אֲבִי מִי הִיא? הַטַּל שֶׁל הַבֹּקֶר הַסְּפֶּצִיפִי הַזֶּה הִפְרִיעַ לִי לִישֹׁן!

אֲנִי מוֹחֵק בַּמַּחַק הֲכִי לָבָן,

וְאַתְּ קַעֲקוּעַ צִבְעוֹנִי שֶׁלֹּא נִמְחָק.

אֲנִי מְגָרֵד בְּסַכִּין שֶׁל צַיָּדִים אֶת כָּל הַצַּלָּקוֹת שֶׁלָּךְ,

וְהֵן מִסְתַּתְּרוֹת לְרֶגַע בֵּין הַצְּלָלִים, שֶׁנּוֹפְלִים עַל רַגְלַי.

וּבַבֹּקֶר אֲנִי רָץ הֲמוֹן סִבּוּבִים מִסָּבִיב לַשְּׁכוּנָה הַזֹּאת שֶׁנִּקְרֵאת עוֹרִי,

אַךְ הַדֹּפֶק שֶׁלָּךְ עֲדַיִן דּוֹפֵק בְּתוֹכִי.

אֲנִי מֵסִיר אֶת בְּגָדַי, מִתְקַלֵּחַ שָׁעוֹת בְּשָֹפוֹת מְשֻׁנּוֹת,

וְאַתְּ לִכְלוּךְ נָקִי, שֶׁחַי לְלֹא שֵׁם, אוֹ זְמַן, מִתַּחַת לְעוֹרִי.

אֲנִי בּוֹרֵחַ מִטֶּבַע הָעִיר,

אַךְ אֲפִלּו נִתּוּחַ לֹא מוֹצִיא תַּ'פְּלָטִינוֹת שֶׁלָּךְ, עָמֹק מִתּוֹךְ עַצְמוּת הִמָּצְאוּתִי.

אֲנִי מְדַבֵּר עִם הַפְּסִיכוֹלוֹג עַל הַכְּאֵב הַנַּפְשִׁי,

וְאַחַר כָּךְ אֲנִי מְגַלֶּה שֶׁאַתְּ דִּבַּרְתְּ בִּמְקוֹמִי.

אֲנִי הוֹלֵךְ לִישֹׁן בְּתִקְוָה, שֶׁאַתְּ לֹא תִּתְעוֹרְרִי לְיָדִי,

אֲבָל בְּמַרְאֵה הַחֲלוֹם, אַתְּ מִתְעוֹרֶרֶת בְּתוֹךְ דְּמוּתִי.

אֲנִי מִתְפַּלֵּל בַּלַּיְלָה שֶׁלֹּא נִגְמָר לְעוֹלָם,

וּכְשֶׁאֲנִי נִגְאָל לְרֶגַע קָט וְדַל

אֲנִי רוֹאֶה שֶׁאַתְּ נוֹשֵֹאת אֶת לַפִּיד הַגְּאֻלָּה לָךְ וְלִי.

אֲבָל גַּם כְּשֶׁזִּכְרוֹנִי מְמַלֵּא אֶת תּוֹךְ סוֹדֵךְ,

אֲבָל גַּם כְּשֶׁאֲפֵלַת לֵילוֹתַי שָׁרָה לָךְ עָמֹק בְּתוֹךְ שִֹפְתוֹת אָזְנַיִך,

אֲבָל גַּם כְּשֶׁאַתְּ מִזְדַּהָה עִם שִׁיר הַכְּאֵב שֶׁנִּכְתַּב דֶּרֶךְ סַכִּין עֵטִי

אֶל דַּפֵּי לִבֵּךְ, עֲדַיִן

אֵין לָךְ שׁוּם מָקוֹם בְּתוֹכֵךְ שֶׁשָּׁמוּר בִּמְיֻחָד בִּשְׁבִילִי.