יש מיליארד סינים בחיים ואני מי אני, איפה אני

רוג'ר ואני סרטו הראשון של מייקל מור כבמאי "רוג'ר ואני" שיצא לאקרנים בשנת 1989 תיאר את העיירה פלינט במישיגן, לאחר שחברת ג'נרל מוטורס סגרה את מפעליה במקום. המפעלים עברו למקסיקו בכדי להוזיל את עלויות הייצור. רוג'ר מור תיאר בייאוש רב את הפיכת עיר נעוריו לעיר רפאים, מיואשת, מובטלת וחסרת עתיד. הסרט ביקר בצורה חריפה את ראיית העולם הניאו-ליברלית ואת הגלובליזציה שלא התחשבו בגורם האנושי וחפשו רק את הרווח המהיר.

הרעות החולות של הגלובליזציה העולמית הגיעו לפתחנו. מפעל "מכתשים אגן" (המייצר קוטלי חרקים, עשבים ופטריות) על אלף וארבע מאות העובדים שלו עומד להמכר ל"כמצ'יינה" חברה ממשלתית סינית. לחברה מפעלים ברמת חובב, באר שבע ואשדוד. אלפי עובדיה מפרנסים כארבעת אלפים משפחות ברחבי הדרום ולא ברור מה יעלה בעתידם לאחר המכירה.

"מכתשים אגן" מייצאת למעלה משני מיליארד דולר בשנה ונחשבת לחברת הכימיקלים השנייה בגודלה בישראל. נוחי דנקנר יו"ר אי.די.בי רכש בזמנו את "מכתשים אגן" מתאגיד "כור". דנקנר טוען שהצעד בלתי נמנע. אך העובדים לא מאמינים לו. הם יודעים שבזמן הם עבדו והביאו את המפעל להישגים טכנולוגיים ההנהלה גזרה לעצמה דיבידנדים ורווחים ענקיים. כאמור המציאות האמריקאית מלמדת שמפעלים שהועברו לסין לא חזרו לארה"ב וערים גדולות הפכו לערי רפאים. העובדים מרגישים שזהו העתיד המתקרב לפריפריה הדרומית עם מכירת המפעל לסינים.

הסינים מוכנים לשלם עבור כל מניה של "מכתשים אגן" כשישים אחוזים מעל ערכה בבורסה. אחד המרוויחים הגדולים בעסקה הוא המנכ"ל ארז ויגודמן שנכנס לתפקידו בתחילת השנה. ויגודמן קיבל 3.6 מיליון אופציות, 75 אחוזים מתוכן במחיר מימוש של 20.22 שקל למניה. אם העסקה תצא לפועל, הוא יוכל לממש את האופציות ולקבל תמורתן כארבע מיליון שקל. דנקנר מכנה את העסקה כצעד של התייעלות.

מכתשים אגן הרוויחה בארבע וחצי שנים האחרונות כשש מאות מיליון דולר רווח נקי, על אף המשבר העולמי. מכירותיה הסתכמו בכעשר מיליארד דולר ומזה תשע וחצי מיליארד ליצוא. מנקודת ראות כלכלית ומשקית אלו תוצאות משביעות רצון. אך הבורסה לא הייתה שבעת רצון והמנייה ירדה בארבעים וחמש אחוז. ועכשיו הסינים באים ורוצים לחתוך לעצמם את הרווח.

הסינים מחזיקים בייצור זול, מטבע מווסת ובמאגרי הון אדירים, אך ניתן לעמוד בהצעה שלהם. דנקנר יודע זאת. אך הוא משתוקק לגזור את הקופון ובו בזמן להמשיך להציג את עצמו כמיטיב עם הפריפריה. אך אי אפשר להחזיק את החבל משני צדדיו. עופר עיני, מזכ"ל ההסתדרות התערב בכדי לנהל מו"מ בין שני הצדדים. חלק מהעובדים טוענים שעיני איבד את היכולת להיות אובייקטיבי, משום שאי. די. בי מעסיקה את קרוביו. אך העובדים מביעים בעיני אמון.

האובדן של מקומות עבודה, טכנולוגיה והון לידי הסינים אינו רק מעשה כלכלי. זהו סימפטום של חוסר ראייה אסטרטגי. המנהלים שקיבלו בונוסים גדולים היו צריכים לחשוב על אפשרויות יצירתיות יותר להישרדות של "מכתשים אגן" בכלכלה הגלובלית. אך המנהלים דאגו אך ורק לכיסם. וכרגע העתיד של החברה, עובדיה ומשפחותיהם לוטה בערפל.

הדעה התפרסמה לראשונה ב"ישראל היום" ב27.10.2010 ובגירסא מלאה גם ב"העוקץ"

פרטים נוספים:

שלי יחימוביץ': על מה אתה מברך, ביבי? רקוויאם למותו הקרוב של מכתשים אגן, מפעל מפואר שנוחי דנקנר עושה ממנו אקזיט ומחסל אותו. השבוע הושלמה מכירתו לכימצ'יינה הסינית. ומי שולח ברכה חמה לנוחי דנקנר על העיסקה ה"מוצלחת"? ראש הממשלה, לא פחות! זה מקומם, כי אין מקום לברכות אלא לצער עמוק ולהבנה שמדובר במפעל ישראלי מתוחכם שסיפק פרנסה לאלפי משפחות בנגב, ונוכח ניהול כושל, והאקזיט שעשה דנקנר לסינים – אחת דינו להיסגר אחרי תהליך מייסר של פיטורים. מתי ביבי יבין שבלי תעשיית כחול לבן משגשגת לא יהיו בישראל פרנסה לעובדים, פיתוח מדעי וצמיחה למשק? הנה ידיעות עדכניות על העיסקה, והנה טיפול קודם שלי בפרשה העגומה.

פורסם על ידי מתי שמואלוף

מתי שמואלוף, הינו משורר, סופר ועורך. פרסם עד כה עשרה ספרים ביניהם: שבעה ספרי שירה, ספר מאמרים, קובץ סיפורים ועוד. בשנת 2019, ראתה אור בגרמניה אסופה דו לשונית משיריו "בגדד | חיפה | ברלין" בהוצאת אפוריסמא ורלג. בשנת 2021 פרסם את הרומן הראשון שלו "הפרס" בהוצאת פרדס. שיריו וסיפורים תורגמו ופורסמו באסופות, כתבי-עת ואנתולוגיות בכל רחבי העולם.

3 תגובות בנושא “יש מיליארד סינים בחיים ואני מי אני, איפה אני

  1. מתי, כמה שאלות ותהיות.

    ומה אם המפעל ישאר בארץ? שהרי זאת לא מתפרה שניתן להעביר בקלות ממקום למקום, וסביר להניח שעלות הרכישה כוללת גם את הנכסים ה"קשים", המפעל ומתקניו, ולא רק חוזים עם ספקים וכוח אדם, שהם ערכים "רכים", "expendable", אותה מילה סטראוטיפית שאנו אוהבים להצמיד לכל המפטרים והמכסחים ערלי הלב שמשתמשים בה, כביכול. בכל מקרה, אם הסינים ימשיכו להפעיל את המפעל כאן, עדיין יהיו כפופים לחוקי העבודה בארץ. אם יסגרו את המפעל, יהיו הפיטורין כפוכים לאותם חוקים בדיוק.

    בכלל, מה המודל הרצוי למפעל כלכלי מסוג זה? הרי עד כה הוא פירנס את העובדים, בזכות ההשקעה של דנקנר. ניתן לטעון שקנה את המפעלה בזול מכור, אך לא יהיה שם משקיע אחר שקנה ביקר. האם המדינה צריכה להתערב במכירת נכסים אר רק למסמר את זכויות העובדים בחוק?

    אשמח אם תרחיב ותציג מודל ראלי: לא קפיטליזם "חזירי" מצד אחד, ולא משק מולאם בנוסח הקומוניסטי מצד שני, שאליו צריך לשאוף. לדעתי, זה הבסיס לכל ביקורת – וגם למחאה. הראה לי אלטרנטיבה…

    אהבתי

  2. "הרי עד כה הוא פירנס את העובדים, בזכות ההשקעה של דנקנר"

    עד כה המפעל התפרנס בזכות ההשקעה של המדינה והמוסדיים שקנו מניות בהנפקות והכסף נכנס לקופת המפעל, (להון העצמי שלו). דנקנר, (באמצעות אידיבי), רק קנה מניות ממישהו אחר, (קנה את כור הבעלים של מ.א.), ושילם את התמורה ישירות לבעלים של כור, (קולבר). שקל אחד לא נכנס לקופת המפעל.

    במידה שבה הוא ומקורביו, (המנהל ביגר, היועצת המשפטית ארלוזרוב), כן הזרימו" כסף להון העצמי של המפעל, היה זה רק במסגרת מימוש אופציות למניות בהנחה, כדי לקבל הטבות של מליוני דולרים, על חשבון שאר המשקיעים הקטנים, (הפנסיות, הגמל וגיו"ב).

    בזמן שהבעלים לא הזרימו כסף לתוך המפעל, הם דווקא משכו הרבה דיווידנדים ודיללו את ההון העצמי שלו.

    "לכל המפטרים והמכסחים ערלי הלב"

    הביטוי הזה אכן קולע למצב של מ.א. שמאז שדנקנר נכנס לעניינים, החלו לצוץ בו בעיות ביחסי העבודה. אפשר לראות את זה בהודעות החברה, פתאום יש עיצומים ודברים מהסוג הזה, כאלה שלא היו תחת הבעלים הקודמים. גם בנושאים סביבתיים פתאום החלו להיווצר בעיות, כמו תאונות בטיחות, שריפות וכאלה. הגוגל לא משקר.

    "אם הסינים ימשיכו להפעיל את המפעל כאן, עדיין יהיו כפופים לחוקי העבודה בארץ"

    נכון, (אם מישהו בכלל אוכף את החוקים האלה). והם יפטרו מאות או אלפי בני אדם כדי להצדיק את המחיר המטורף ששלימו עבורו. לחילופין, אם דנקנר לא ימכור, הוא יוכל לבוא לציבור ולומר, "תראו, לא מכרתי, עכשיו אני חייב להתייעל, לפחות קצת".

    "האם המדינה צריכה להתערב?"

    חברה אוסטרלית בשם BHP רוצה לשלם בימים אלה 40 מיליארד דולר עבור חברת פוטאש הקנדית, שכורה את מחצב הפוטאש שקנדה התברכה בו. החברה היא ממשלתית ופרנסי מחוז ססקצ'ואן שבו היא ממוקמת, לא ממש רוצים למכור, כי הם חוששים מפיטורים המוניים, ירידה בהכנסות ממסים, בעיות סביבתיות וכאלה.

    בכלל, הקנדים האלה מוזרים. יש להם חוק שמאפשר למדינה להטיל וטו על מכירת חברות פרטיות למשקיעים מבחוץ בעסקאות של מעל 200 מיליון דולר, לפי אותם קריטריונים, של פגיעה בסביבה, חשש מפיטורים המוניים וירידה בהכנסות ממסים. אבל הקנדים כאמור, אנשים מאוד מוזרים.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: