אפליה ממוסדת: לא רק בעמנואל

מרטין לותר קינג נושא את נאומו המפורסם "יש לי חלום"
מרטין לותר קינג נושא את נאומו המפורסם "יש לי חלום"

"אני אומר לכם היום, ידידי: גם אם ניתקל בקשיים היום ובקשיים מחר, עדיין יש לי חלום. זהו חלום שנטוע עמוק בחלום האמריקני.

יש לי חלום שיום אחד תקום האומה הזאת ותקיים בחייה את המשמעות האמיתית של עיקרי אמונתה – 'אמיתות אלה מקובלות עלינו כמובנות מאליהן: שכל בני האדם נולדו שווים'."

מרטין לותר קינג, אוטוביוגרפיה, תרגום: דפנה לוי, ידיעות ספרים, 2008.

פסק הדין במשפט בעמנואל מגלה לנו כי החברה הישראלית מעמידה פרקטיקות גזעניות בתוך מערכת החינוך שלה. פסק הדין נגד הפרדה גזעית בין תלמידות אשכנזיות למזרחיות עצר לרגע את סדר היום האנטי-חברתי של התקשורת. לרגע אחד יכולנו לשמוע שאלות חברתיות ולא רק לאומיות. אסור לתת לרגע הזה לחלוף צריך לבדוק איך ומדוע מערכת החינוך מפלה בין אוכלוסיות שונות.

אחת מהתשובות תגלה כי מערכת החינוך מעבירה את תלמידיה תהליך של "הסללה" (מלשון מסלולים שונים). אוכלוסיות בעלות זכויות יתר מוסללות לרכישת יוקרה, כוח ומשאבים. אוכלוסיות מוחלשות מוסללות לכיוון של "שואבי המים" ו"חוטבי העצים" של החברה.

התקשורת משחקת תפקיד גדול בדחיית הבחינה הביקורתית את מערכות החברה בישראל. היא מעדיפה לדבר על סמלים לאומיים במקום לדבר על מצב החינוך בפריפריה. היא לא יכולה לחבר בין הנושאים ולהניח אותם שווה בשווה בתוך סדר היום החברתי, כלכלי ופוליטי.

לא רק התקשורת מהווה מכשול בדיבור על האפלייה בסך הכול הכולל של ההסדרים בין הממשלה לבין הציבור. גם מפלגת ש"ס משקרת לציבור שלה. ציבור הבוחרים המזרחי, אשר חלקו הגדול מתחת לקו העוני נבגד על ידי פרנסי המפלגה שלו. ראשית בני ובנות הבכירים במפלגה נשלחים לישיבות אשכנזיות ובכך יוצרים את המשוואה שמוסדות חינוך מזרחים ירודים מאלו האשכנזיים. תו התקן דורש לעבור מחיקה, אסימלציה והיטמעות במודל הליטאי האשכנזי. שנית, במקום לצאת ולהוקיע את ההתנהגות המפלה ולברר לעומק את מקורות הגזענות מעדיפים לנקוט במפלגת ש"ס ב"ממלכתיות". וכך האסירים יודו למר"ן עובדיה יוסף על מאמצי התיווך שלו והוא יאמר להם: "רק האחדות מצילה אותנו; עם כל הייסורים והצרות – התורה היא של כל עם ישראל".  אך לאן "הממלכתיות" הזו מביאה אותנו. אני אגיד לכם לאן. היא משאירה את הגזענות כמו שהיא. כך אנו ממשיכים לראות דעות קדומות כשהן מציצות אלינו בהפרדה בתרבות, בחברה, בחינוך בשאר המערכות המכוננות את החברה.

גם בתוך מערכת החינוך החילונית מתקיימות מערכות הפרדה גזעיות. רק תשעה אחוז מהסגל של האוניברסיטאות הוא מזרחי. איך הגענו למצב הזה שישים שנה ויותר אחרי הקמת המדינה. מדוע הפערים בין מזרחים ואשכנזים גדלים. מתי נוכל לראות ראש ממשלה מזרחי. האם נצטרך לחכות עוד מאות שנים. כנראה שכן. אלא אם כן התקשורת, המנהיגות וגם העם יקחו אחריות לברר את השאלות הללו לעומקן. אפשר כמובן לדחות אותן. להחביאן מתחת לשטיח. לא להתעסק בשאלות חברתיות, אלא רק לשלוח את מנהיגנו לארה"ב לשיחות שלום כביכול. אך איך ניצור שלום אם בתוכנו ישנה גזענות כה גדולה. שאין אנו יודעים כלום על מקורותיה.

על התקשורת, העולם הדתי והמסורתי, מפלגת ש"ס וגם על החברה החילונית לבצע בדק בית יסודי. אי אפשר לעמוד ולחשוב שרק החברה הדתית מקיימת הפרדה גזעית ואתנית. הדברים מתרחשים גם בקרבי החברה הישראלית. אך לא נוכל להילחם במפלצת אם לא נדע לזהות אותה. בג"ץ עמנואל (2010) מניח בידינו הזדמנות פז לפתוח את השאלה הגזעית והאתנית ולברר אותה עד תומה, האם נשכיל לעמוד במבחן.

הדעה התפרסמה לראשונה ב"עבודה שחורה", 6.7.2010

Add to FacebookAdd to DiggAdd to Del.icio.usAdd to StumbleuponAdd to RedditAdd to BlinklistAdd to TwitterAdd to TechnoratiAdd to Yahoo BuzzAdd to Newsvine

פורסם על ידי מתי שמואלוף

מתי שמואלוף, הינו משורר, סופר ועורך. פרסם עד כה עשרה ספרים ביניהם: שבעה ספרי שירה, ספר מאמרים, קובץ סיפורים ועוד. בשנת 2019, ראתה אור בגרמניה אסופה דו לשונית משיריו "בגדד | חיפה | ברלין" בהוצאת אפוריסמא ורלג. בשנת 2021 פרסם את הרומן הראשון שלו "הפרס" בהוצאת פרדס. שיריו וסיפורים תורגמו ופורסמו באסופות, כתבי-עת ואנתולוגיות בכל רחבי העולם.

6 תגובות בנושא “אפליה ממוסדת: לא רק בעמנואל

  1. כשאני רואה את המקום שתופסים "מזרחיים" בתרבות כיום = בין אם במוזיקה הפופולארית, או אפילו בשירה העברית החדשה (אתה למשל יקירי), אני מתחלחל. אתם באים בשם המזרחיות ודוחפים אותה בפנים של כולם מצד אחד, ומצד שני אתם רוצים להיות במיין סטרים שאתם כבר שם. יש את העלגים והמתקשים ויש את הרהוטים כמו סבון אשכנזי – ועדיין כולם מיבבים.
    אני חולם על היום – כמו שכתב המשורר – בו האנשים השקופים ילכו ביננו, כמו מים, בלי זהות כל שהיא אבל עם שירת הדגים.
    אתה שקורא לזהות יהודית ערבית ומצד שני אנטי ציונית, אתה שקורא לתרבות מזרחית ומצד שני ללאומיות פלסטינית. תסביר לי פעם אחת כיצד אתה יכול להיות אנטי לאומי כשמדובר בציונות ובעד לאומנות פלסטינית? כיצד אתה נגד הגמוניה המושתת על עדתיות אשכנזית שאתה כל כך טורח לדבר על הזהות המזרחית שלך?

    אהבתי

  2. נכון זה מבלבל, הצורך לעמוד תחת קבוצה וגם להתנתק מתיוג. אבל החלק הראשון של המשפט חיובי – כחלק מדרישה לשיוויון וחלק שני – שלישי ואותו מפרקים.
    אתה מאמין בליברליות זה בסדר. אני יוצא נגד ההסדרים החבויים במבנה זה וגורמים לאי שוויון.

    לא קראתי לאנטי ציונות וזהות יהודית ערבית זה בהחלט אופק רצוי בכדי לדאוג להישרדות שלנו כאן. אבל לא כמהות אלא כשאיפה אל…

    בהחלט בשלב ראשון של שיתוף פעולה עם הפלסטינים יהיה איזה שהוא הסדר דו לאומי: קונפרדרציה, דו-לאומיות, שתי מדינות וכד'…

    הכרה בדרך בה המשטר מזהה קבוצות ומחלק משאבים זאת התחלה. ההגמוניה היא רק רעיון, אנשים יכולים לשנות את הדרך בה מחולק ההון בישראל.

    אהבתי

  3. יש לנו אוכלוסיות כל כך מגוונות שלא הייתי דן בציונות במבנה המקורי שלה, אלא דווקא בלאומיות כזו שנשענת על גבולות אחרים ומכוננת הסדרים חדשים עם הקהילות שהיא מכילה.

    כמובן שלאומיות היא מבנה מומצא והייתי רוצה לעבור למבני מחשבה אחרים. אבל נתחיל בהתחלה (-:

    אהבתי

  4. נתחיל בהתחלה…. כמו "חורש חלב" לדילן תומאס:
    "זהו אביב. ליל-לא-ירח בעיירה, ליל-לא-כוכב וחושך מצריים, אבן דרך תידום מגובנת, וחורשת האהבים-וארנבים תצלע בלתי-נראית מטה
    אל השחור-כוחֵל,
    שחור, זוחֵל,
    שחור עורב, אלי דוגיות-מטלטל, אלי ים…." כמו שתירגם חבר שלך.

    בכל מקרה – נדמה לעיתים כי הדוגל רק בלאומיות מסוג אחד. זו הפלסטינית. ורק בעדתיות מסוימת – מזרחית (כשאתה מאחד תחת זו את כל אלו שאינם אשכנזים באופן אוריינטליסטי מדאיג).

    הפסילה האוטומטית שלך לזכויות לאומיות ליהודים, מעמידה בסכנה את קיומם. האם אתה חדש שהעם היהודי הוא עם? ואם כן, הזכאי הוא להגדרה עצמית?

    אהבתי

  5. עניתי ובכל זאת ארחיב.

    כל עוד בישראל ישנן כל הרבה אוכלוסיות אחרות והמדינה קיימת כבר שישים שנה ויותר. ולכן ישראל נעה בזמן לאומי אחר מהזמן הפלסטיני שמעולם לא קיבל ריבונות. לכן קשה ההשוואה.

    בנוסף בישראל יש גיוון שונה לגמרי מזה שבתוך פלסטין: ישנם אזרחים פלסטינים-ישראלים, אזרחים רוסים שיהודים בזהותם ונוצרים בדתם, ועוד שונות שקשה לאחד אותה תחת הגדרה לאומית "יהודית". אני מכיר בזכות של היהודים להישאר בישראל/פלסטין.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: