מרוב כרישים לא רואים את הדולפינים

גTender Son – The Frankenstein Project
Tender Son – The Frankenstein Project

עשר הערות על המצב

1. סגרתי את הבאאז, לוקח יותר מדי זמן, חושב שהעתיד יצמח מתוך מקומות שבהם הרשתות החברתיות יהיו סגורות וא/נשים יוכלו לעבוד ללא רעש.

2. ראיתי את הסרט החדש על להקת "הדלתות" שלא חדש מעבר למטפורה הרומנטית של סטון. חבל שאין מומחים שייתנחו מעבר ל"ביוגרפי" וייתנו הקשרים רחבים יותר של ההצלחה והתקבלות של הלהקה. בפסטיבל הסרטים בירושלים ראיתי סרט הונגרי מדהים "בן עדין – פרויקט פרנקנשטיין" של קורנל מונדרוצו. הסרט מאוד פסימי לקראת היכולת להבנות הונגריה חדשה אחרי נפילת הקומיניזם. הוא מחזיר את העבר באמצעות חזרה לחיים של ילד חורג פרנקשטייני. סרט עם צילום מדויק ותסריט מאלף. כתבתי על כך כמה מילים ל"מערבון" החדש.

3. הייתי חולה בגרילה האחרון – שירת המינימום – ולא יכולתי להופיע עם חבריי. אבל שמחתי לגלות שהגיעו עשרות משוררים/ות ואף האירוע הוזכר בערוץ 10 (דקה 22) וספרים ואינט. מעניין כיצד בגרילה שייח' ג'ארח הייתה כמעט התעלמות מוחלטת (כי משתפים פעולה עם הפלסטינים) ואילו כשעשינו פעולות מעמדיות השירה החברתית זוכה לחשיפה גדולה יותר.

שתי חוברות של שירי גרילה תרבות יצאו בקרוב עם כתבי העת החברתיים והבולטים בישראל. בכתב העת "דקה" גיליון 6 שאוטוטו יוצא מהדפוס – תצורף חוברת עם עטיפה של יוצר הגראפיטי "KLONE" ובו מיטב שירי גרילה תרבות שלא פורסמו ב"אדומה" וב"לצאת: אסופה נגד המלחמה בעזה" (את מלאכת העריכה ביצעו רוני הירש ונוית בראל). החוברת השניה "שירה מפרקת חומה" שמסכמת את האירוע הדו לשוני של משוררים/ות יהודים/יות ופלסטינים/יות ששיתפו פעולה באבו-דיס תפורסם בכתב-העת "מעין" הקרוב.
בנוסף, הייתי בין העורכים חוברת חדשה של שירים ותצלומים של אקטיבסטילס בשייח' ג'ארח – בקרוב אמסור על כך פרטים נוספים.

4. גל סוקולובסקי האדמור המזמר של הפועל ת"א הוציא דיסק חדש המוקדש להפיל את האפרטהייד בישראל. הוא בטוח לא מקדיש אותו לנתן ווולך שנבחר שוב ושוב על ידי משטר חולדאווין. כל הכבוד ליעל בן יפת חברת המועצה ומנהלת הקשת הדמוקרטית המזרחית על ההחלטה לבנות בית ספר עיוני ראשון בדרום ת"א!

5. מדוע לא מפסיקים להשתמש באלימות הסימבולית ומחפשים "כרישים" במקום העבודה? חפשו דולפינים חכמים ואינטילגנטים ריגשית…

6. מעניין לקרוא את שני הספרים של ניר ברעם ורועי צ'יקי ארד באותו הזמן. אחד הולך אחורה לשנות הארבעים באירופה בכדי לבקר את הפשיזם שמתהווה פה. והשני הולך לתוך ליבה של ההגמוניה המחבקת בכדי למצוא את מותה של השאיפה של השוליים להשתלב.

7. לא מטרידה אותי ההתקפה של מוקד על השירה הפוליטית והמזרחית וגם על כתיבתי ("אם אגביל עצמי רק לתחום גרפומני בשירה הרי אסתפק כאן בציון שמם של שני גרפומנים ידועים לשמצה רעשנים.הממלאים כל סנטימטר של החלל היחצני של עולם השירה בשירותיהם הטפיליות. הגרפומן מתי שמואלוף שהתבלט בתחום הגרפומניה המגדרית והעדתית השכוחה. המאמר כולו מופיע אצל אלי אשד"). הוא ממחזר את המאמרים שלו ורואים עד כמה הוא לא רלוונטי לתקופה שלנו. ואם מוקד הוא גזען, אם מה נאמר על נתן זך?!!! הני זבידה חברי כותב פוסט תגובה לדבר השיטנה "פרס ישראל לנתן זך שוב": "אין אבל אין על השירה הישראלית נטולת הפניות, אוהבת ומחבקת את כולם! ראיתי בחיי גזענות, וטמטום אבל כנראה שזך עולה על כולם במניפסט ירוד ומלוכלך הוא פשוט יוצא אל החושך, הגועל נפש, השנאה ובעיקר הרוע פשוט נוטפים ממנו. הכלומניק הזה מצא לעצמו שוב את העוז להתחיל ולדרג תרבויות תרבות נעלה אל מול תרבות מערות, נחשו מי הוא מי. הוא מדבר על "כושים" ו"מזדיינים בתחת" — האפס הזה מרשה לעצמו להשתלח ולמה כי הוא לדבריו "פרופסור בשלוש אוניברסיטאות". את הנעליים של חלק מחברי השחורים לא הייתי נותן לו לצחצח."

בתוך כל הספרים, האסופות ומאמרי הדעה שכתבתי, ערכתי (מצד ימין באתר) הבלטנו בצורות שונות את הצורך בעמדה מזרחית אסרטיבית. לא גבריאל מוקד ולא נתך זך יגרמו לנו לחזור מהרצון לתקן ולהפוך את ישראל לרב תרבותית. אסור שנכנס לתוך תהליכי הזיהוי האלו שהופכים אותנו לפולקלוריסטים כמו שמוקד מציע, או מניחים אותנו בתרבות נמוכה כמו שנתן זך מציע. ורק לשם תיקון והרחבת הלב אני ממליץ לקרוא את המאמר של חביבה פדיה "זמן ומרחב: שלבים בפרדיגמה הבין-דורית של המאבק המזרחי" על העושר בכתיבה המזרחית בכתב העת תיאוריה וביקורת האחרון (גיליון 36) – היא בחנה את שלושת הספרים המזרחים שיצאו כמעט במקביל: ספר העשור לקשת, תהודות זהות: הדור השלישי כותב מזרחית והספר "לאחותי: אנתולוגיה פמיניסטית מזרחית".

התראיינתי לנושא בכתבה של אלי ערמון אזואלי בעיתון "הארץ" ול-103FM רדיו ללא הפסקה.

חביבה פדיה כותבת  בעקבות דברי נתן זך – התביעה האמיתית מופנית אלינו אנשי המזרח: "הנושא העומד לדיון אינו אדם זה או אחר והתבטאות גזענית גלויה זו או אחרת שלו. איני רואה טעם להתביית על אמירה זו או אחרת של אדם זה או אחר. זה אינו הענין. הנושא הוא שסוג דעות אלה הן שעיצבו את התשתית החינוכית, התרבותית ההגמונית של מדינת ישראל גם אם הדבר לא נעשה בזדון אלא מתוך מוגבלות שדה הראייה ההיסטורי. עוול שכזה בשעה היסטורית דחוקה עשוי להיות מובן ואף נסלח.." – להמשך באתר של חביבה פדיה.

8. הייתי שותף לקמפיין האינטרנטי "הולי ביץ'" להחזרת חוף פלמחים בציבור. השם בירך אותי לרגע קט ביכולת להשתתף במהלך חברתי, סביבתי וציבורי רחב שהסתיים בהצלחה כבירה. יכולתי לראות איך שליחת אלפי מכתבים ליועץ המשפטי לממשלה, שר התיירות, שר הפנים, שר האוצר, רוה"מ ומכשירים אינטרנטיים נוספים יוצרים שינוי של תודעה. הרבה גורמים היו אחראיים על ההצלחה. ותוכלו לקרוא על כך במכתב שפירסמה שרון שחף.

9.  גדי טאוב כותב מהי ציונות, אחרי שישים שנה של מדינה לתת לגדי טאוב לכתוב מהי ציונות? כבר אומרת לי הכול. בחרת את האדם, בחרת את הדעה. לא יכולים להתמודד עם מסמכי החזון. אהה כן, שכחתי, הם מהווים איום על ישראל. סליחה על החזון.

10. קצת אחרי המכתב לשמאל הגרמני. אנו מקבלים מכתב חזרה מהשמאל הגרמני לישראל/פלסטין.

Add to FacebookAdd to DiggAdd to Del.icio.usAdd to StumbleuponAdd to RedditAdd to BlinklistAdd to TwitterAdd to TechnoratiAdd to Yahoo BuzzAdd to Newsvine

2 תגובות בנושא “מרוב כרישים לא רואים את הדולפינים

  1. באדר מיינהוף יכולים ללמד אותנו כמה דברים על הצלחה וכישלון של מאבק חברתי. אבל לפחות ישנה התנגדות למצב הקיים שמוביל לשפיכת דמים מיותרת וייאוש.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s