובות:

הפנטזיה היא המציאות, דרך אגב, לצערנו !

הלילה חלמתי שאונסים את החברה שלי,

חודרים לה לכל המקומות הקדושים.

אנסתי את עצמי לזכור את חלום הפשע והוא אנס אותי בחזרה

בהקרנת כל פרטי התמונה,

ולבסוף השלמנו במעשה אהבה: אנסנו את התמונה

ישר אל התחת של הלא מודע.

המורה לספרות סימה לקרוא בקדושה, כקדשה

את השיר, ושאלה את הכיתה לכוונת השירה.

כמה תלמידות לעסו את השאלה לגיחוך,

כמה תלמידים אנסו במבט, את מחשוף השמלה האדומה.

בלילה אנסתי את המורה לספרות,

ולא שאלתי לרגע: "מותק איך היה היום בעבודה ? !"

ואז בשנייה, לפני שנה, החברה, ספק מורה, אנסה אותי בחזרה,

והזיה מתוקה הפכה להצגה מפחידה, שמחקה מציאות הפוכה.

לקראת סוף הלילה, המורה לספרות אנסה ממני עוד מציצה,

בהצעת מלוות הצצה אל התוך הלילה שבין רגליה,

ורק אז היא שחרר מבוקר מחשבתה, צעקה בלחישה,

"אני חיבת להתפטר מחר, אני לא יכולה להיות יותר גם חברה

שלך וגם מורה"..

חיפשתי רחם לקבר את עצמי,

אך הוא חפש ילדה..

איכשהו ילדתי עצמי בלדת עכוז

ומתוך החרא, יצאה השורה:

"לאהוב אפשר רק אחרי איזו פרדה"

אז עכשיו מתנחמתעטף בחם התכריכים,

אונס מלה אחר מלה,

מתקיים מכאב

החדירה של עט (שחור),

לתחת מלה (צחורה).

והמלה הנאנסת שהשחירה דרכי,

מנסחת כעת נוסחה לא נעימה, בספק נקמה:

"אם אונסים בשירה את החברה שלך,

אז כנראה מתוכננת בעולם איזושהי שרפה.

אז אל תכתוב על זה יותר, אחרת האש תגיע, ותשרוף גם אותך…".

ועצמי מפחדמחבק אותי ברחמלותיו,

ותוקע לי עט בפה, ואחר כך גם דוחף את הניר, אם צריך,

עד שאקיא את השירה המסוכנת

מתוך קיבת הלוח החלק שלי.

ועד ששיר הכאב העבה יצא מעט הפרקר העבה

(שקבלתי במתנה מאשתי הדקה, המורה לשעבר)

פי הטבעת, אומר לי בצחקוק

מסריח:

"אתה יכול לשבת מסביבי כל חייך וכל הגיגיך, אבל אני ויצירות

יציאותיי תמיד חלולים ורדודים, נקובים, נקבים דקים,

שפריצים זעירים.."

(מתוך: מגמד הצלקות, 2001, מקוון – ניתן להורדה)

4 תגובות בנושא “אנסתי את עצמי לזכור את חלום הפשע והוא אנס אותי בחזרה

  1. משפט חביב במיוחד בפורטוגזית אומר: כששמעתי את זה החור של התחת שלי כל כך התכווץ, שאפילו עיפרון לא יכול להיכנס לשם. אני מרגיש כמו פולניה מזועזעת כרגע, אבל שאפו על האומץ.

    אהבתי

  2. אחד המושחזים, 'הפנטזיה'. וסחה על ההתנהלות באינסידנט.
    אפרופו אצבע משולשת, מה המקור לזיהוי עם תנועה 'מזרחית' דווקא?

    נ.ב. אפשר לעדכן שההשקה הבאר שבעית של 'אל תגידו בגת' תהיה בשני הבא, 31.5 בשעה 20:00 במולתקא-מפגש (רח' שלמה המלך 7, במקלט).

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s