שיבת הפליטים הפלסטינים לתרבות בישראל

أن تتحدث عن النكبة بالعبرية، أن تعترف بها بالعبرية، أن تململها بلغة صدّتها، أن تعيد الأسماء الفلسطينية والمدن والقرى إلى خارطة البلاد العبرية. منذ بداية المشوار ارتأينا في جمعية زوخروت أن يمرّ نشاطنا  السياسي بالعبرية. كانت العبرية هدف نشاطنا وكانت الوسيلة إلى متحدثيها ومتحدثاتها اليهود الإسرائيليين.

على صفحات "سيدق": مجلة النكبة التي لم تنته، اتبعنا ذات الأسلوب، أن ننشر للعبرية وبالعبرية بحثاً ومقالاً، قصة وقصيدة،  فناً بصرياً وشهادة، زيادةً للمعلومات عن النكبة الفلسطينية، وللاعتراف بها وبإسقاطاتها المستمرة، وللربط بينها وبين الحاضر السياسي في إسرائيل.

من بداية عملنا، أدركنا في زوخروت، أن الرفض المتواصل من جهة إسرائيل السماح بعودة اللاجئين الفلسطينيين إلى بيوتهم هو جزء من النكبة، فقمنا نحن بالاعتراف جهاراً بحق عودة اللاجئين إلى ديارهم. ولكن في مرحلة متأخرة قررنا أن نتحرر من تعقيدات النقاش حول حق العودة وبدأنا بتطوير استراتيجيات وخطط ورؤى وإمكانيات لعودة فعلية للاجئين الفلسطينيين.

منذ ذالكم القرار تحولت مجلة "سيدق" إلى منبر نرغب أن نطوّر من خلاله تلك الإمكانيات، إلاّ أن لغة "سيدق"، الملائمة للمطالبة بالاعتراف بالنكبة بالعبرية وإقحام النكبة داخلها، اتضحت كغير كافية لتطوير العمل نحو عودة اللاجئين الفلسطينيين. فاللغة العبرية التي كتبنا بها أقصت الفلسطينيين – لاجئين وغير لاجئين، شركائنا الحتميين- أقصتهم عن هذه الخطوة مما جعل احتمالاتنا لتطوير فكر حول عودة اللاجئين الفلسطينيين محدودة جداً.

إن هذا العدد من "سيدق" هو محاولة للتعامل مع تلك المعضلة، عن طريق ترجمة كل المواد التي نشرناها في "سيدق"حول دفع عودة اللاجئين الفلسطينيين، للغتين العربية والإنجليزية ونشر طبعة ثلاثية اللغة، الكترونية وسهلة المنال. إنه محاولة من طرفنا لإشراك من لا يقرؤون العبرية، خاصة الفلسطينيين، بمبادراتنا الأولية. إنه قبل كل شيء نداء ودعوة لكل من يقرأ هذه الكلمات أن يشارك بهذه الخطوة، أن يكتب لنا ملاحظات ونصائح وتحفـّظات، أفكاراً جديدة أو تطويراً لأفكار موجودة، اقتراحاً أو إضاءة.

قمنا بترجمة المواد بالتعاون مع مركز "بديل" الفلسطيني، شريكنا بالمشروع من بدايته. هذه المواد المترجمة المرفقة هنا، نشرت أيضاً في موقع "بديل" الالكتروني، وكذلك في مجلته "حق العودة". يمكن طباعة المقالات من موقع "زوخروت" . الرجاء، اكتبوا لنا.

לדבר את הנכבה בעברית, להכיר בה בעברית, למללה בשפה שדחתה אותה, להשיב את השמות הפלסטינים, הערים והכפרים, אל מפת הארץ העברית, מראשית פעולתה של זוכרות היתה זו העברית דרכה ביקשנו את הפעולה הפוליטית, היתה זו העברית שהיתה לנו מושא לפעולה, עליה ודרכה, אל דוברותיה ודובריה היהודים הישראלים.

על גבי סדק: כתב עת לנכבה שכאן, ביקשנו להמשיך את אותה הפעולה, לפרסם אל העברית ובה מחקר ומסה, סיפורת ושירה, אמנות פלסטית, ועדות, שירחיבו את הידע אודות הנכבה הפלסטינית, את ההכרה בה ובהשלכותיה המתמשכות, ותמשיך לקשור בינה לבין ההווה הפוליטי בישראל.

מתחילת דרכה הבנו בזוכרות את סרובה המתמשך של ישראל להותיר לפליטים הפלסטינים לשוב אל בתיהם כחלק מהנכבה, והכרנו בפומבי בזכותם של הפליטים הפלסטינים לשוב אל בתיהם. אולם רק בשלב מתקדם יותר של עבודתנו, ביקשנו להתיר עצמנו מסבך הויכוח אודות הזכות לשוב, ולהתחיל ולפתח אסטרטגיות, טקטיקות, חזונות ואפשרויות לקראת שיבת הפליטים הפלסטינים.

מאז אותו המהלך הפך סדק לבמה עליה אנו מבקשים לפתח את אותן אפשרויות. אלא שלשונו של סדק, שהתאימה לפעולת ההכרה בנכבה בעברית ואל תוכה, התגלתה כלא-מספקת ומוגבלת לקידום הפעולה לקראת שיבת הפליטים הפלסטינים. העברית שבה כתבנו הפכה כך את הפלסטינים, פליטים וכאלה שאינם, שותפינו ההכרחיים לאותו המעשה, למודרים ממנו, ואת אפשרויותינו לפתח מחשבה אודות שיבת הפליטים הפלסטינים מוגבלת עד גיחוך.

גליון זה של סדק הוא נסיון להתמודד עם אותו הקושי, לתרגם לערבית ולאנגלית ולפרסם גרסה תלת-לשונית, אינטרנטית ונגישה, של כל הטקסטים שפרסמנו עד כה בסדק שעוסקים בקידומה של שיבת הפליטים הפלסטינים. הוא נסיון שלנו לשתף את אלה שאינם קוראים עברית, פלסטינים בעיקר אבל גם אחרים, בניסיונותינו הראשוניים, אבל הוא בעיקר וראשית כל, קול קורא, קריאה ובקשה מכל מי שקורא את המילים הללו לקחת חלק באותה הפעולה, לכתוב לנו השגות והסכמות, כוונים חדשים ופיתוחים של קיימים, הארות תחומים להם היו ניסיונותינו הראשוניים, הטיוטאיים, עיוורים.

את מלאכת התרגום לערבית עשינו בשיתוף עם מרכז בדיל הפלסטיני, שותפינו מתחילה למהלך. התרגומים לערבית שמופיעים כאן מופיעים גם באתר בדיל, ופורסמו גם בעיתון שמוציא המרכז לאור, חק אלעודה. גרסאות להדפסה של המאמרים ניתן למצוא גם באתר זוכרות . כתבו לנו בבקשה.

Talking the Nakba in Hebrew, acknowledging and verbalizing it in the language that rejected it, rewriting Palestinian village and town names into the Hebrew map – from the very start of Zochrot's action, it was Hebrew through which we sought to act politically, on it and with it, towards its Jewish Israeli speakers.

Via Sedek: A Journal on the Ongoing Nakba, we sought to pursue that activity by publishing studies and essays, prose and poetry, plastic art images and testimonies, to expand Hebrew knowledge base on the Palestinian Nakba, contribute to acknowledging its reality and ongoing repercussions, and establishing its relevance to Israel's political present.

All along, we at Zochrot understood Israel's continued refusal to allow Palestinian refugees to return to their homes as a key aspect of the Nakba, and have publicly acknowledged the Right of Return. It was only at a more advanced stage, however, that we sought to disentangle ourselves from the dispute over the Right of Return, and instead to start developing visions, strategies, tactics, and possibilities in preparation for actual future return.

Following that shift, Sedek has become a platform on which we seek to develop such return options. It was then that we found Sedek's language, so befitting the effort to raise Jewish-Israeli awareness of the ongoing Nakba, miserably inadequate in promoting practical steps to prepare for the actual return. The Hebrew we have been using hitherto actually served to exclude our indispensable partners – the Palestinians, refugees and non-refugees alike – and severely limited any possibility of conceptualizing their Right of Return, to the point of ridicule.

This edition of Sedek is hence an attempt deal with this unforeseen difficulty, by translating our texts into English and Arabic and publishing accessible, trilingual web-based versions of all our material – previously available exclusively in Hebrew – on promoting the return of Palestinian refugees. An attempt in which we seek not merely to share our preliminary efforts with our non-Hebrew readers – mainly Palestinians but also others, but also to ask any reader of these words to take part in this act by writing to us, expressing agreement and disagreement, suggestions for new directions, refusals, elaborations, shedding light on areas left dark by our preliminary, sketchy attempts.

Our Arabic translations are the product of collaboration with the Palestinian Badil Center, our partners in this effort from the start. The Arabic texts are also available on the Badil website, and have been published in the center's journal, Haq Al-Awda (Right of Return). Printable versions of these essays may also be found in Zochrot's website,

Please write to us

http://nakbainhebrew.org/images/Sedek_arabicfinal.pdf

פורסם על ידי מתי שמואלוף

מתי שמואלוף, הינו משורר, סופר ועורך. פרסם עד כה עשרה ספרים ביניהם: שבעה ספרי שירה, ספר מאמרים, קובץ סיפורים ועוד. בשנת 2019, ראתה אור בגרמניה אסופה דו לשונית משיריו "בגדד | חיפה | ברלין" בהוצאת אפוריסמא ורלג. בשנת 2021 פרסם את הרומן הראשון שלו "הפרס" בהוצאת פרדס. שיריו וסיפורים תורגמו ופורסמו באסופות, כתבי-עת ואנתולוגיות בכל רחבי העולם.

21 תגובות בנושא “שיבת הפליטים הפלסטינים לתרבות בישראל

  1. אתה שפוי?
    גם אתה שונא ישראל?
    כנראה שאף פעם לא מאוחר להזכיר כאן שבשנת 1948
    שאפו אותם ערבים תמימים שנחת עליה "אסון" לחסל פיזית
    כל יהודי שנפל בציפורניהם
    כל מה שצריך הוא פשוט לפתוח ספרי היסטוריה
    על ה-לה' שמעת? על כפר עציון שמעת? על ביח"ר היוצק שמעת
    על בתי הזיקוק שמעת?
    בכולם נרצחו יהודים שחלקם אף לא היה חיילים ע"י אספסוף צמא-דם
    ואחרי זה אתה עוד מעתיק את התשפוכת המגעילה הזו.
    לו הערבים היו מנצחים במלחמת השיחרור
    לא אתה ולא איש ממשפחתך היה כאן לכתוב את האתר ההזוי שלך.

    אהבתי

  2. איזה כיף היה יכול להיות אם היינו יכולים לאפשר לכל הפליטים ולצאצאיהם לחזור למולדתם..
    אני הייתי מרגיש הרבה יותר טוב עם עצמי ועם המדינה שלי אם זה היה אפשרי.
    והכי מגניב היה אם יכולנו להחזיר את כולם, ועדיין לחיות במדינה דמוקרטית, פלורליסטית ומתקדמת, ואפילו לקיים את חוק השבות.
    אתה יודע מה?
    ממילא זה לא מציאותי, אז יאללה, גם אני בעד זכות השיבה!
    למה לא?
    גם לי מותר להרגיש יותר מוסרי מכולם.
    וזה אפילו לא עולה לי כלום!

    אהבתי

  3. אני מרשה לעצמי להניח שגם אתה לא באמת רוצה שיבה של הפליטים. אני ארחיק לכת ואניח שגם (רוב) ערביי ישראל לא רוצים את זה. שיבה משמעה שינוי מוחלט של אופי המדינה. זה אומר איסלאמיזם שלה, זה אומר הגירה המונית של יהודים (וערבים אתאיסטים או כאלה שחשובה להם דמוקרטיה) החוצה ממנה זה אומר כלכלה שבורה זה אומר שישראל תהפוך לתאוקרטיה מורעבת ונחשלת. זה גם אומר אלימות אינסופית כלפי אוכלוסיות שאינן מוסלמיות. אתה הרי יודע את זה אז בשביל מה הפאסון?

    אהבתי

  4. ישנה שאלה של זכות וישנה שאלה של יישום. או שאין זכות ואיתה גם זכויותינו מתאיינות. לגבי היישום זאת שאלה אחרת.
    Sent from my BlackBerry® smartphone from orange

    אהבתי

  5. מתי בחייך, והאם היהודים יכולים לחזור לעיראק? ללוב? לטוניס? האם ישנה אפשרות כזאת כלל? האם היא רצוייה?

    האם תרצה לראות עימותי נדל"ן שמדרדרים לאלימות נוראית?

    לא תוכל לרחוץ בניקיון כפיך. המרחק בין הבעת הרצון ליישום הוא אינסופי.

    באוסטרליה מקובל להגיד כמה מילים על הכבוד והזכות להתגורר באדמה האבוריג'ינית, בכל פעם שיש כנס או טקס רשמי שנערך על האדמה העצומה הזאת. אלו הם מילים של כבוד שכן כולם יודעים שהאדמה לא תוחזר לידיים אבוריג'יניות.

    ומתי תדע היכן עובר הגבול? אין דרישה לעיקרון הדדיות, אין שום ריאליזם. אין במחווה הזאת דבר – רק דלק לימין הישראלי.

    חבל שאתה משמש ככלי בידיהם של כוחות שלא רוצים בטובתך.

    אהבתי

  6. שאלות מצוינות שתמיד עולות בבחינת השאלה הזאת. היישוב הישראלי החדש בברלין שכולל אשכנזים לא מעטים עם פספורט אירופי, השילומים מגרמניה וזכות השיבה לכל יהודי בעולם, הצרפתים שקנו את נווה צדק, כארבע מאות אלף לא יהודים מרוסיה מוכיחים ששיבה אינה רק כרוכה באלימות. אם ליברמן לא נחשב (:
    Sent from my BlackBerry® smartphone from orange

    אהבתי

  7. "לגבי היישום זו שאלה אחרת"? אתה מוכן להרחיב בנושא מתי?
    ואם זו בעיניך שאלה אחרת על מה בדיוק אתה מבזבז שם את הזמן?

    אהבתי

  8. רותם וגלעד. אני לא בא לשכנע אתכם. דעתי היא שזכות השיבה הינה לגיטימית. ואני טוען שאפשרויות היישום הינן מורכבות ומגוונות. בדיוק כמו שכל הגירה לישראל פעלו בצורות אחרות כלפי היהודים.
    במקום להתווכח איתי על הפריבליגיות שלכם חשבו לרגע איך היו נראים החיים שלכם ללא זכות השיבה.
    מעניין איך הדיון עבר ללגיטימיות של הזכות ולא לשאלה כיצד מתרגם הדיון בזכות לתוך התרבות בישראל. יתרה מכך אף אחד ממכם לא נראה שעיין או קרא בכתב העת.

    אהבתי

  9. ממה אתם פוחדים כל כך? מתוך מאות הכניסות נכנסו פחות מעשר לכתב העת. אוקיי הוא נטען לאט. אבל איזה פחד לקרוא את המילים ולהיטען במטען תרבותי אחר.

    דוחק בכם/ן כנסו פנימה לשיבה הפלסטינית בתוך התרבות בישראל/פלסטין

    יש ללחוץ כדי לגשת אל Sedek_arabicfinal.pdf

    אהבתי

  10. הכל כתוב כאן
    http://www.al-awda.org/

    "שיבה משמעה שינוי מוחלט של אופי המדינה. זה אומר איסלאמיזם שלה, זה אומר הגירה המונית של יהודים (וערבים אתאיסטים או כאלה שחשובה להם דמוקרטיה) החוצה ממנה זה אומר כלכלה שבורה זה אומר שישראל תהפוך לתאוקרטיה מורעבת ונחשלת".

    –שיבה משמעותה שינוי אופי המשטר כך שהפריוילגיות של היהודים יילקחו מהם. מי שלא מוצא חן בעיניו רשאי לעזוב. אל תדבר בשמם של הפלסטינים אזרחי ישראל, הם מסתדרים היטב ללא שירותי הדברור שלך. הציוני החליט כי שיבה פירושה שלטון האיסלם. ומהי הציונות? לא שליטה באמתלה דתית לאומנית?

    ע'סבין ען ראסכ פלסטין תרז'ע

    אהבתי

  11. יש מצב. שפלסטין תשוחרר. לא על אפי וחמתי על כל פנים. אני לא מתגורר בישראל וגם לא איזה ציוני גדול. מה שכן, מבט על הנעשה במזרח התיכון ועל הנעשה בשטחים הכבושים בפרט, רומז שפלסטין (ישראל) ללא הגמוניה יהודית תהיה בדיוק מה שטענתי שתהיה. פיסת אדמה רקובה בה ערבים דתיים מפלג אחד רוצחים ערבים דתיים מפלג אחר ושניהם רוצחים ערבים שאינם דתיים. לא כלכלה לא טכנולוגיה לא מדע. רעב, קנאות, תאוקרטיה קשוחה וללא זכויות נשים. גם תהיה מדינה הרבה יתר קטנה. עניין של זמן קצר עד שסוריה ("הגדולה") תניח ידיים על כל מה שמצפון לחיפה. אני בהחלט חושב שרוב ערביי ישראל לא באמת רוצים לאבד את ההגמוניה היהודית. הם רק רוצים ובצדק שוויון מלא ככל האפשר עד הנקודה הזו. גם אתה אגב לא יכול לדבר בשם ערביי ישראל. תזכיר לי כמה מנדטים קבלתם?

    אהבתי

  12. ד"ר אסעד ע'אנם מתאר במאמרו "אינתיפאדת אל-קודס ואל-אקצא, מסמכי החזון ומה שאחריהם: הצלע החסרה והממד הנעדר" את חשיבותם הרבה של מסמכי החזון: "היציאה הספונטנית לרחובות ופעילות המחאה הקולקטיבית יצרו בסיס עממי לנכונות הפלסטינים בישראל לעמוד מול התקפות המדינה וזרועותיה. מסמכי החזון יצקו למהלך זה משמעות ברורה, על ידי יציקת
    יסודות למפעל לאומי קולקטיבי אשר מביא בחשבון את דעותיהם של מרבית הפלסטינים. סקרי דעת קהל בקרב החברה הפלסטינית בישראל הראו שהרוב המכריע (מעל 90% ) תומך ברעיונות ובדרישות אשר הוצגו במסמכי החזון".

    יש ללחוץ כדי לגשת אל asaad-ghnem-hen.pdf

    אני לא מדבר בשם הפלסטינים בכלל ובישראל בפרט. אתה הוא שמדבר לכאורה בשמם, אך למעשה בשמם של הציונים הגזענים המשוכנעים כי "הדמוקרטיה הישראלית" מצילה אותם ממה שתיארת. אכן, ישנם בחברה הפלסטינית הרבה זרמים שונים, אך כולם מאוחדים בדרישתם לבטל את ההגמוניה היהודית. כדאי לך להתבונן במחקרים שונים המראים כי ההישגים של מערכת החינוך בירדן, בסעודיה, בוודאי במדינות המפרץ, מדורגים מעל הישגיה של ישראל. את הזלזול של היהודים הישראלים הרואים עצמם כנאורים (וילה בג'ונגל) מנצלים הפלסטינים עד תום למען הגשמת מטרותיהם הלאומיות. את התחזיות השחורות שלך לגבי הפלסטינים תוכל למצוא במחקרים אחרים דווקא על ישראל במתכונתה הנוכחית.

    אהבתי

  13. וואלה? הישגים במערכת החינוך?אני איש אקדמיה ותיק למדי (מדעי הטבע). מעולם לא נתקלתי במאמר, אפילו לא אחד, שיצא מאחת המדינות אותן אתה מזכיר. אומר לך יותר מזה, מעולם לא נתקלתי בדוקטורנט או פוסט דוקטורנט שמגיע מאחת המדינות הללו (אם כי אני מניח שיש כמה, מעטים. מאיראן אגב יש לא מעט אך רובם ככולם פליטים ודאי שאינם מתכוונים לשוב). אבל יפה שיש להם הישגים במערכת החינוך. לגבי מחקרים שטוענים כי כזה יהיה סופה של ישראל, אין ולו אחד כזה. אתה סתם מבלף. ישראל היא אכן וילה בג'ונגל. תכתוב מה שאתה רוצה, אתה יודע שזה נכון.

    אהבתי

  14. אתה מדבר על העבר ואני על העתיד. היו מספיק פרסומים בשנתיים האחרונות, כולל טבלאות, על מצב החינוך בישראל ביחס לשאר העולם. אותי זה לא ממש מעניין, כך שאין לי חשק להתחיל לחפש בעיתונים, אך זכורים לי כמה כתבות בעיתונים על כך שאין דור המשך לאותם פרופסורים מכובדים הכותבים מאמרים, ועל ההתדרדרות של האוניברסיטאות בישראל (הנמדדת במס' המאמרים שפירסמו אוניברסיטאות אלו).

    לגבי מחקרים המראים שזו סופה של ישראל במתכונתה הציונית, לא צריך מאמרים. זה ברור כשמש. נסה את ספריהם של לב גרינברג או של ברוך קימרלינג, שם תמצא תחזיות בסבירות גבוהה לקיצה של ישראל במתכונתה הנוכחית.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: