אֲנִי מֵצִיץ בְּגוּפָהּ הַלָּבָן וּבְּזֶה הָעוֹמֵד לְיָדָה,
גּוּפָהּ מִתְקַמֵּט מִמֶּנּוּ, וְרוּחָה שָׁרָה שִׁיר עָדִין שֶׁחָרַז לָהּ דִּמְיוֹנָהּ.
כֵּן, הַתְּמוּנָה שֶׁל בּוֹטִיצֶ'לִי עוֹמֶדֶת לִי בַּחֲדַר הָאַמְבַּטְיָה
הַכָּתֹם עִם הַכְּתָמִים הַשְּׁחוֹרִים שֶל הפטריה.

הַצְבָעִים מִמֶּנָּה לׂא יוֹרְדִים,
הָאוֹר מִתְנַפֵּץ עַל גּוּפָהּ,
רַק הַבְּגָדִים שֶלָּה מִתְקַמְּטִים
וְנִרְטָבִים עַל אֲרִיחֵי הָרִצְפָּה הַיְשָנָה.

אֲנִי מַבִּיט בָּה וּבוׁמֵרָחוֹק
כְּמוֹ מְבוֹגָּר שֶׁמֵּצִיץ לְיַלְדוּתוֹ
וּמׂחִי מְצַלֵּם תְּמוּנוֹת בְּמַצְלֵמָה נְדִירָה,
שׁאֵין לִקְנוֹת
לַמְרוֹת כָּל הַטֶּכְנוֹלוֹגְיוֹת הַמִּתְקַדְּמוֹת שֶׁל הַתְּקוּפָה.

חֲדַר הָאַמְבַּטְיָה צוֹבֵע אֶת הַתְּמוּנָה
בְּתַפּוֹז רָטֹב, וְהַהוּא מִתְחַבֵּא מִן הַמַּיִם
הַקְּדוֹשִים, תַּחַת הַפִּטְרִיָּה.
עַל הַקִּירוֹת מַלְאָכִים וּפֵיוֹת קְטַנּוֹת,
שֶׁרוֹקְדוֹת רַק מִסְּבִיבָה.

אַחֲרֵי הַחֲפִיפָה,
הִיא עֲסוּקָה בְּיִבּוּשׁ
וְהַהוּא תּוֹפֵס שִׁיחָה
עִם הַצֵּל שֶׁלָהּ.

רֵיחַ שְׂעָרָהּ מַפִּיל אוֹתִי מֵעֶמְדַּת הַהֲצָצָה,
והַהוּא נִגַּש יָשָׁר לִבְדֹּק מֵאֵיפֹה בָּא קוֹל הַנְּפִילָה,
וְאָז לְנֶגֶד עֵינַי מִתּוֹךְ מַחֲבוֹאִי
מִתְגַּלּוֹת רַגְלֵי הַתַּיִש שֶׁלּוֹ עִם הַרֵיחַ הַנּוֹרָא.

תְּנוּעוֹת הַמַּגֶּבֶת שֶׁלָהּ כָּל כָּך עֲדִינוֹת,
שֶׁהָאַמְבַּטְיָה בֶּעַצְמָה רוֹצָה לָקוֹם וְלַעֲשׂוֹת אִתָּה אַהֲבָה
לְלֹא חֲדִירָה, רַק רֶצֶף שֶל נְגִיעָה, וּנְגִיעָה
שֶׁשּׁוֹזְרוּת יַחַד הַרְגָּשָׁה נְעִימָהמְגֹנָּה.
אֲנִי מַבִּיט בְּגוּפָהּ הַלָּבָן וּבָזֶה הָעוֹמֵד לְיָדָהּ
אֲנִי מִתְקַשֶּה מִמֶּנָּה וּמִמֶּנוּ.
וְזֶה מַלְאַךְ הַמָּוֶת
שֶׁאִתִּי מִתְחָרֶה עַל אַהֲבָתָהּ
וְאֵין לִי אֵיךְ לְנַצֵּחַ אוֹתוֹ
חוּץ לָמוּת לִפְנֵי רַגְלֶיהָ
וּלְחַכּוֹת

שֶׁהִיא תַּגִּיע אֵלַי
וּזְרוֹעוֹתַי יִשָּׁזְרוּ בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ.

Ballad of the Middle of the Twenty First Century

(with thanks to Serge Gainsbourg and Danny Blair Shwed Jones Grossman for the inspiration)

I peek at her white body and at that other one standing beside her,

her body shrivels from him, and her spirit sings a gentle song versed by her fancy.

So, the Botticelli painting stands in my orange bathroom

with the black stains of mold.

Her colors don't fade,

the light shatters on her body,

only her clothes shrivel

and get wet on the old floor tiles.

I look at her and him from afar

like a grownup peeking into his childhood,

and my mind captures photos with a rare camera

that you can't buy these days

despite all the advanced technology of our age.

The bathroom colors the painting

with wet orange, and that other one cowers from the holy

water, under the mold.

On the walls little angels and fairies,

dance around her only.

After washing her hair,

she's busy drying

while that other one

chews the fat

with her shadow.

The smell of her hair knocks me down from the peeking stance,

that other comes right over to see where the racket came from

and then right in front of my eyes, from my hiding place,

his goat's feet come into view with the terrible smell.

The movements of her towel are so gentle,

that even the bathtub itself wants to get up and make love to her

without penetration, just a sequence of touch after touch

stringing together a pleasantperverse feeling.

I look at her white body and at that other one standing next to her

I get hard from her and from him.

And this is the angel of death

that is competing with me for her love

and I have no way to beat him

but to die at her feet

and wait

for her to come to me

and my arms to be weaved into hers.