2010 פשטה את הרגל

דודו בוסי, חברי הטוב, שבימים אלו הוציא ספר חדש "חלומות מזכוכית", כתב בפייסבוק שלו על פשיטת הרגל שהתרבו בפלסטינא הנאורה. לא יכולתי להישאר אדיש. עלו בי זכרונות מן העבר וכתבתי זיכרונות מהעתיד…

לאחרונה דווח על עלייה של יותר מחמישים אחוז במספר הבקשות לצווי כונס נכסים ופשיטות רגל בשנת 2010 לעומת שנת 2009. כך עולה מהנתונים של הכונס הרשמי. לכאורה זהו נתון יבש, שאין מאחוריו אנשים, דרמות והתמוטטויות. אך הנתון הזה הוא סיפורה של החברה הישראלית. אמנם זוהי דרמה מינורית העוברת על משפחות רבות מבלי שיוכלו להשמיע את קולן ולספר את הכאב. אך אני מכיר את סיפור פשיטת הרגל מקרוב. צפיתי כמתבגר בעסק של אבי, כשהוא נופל לתוך סוג של תהום. לא היה לי קל לראות את דמות המופת של אבי ז"ל בכל הקשיים שהציב תהליך שכזה. כשהתבגרתי הבנתי שהפחד של נפילת אבי הלך איתי צעד אחר צעד. שנים עברו עד שהתגברתי על המחסום של הדיבור על הטראומה הזאת. אך היום אני מסוגל לכתוב ברבים ואיני מוכן להיכנע לבושה. צריך לבוא ולחשוף את הנסתר המסתתר בתוך פינות חשוכות של החברה בישראל. פשיטות הרגל לא מתרחשות מחוץ לחברה, הן חלק פנימי בתוכה.

אני רק יכול לדמיין את הדרך בה משפחות רבות מתפרקות בעקבות פשיטתו הרגל של עסקיהם; את המבט של הילדים בהוריהם המיואשים; את הנושים שלא יכולים לקבל את החובות וכיצד גם הם שוקעים בתוך המחזור הבלתי פוסק של מינוס. השוק האפור, כמו הבנקים, הם שחקנים פעילים שהעזרה שלהם לעתים הרבה יותר מזיקה מאשר מועילה. בעל הון כשהוא פושט את הרגל מקבל אשראי עצום. האדם הקטן נותר עירום.

בהיעדר סדר יום חברתי אמיתי, ישיר ונוקב אנו נשארים עם הנתונים היבשים שנדחקים הצידה. רבים יגידו שאין כאן בעיה כוללת, אלא מדובר באנשים לא כשרוניים שהפסידו בריצה על המסלול של החיים הללו; יוסיפו ש הם סוג של לוזרים שזנרקו לשולי החברה. אך הבעיה היא בהחלט חברתית. והיא קשורה להתפרקות הקהילות סביבנו. במציאות של קרוב לשני מליון עניים – המדינהה היא זאת שאינה מעניקה רשת ביטחון לעסקים קטנים וחברות בכדי לשרוד את התופת.

אני רק יכול לתאר את הסיפורים הקשים האלו כשהם הופכים למרכז החיים של מבנה משפחתי, או אישי. את העצב, הייאוש ובמיוחד הבושה. בכל מקום אנו רואים את כיצד לא מעט אנשים מבוגרים זוחלים אל תוך שוק העבדות למשל כמאבטחים בשכר מינימום עם חברה שמרמה, קונסת ומנצלת אותם תדירות.  אפשר לשמוע את הבכי בלילה של גברים ונשים שעולמם חרב עליהם ואין להם דרך לזקוף את גבם בחברה. ההשפלה וההתרוקנות הזאת הם חלק מאיתנו.

לפשוט את הרגל זה אומר להיות ללא מרחב פנימי. האנשים שנופלים לתוך המערבולת הפיננסית והריגשית הזאת לא מסוגלים לקיים יחס אמיתי עם הזולת. הם הופכים זרים לעצמם ולנו. בספר שמות מצווה עלינו "כָּל-אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן.  אִם-עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם-צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ." התורה מצווה עלינו שלא לענות את האלמנה והיתום בדיוק כמו שהשם שומר עלינו – עלינו לשמור עליהם. עלינו לעזור לקבוצות המוחלשות ולהרים אותם; לתת מענקים לעסקים שצריכים עזרה פיננסית; להעניק ייעוץ חינם. דעו שברגע שקהילה מתפרקת קשה אחר כך להרים אותה והיא מדרדרת לדורות של שקיעה בתוך מציאות של עוני.

הדעה התפרסמה לראשונה ב" ישראל היום", 27.1.2011. היום אשתתף באירוע גרילה תרבות נגד הפרטת המים. הצטרפו להסעה שלנו לדימונה בשעה 14:30 מרחוב הרכבת 20 בתל אביב ויש גם הסעות מירושלים. ביום רביעי הבא, 3.2 בשעה תשע בערב אשתתף בערב שירת כאב שנוגע כולו בשאלות חברתיות של מחאה. בערב ישתתפו עמיר לב ויודית שחר ויזמו אותו עמיר סגל ושלומי בן עטר. הוא יערך בבית אביחי בירושלים.

כביש 1 / עמיר לב
מילים ולחן: עמיר לב
ראיתי אותך בשוק של רמלה לוד
מסתכלת על בגדים שאי אפשר למדוד
הכרתי אותך מייד מכל העיתונים
התמונה שלך בגן בירושלים, בין האוהלים
חזרת כמו שהלכת לאותו משרד
אקונומיקה בלי כפפות והמגב בצד
התנועות המוכרות מים עם הדלי
לסחוט לשלוח ולמשוך
עד שיהיה נקי
ואני יודע שבבית הוא מביט עליך מהקיר
מאושר, לקח מקום ראשון במאה מטר לבנים
היית נותנת הכל שוב לשכב דואגת לחכות שהוא יחזור
לקום אחרי שהוא נרדם לכבות לו את האור
את לא הולכת ליוגה כשכואב הגב
לא מתחזקת עם ימימה וכל שהולך עכשיו
עומדת זקופה כל כך יפה
בשוק של רמלה לוד מול חליפות לחורף
שאי אפשר למדוד
ואני יודע שבבית הוא מביט עליך מהקיר
מאושר, לקח מקום ראשון במאה מטר לבנים
היית נותנת הכל שוב לשכב דואגת לחכות שהוא יחזור
לקום אחרי שהוא נרדם לכבות לו את האור
ראית אותך בשוק של רמלה לוד
מסתכלת על בגדים שאי אפשר למדוד

פורסם על ידי מתי שמואלוף

מתי שמואלוף, הינו משורר, סופר ועורך. פרסם עד כה עשרה ספרים ביניהם: שבעה ספרי שירה, ספר מאמרים, קובץ סיפורים ועוד. בשנת 2019, ראתה אור בגרמניה אסופה דו לשונית משיריו "בגדד | חיפה | ברלין" בהוצאת אפוריסמא ורלג. בשנת 2021 פרסם את הרומן הראשון שלו "הפרס" בהוצאת פרדס. שיריו וסיפורים תורגמו ופורסמו באסופות, כתבי-עת ואנתולוגיות בכל רחבי העולם.

6 תגובות בנושא “2010 פשטה את הרגל

  1. כל זה נכון, אבל שבוסי ידבר על נאורות?? מי שהיה זונת תשומת לב בתוכנית ריאליטי? מי שהתברר בעקבות התוכנית שהוא שוביניסט, שתיין, הדוניסט ובהמי?

    אהבתי

  2. מצטער מתי שאנחנו לא עומדים בקריטריון הנאורות של המדינות האהובות עליך אירן ועירק אין מה לעשות זה גבוה מדי בשבילנו.

    אהבתי

  3. המחמאות באיראן התחילו את מומנט השינוי בעולם הערבי. בקרוב המומנט הזה גם יגיע לכאן. אבל ישראל רחוקה מלהיות נאורה. היא שולטת על כל המרחב בין הירדן לים התיכון ומיליוני אנשים נשארים ללא אזרחות, משאבים וצדק.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: