יום השנה לרצח רבים

בית ליוויק מציג:

הזוית החברתית, תרבותית ואתנית של טראומה לאומית: 15 שנה לרצח רבין ז"ל

בהשתתפות:
אורנה לנדאו — סופרת,
ד"ר מיכאל פייגה – אוניברסיטת בן גוריון
מתי שמואלוף — משורר ופעיל חברתי
מנחה: דניאל גלאי
על החלק האמנותי: עמירם זמני בריטון- בס

בית לייוויק, רח' דב הוז 30, תל-אביב

פורסם על ידי Mati Shemoelof

Mati Shemoelof was born in 1972 in Haifa. He is a poet, editor and writer. He graduated with honors from the University of Haifa where he studies Film and History. He has published seven poetry books so far. The last of these was published in Germany in 2019 in a bilingual edition "Baghdad | Haifa | Berlin", published by Aphorismha Verlag [Berlin]. His first article book “An eruption from the east: Re visiting the emergence of the Mizrahi artistic explosion and it's imprint on the Israeli cultural narrative 2006-2019“ will be published on “Iton 77” publishers in Israel (2020).

10 תגובות בנושא “יום השנה לרצח רבים

  1. אמרת בסרטון שהרוצח הצליח לעצור את תהליך אוסלו. אני חולק על כך. ראשי ממשלת ישראל, בנימין נתניהו ואהוד ברק הצליחו לעצור את התהליך. במסגרת תרבות הטפלון של התנהרות מכל אחריות, שנפוצה בקרב הדור השני של מנהיגי ישראל (שרון ופרס היו ראשי הממשלה האחרונים מהדור הראשון), לא יהיה זה נכון לתלות כישלון תהליך שלם ברוצח, כאילו הצלחת התהליך תלויה במנהיג אחד, משיח מודרני, שיביא שלום. אם נתניהו רוצה להביא שלום, הוא צריך, כמו רבין וכמו בגין, להתעלות על השיקולים הפוליטיים מבית. אם עם ישראל רוצה שלום, הוא צריך לבחור מתוכו כנסת טובה יותר (ואין הכוונה דווקא לימין ושמאל כמו על אייכות ההנהגה).

    מאוד מסכים עם האבחנה של אורנה לנדאו לגבי זרם האפטיה. זה פועל יוצא של הפרטת המשק והחלשת שכבות הביניים שמבחינתי הן דמותה האמיתית של כל חברה, הרצח במקרה זה היה התסמין שהמחלה פרצה.

    אהבתי

  2. חח.. אני קורא את הארץ ברכבת וזורק לפח. למה מה אני אמור לעשות איתו כשסיימתי?! נשמע ליצן אלים הדוקטור. בכל מקרה, אם יכולת הניתוח שלך בתחום מומחיותך (ספרות?) גבוהה בהרבה מאוד מזו שאתה מפגין בבלוג, אז אני דווקא מאחל לך שתמצא עבודה באקדמיה.

    אהבתי

  3. הבעיה היחידה היא שרבין לא הביא שום שלום. הוא חתם על הסכם הבנות עם יאסר ערפאת מהפתח שהיה אמור להוביל עד שנת 1999 לפתרון מלא ולשלום, אולם העניינים החלו להסתבך כבר ב-1994. הראיות שיש בידינו היום מראות שרבין הבין מהר מאוד (אם לא מלכתחילה…) שהתהליך הולך ומתדרדר ביוזמתו של ערפאת, והעדות האחרונה מפיה של בתו רק מראה שלו היה נותר בחיים היה נסוג מהתהליך שהחל באוסלו.

    בהמשך לאמור, את הסכמי השלום לא חיסל יגאל עמיר; למעשה, לאחר הרצח (וזה היה עניין צפוי למדי) היתה נסיקה באהדת הציבור להסכם אוסלו ולמפלגות השמאל, והעבודה בראשן. עד כדי כך היתה גדולה האהדה שפרס השתכנע לבצע שני מהלכים – 1. להקדים את הבחירות למאי 96 כדי למהר ולממש את האהדה הציבורית, 2. להקדים מסירת ערים בגדה לידי הפלסטינאים. כך שבעצם הרצח היטיב עם השמאל ועם "תהליך השלום". אז מה השתבש? מה שהשתבש הוא שהפיגועים נמשכו והיום אנו גם יודעים (וחלקנו ידענו את זה כבר אז, ודי לחכימא…) שהפיגועים נעשו בידיעת ובעידוד יאסר ערפאת שרצה בסיום התהליך בדיוק כפי שרצה בכך הימין.

    אהבתי

  4. גיל,
    המסקנות שלך ו/או הדרך בא אתה אומר את הדברים, הם דמגוגיה במקרה הטוב וסילוף עובדתי במקרה הרע.

    ראשית, אנחנו לא יודעים מה היה קורה אילוליי הרצח, כך שכל הפיסקא בראשונה שלך בגדר השערות.
    שנית, להגיד שהרצח היטיב עם השמאל לנוכח הבחירות האחרונות? הצחקתה אותי.
    לא ברור לי מאיפה אתה קובע שעראפת רצה בסיום התהליך. האינתיפדה השניה לא הייתה דבר שהרשות יזמה אלא התפוצצות צפויה אחרי כשלון קמפ דייויד2. אני ממליץ לך לראות דוקו בשם "מליון כדורים באוקטובר". אם יש לך טעם, הדברים שאתה כותב כאן הם חד צדדיים ונשמעים כמו הנטייה של הימין בשנים האחרונות לשכתב את ההסטוריה לגבי רבין.

    אהבתי

  5. לי.ג.

    אם אתה רוצה שהדברים שלך לא ישמעו חד צדדיים ומוטים. מה מפריע לך שגיל מביא
    דעות, עובדות, ופרשנויות נוספות סביב רצח רבין ותהליך השלום?

    למה אתה חושב שהדברים שלו נשמעים חד צדדיים ומוטים, ושלך לא?

    כולנו רוצים שלום. השאלה באילו אמצעים ובאיזו דרך וסוג של שלום.

    לא לשמאל ולא לימין בעם ישראל, יש מונופול כלשהו על הרצון לשלום והדרכים להשגתו.

    רבין היה ראש ממשלה של כולם. גם של הימין וגם של השמאל. יליד הארץ ובעל רקורד עשיר של חינוך על ערכים ציוניים וחלוציים. חבר תנועת נוער, הפלמ"ח, צה"ל, ואפילו בעד ההתיישבות. בתקופה בה כיהן כשר בטחון וכראש ממשלה היה מאבות ההתיישבות בגוש קטיף, הגולן וחלקים נרחבים ביו"ש.

    האם להזכיר את כל אלה יקרא "שכתוב ההיסטוריה" אני תמהה, וגם על כוונותיך האמיתיות להשגת שלום אמת. אפילו קודם כל בקרב בני עמך שבתוכו אתה יושב. אם ככה מצאת לנכון לענות לגיל.

    דרך ההתבטאות שלך גורמת להשיג את ההיפך מכך. אז מה יגידו הפלשתינים?

    דבריך לגבי האינתיפדה השנייה.
    זו לא היתה אינתיפדה, בחינת התקוממות עממית של זריקת אבנים כמו זו הראשונה. אלא, מתקפת טרור על מדינת ישראל ואזרחיה. לתשומת לבך.

    כל אלה לבדיקתך, עוד לפני שאתה אומר לגיל או דומיו, שדבריהם דמגוגיים או סילופי עובדות.

    אהבתי

  6. י.ג.- אני באמת לא יודע מה הייתי עושה בלי הציונים שלך לדברי. הרי אין שום דרך לדעת את זה, לא? ובכן – לא. אנחנו לא יכולים לדעת בדיוק מה היה קורה, אבל אנחנו יכולים לשער בצורה לא רעה בכלל; מצבו של רבין בסקרים היה על הפנים, לפי העדויות שיש בידינו היום מכמה מקורות הוא היה מיואש מהסכמי אוסלו והבין שערפאת הוא רמאי (ולפי דברי בתו אף נטה לסגת מההסכמים שהושגו), ואפילו לו היה ממשיך עם התהליך הרי שסביר שהטרור שפקד את ישראל והוביל להתמוטטות התמיכה בפרס לאחר הרצח לא היה פוסח על רבין עצמו, כך שבעצם עלית הימין ב-96 היא אירוע מסתבר מאוד גם בלי הרצח (בהבדל יחיד – כנראה שנתניהו היה עולה לשלטון בנובמבר ולא במאי).

    אשר ליתר הדברים – אני חושב שכדאי לקרוא לפני שמגיבים. מה שאני טוען הוא שלאחר הרצח היתה נסיקה מדהימה בפופולריות של מפלגות השמאל (בעיקר העבודה אבל לא רק) ובזו של הסכמי אוסלו (שהיו מאוד לא פופולאריים לפני כן). מה שאני טוען הוא שלו היו הבחירות נערכות בדצמבר או ינואר היה השמאל מנצח בפער שלא היה מעולם בישראל, ואפילו אם היו הבחירות נערכות בפברואר השמאל היה מביס את הימין. אם כן, מדוע הימין בכל זאת הביס את השמאל במירוץ על רשות הממשלה? ה"סוד" הלא מאוד גדול הוא שמה שגרם לכך היו פיגועי הטרור שבאו בחודשים שלאחר מכן. הפיגועים הללו נעשו בידיעת ובעידוד ערפאת (וכפי שאמרתי – חלקנו ידענו שזה המצב כבר אז, והמבין יבין). ערפאת חפץ בסיום התהליך – העניין הזה כבר שנים שאינו סוד ששמור לחוג מצומצם (…) של יודעי חן, מאז חשף פייסל אל חוסייני את עובדת היותו של תהליך אוסלו תרמית של הצד הפלסטיני (ויש עוד עדויות, אם תרצה!). האינתיפאדה השניה גם לא "פרצה" כתוצאה מכישלונן של שיחות; הפלסטינים התכוננו אליה במשך כמעט 4 שנים. כשבמשך 4 שנים אתה מתכונן לתגרה, אוסף נשק, מאמן אנשים, אוסף מודיעין, כותב תו"ל שכל מטרתו הוא עימות וכו' (ואתה אפילו מכריז בכל מקום על כך שזה הכיוון אליו אתה הולך; ואל תגיד לי "לא שמעתי אז זה לא היה". זה היה, רק שלהרבה גורמים היה אינטרס להסתיר את זה ממך יחד עם עוד כל מיני עניינים כמו למשל? למשל הדרך בה אנשי הרשות הפלסטינית היו מתעללים בנתיניהם "בלי בג"ץ ובלי בצל"ם" כפי שהיטיב לנסח איזה ראש ממשלה אחד…), אי אפשר להאשים בפריצת התגרה את העובדה שהיום לא היה למישהו כובע או שלסיגריה לא היה פילטר.

    ולגבי הסיפא של דבריך – אין ספק, מי שטוען טענות שלא נשמעות לך הוא בעל הטיה ימנית. לא רגע, הוא כהניסט. לא – הוא היטלריסט פאשיסט וגם… דמגוג! מה שבו אין ספק הוא שכל שמות התואר האלה שאתה מרעיף עלי מכסות על כך שלא הצלחת להתמודד ולו עם טענה אחת שלי (התייחסת בקושי רק לאחת, וגם אותה עיוותת לפני שהתייחסת אליה) ושהטיעון שאתה משמיע מסתמך רק על יכולתך לכנות אנשים בכינויי גנאי. אני לא מכיר אותך, כך שאיני יודע אם אני צריך לצפות ליותר.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: