מאלכס חולה אהבה לכיכר החלומות: קינה ליוסף שילוח

יוסף שילוח

יוסף שילוח מגדולי השחקנים בישראל נפטר בגיל שישים ושלוש. שילוח שיחק בעשרות סרטים ודמותו נחקקה בתודעה של מיליוני צופים ישראלים. הוא שיחק בשמונים סרטים ישראלים, בהפקות זרות, בהצגות תיאטרון רבות ובטלוויזיה. שילוח היה גם צייר, אמן ומחזאי שגם זכה לפרס על יצירתו הכתובה.

שילוח יליד כורדיסטאן עלה לארץ בשנות החמישים. הוא סיים את לימודיו במחזור הראשון של בן-צבי. הוא החל לשחק בקולנוע האשכנזי של במאים אשכנזים כמו אפרים קישון ("ספיחס" ו"השוטר אזולאי") ובועז דוידזון ("אלכס חולה אהבה", "חגיגה בסנוקר", "משפחת צנעני" ועוד). הוא היה אחד חלק מהיוצרים שחידשו והרחיבו את ז'אנר סרטי "הבורקס". הופעתו על המסך ביחד עם שחקנים מזרחים אחרים הדהדה לשינויים שחלו בישראל. הוא הציג קול אחר ותפקידיו הרבים הובילו לייצוג רב-תרבותי. מאות אלפי הצופים שראו אותו הזדהו עימו. המתח האתני ששרר בין אשכנזים ומזרחים השתחרר באמצעות ההומור הנדיר שלו. הדמויות הקומיות שגילם רתקו את הקהל וקרבו אותנו להביט באומללות ובבדידות שהיו מנת חלקן. אחד מהסרטים הדרמטיים הטובים ביותר שלו שילוח היה שיתוף הפעולה המזרחי שלו עם משה מזרחי שביים את "הבית ברחוב שלוש" (1973).

עם שנות השמונים הוא החל גם להופיע בתוכניות שונות בטלוויזיה (הוא דיבב את הדמות של "אריק" בתוכנית של "רחוב סומסום"). אך לקראת סוף שנות השמונים הוא עזב את ישראל בגלות מרצון ועבד בארה"ב ובצרפת. הוא חזר רק עם תחילת תהליך השלום, מתוך אידיאולוגיה של תמיכה מלאה בשיחות עם ירדן, סוריה והפלסטינים בועידת מדריד (1991).

בשנות התשעים שילוח היה חלק מהמהפכה המזרחית שהתרחשה בקולנוע והוא עבד עם במאים מזרחים שהביאו דמויות חדשות למסך. דמויות אלו היו פחות גרוטסקיות ויותר דרמטיות. בין הסרטים המצוינים נכללים "לילסדה" של שמי זרחין (1995) ו"כיכר החלומות" של בני תורתי (2001) שגם זיכה אותו בפרס על תפקידו המרכזי בסרט. תפקידים אלו הראו ששילוח היה גם שחקן דרמטי ממעלה ראשונה. על עבודתו האמנותית והקולנועית הוא זכה לפרסים רבים. הוא קיבל פרס על מפעל חיים של האקדמיה הישראלית לקולנוע. הוא קיבל בפרס הוקרה מעיריית תל אביב. ביולי 2009 זכה בפרס על מפעל חיים בפסטיבל ירושלים.

בצד קריירת המשחק העשירה, המגוונת והמורכבת ידע שילוח גם לקדם פעילות רדיקלית לשינוי חברתי. הוא ראה את עצמו כיהודי בעל תרבות ערבית שלא ניתנת למחיקה. והוא השתמש בשפתו הערבית כגשר להבאת שלום וצדק חברתי במזרח התיכון. ביולי1989  הוא הצטרף למשלחת יהודית-ספרדית לפגוש את מנהיגי אש"ף. המפגש עקף את האיסור הידוע והציב רף חדש לדיאלוג בין מזרחים ובין פלסטינים. שילוח תרם מאמרים לעיתון "אחר" שחולק בשכונות וראה אור בשנים 1983-1995. והוא השתתף בהפגנות רבות.

שילוח חי בתוך המורכבות של פעילות חברתית רדיקלית לבין אהבת ההמונים. באמצעות המשחק המצוין שלו הוא הזין את הדמיון הישראלי. הצלחתו להישאר רלבנטי עד ימינו מראה את כוח האמנות שיצר. אמנם רוב האנשים לא נחשפו לרדיקליות שלו. רוב האנשים לא ידעו שהוא יוצר את הדמויות המדהימות שלו מתוך רצון לשינוי חברתי שמגיע באמצעות הבמה. אבל היום כבר מותר לומר שבשני המישורים שהוא פעל הוא קידם אותנו צעד קדימה. תחסר לנו יוסף שילוח ולא נשכח את כישרונך.

הדעה התפרסמה בישראל היום, 4.1.2011 לדברים שכתב בביוף בהעוקץ.

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על מאלכס חולה אהבה לכיכר החלומות: קינה ליוסף שילוח

  1. י.ג. הגיב:

    יהי זכרו ברוך.

    מתי- עקב איזכור מוצאם העדתי של אפריים קישון ובועז דוידזון, האם הקולנוע שיצרו הוא אשכנזי, או שפשוט הם אשכנזים, וראוי לציין זאת כי…

    מעניינת אותי עמדתך לגבי בורקס. דוידזון (אשכנזי כאמור), יצר בורקס שנכנס לפנתאון העממי. האם לדעתך דוידזון הנציח בפועל את הסטריאוטיפ המזרחי של העארס התחמן והעילג בדמותם של זאב רווח למשל?, או כמו שאתה טוען לגבי שילוח אפשר גם על רווח לכתוב "הדמויות הקומיות שגילם רתקו את הקהל וקרבו אותנו להביט באומללות ובבדידות שהיו מנת חלקן." ?

    אהבתי

  2. מתי הגיב:

    י.ג כתבתי על סרטי הבורקס ובקרוב אפרסם מושג על הז'אנר שרשמתי לאנתולוגיה בחו"ל.
    כתבתי גם מאמר על זאב רווח וגם על הסטריאוטיפ שחוזר בשנות האלפיים בקולנוע הישראלי.

    אשכנזיות היא תמיד תודעתית ולא מוצא או מהות (אסאנציאלית). אבל בתקופה ההיא שאלות של ייצוג היו חשובות
    כי הבמאים היו ממוצא אשכנזי והשחקנים ששיחקו את הפנטזיות שלהם היו בין השאר גם מזרחים בתפקידים ראשיים.

    אהבתי

    • י.ג. הגיב:

      שמע, קשה לי להאמין ששילוח ז"ל לא הבין בקריאת התסריט את הלעג וההתנשאות כלפי פארוק ב"אלכס חולה אהבה". אם אכן מדובר בפנטזיה של במאים אשכנזיים, כפי שאתה טוען, אזי שילוח ושאר השחקנים המזרחיים שיתפו פעולה ביודעין עם החיזוק הסטריאוטיפי השלילי. השתוף פעולה הזה, או נקצין ונכנה את זה לרגע חשש לניצול, לא מתיישב עם הבחנתך- "הדמויות הקומיות שגילם רתקו את הקהל וקרבו אותנו להביט באומללות ובבדידות שהיו מנת חלקן." הרי אלו דמויות קומיות שאת מילותיהן כתבו אותם במאים אשכנזיים.

      – חגיגה בסנוקר וצ'ארלי וחצי הם הכי ישראלים שיש. פנטזיות אשכנזיות? אולי ההפך, סיוטים אשכנזיים. דמות האשכנזי (טוביה צפיר), יצאת פראיירית, פתי, טיפשה שבסוף העלילה ידה על התחתונה. אנו עלולים עוד לחשוד שדוידזון הוא אשכנזי עם רגשי נחיתות. מן אב טיפוס לצביקה הדר.
      – אשמח אם תשאיר קישורים למאמרים שאתה מדבר עליהם.
      -שנה אזרחית טובה!

      אהבתי

  3. יוסי היה אדם יקר והרוויח כל יום ושנה בחייו בכבוד. בן כמעט כמעט שבעים היה במותו.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s