לאחות את הקריעה

כיתת אליאנס, במרוקו. התמונה שמשוחזרת במהלך הסרט "אז'י איימה"
כיתת אליאנס, במרוקו. התמונה שמשוחזרת במהלך הסרט "אז'י איימה"

שני סרטים תיעודיים, אז'י איימה והמלכה חנטרישה מתמודדים עם המזרחיות דווקא מנקודת מבט נשית, שמסבכת ופותרת בו בזמן את קונפליקט הזהות דרך שזירה של האתני במגדרי.

"אז'י איימה" (בואי אמא), סרטו השני של סמי שלום שיטרית, הוא סרט מרגש שבו עוקב הבמאי אחרי חברותיה לכיתה של יקוט, אמו, בבית ספר אליאנס במרוקו שבו למדה ב-1950. הסרט הפמיניסטי מתחקה אחר ההגירה היהודית-ערבית מבעד למבט היסטורי שבא מלמטה – זה של הנשים המזרחיות. בשל הפיזור המכוון של האוכלוסייה היהודית-ערבית בישראל, הוא מגיע למחוזות הפריפריה ונע במרחב של השוליות הכפולה: המגדרית והאתנית; רחוק מאד מהמרכז ההגמוני והשבע של הלובן.

הסרט נפתח עם יקוט במטבח, המצלמה מתמקדת בידיה המכינות סולת. היא מדברת אל שטרית כמי ששייך ל"אמריקאיות", כמו רק מהגלות באמריקה אפשר להחזיר מבט של גלות אל תוך ישראל. ברקע הווייס-אובר של שטרית: "כמובן שאמא היא לא רק קוסקוס, אמא היא לא רק הבאבי סאלי, ובכל זאת אמא היא קודם כל קוסקוס ותמיד הבאבא סאלי. האהבה והאמונה הם תמיד לפני הכל. וכך המסלול שלי כאן. ניו-יורק. אשדוד, קוסקוס, בבא סאלי. הצדיק בבא סאלי. גלות, בית, אהבה, אמונה". מעשה ידיה מכיל בתוכו את המשמעות המטאפורית של כל הסרט.

רק כשהוא עומד על הציר ניו יורק-אשדוד מצליח שטרית להיפתח באופן ביקורתי אל אתרים חדשים באותה ארץ-ישראל שבה חי לפני כן (כמו למשל אלה שוחט, שכתבה את הספר המהפכני על הקולנוע הישראלי באוניברסיטה בחו"ל). המטבח שהיה לספֵירה הנשית, המזרחית, "הפולקלוריסטית" כחלק מהדיכוי התרבותי והחברתי הופך למקום של הבניית נרטיב חדש שהוא גם אישי (אמא), גם פוליטי (המטבח כסטריאוטיפ שהוצמד לאשה המזרחית), גם תיאולוגי (הבאבא סאלי והאמונה המסורתית).

בספר של שטרית "המאבק המזרחי בישראל" (עם עובד, 2004), קולן של הנשים המזרחיות האקטיביסטיות כמעט ולא נשמע. בספר השירה "היהודים" (נהר ספרים, 2008) הוא מדבר על היהדות כתֵמה חברתית, תיאולוגית ופוליטית. ולכן לא במקרה הסופר נהוראי, אביו של שטרית, לא מקבל מקום מרכזי בסרט. את האב הציוני-אשכנזי מולו מרד ב"מהפכה האשכנזית מתה" (בימת קדם, 1999) הוא "הרג" במובן האדיפלי. מהר אחרי הוא יצר שושלת ספרותית של מאה יוצרים בפרוזה בשירה שבאו מארצות ערב והאיסלאם – רק בכדי לייצר ספר לימוד לדורות שיבואו – "מאה שנים מאה יוצרים" (בימת קדם, 1999). והשיא של ייצור האב החזק מתבטא בספר "המאבק המזרחי בישראל", אותו רצף מהפכני שבו דווקא המזרחיות קידמה את ישראל לקראת חברה דמוקרטית, רב תרבותית ופלורליסטית.

שטרית ליווה את אמו אל שאר התלמידות, שהפכו לנשים מבוגרות ורובן מסורתיות. בסצינה המרגשת בסוף הסרט, אנו רואים את כל הכיתה כשהיא מחכה בתוך בית ספר למורה שיבוא אחרי עשרות שנים ויעמוד שוב מולן בבית ספר (רק שהטריטוריה עברה ממרוקו לישראל). המורה אכן מגיע. אפשר להכניס את הגבר לתוך התמונה, רק אחרי שהנרטיב עומד על רגליו.

האם סמי שלום שטרית הפעיל הרדיקלי "השלים" עם תהליך ההגירה לישראל? לדעתי הוא פתח את המשבצת הבין-דורית שבתוכה ניתן להתחיל לבחון, כמו שכתבה אלה שוחט, את "הזכרונות האסורים" (הוצאת בימת קדם, 2001); לשמוע את הנרטיבים שלא מסתדרים עם הנרטיב ההגמוני, לקראת מחשבה רב תרבותית. אך המהלך הכפול של שטרית הוא להבנות נרטיב שיהיה גם פמיניסטי וגם מזרחי, מתוך מגמה להגיע לאוניברסאליות (בדומה למהלך של תנועת אחותי: לנשים בישראל שמנוהלת על ידי האמנית והאוצרת שולה קשת). הסרט של שטרית עבר מבחינה של הפריזמה היהודית-ערבית (הגברית) ותהליך ההגירה לישראל, אל הנכחת והשמעת קול הנשים בין מרוקו לבין ישראל. העתיד של ישראל ייבנה מהבנייה (קונסטרוקציה מחודשת) של העבר והשמעת הקולן המודרים ובחינה של הפערים בין הנרטיב ההגמוני לבין זה שעולה בהיסטוריה שבאה מלמטה.

*

ברכה סרי. צילום: יח"צ
ברכה סרי. צילום: יח"צ

עוד סרט שמציף את המבט המגדרי-המזרחי הוא הסרט "המלכה חנטרישה" של ישראלה שאער מעודד, שזכה בפרס ראשון בפסטיבל הנשים ברחובות. הסרט מעלה נושא חשוב לתודעה הקולנועית והוא ההבניה של האשה התימנייה בתוך החברה בישראל, ומראה שישנו קולנוע עצמאי מזרחי שמתעקש על הפקה, מבט והתעסקות בשאלות מזרחיות בצורה אסרטיבית ולא מתפשרת.

"המלכה חנטרישה" עוסק בהבניה של האשה התימנייה והמזרחית באמצעות מבט על חייהן של שתי משוררות תימניות בשנות השבעים לחייהן. הפזמונאית נעמי עמרני שהתפרסמה בכתיבת שירים לזמר הידוע ציון גולן, שאת שיריו לא נשמע בתחנות הארציות אך מחוץ למרכז הלובן המדיר של גלגל"צ הוא חי ונושם והופעותיו מושכות המונים וקהילות שלמות חיות את שיריו וסלסוליו. החיבור של נעמה עמרני לציון גולן מראה שהיצירתיות שלה הצליחה לחדור מבעד לחומות החברתיות ולמצוא מעיין שופע וקהל. אמנם ציון גולן לא נמצא בקאנון המוזיקאלי, אך יש לו קהל נאמן בישראל ואף במדינות ערב. המבט ההגמוני הגברי הפוליטי לא יכול היה מול הגיוון, הידע והשפע של כתיבתה.

ברכה סרי היא אחת מהמשוררות הכי יצירתיות ופורות שפועלות. היא זכתה בפרס רוה"מ לשנת תש"ע. אך דווקא השנה קיבלנו הודעה ממכון בן צבי שהם דוחים את הוצאת ספר המאמרים סביב יצירתה (גילוי נאות – אני אחד מהכותבים בקובץ). אני משער שהקובץ נדחה בשל הרדיקאליות של הטקסטים שלה. כן, ברכה סרי היא אחת מהיוצרות המזרחיות שלא התפשרו והטקסטים שלהן נשארו רלבנטיים עד ימינו. הסיפור המפורסם (פורסם לראשונה בכתב-העת "נגה") "קריעה" עובד למחזה בידי אמיר אוריין בתיאטרון החדר (1987). הסיפור הקצר מתחקה אחר חתונה בלתי אפשרית בין צעירה יהודייה תימנית לבין אדם מבוגר מהעדה. ליל האהבים שאמור להיות שיא בחיי הזוג, מתואר כאונס. הלידה מזכירה לצעירה את אותו לילה חשוך וגורמת לה שוב לעבור את תהליך הקריעה.

הקריעה" לא ניתן לקריאה רק בתוך היחסים שבין הגבר המזרחי או התימני לבין הצעירה התימנייה. הוא אוצר בתוכו תובנות רבות שקשורות למפגש הטראומטי של המזרחים בישראל אל מול הממסד, שהוא זה גם שאנס אותם לקבל ערכים מדכאים וגם זה שהוליד בתוכם מסורות חדשות שלא היו קיימות בעבר. "הקריעה" הוא פרט שמצביע על הכלל. וכך למרות העיסוק החשוב ביותר בנושאים חברתיים באמצעות הקונפליקט המגדרי, לדעתי שאלות רבות נשארות מחוץ למסך וקוראות לשזירה מורכבת יותר של האתני והמגדרי.

בריאיון לשלומית ליר באתר ב"רשימות" מסבירה הבימאית ישראלה שאער מעודד את המניע לסרט "המלכה חנטרישה (זוכה פרס פסטיבל נשים ברחובות, 2010): "השאיפה שלי בעשיית הסרט היתה לייצר אמירה רחבה על נשים בכלל, ולא על נשים תימניות. נכון שהסרט מביא נשים תימניות כי אני תימנייה, ויש כאן את ה"מסע שלי" לגילוי הנשיות שלי דרך מפגש עם נשים מהתרבות שלי. אבל אין הבדל מהותי בעיני כיום בין המכשולים שנשים תימניות חוות למכשולים שנשים שגדלות במערב חוות. הפמיניזם התחיל בארה"ב. דווקא בתרבות המערב ממצוקה האישית שנשים חשו למרות שאף אחד לא חיתן אותן בגיל 13. הסרט בעצם עוסק בשאלה עד כמה נשים יכולות לבטא את עצמן, בצורה משוחררת פראית כמעט. במובן שברכה מדברת על יחסיה עם אמא שלה, ומבטאת סוג של נשיות שלא מקבלת על עצמה את התפקיד שהחברה מייעדת לה. הסרט מציג את האופנים בהן הנשים כן מצליחות לבטא את עצמן וכמו כן את המקום שהחברה התירה לנשים לבטא עצב, שמחה וכאב ומחדד את המחיר שנשים משלמות על ביטוי עצמי”.

העיסוק במגדר באמצעות האשה המזרחית התימניה הוא זה שעמד כציר ביטוי מרכזי בסרט. ההעמדה הזו הותירה לנו כצופים את הרחבת ההקשר אל שאלות שקשורות להגירה וליחס החברתי, כלכלי ופוליטי של הממסד. התימנים שהגיעו לישראל עם תחילת הציונות עברו מסכת של דיכוי, שאם נלמד אותו נוכל להבין את הצירים שבתוכם מתכוננת התרבות בישראל. האם השכחת ההקשרים האתניים הגזעניים הבעייתיים נעשה בכדי לייצר התקבלות טובה יותר של הסרט בממסד הקולנועי? האם ההתעסקות המרכזית בשאלות של מגדר ותרבות אל מול הגבר לא יכולות להיעשות בד בבד אל מול העמדת שאלות חשובות של גזענות, אירופוצנטריות ותרבות ישראלית אקסקלוסיבית ומדירה?

הסרט בחר להתמקד בשאלות מגדריות של האשה התימנייה מבלי להדגיש בפועל את ההקשר המזרחי והחברתי, ובתוך כך שאלת ההגירה קיבלה צורה אינטימית יותר ופחות פוליטית. בהכללה גסה אטען שהסרט לא יצר עמדה פוליטית אל מול הצופה, אלא בקש מהצופים לייצר עמדה זו. כך אנו נדרשים בסרט להשלים את הפערים, אך האם אפשר לייצר הקשר בעולם שבו הנרטיב המזרחי הוא עדיין שולי ולא נלמד כחלק ממחשבה רב תרבותית?

*

שני הסרטים מראים את ההתעוררות הפמיניסטית המזרחית דווקא באמצעות הקולנוע התיעודי. אותה יצירה ספרותית שיצאה לאור בספר "לאחותי: פוליטיקה פמיניסטית מזרחית" הגיעה גם למסך הגדול. שני הסרטים מביאים את קולה של האשה המזרחית בכדי לייצר חברה רב-קולית. בסרט "אז'י איימה" ההגירה עומדת במרכז ועולה באופן פוליטי. בסרט "המלכה חנטרישה" היצירה התרבותית המזרחית ומקומה של האשה התימנייה במארג המשפחתי הוא זה שעומד במרכז, ואנו נדרשים לחשוב פוליטית רק אחרי שהבנו את ההדרה התרבותית והמגדרית מבלי באמת לסמן את הממסד המדיר. ביחד הסרטים משלימים תמונה רחבה של מאבק לקראת ישראל רב תרבותית, שבה הסטריאוטיפ הפטריכאלי של מאבק מזרחי גברי מתפרק מכליו ומולו ניצבת אופציה פמיניסטית רחבה יותר.

הטקסט פורסם לראשונה ב"העוקץ".

תגובה אחת בנושא “לאחות את הקריעה

  1. פרסם את זה מחדש ב-המבוקש מס' 2והגיב:

    שני סרטים תיעודיים, אז'י איימה והמלכה חנטרישה מתמודדים עם המזרחיות דווקא מנקודת מבט נשית, שמסבכת ופותרת בו בזמן את קונפליקט הזהות דרך שזירה של האתני במגדרי

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s