סדר חברתי חדש מהמערות

אני אוהב את הקיץ בלבנט, עם כל הלחות והזיעה, אני אוהב את הקיץ ומחבק אותו ומנשק אותו וישן איתו וקם איתו ולעולם לא אומר מילה רעה (גרפיטי באושוויץ). ובכל זאת הנה כמה עידכונים כאלו לקיץ חם ולוהט…

*

התראיינתי לטלויזיה החברתית (דקה עשרים ואילך)

*

ממליץ להקשיב לתוכנית של אמיר סגל ושלומי בן עטר שעסקה בשירת מחאה עדתית ובה הוקרא שירי "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים" ו"חרושת הישראליות". אני לא מסכים עם לא מעט מהדברים שהם אמרו על שירתי. חבל שלא הלכתי לראיון. אבל מפרגן על העיסוק בדברים וגם למדתי דבר ושניים מהצורה בה הם קוראים את החברה בישראל.

*

בעקבות עונת המלפפונים של השירה – אני מביא שוב את הפוסט על זך ומביא כאן עוד כמה תגובות מעודכנות:

לא מטרידה אותי ההתקפה של מוקד על השירה הפוליטית והמזרחית וגם על כתיבתי ("אם אגביל עצמי רק לתחום גרפומני בשירה הרי אסתפק כאן בציון שמם של שני גרפומנים ידועים לשמצה רעשנים הממלאים כל סנטימטר של החלל היחצני של עולם השירה בשירותיהם הטפיליות. הגרפומן מתי שמואלוף שהתבלט בתחום הגרפומניה המגדרית והעדתית השכוחה. המאמר כולו מופיע אצל אלי אשד"). הוא ממחזר את המאמרים שלו ורואים עד כמה הוא לא רלוונטי לתקופה שלנו. ואם מוקד הוא גזען, אם מה נאמר על נתן זך?!!! הני זבידה חברי כותב פוסט תגובה לדבר השיטנה "פרס ישראל לנתן זך שוב": "אין אבל אין על השירה הישראלית נטולת הפניות, אוהבת ומחבקת את כולם! ראיתי בחיי גזענות, וטמטום אבל כנראה שזך עולה על כולם במניפסט ירוד ומלוכלך הוא פשוט יוצא אל החושך, הגועל נפש, השנאה ובעיקר הרוע פשוט נוטפים ממנו. הכלומניק הזה מצא לעצמו שוב את העוז להתחיל ולדרג תרבויות תרבות נעלה אל מול תרבות מערות, נחשו מי הוא מי. הוא מדבר על "כושים" ו"מזדיינים בתחת" — האפס הזה מרשה לעצמו להשתלח ולמה כי הוא לדבריו "פרופסור בשלוש אוניברסיטאות". את הנעליים של חלק מחברי השחורים לא הייתי נותן לו לצחצח."

בתוך כל הספרים, האסופות ומאמרי הדעה שכתבתי, ערכתי (מצד ימין באתר) הבלטנו בצורות שונות את הצורך בעמדה מזרחית אסרטיבית. לא גבריאל מוקד ולא נתך זך יגרמו לנו לחזור מהרצון לתקן ולהפוך את ישראל לרב תרבותית. אסור שנכנס לתוך תהליכי הזיהוי האלו שהופכים אותנו לפולקלוריסטים כמו שמוקד מציע, או מניחים אותנו בתרבות נמוכה כמו שנתן זך מציע. ורק לשם תיקון והרחבת הלב אני ממליץ לקרוא את המאמר של חביבה פדיה "זמן ומרחב: שלבים בפרדיגמה הבין-דורית של המאבק המזרחי" על העושר בכתיבה המזרחית בכתב העת תיאוריה וביקורת האחרון (גיליון 36) – היא בחנה את שלושת הספרים המזרחים שיצאו כמעט במקביל: ספר העשור לקשת, תהודות זהות: הדור השלישי כותב מזרחית והספר "לאחותי: אנתולוגיה פמיניסטית מזרחית".

התראיינתי לנושא בכתבה של אלי ערמון אזואלי בעיתון "הארץ" ול-103FM רדיו ללא הפסקה. חביבה פדיה כותבת  בעקבות דברי נתן זך – התביעה האמיתית מופנית אלינו אנשי המזרח: "הנושא העומד לדיון אינו אדם זה או אחר והתבטאות גזענית גלויה זו או אחרת שלו. איני רואה טעם להתביית על אמירה זו או אחרת של אדם זה או אחר. זה אינו הענין. הנושא הוא שסוג דעות אלה הן שעיצבו את התשתית החינוכית, התרבותית ההגמונית של מדינת ישראל גם אם הדבר לא נעשה בזדון אלא מתוך מוגבלות שדה הראייה ההיסטורי. עוול שכזה בשעה היסטורית דחוקה עשוי להיות מובן ואף נסלח.." – להמשך באתר של חביבה פדיה. הנה הכתבה בוואלה על ההפגנה שקיימו פעילות ופעילים מול ביתו של זך. הנה התגובה של זך לכל הפולמוס.

*

אופיע בחודש הבא בפסטיבל יערות מנשה.

ניפגש בים …

פורסם על ידי Mati Shemoelof

Mati Shemoelof was born in 1972 in Haifa. He is a poet, editor, and writer. He graduated with honors from the University of Haifa where he studies Film and History. He has published seven poetry books so far. The last of these was published in Germany in 2019 in a bilingual edition "Baghdad | Haifa | Berlin", published by Aphorismha Verlag [Berlin]. His first article book “An eruption from the east: Re visiting the emergence of the Mizrahi artistic explosion and it's imprint on the Israeli cultural narrative 2006-2019“ was published on “Iton 77” publishers in Israel (2020).

5 תגובות בנושא “סדר חברתי חדש מהמערות

  1. מישהו צריך להיתלות בכיכר העיר על מה שנעשה לשירה בעשור האחרון [והכוונה היא לא לנושאים בהם בוחרת השירה לנבור, וגם לא הסגנון, או הניקוד או האי ניקוד, המשקל או התת-משקל, סוג הנייר עליה היא מודפסת או האם משלמים או לא משלמים כדי לקרוא אותה באיזה אתר, הכוונה היא לשיח המטונף אליו השירה נסחבת בכח על-ידך ועל ידי אחרים, כאילו אין מספיק טינופת מילולית בעיתונים היומיים, כאילו אין מספיק טינופת בערימות הברברת הטלויזיונית והרדיופונית, כאילו השירה היא משהו אחר מלבד שום-אישה של אף-אחד]

    אני מקווה שזה יקרה בקרוב, איפשהו בין המלחמה הבאה לבין השיבה מעזה.
    כי אני כבר עשור עם המצלמה ביד, מחכה לשוט של החיים, והיא הולכת ונשחקת. המצלמה, כלומר, אבל גם השירה.

    אהבתי

  2. לא ברור לי מה יתרונה של רב-תרבותיות בישראל. האם זה ישפר את איכותו של המקבץ התרבותי המרובב?
    לקיקה,
    ברוך שחובה לערוך תליות המוניות בכיכר העיר כדי לשפר את מצבה של השירה והתרבות. המועמדים: כל הח"כים והשרים, כל המנכ"לים שעסקו בחינוך וברווחה, מנהלי בתי הספר,
    פרופסורים, מורים, מנחים, ראשי ישיבות, אדמו"רים ורבנים, ראשי ערים וראשי מועצות מקומיות.
    או-אז יצוץ סיכוי מה שתיוולד יצירה ספרותית בעלת ערך גדול יותר, בעלת שליחות לתיקון מכאובי העם והזמן (והעם חולה והזמן חולה) ואולי בסופו של תהליך תימצא לנו חברת בני אדם שאפשר לחיות בקרבה תוך שמירה על כבוד הפרט ועל כבוד הכלל.

    אהבתי

  3. פוסט מעיין, אני מתנגד לדבריו של נתן זך, אבל נראה לי שקצת עושים לו סיבוב על הגב כל מני בעלי עניין.
    ולכל האנשים שמאיימים ומבטיחים כל מני תליות המוניות, אני ממליץ לכם לחדול מכך. אין בזה שום דבר תרבותי. אלו אמירות ילדותיות ומגעילות ופשוט לא ראויות.
    יש תרבות טובה ויש גרועה, זה הכל, לא צריך להתחיל להתלהם.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: