מסתנן תקרא לסבתא שלך

מאות מתושבי תל אביב הפגינו נגד מהגרי-העבודה, הפליטים מאפריקה וארצות נוספות. כותרת ההפגנה שלהם הייתה: "די לפחד בשכונות, להחזיר את המסתננים הביתה". המפגינים טוענים כי הממשלה הנוכחית הפקירה אותם. ההפגנה של תושבי דרום תל אביב כנגד האוכלוסיות החדשות שנכנסו לתוך המרקם החברתי לא מתרחשת בואקום. הפגנה של תומכי הרב כהנא שנערכה בבת ים הזהירה בפני הסכנה של מערכות יחסים בין יהודיות לבין ערבים. הפגנה של תושבי רמת אביב נערכה כנגד ההתפשטות של הקהילה החרדית במקום. ועדות הקבלה ביישובים קהילתיים מבקשות לסנן כל משפחה זרה שתאיים על המרקם הקהילתי המוכר.


החברה הישראלית הולכת ומתפרדת לפרודות קטנות והמכנה המשותף הולך לאיבוד. הזיכרון ההיסטורי של גלות, פליטות, עקירות וחורבן מתפוגג עם הריבונות היהודית בארץ-ישראל. קהילות שלמות של יהודים שנדדו ממקום למקום באירופה, שחוו את היותם ד'ימי (בני חסות) בארצות האסלאם הפכו כעת לקובעי המדיניות. אך מדוע זיכרון רחב יריעה זה לא הופך לכלי לשינוי חברתי ? היכן המחשבה שיכולה להכיל את הזר, השונה והאחר? אנו חיים בעידן שכל קהילה לא רוצה באמת להכיר את האחר ולשמוע את הסיפורו. אין מערכת רב-תרבותית שיכולה להכיל את כל הקהילות האלו. וכשאין כוח מאחד, שהוא לאומי, יהודי ורב-גזעי אנו נותרים בתוך מדיניות של הפרד ומשול. כוחות גזעניים מזדנבים לתוך הקהילות המתוסכלות חברתית ומבקשים לפזר שנאה, איבה וכעס.


חלק מתושבי דרום תל אביב צודקים בפנייתם לממשלה בכדי שתארגן את מדיניות ההגירה שלה. עלינו לשאול היכן ואיך מתכוונת הממשלה ליישב את הפליטים, ומהגרי העבודה, הנשים והילדים שגדלים כאן. ממשלת ישראל היא זאת שהחלה להביא את מאות אלפי מהגרי העבודה, בשל הפסקת ההעסקה של כוח העבודה הפלסטיני. מהגרי-עבודה אלו מועסקים מתחת לשכר המינימום, ללא זכויות סוציאליות בעבודות שרוב הישראלים לא מוכנים לעסוק בהם: הן מפאת הקושי הפיזי והן בגלל השכר הזעום. קל יותר לקרוא לעובדים קשיי-יום אלו בשם של "מסתננים" ולא בשמם המקצועי. לשכוח שרובם מגיעים בחסות שלטון החוק, שגם גוזר עמלה על כל מהגר עבודה שנכנס לארץ. ובאופן פרדוכסלי חלק מעובדים אלו מסולק בידי אותם פוליטיקאים שהרוויחו מהבאתם.

ה"מסתננים" הם בעצם פליטים ממדינות שבהם המצב הפוליטי נמצא בכאוס. הם בורחים מארצם ומבקשים מקלט. מדוע אין לנו מקום לייצר ערי מקלט בישראל? איך אנו מתפללים לאלוהים שיהיה רחמן ויכיל אותנו בחסדיו ולנו אין חסד ורחמים עליהם? חלק מהם חצו את מדבר סיני ברגל, והגיעו חסרי כל לפתחנו. איך הם רואים אותנו, כשאנו סוגרים את הדלת? בהפגנה קראו שלטים והסבירו כי האוכלוסייה של הפליטים היא עבריינית ומסוכנת. אבל אין בסיס עובדתי באמירה זאת. הפשיעה נמוכה בקרבם, אפילו נמוכה מאשר בחברה הישראלית. הם, יותר מרוב האזרחים, פוחדים מהמפגש עם רשויות החוק ורק רוצים להמשיך ולעבוד בישראל. לא מעט מילדיהם לומדים במערכת החינוך הישראלית והולכים לתנועות נוער ורק חולמים להשתלב. בוא נעזור להם, ולא נשכח מאיפה באנו ולאן אנחנו הולכים.

הדעה התפרסמה בדעות ישראל היום, 26.12.2010

פורסם על ידי Mati Shemoelof

Mati Shemoelof was born in 1972 in Haifa. He is a poet, editor, and writer. He graduated with honors from the University of Haifa where he studies Film and History. He has published seven poetry books so far. The last of these was published in Germany in 2019 in a bilingual edition "Baghdad | Haifa | Berlin", published by Aphorismha Verlag [Berlin]. His first article book “An eruption from the east: Re visiting the emergence of the Mizrahi artistic explosion and it's imprint on the Israeli cultural narrative 2006-2019“ was published on “Iton 77” publishers in Israel (2020).

10 תגובות בנושא “מסתנן תקרא לסבתא שלך

  1. קל מאוד להסכים עם מה שכתבת כאן. זה מהדהד לי שוב את השורה של עמיחי, המצוטטת לעייפה, "אלמלא האל מלא רחמים, היו הרחמים בעולם, ולא רק בו."
    ואני חוזרת אליך כאן לא כדי להרגיז, אלא כתהייה אמיתית: האם הפעילות המזרחית, שבאה לייצר תודעה של קבוצה ולחזק אותה, היא לא חלק מאותו מהלך של פירוד ופיצול? האם היא לא חלק מהפירוק של החברה לפרודות קטנות? מיצירת עם שיש בו הרבה זכרונות היסטוריים, והם מתגוששים זה בזה על הבכורה?
    אולי אין ברירה אחרת. אולי כדי שלכל קבוצה תהיה זהות משלה, היא חייבת לקום כנגד קבוצות אחרות, בדרך כלל הקבוצות החזקות, אבל התוצאה היא פירוק, וזה השלב הבא. זה נדמה בלתי נמנע.

    אהבתי

  2. תודה רוני. שמחתי להכיר (-: השאלה היא אמיתית חשובה ואין לי תשובה מדויקת. אני רק חושב שהאופציה שעומדת מולה של מחיקת זהות היא גם לא תשובה טובה.

    אהבתי

  3. שאלה שנשאלה ב'העוקץ' ע"י אחד המגיבים, והמאפיינת את הלך הרוח הציבורי הציוני כולו: "הייתי רוצה לדעת מה המטרה האמיתית שלכם, כשמאל קיצוני, בהבאת המסתננים לכאן. האם יש מטרה נסתרת"?

    קל לראות כי משנתו של השואל נלקחה מנייר העמדה שפרסם פרופ' ארנון סופר. רק הכותרת כמוה כהכרזת מלחמה: "מבוא: פליטי דארפור, מהגרי עבודה ו"קרטל ארגוני הזכויות"".
    מתוכו: "ככל שאני לומד להכיר את העומדים מאחורי "קרטל רגוני הזכויות", כך מתחזקת מסקנתי כי אכן בורות היא בעייתם העיקרית. ייתכן כי חלקם לפחות הם אותם פוסט-ציונים החפצים בחיסולה של ישראל היהודית-ציונית, וכי כל עשייה בכיוון זה לגיטימית בעיניהם".

    יש ללחוץ כדי לגשת אל darfur_refugees.pdf

    למרות התוקפנות הציונית המלווה את כל נייר העמדה, תהיה זו טעות לא להתייחס לטיעוניו. נסיון ההפרכה האומלל, אותו מציג אורן בלומנפלד ובמאמרו משתמש לשם כך בדו"ח: "הצעת החוק למניעת הסתננות – שקרים ומציאות",

    יש ללחוץ כדי לגשת אל Anti_Infiltration_Proposed_Law_Lies_and_Reality_Heb.pdf


    הינו דוגמה מצויינת המשרתת את תעמולת ההסברה של סופר ואת הגורמים אשר ניזונים ממנו לתעשיית פוליטיקת השנאה , אם בצורה מפורשת כמו אלי ישי ומיכאל בן ארי, ואם תחת עטיית מסיכה, כמו נתניהו וברק.
    התייחסות חובבנית לנושא כה רציני, אשר זכויות האדם הן רק חלק קטן ממנו, הינו גורם מזרז לדעת הקהל – אזרחי מדינת כל גזעניה – להתקרב דווקא אל הימין הקיצוני.

    ה"ויכוח" אותו עורך סופר עם ארגוני זכויות האדם אינו עוסק בטיפול הלקוי של הממשלה בעניינם של הפליטים\מהגרי עבודה\מסתננים. הוא אפילו מבקר את נייר העמדה של אבינרי אורגד ורובינשטיין , מסמך אותו הוא מתאר כ"לראשונה…אנו קוראים על נסיון רציני ומתוך ראייה רחבה לתאר את מימדי התופעה ולחפש פתרון לשאלות ההגירה לישראל". (שם)

    הסתייגותו של סופר מנייר העמדה הוא מעצם ההסתמכות של הכותבים על הממשלה הנוכחית: "אני מכבד את העצות הנבונות שבמסמך אבינרי ואחרים, אבל מה ערכן במדינה שאין בה משילות, שהכול בה משותק על ידי בירוקרטיה לא יעילה ושהממשלות בה מתחלפות כל כמה חודשים? מה ערכן של עצות כמון "יש לברר את הבקשות למקלט במהירות וביעילות המירבית"; "על המדינה לפעול ללא דיחוי לנרחקתם מישראל"; "מוצע שישראל תקיים מתחמי דיור מיוחדים סמוך לנקודת הגבול…שבהן ישוכנו מבקשי מעמד הפליטות". נדמה לי שכלא קציעות הוא דוגמה נפלאה למימוש עצה כזאת, אז מה? שלמה אבינרי, כמוני, יודע שעצות כאלו אינן רלוונטיות למדינה שאנו חיים בה". (שם)

    ביקורתו על נייר עמדה זה נכונה לדעתי. היא מתאימה גם לכל מאמרי המערכת של 'הארץ', המשיאים עצות לממשלה במקום להכריז עליה כעל אוייבת הציבור. היא נכונה באותה מידה גם לניירות העמדה (אם קיימים) של ארגוני זכויות האדם העוסקים בנושא הפליטים ומהגרי עבודה, היות וגם הם מפנים את כל חיצי הביקורת שלהם נגד הממשלה, אך מתעלמים לחלוטין מהידיעה כי נכון להיום הממשלה הנוכחית, המעוניינת בכלכלת עבדים, תנצל אף היא את מאבקם של ארגוני זכויות האדם ותיקח ממנו רק את החלקים העומדים בקנה אחד עם האינטרסים הכלכליים שלה. מאבק חובבני של ארגוני זכויות האדם תורם את חלקו (הבטל בשישים לעומת חלקה של הממשלה) לכלכלת עבדים זו.

    כמו מאמר זה, גם מעצבי דעת הקהל (ומיכאל בן ארי ביניהם) עוסקים כיום בשאלה האם אותם מהגרים מאפריקה הינם פליטים או מסתננים. לארנון סופר דעה מוצקה בעניין זה, כמו גם לבן ארי. אך גם לארגוני זכויות האדם ישנה דעה מוצקה לא פחות. התעקשותם של ארגוני זכויות האדם על הדיכוטומיה שקר\אמת היא בעוכרי המאבק. תביעתם של ארגונים אלה לאזרוח מלא של המהגרים על סמך נתוניהם שלהם, המפוקפקים לא פחות, ולדעתי הרבה יותר, מנתוניו של סופר, תוך התעלמות מוחלטת (כן, מוחלטת!) מההשלכות אותן מציין אבינרי בנייר העמדה שלו , משרת את תועמלני הימין כמו גם את מצדדי כלכלת העבדים המשתמשים בתועמלני הימין, ממש כמו שמשתמשים בתועמלני ארגוני זכויות האדם, למימוש חזונם הכלכלי.

    אחרי שניסיתי לבדוק לעומק את סוגיית היחס בין כמות הפליטים ובין כמות המסתננים, ניתן לומר כי בהחלט לא ניתן לבדוק מתוך כלל המהגרים כמה מהם פליטים-מהגרי עבודה וכמה מהם מהגרים מסתננים. דבר זה יוצר צבר נתונים שמשתנה מכתבה לכתבה וממחקר למחקר ועליי ציין כי מעולם לא ניתקלתי בסתירות כה רבות בחיפושיי במחקרים ובאינטרנט כמו במקרה זה.

    קביעתם של ארגוני זכויות האדם כי 90% מהמהגרים מאפריקה הינם פליטים מפוקפקת בדיוק באותה מידה כמו קביעתו של גנות כי 99% הם מסתננים. הסתמכותם של מחברי הדו"ח דווקא על דיווח ממשלת ישראל לאו"ם מפוקפקת באותה מידה כמו הסתמכות גורמי הימין על ה"מימצא" של גנות. גבולות שיח מסוג כזה מזכיר יותר מכל סוג של מו"מ עסקי על מחיר עסקה מסויימת, ומגביר את החשד כי גם לארגוני זכויות האדם ישנם אינטרסים צרים במאבקם, או לחילופין כי הם פועלים מתוך בורות מוחלטת.

    התעלמותם של ארגוני זכויות האדם מההשלכות הרחבות יותר של התופעה הינה בעוכרם של ארגונים אלו. דבר זה יוצר את הרושם, לפחות בציבור הישראלי הציוני המחשיב עצמו כנאור, כי בין שני הניצים עומד אבינרי, המלומד המבוגר והאחראי.
    לדעתם של אבינרי אורגד ורובינשטיין, קביעת מדיניות הגירה ויחס לפליטים יש שתוכרע על ידי חמישה מדדים שהראשון שבהם הוא הביטחון והסדר הציבורי, אחריו- כלכלי, קיבולת, זהות לאומית ותרבותית, ורווחה. התייחסות למימדים אלו, ולא רק לזכויות אדם, הופכת את בעיית הפליטים מהגרי העבודה ובעיית המסתננים הנשארים בארץ בשל הגדרתם על ידי האו"ם כפליטים פוטנציאליים לבעיה ראשונה במעלה, החורגת מעבר לנושא זכויות האדם. מדובר כאן על מאבקי אזרוח או לפחות מתן זכויות אשר עלולות לפגוע באזרחי ישראל, ובייחוד בשכבות המוחלשות. גם אי הכללתם של הפלסטינים בדיון בנושא שאלת האזרוח, דבר אשר מקובל על אנשי הפלג הציוני של ארגוני זכויות האדם כמובן מאליו, הוא בעוכריו של מאבק זה.

    פרופ' סופר מחיפה מצדד בעמדה הביטחונית-דמוגרפית-כלכלית-לאומית(ציונית כמובן) שמתווה אבינרי. לטענתו ארגוני זכויות האדם בעידוד המדיניות של קליטת פליטים מתחשבים בראש ובראשונה באינטרסים הצרים של התקיימותם ועידוד דעותיהם בציבור ומתעלמים משיקולי ביטחון רחבים יותר וגם משאלות של קיבולת. ההתייחסות רק לצד המוסרי של קליטת מסתננים היא בעייתית לדידו (בלשון המעטה).

    כל עוד ארגוני זכויות האדם ימשיכו להתעלם מהמכלול הרחב של התופעה, יבקרו אך ורק את הממשלה בנוסח מאמרי מערכת 'הארץ', יתעקשו כי מאבקם אינו פוגע בזכויות האזרחים הישראלים והפלסטינים בכלל ובאוכלוסיות המוחלשות ( חלק ממזימתו של נתניהו) בפרט, ימשיכו תועמלני הימין לנצל את שנאת ההמון אל המהגרים ואל הפלסטינים ויקשרו בין שתי שנאות אלה לייצור וגיבוש פוליטיקת שנאה. הכרה בעובדה כי טענותיהם של תושבי אילת, ערד, דרום ת"א ומקומות נוספים בדבר תחרות על מקומות ותנאי ושכר עבודה ועל הפחד הממשי מההשתנות הדמוגרפית של עירם או שכונתם – פחד שאין בו מן הגזענות דבר וחצי דבר – הינן מוצדקות (ולא רק בדבר מקום מגוריהם של המהגרים – צפון או דרום ת"א), עיון מדוקדק יותר במצווה עניי עירך קודמים, והצגת ניירות עמדה אחראיים ואמינים יותר תשרת טוב יותר הן את אזרחי ישראל המבולבלים והנוטים ממילא לגזענות, הן את כל הצדדים המעורבים (פרט לנתניהו ולמרוויחים מכלכלת העבדים, ביניהם גם המבריחים הבדווים בסיני ובישראל וחברות כח אדם מפוקפקות) והן את שאר המאבקים הפוליטיים והחברתיים בהם עוסקים ארגונים אחרים ואשר שמם הטוב ואמינותם נפגעים אף הם.

    האם ידועות לך עמדותיהם של פלסטינים שונים בנושא אזרוח פליטים? האם לדעתך שיתוף פעולה עם גורמים ציוניים שאינם מכירים בזכות השיבה במאבק זה אינו פוגע במאבק הלאומי של הפלסטינים? (בנוסף להיותו מופע צביעות ממדרגה ראשונה). לצערי לא מצאתי תשובה לשאלה זו בקרב תנועת "ציונים ואנטי ציונים מסרבים להיות אויבים" בראשות דב חנין ויעל בן יפת.

    אהבתי

  4. מדינת פליטים תקרא לסבתא שלך, זאת מדינת היהודים
    אומרים שמקור כל הרשע הוא באירציונל
    והמאמר הזה מוכיח את הנקודה הזו. כותב המאמר מכור לרעיונות האוטופיים שכשמם כן הם, בלתי אפשריים. כותב המאמר עושה דימוניזציה של היהודי כדי להשתיק אותנו עם רגשי אשמה ובושה, אחרי הכל אף אחד לא רוצה להקרא גזען.
    אבל עם קצת רציונל מבינים טוב מאד שלא מדובר פה בעניין גזעי. זרים גרו וגרים בשכונות הדרומיות הרבה שנים ובשכנות טובה.
    מה שקורה כאן זו לא שכנות לא רצויה, מה שקורה זה קניבלזים חברתי. מביאים אוכלוסיות שלמות מאפריקה ומישבים עשרות אלפי מסתננים בשכונות נכשלות ברחבי הארץ. בתוך זמן קצר השכונות מאבדות את הזהות שלהן ונאלצות להסתגל לזהות חדשה בעלת ערכים אפלים כמו נישואי קטינות, פולגמיה, מילת ילדות, רצח על חילול כבוד המשפחה, מלחמות שבטים, מלחמות דת, הומופוביה, סקסיזם, שובניזם, נבערות, אנטישמיות אסלאמית, אנאלפבתיות ובורות. להגיד שכל המסתננים מתחתנים עם ילדות ומשתתפים בקרבות שבטיות זה לא יהיה נכון, אבל אלה הקודים החברתיים שהם רגילים במשך אלפי שנה לחיות על פיהם והם לא אלה שיאמצו או ירתמו למען זכויות נשים והומואים, ההיפך, הם יאלצו אותנו להסתגל אליהם. זה גזעני לראות אותם כפי שהם? בעיני זה יותר גזעני להסיק שיש להם ערכים של שבדים בלונדינים ולנו יש ערכים של גזענים אפלים. אפריקה לא עברה את האבולוציה האירופאית יהודית של זכויות הפרט, ערך האינדבידואל, חופש הביטוי, חופש המצפון והזכות לחיות ע"פ אמונתך. לסייע לאפריקה זה לא אומר להפוך את ישראל לבית תמחוי שלה. אפריקה מתפרקת? נעזור לה להבנות אבל לא ניתן לחורבותיה לקרוס עלינו ולקחת אותנו איתה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: