בלדה באמצע המאה עשרים ואחת (השיר)

אֲנִי מֵצִיץ בְּגוּפָהּ הַלָּבָן וּבְּזֶה הָעוֹמֵד לְיָדָה,
גּוּפָהּ מִתְקַמֵּט מִמֶּנּוּ, וְרוּחָה שָׁרָה שִׁיר עָדִין שֶׁחָרַז לָהּ דִּמְיוֹנָהּ.
כֵּן, הַתְּמוּנָה שֶׁל בּוֹטִיצֶ'לִי עוֹמֶדֶת לִי בַּחֲדַר הָאַמְבַּטְיָה
הַכָּתֹם עִם הַכְּתָמִים הַשְּׁחוֹרִים שֶל הפטריה.

הַצְבָעִים מִמֶּנָּה לׂא יוֹרְדִים,
הָאוֹר מִתְנַפֵּץ עַל גּוּפָהּ,
רַק הַבְּגָדִים שֶלָּה מִתְקַמְּטִים
וְנִרְטָבִים עַל אֲרִיחֵי הָרִצְפָּה הַיְשָנָה.

אֲנִי מַבִּיט בָּה וּבוׁ מֵרָחוֹק
כְּמוֹ מְבוֹגָּר שֶׁמֵּצִיץ לְיַלְדוּתוֹ
וּמׂחִי מְצַלֵּם תְּמוּנוֹת בְּמַצְלֵמָה נְדִירָה,
שׁאֵין לִקְנוֹת
לַמְרוֹת כָּל הַטֶּכְנוֹלוֹגְיוֹת הַמִּתְקַדְּמוֹת שֶׁל הַתְּקוּפָה.

חֲדַר הָאַמְבַּטְיָה צוֹבֵע אֶת הַתְּמוּנָה
בְּתַפּוֹז רָטֹב, וְהַהוּא מִתְחַבֵּא מִן הַמַּיִם
הַקְּדוֹשִים, תַּחַת הַפִּטְרִיָּה.
עַל הַקִּירוֹת מַלְאָכִים וּפֵיוֹת קְטַנּוֹת,
שֶׁרוֹקְדוֹת רַק מִסְּבִיבָה.

אַחֲרֵי הַחֲפִיפָה,
הִיא עֲסוּקָה בְּיִבּוּשׁ
וְהַהוּא תּוֹפֵס שִׁיחָה
עִם הַצֵּל שֶׁלָהּ.

רֵיחַ שְׂעָרָהּ מַפִּיל אוֹתִי מֵעֶמְדַּת הַהֲצָצָה,
והַהוּא נִגַּש יָשָׁר לִבְדֹּק מֵאֵיפֹה בָּא קוֹל הַנְּפִילָה,
וְאָז לְנֶגֶד עֵינַי מִתּוֹךְ מַחֲבוֹאִי
מִתְגַּלּוֹת רַגְלֵי הַתַּיִש שֶׁלּוֹ עִם הַרֵיחַ הַנּוֹרָא.

תְּנוּעוֹת הַמַּגֶּבֶת שֶׁלָהּ כָּל כָּך עֲדִינוֹת,
שֶׁהָאַמְבַּטְיָה בֶּעַצְמָה רוֹצָה לָקוֹם וְלַעֲשׂוֹת אִתָּה אַהֲבָה
לְלֹא חֲדִירָה, רַק רֶצֶף שֶל נְגִיעָה, וּנְגִיעָה
שֶׁשּׁוֹזְרוּת יַחַד הַרְגָּשָׁה נְעִימָהמְגֹנָּה.
אֲנִי מַבִּיט בְּגוּפָהּ הַלָּבָן וּבָזֶה הָעוֹמֵד לְיָדָהּ
אֲנִי מִתְקַשֶּה מִמֶּנָּה וּמִמֶּנוּ.
וְזֶה מַלְאַךְ הַמָּוֶת
שֶׁאִתִּי מִתְחָרֶה עַל אַהֲבָתָהּ
וְאֵין לִי אֵיךְ לְנַצֵּחַ אוֹתוֹ
חוּץ לָמוּת לִפְנֵי רַגְלֶיהָ
וּלְחַכּוֹת

שֶׁהִיא תַּגִּיע אֵלַי
וּזְרוֹעוֹתַי יִשָּׁזְרוּ בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ.