המצרים נותנים לנו שיעור בדמוקרטיה


לאחרונה עסקו הרבה בתקשורת ובשמאל ברדיפה אחר ארגוני השמאל והשתקת חופש הביטוי. נדמה כי מרוב התעסקות בשוליים ההזויים של הימין הגזעני, אירגוני השמאל הישראליים שכחו את המאבקים החברתיים. לא שמענו מילה על המאבק שמוביל הפעיל החברתי יצחק ג'קי אדרי בדימונה נגד הפרטת המים. שום ארגון לא לקח על עצמו ברצינות את המאבק בעד הדיור הציבורי בבית שאן. שני מאבקים אלו הם דוגמא למאבקים על משאבים בסיסיים שיכלו להתרחב לכל השכבות בישראל.

גם התקציב השנתי עבר ללא שום התנגדות עיקשת. שר האוצר שטייניץ ממשיך בתהליך ההפרטה כשהוא מסמן מטרה אחר מטרה ומעניק אותה לידי בעלי ההון. אולי שר האוצר משתמש בשר החוץ ליברמן – הצעדים הפאשיסטיים של הימין ההזוי משכו את תשומת הלב השמאלית הרבה יותר משאלות חברתיות חשובות.

הפילוסוף היווני אריסטו ראה בדמוקרטיה הרגילה צורת משטר מנוונת. הוא חשב שחיי שוויון יביאו לאזרחים לקהות חושים, מצב שבו הם יתרגלו לטוב ולא יילחמו עליו. המדינה המושלמת שתיאר היא מעין דמוקרטיה פעילה, שבה האזרחים מממשים את זכויותיהם בפועל מדי יום. וזו בדיוק הדוגמא שאנחנו רואים מסביבנו, בתוניסיה ובמצרים.

העם המצרי למד מהמהלך של העם התוניסאי ומהשימוש המוצלח ברשתות חברתיות של העם האיראני. התזוזה הנוכחית בעולם הערבי הביאה להגדרה מחודשת של היחסים בין העם לבין הממשל. הממשל גילה שהוא לא יכול לנתק את העם מהטכנולוגיה – הניסיון לנתק את האינטרנט ורשתות הסלולר במצרים היה הקש ששבר את גב הגמל. השלטון הרודני של מובארק החזיק בכל אדם חמישי כמודיע לכוחות הביטחון, ובכל זאת לא הצליח לעצור את הזעם החברתי שהשתולל ברחובות.

מתוך אתר "קו חוץ"

היציאה מעבדות מצרים, האמנם?

ובינתיים, ממשלת ישראל יושבת בנחת וחושבת שאפשר להמשיך עם השקרים על האבטלה החד ספרתית, כשהיא למעשה דו ספרתית. בישראל מאמינים שאפשר להעביר חלק נכבד מרווחי הגז העתידיים לידי יצחק תשובה, כי הוא חשוב יותר מרוב תושבי המדינה. בישראל מפנים את הגב לפריפריה ולהעמקת הפערים בין עשירים ועניים. העיקר שכולם בטוחים שאנחנו ה"דמוקרטיה" היחידה במזרח-התיכון.

דווקא העמים הערבים בתוניסיה ובמצרים מצליחים להתקרב יותר למדינה שתיאר אריסטו. אנחנו יכולים רק להביט בהשתאות בהמונים שמצטרפים להפגנות במצרים, בלקיחת האחריות על ביטחון השכונות, בחבירה של כל התנועות השונות במצרים נהיג האופוזיציה ד"ר מוחמד אל-בראדעי (עדכונים נוספים תוכלו לקרוא בבלוג המצויין "קו חוץ"). אזרחי מצרים מדגישים בכל הפגנה את הדרישה האוניברסלית לזכויות צדק, שיוויון וחופש ביטוי.

הפגנות הענק במצרים מזכירות לנו עד כמה הממשל בישראל גווע בפאסיביות שלו. בשיא ההפגנות של השמאל ראינו עשרים אלף מפגינים במוזיאון תל אביב, שבה לראשונה עמדו זה לצד זה השר שטרית ("קדימה") וח"כ בראכה (חד"ש). אך על מה הייתה ההפגנה? על עתיד ארגוני השמאל. מדוע ההפגנה לא הייתה בפריפריה? איפה המנוחשלים האמיתיים של החברה הישראלית? מתי נראה את מיליון העניים היהודים והערבים מתאספים בכיכר רבין בדרישה להחליף את המנהיגות שזנחה, ביזתה וניצלה את זכויותיהם הבסיסיות? ההמונים בכיכר תחריר מלמדים אותנו לקח חשוב על כיצד משתמשים בפעולה דמוקרטית בכדי להגדיר מחדש יחסים בין שליט ועם.

הדעה התפרסמה לראשונה במאקו, 1.2.2011

להתעדכנות שוטפת במתרחש במצרים כנסו לבלוג המוביל בנושא בישראל – קו חוץ

פורסם על ידי Mati Shemoelof

Mati Shemoelof was born in 1972 in Haifa. He is a poet, editor and writer. He graduated with honors from the University of Haifa where he studies Film and History. He has published seven poetry books so far. The last of these was published in Germany in 2019 in a bilingual edition "Baghdad | Haifa | Berlin", published by Aphorismha Verlag [Berlin]. His first article book “An eruption from the east: Re visiting the emergence of the Mizrahi artistic explosion and it's imprint on the Israeli cultural narrative 2006-2019“ will be published on “Iton 77” publishers in Israel (2020).

23 תגובות בנושא “המצרים נותנים לנו שיעור בדמוקרטיה

  1. מסכים עם כל מילה, ובוא בזמן מקווה שאלו אינם שלבים בלידתו של שילטון דתי במצריים.

    לישראל אגב, אני פחות אופטימי. ההמון שעסוק כרגע באח הגדול, עלול להתעורר רק שיהיה מאוחר מידי. שחרדים וערבים כבר יהוו יותר ממחצית מהאוכלוסיה. התמרדות נגד השילטון עלולה להוביל למשטר צבאי- תיאוקרטי. שעל חייה הפנימיים של המדינה (למשל: חינוך ומישפט) יופקדו אנשי דת ואילו על ענייני החוץ ומשרד הפנים יופקד הצבא. הציבור החילוני המשכיל ימצא את עצמו מהגר לחו"ל (הטייקונים למיניהם, אגב ייברחו בתחילת המרד, ממש כמו במצריים היום).
    האפשרות האופטימית יותר היא התעוררות בעשור האחרון. הפרדת דת ממדינה. החמרה בהגבלים העסקיים, וכו'

    אהבתי

  2. החשש מפני שלטון דתי במצרים מונע מההמונים במדינה הציונית לתמוך במהפכה המבורכת הזו. גם המגיב י.ג. לא פטור מאחריותו האישית לקבל אינפורמציה מרשתות זרות ומפרשנים שאינם זורים חול בעיניים. נתניהו בן אליעזר ושופריהם בתקשורת הציונית מתעקשים להפחיד את הציבור בתחזיות קודרות, ואילו הציבור הציוני נבהל בכל פעם שמישהו הוגה את המושג בטחון.

    כדאי לראות למשל מה אומר מוחמד אל בראדעי היום בראיון לCNN (דקה 2:40 ואילך)
    http://lnk.nana10.co.il/Article/?ArticleID=777397
    "למען האמת, קיימות פיקציות בקרב גורמים מסויימים בארה"ב. האחת היא שאם מצרים תהיה דמוקרטית, ייתכן כי אוטומטית השלטון יהיה עויין כלפי ישראל. זה כלל לא נכון. שלום בין שתי מדינות דמוקרטיות הוא יציב הרבה יותר משלום בין דיקטטורים".

    כפי שאיבחן יפה מתי שמואלוף – מצרים נותנת לנו שיעור בדמוקרטיה. גם אל בראדעי – מומחה למשפט בינ"ל – נותן שיעור בדמוקרטיה. כדי שגם ישראל תהיה דמוקרטיה ולא דיקטטורה יהיה על האזרחים בישראל לדרוש את הסגרתו של פושע המלחמה אהוד ברק להאג. מכך פוחדים הציונים. שוב לא יוכלו בעילה בטחונית כזו או אחרת לצאת למלחמות שולל, לטבוח בפלסטינים או לקיים משטר אפרטהייד באצטלה של ניהול הסכסוך. מדינות דמוקרטיות אמורות להתנגד, להחרים ואף להפיל משטרים כאלה. רוצח הילדים לצלילי מוסיקה קלאסית יודע זאת. שר הגנה דרוש כאן – כמו בכל מקום בעולם – ולא שר בטחון.

    אהבתי

  3. דרור מבל"ד. קודם כל תודה שאתה פוטר או לא פוטר אותי מאחריות אישית.
    דבר שני, אני נוטה להסכים עם המאמר הנ"ל: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4021964,00.html

    אגב, אינני יודע אם ד"ר רוזנפלד ציוני או לא, האם זה משנה? ניתוח אובייקטיבי של הדברים אכן מחזיר אותי לשלומיאליות של קרטר בימי נפילת השאה. אנא, אל תשלוף את השלום עם מצריים כהישג של נשיא אמריקאי פתי זה. הקרדיט כולו שייך לסאדת ולבגין.

    אהבתי

  4. מזל טוב לכל הציונים, ולהבדיל לכל המחנה הדמוקרטי ושוחר החופש, צדק וכבוד האדם.
    מובארכ הולך הביתה ואהוד ברק מוסגר להאג.

    עזמי בשארה – מחכים לך בבית.

    אהבתי

  5. אני לא פוטר איש מאחריות אישית. פחדים קמאיים מהסוג שהצגת (הכולל גם את הפחד מרוב לא ציוני במדינה הציונית) הם המעכבים את שיבתו של הגולה הפוליטי בשארה לפלסטין ואת הסגרתו של פושע המלחמה אהוד ברק להאג. ישנה התאמה מלאה בין ההסתייגות מתמיכה גורפת במאבק העם המצרי ובין ההסתייגות ממאבקם של הפלסטינים. ישנה התאמה מלאה בין הסתייגות זו ובין הפחד, המכונה הבעייה הדמוגרפית בפי הציונים, מרוב לא ציוני. (היה פעם מאמר של איזה לץ בהארץ שהטיל אימתו ע"י תיאור פרטני מה יקרה אם וכאשר יחברו החרדים האנטי ציוניים לפלסטינים – צר לי, אינני זוכר את שם הלץ).

    מרזוק אל חלבי מתאר במאמר מצויין ב'העוקץ' את הסיבות שלדעתו מונעות מהישראלים היהודים להזדהות עם המהפכה של העם המצרי:
    "ישראל נשמעת בימים אלה כמצדדת בשלטון מדכא ואנטי דמוקרטי. לא מפריע לה להיות כמעט היחידה, בנוסף לערב הסעודית, המתייצבת מאחורי מובארכ. בכך היא מבטאת גישה מערבית קולוניאליסטית קלאסית המייחלת להמשך ההתבוססות של העם המצרי במדמנה אחת גדולה בצל משטר אימים, אחרת יקומו העמים לדרוש את עלבונם.

    אפשר היה לצפות ליחס של הזדהות וכבוד לעם הנאבק על חירותו ועל כבודו, אלא שישראל הרשמית כל כך מקובעת בתוך קונספציה זו עד שהיא לא מוכנה להעלות על דעתה תרחישים אחרים. הכל נמדד בכלים פופוליסטיים: "טוב ליהודים, רע ליהודים". ישנם מי שבוחנים את האירועים בפריזמה של הנחת העבודה הפוליטית, יגבירו את הפחד ואיתו את מספר המנדטים. סוג שלישי של דוברים ינסה לטעון שהאירועים אכן מאששים את התיאוריה האוריינטליסטית שהם מחזיקים לגבי ערבים בכלל ומצרים בפרט".
    http://www.haokets.org/2011/02/01/%d7%a2%d7%9d-%d7%97%d7%95%d7%a4%d7%a9%d7%99-%d7%96%d7%94-%d7%98%d7%95%d7%91-%d7%9c%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99%d7%9d/#comment-45362

    אל תטעה. שאול רוזנפלד אינו אובייקטיבי כלל וכלל. שאול רוזנפלד הוא ציוני. ניתן להראות זאת ע"י כל משפט ומשפט לחוד ממאמרו. לדעתי הוא עונה לסוג השלישי של הטיפוסים – כולם מאפיינים פן זה או אחר של הציוני – אותם ציין מרזוק אל חלבי. לפי התרשמותי ממאמר זה (לא קראתי דברים אחרים שלו), רוזנפלד הוא מקבילם הפילוסופי של אבינרי ממדעי המדינה ושל רות גביזון מתחום המשפט.

    בוודאי שיש חשיבות להיותו ציוני. מהותה של הציונות נכון להיום הוא לשמור בכל דרך, לגיטימית או לא לגיטימית, על הפריוילגיות של היהודים. התייחסותו בעיניים מערביות, לכאורה נאורות ולמעשה קולוניאליסטיות ומביעות זלזול כלפי עצם האפשרות שגם בעולם הערבי, הלבנט, יהיו מי שרוצה ומאמין באמת ובתמים בערכי הדמוקרטיה, מקרינה על כל חלקי המאמר.

    לטיפוס מסוג זה חוברים הטיפוסים הראשון והשני אותם תיאר אל חלבי. רוב הציונים, העדר הרועה באחו (אלה שכינית כצורכי האח הגדול), יונק את הפחדים הקמאיים ממוחם הקודח של הפונדמנטליסטים הבטחוניים – הטיפוסים מהסוג השני. אלו הם המנהיגים, האקדמאים שציינתי ודומיהם, ופרשנינו לענייני בטחון\ערבים המטפטפים את ארסם בכלי התקשורת הציוניים. הסוג השני הינו תמונת ראי של כל אותם גורמים שליליים עליהם הם מבססים את דת הבטחון. הם ניזונים זה מזה, ולמרות שלא יודו, יש להם אינטרס משותף. מולם מתייצבים שוחרי החופש, הדמוקרטיה וזכויות האדם. גם הם ניזונים זה מזה, גם להם אינטרס משותף, והם מודים בכך ואפילו מתגאים בכך.

    בגלל מספרם המועט יחסית לאוכלוסיית השיוך היהודית-ישראלית שלהם, האנטי ציונים במדינה הציונית נחשבים למיעוט מבוטל. לא כך בארצות מתקדמות ומפותחות יותר, דוגמת מצרים ופלסטין. שם אוכלוסיית תומכי הדמוקרטיה עולה. לציונים – אשר אינם מבינים כי הציונות היא ההפך מנאורות גם אם חיים גנז יהפוך בהגדרתה וינסה להמציא אותה מחדש – אין את היכולת המנטלית והרגשית להכיל זאת. במקום זאת הם מנסים להחזיר את הגלגל לאחור.

    מה היה באיראן לפני המהפכה? שלטון אימים בחסות ובעידוד של ארה"ב. מי גרם גרם לעם לצאת למהפכה אם לא האימפריאליזם האמריקני? לו רצו היו מעודדים זרמים מתונים יותר. במקום זאת הם שכרו את שירותיהם הטובים של אלוף בן ושל עמוס הראל. כך גם בפלסטין עם בריוני טוניס במקום עם גורמים מתונים אשר דרשו הסכם צודק יותר. גם השלום עם מצרים, בו הופקר העם הפלסטיני בפני גורמים לא דמוקרטיים בעליל (הסכמי קמפ דיויד) אינו הישג הראוי לשבח, אלא לגנאי.

    בכל העולם הערבי יצאו ההמונים לרחובות להזדהות עם מאבקו של העם המצרי. כך גם בפלסטין. בכל העולם המערבי יצאו ההמונים לרחובות להזדהות עם העם הפלסטיני. בשני המקרים, מול ההמונים, הכוחות הדמוקרטים, ניצבו הציונים במאבקם האומלל לשמר את שרידי הרודנות למען האינטרסים הצרים שלהם. על אפשרות סבירה בהחלט כתוצאה מנקיטת עמדה זו, סבירה בהרבה מזו שהצעת, ראה את דבריו של סמי שלום שטרית:

    "ברור לכולם שעידן מוברק תם. השאלה היא מה יבוא אחריו. זו לא איראן של 79. מצרים היא מקבלת התמיכה האמריקאית השנייה אחרי ישראל וכל הנהגה שתבוא עכשיו תיקח את זה בחשבון, זאת במידה שלא תהיה זאת הנהגה איסלאמית ולא נראה שזה הכיוון במצרים. אין ספק שהסי.איי.איי. עובד קשה עכשיו מאחורי הקלעים בנסיון לאתר את מחליפו של מוברק ולדחוף אותו לקידמת הבמה ברגע שהמטוס של מוברק יהיה מוכן על המסלול. עד אז עוד יישפך דם רב במצרים. מצרים הייתה צריכה את תוניסיה כטריגר אבל מצרים אינה תוניסיה – מדובר בבירת העולם הערבי ומנהיגתו – אופיו של המזרח התיכון כולו יוכרע בימים הקרובים ובתוך זה כמובן גורל ישראל-פלסטין, ובתוך זה אם תרצו גורל הסיפור המזרחי, החברתי, האזרח, התרבותי וכו'. מצרים ללא מוברק וללא בובה חדשה של האמריקאים תהיה חייבת לאזרחיה לבחון מחדש את היחסים עם ישראל ואת יחסם הבוגדני של כל שליטי מצריים כלפי הפלסטינים מאז פרוק ועד מוברק. בחינה מחודשת כזאת תחייב כמובן את שאר מדינות ערב לישר קו ובעצם לחדש את חזית ההתנגדות לישראל ככובשת ומדכאת של העם הפלסטיני. אם אכן המצרים יצליחו לנתק את חוטי בובת המשטר ולהביא לבחירות חופשיות ולמשטר חדש אז ברור שתם משחק ותיכף יתחיל משחק חדש עם כללים חדשים ויעדים חדשים. האינתיפאדה שתפרוץ בקרוב בגדה ובעזה תהיה נגד ההנהגה הפלסטינית ומשטר הכיבוש גם יחד. מצרים תתמוך בהתקוממות ואחריה כל מדינות ערב, מריבת אירופה ובלית ברירה גם ארה"ב תצטרך לשגר הנחיות חדשות לציונים. ישראל תצטרך לברוח עד לפחות לקוי 67 עם הזנב בין רגליה, כמו מלבנון ותוקם מדינת פלסטין עם חשבון 48 פתוח. אז ורק אז תפרוץ מלחמת האזרחים הישראלית שתוביל לנפילת המשטר לטוב (אפשרויות להתחלות חדשות) ולרע (אובדן משרות וקצבאות ופנסיות). לדעתי תהיה בריחה המונית של ישראלים כשהשמים יתחילו להתקדר ואז זה כדור שלג".
    http://kedma.co.il/block/archives/1204/comment-page-1#comment-780

    אהבתי

  6. תחילת תגובה. [כנראה ה(לא יודע איך לקרוא לזה) לא מאשר תגובות עם לינקים מעל מס' מסויים. הנה תחילת התגובה, קישורים לחוד, אחד אחר השני]

    אני לא פוטר איש מאחריות אישית. פחדים קמאיים מהסוג שהצגת (הכולל גם את הפחד מרוב לא ציוני במדינה הציונית) הם המעכבים את שיבתו של הגולה הפוליטי בשארה לפלסטין ואת הסגרתו של פושע המלחמה אהוד ברק להאג. ישנה התאמה מלאה בין ההסתייגות מתמיכה גורפת במאבק העם המצרי ובין ההסתייגות ממאבקם של הפלסטינים. ישנה התאמה מלאה בין הסתייגות זו ובין הפחד, המכונה הבעייה הדמוגרפית בפי הציונים, מרוב לא ציוני. (היה פעם מאמר של איזה לץ בהארץ שהטיל אימתו ע"י תיאור פרטני מה יקרה אם וכאשר יחברו החרדים האנטי ציוניים לפלסטינים – צר לי, אינני זוכר את שם הלץ).

    מרזוק אל חלבי מתאר במאמר מצויין ב'העוקץ' את הסיבות שלדעתו מונעות מהישראלים היהודים להזדהות עם המהפכה של העם המצרי:
    "ישראל נשמעת בימים אלה כמצדדת בשלטון מדכא ואנטי דמוקרטי. לא מפריע לה להיות כמעט היחידה, בנוסף לערב הסעודית, המתייצבת מאחורי מובארכ. בכך היא מבטאת גישה מערבית קולוניאליסטית קלאסית המייחלת להמשך ההתבוססות של העם המצרי במדמנה אחת גדולה בצל משטר אימים, אחרת יקומו העמים לדרוש את עלבונם.

    אפשר היה לצפות ליחס של הזדהות וכבוד לעם הנאבק על חירותו ועל כבודו, אלא שישראל הרשמית כל כך מקובעת בתוך קונספציה זו עד שהיא לא מוכנה להעלות על דעתה תרחישים אחרים. הכל נמדד בכלים פופוליסטיים: "טוב ליהודים, רע ליהודים". ישנם מי שבוחנים את האירועים בפריזמה של הנחת העבודה הפוליטית, יגבירו את הפחד ואיתו את מספר המנדטים. סוג שלישי של דוברים ינסה לטעון שהאירועים אכן מאששים את התיאוריה האוריינטליסטית שהם מחזיקים לגבי ערבים בכלל ומצרים בפרט".
    [קישור 1]

    אל תטעה. שאול רוזנפלד אינו אובייקטיבי כלל וכלל. שאול רוזנפלד הוא ציוני. ניתן להראות זאת ע"י כל משפט ומשפט לחוד ממאמרו. לדעתי הוא עונה לסוג השלישי של הטיפוסים – כולם מאפיינים פן זה או אחר של הציוני – אותם ציין מרזוק אל חלבי. לפי התרשמותי ממאמר זה (לא קראתי דברים אחרים שלו), רוזנפלד הוא מקבילם הפילוסופי של אבינרי ממדעי המדינה ושל רות גביזון מתחום המשפט.

    בוודאי שיש חשיבות להיותו ציוני. מהותה של הציונות נכון להיום הוא לשמור בכל דרך, לגיטימית או לא לגיטימית, על הפריוילגיות של היהודים. התייחסותו בעיניים מערביות, לכאורה נאורות ולמעשה קולוניאליסטיות ומביעות זלזול כלפי עצם האפשרות שגם בעולם הערבי, הלבנט, יהיו מי שרוצה ומאמין באמת ובתמים בערכי הדמוקרטיה, מקרינה על כל חלקי המאמר.

    לטיפוס מסוג זה חוברים הטיפוסים הראשון והשני אותם תיאר אל חלבי. רוב הציונים, העדר הרועה באחו (אלה שכינית כצורכי האח הגדול), יונק את הפחדים הקמאיים ממוחם הקודח של הפונדמנטליסטים הבטחוניים – הטיפוסים מהסוג השני. אלו הם המנהיגים, האקדמאים שציינתי ודומיהם, ופרשנינו לענייני בטחון\ערבים המטפטפים את ארסם בכלי התקשורת הציוניים. הסוג השני הינו תמונת ראי של כל אותם גורמים שליליים עליהם הם מבססים את דת הבטחון. הם ניזונים זה מזה, ולמרות שלא יודו, יש להם אינטרס משותף. מולם מתייצבים שוחרי החופש, הדמוקרטיה וזכויות האדם. גם הם ניזונים זה מזה, גם להם אינטרס משותף, והם מודים בכך ואפילו מתגאים בכך.

    בגלל מספרם המועט יחסית לאוכלוסיית השיוך היהודית-ישראלית שלהם, האנטי ציונים במדינה הציונית נחשבים למיעוט מבוטל. לא כך בארצות מתקדמות ומפותחות יותר, דוגמת מצרים ופלסטין. שם אוכלוסיית תומכי הדמוקרטיה עולה. לציונים – אשר אינם מבינים כי הציונות היא ההפך מנאורות גם אם חיים גנז יהפוך בהגדרתה וינסה להמציא אותה מחדש – אין את היכולת המנטלית והרגשית להכיל זאת. במקום זאת הם מנסים להחזיר את הגלגל לאחור.

    מה היה באיראן לפני המהפכה? שלטון אימים בחסות ובעידוד של ארה"ב. מי גרם גרם לעם לצאת למהפכה אם לא האימפריאליזם האמריקני? לו רצו היו מעודדים זרמים מתונים יותר. במקום זאת הם שכרו את שירותיהם הטובים של אלוף בן ושל עמוס הראל. כך גם בפלסטין עם בריוני טוניס במקום עם גורמים מתונים אשר דרשו הסכם צודק יותר. גם השלום עם מצרים, בו הופקר העם הפלסטיני בפני גורמים לא דמוקרטיים בעליל (הסכמי קמפ דיויד) אינו הישג הראוי לשבח, אלא לגנאי.

    בכל העולם הערבי יצאו ההמונים לרחובות להזדהות עם מאבקו של העם המצרי. כך גם בפלסטין. בכל העולם המערבי יצאו ההמונים לרחובות להזדהות עם העם הפלסטיני. בשני המקרים, מול ההמונים, הכוחות הדמוקרטים, ניצבו הציונים במאבקם האומלל לשמר את שרידי הרודנות למען האינטרסים הצרים שלהם. על אפשרות סבירה בהחלט כתוצאה מנקיטת עמדה זו, סבירה בהרבה מזו שהצעת, ראה את דבריו של סמי שלום שטרית:

    "ברור לכולם שעידן מוברק תם. השאלה היא מה יבוא אחריו. זו לא איראן של 79. מצרים היא מקבלת התמיכה האמריקאית השנייה אחרי ישראל וכל הנהגה שתבוא עכשיו תיקח את זה בחשבון, זאת במידה שלא תהיה זאת הנהגה איסלאמית ולא נראה שזה הכיוון במצרים. אין ספק שהסי.איי.איי. עובד קשה עכשיו מאחורי הקלעים בנסיון לאתר את מחליפו של מוברק ולדחוף אותו לקידמת הבמה ברגע שהמטוס של מוברק יהיה מוכן על המסלול. עד אז עוד יישפך דם רב במצרים. מצרים הייתה צריכה את תוניסיה כטריגר אבל מצרים אינה תוניסיה – מדובר בבירת העולם הערבי ומנהיגתו – אופיו של המזרח התיכון כולו יוכרע בימים הקרובים ובתוך זה כמובן גורל ישראל-פלסטין, ובתוך זה אם תרצו גורל הסיפור המזרחי, החברתי, האזרח, התרבותי וכו'. מצרים ללא מוברק וללא בובה חדשה של האמריקאים תהיה חייבת לאזרחיה לבחון מחדש את היחסים עם ישראל ואת יחסם הבוגדני של כל שליטי מצריים כלפי הפלסטינים מאז פרוק ועד מוברק. בחינה מחודשת כזאת תחייב כמובן את שאר מדינות ערב לישר קו ובעצם לחדש את חזית ההתנגדות לישראל ככובשת ומדכאת של העם הפלסטיני. אם אכן המצרים יצליחו לנתק את חוטי בובת המשטר ולהביא לבחירות חופשיות ולמשטר חדש אז ברור שתם משחק ותיכף יתחיל משחק חדש עם כללים חדשים ויעדים חדשים. האינתיפאדה שתפרוץ בקרוב בגדה ובעזה תהיה נגד ההנהגה הפלסטינית ומשטר הכיבוש גם יחד. מצרים תתמוך בהתקוממות ואחריה כל מדינות ערב, מריבת אירופה ובלית ברירה גם ארה"ב תצטרך לשגר הנחיות חדשות לציונים. ישראל תצטרך לברוח עד לפחות לקוי 67 עם הזנב בין רגליה, כמו מלבנון ותוקם מדינת פלסטין עם חשבון 48 פתוח. אז ורק אז תפרוץ מלחמת האזרחים הישראלית שתוביל לנפילת המשטר לטוב (אפשרויות להתחלות חדשות) ולרע (אובדן משרות וקצבאות ופנסיות). לדעתי תהיה בריחה המונית של ישראלים כשהשמים יתחילו להתקדר ואז זה כדור שלג".
    [קישור 2]

    אהבתי

  7. עוד פוסט ציוני שעדיף לו שיעבור לחיות בדמוקרטיות האמיתיות, תוניסיה או מצרים.
    יאללה סע בזהירות חבר.

    אהבתי

  8. במקום ללמוד על דמוקרטיה לא מעט מהמגיבים מבקשים להשאיר את הדיון בבינאריות של :

    עולם ערבי=דיקטטורה בלא אמצעות להשתנות.
    עולם יהודי=מערב ליברלי, הומניסטי ודמוקרטי.

    אך הדברים מסובכים הרבה יותר וניסיתי להראות זאת בדעה שכתבתי.

    איך כל ויכוח אידיאולוגי בישראל מגיע לנקודה שבה הימין מבקש לסלק את הדעות שלא עומדות בראש אחד איתו במקום להתווכח איתן או להסכים על השוני.
    אני מסכים עם דרור בל"ד שעזמי בשארה סולק בצעד לא חוקי ולא לגיטימי. סילוקו מישראל כבר היה צריך להתריע על הידרדרות הדמוקרטיה. לשמחתי דעה זאת כבר הפכה למרכזית בישראל. הנה דברים שכתב על כך אמנון לוי:

    תיק בשארה: אני לא קונה את זה
    __________________________

    האמת? כבר הרבה זמן אני רוצה לכתוב על פרשת בשארה, להגיד שכל העסק לא נראה לי, שאני לא מאמין לשב"כ, שקו אדום נחצה כאן ביחסים עם נבחרי הציבור הערבי. אני רוצה להגיד את כל זה, אבל אני חושש. מניין לי לדעת? ראיתי חומר סודי? ראיתי מה עלה בהאזנות הסתר? אני יודע מה מצאו שם בדיוק? מדברים על כך שהוא קיבל כסף בשביל למסור מיידע ביטחוני לחיזבאללה בשעת מלחמה. אם זה נכון, זה חמור מאוד. יכול להיות שאני אכתוב כאן משהו בעד עזמי בשארה, ובסוף יגיעו הוכחות חד-משמעיות שבאמת באמת האיש בגד?

    החלטתי להתגבר על החשש ולכתוב. יותר מדי זמן אפשרנו למה שקרוי "נימוקי ביטחון עלומים" להפחיד אותנו. יותר מדי פעמים השתתק הדיון הציבורי בגלל תיק ראיות סודי שאיש לא ראה, אבל גורמי ביטחון שנופפו בו מול עינינו הבטיחו שיש בו הוכחות חותכות לעבירה קשה.

    עזמי בשארה היה חבר-כנסת. נבחר ציבור לגיטמי. אם יש הוכחות, יובאו מיד. אי-אפשר לנהוג בח"כ כאילו היה שטינקר קטן. ובכלל, הגיע הזמן להתגבר על החשש ולהגיד את מה שנראה די ברור מהרגע הראשון: אני לא מאמין שבשארה מסר חומר מודעיני לאויב.

    ראשית, בשביל למסור חומר מודעיני, צריך הבוגד שיהיה לו חומר כזה ביד. מישהו
    בשארה מדבר
    "שיחת חולין בין ערבים" / ynet
    בראיון לשליח "ידיעות אחרונות" ברבת-עמון, מספר בשארה מה נאמר בשיחות שהוקלטו בשב"כ. הוא חולק שבחים לאסד, מבטיח לחזור ארצה – ולא חושש מהתנקשות מסתורית
    לכתבה המלאה
    מאמין שבשארה ידע משהו שלא התפרסם בעיתונים? מישהו חושב שאיזשהו גורם בטחוני מסר לו אי פעם מידע רגיש? שיש לו גישה לחומר כזה בלי שיתנו לו? הרי עד היום מודרים הנציגים הערבים בפוליטיקה מכל מקום שיש בו מידע רגיש. במשך שנים היה המפתח לכניסה לוועדת חוץ וביטחון של הכנסת, נקבע לפני הנוסחה הבאה: מספר הח"כים בסיעה הערבית הגדולה ביותר – פלוס אחד…

    יתר על כן: השב"כ, אומרים לנו, האזין לבשארה. אילו היה נמסר חומר מודיעיני, בצורה הברורה ביותר של המושג הזה, ברור שהיה נעצר מיד. ברור שלא היו נותנים לו לצאת מהארץ. הפרשנות, כאילו הניחו לו לצאת משום שהוא ח"כ, מגוחכת: האזינו לו למרות שהוא ח"כ – ואפשרו לו לצאת מהארץ משום שהוא ח"כ? איפה ההיגיון? סביר יותר שלא נמצאה בהאזנות הוכחה חד-משמעית לכך שבשארה מסר חומר מודיעיני לאויב.

    ואם בשארה לא מסר מידע, מה כן יכול היה למסור? אני מנחש שהוא דיבר פוליטיקה, נתן הערכות, פרשנות, עמדות. איך צריך להתייחס לשיחה כזו בזמן מלחמה? כאן אנחנו נכנסים לסוגיה רגישה מאוד: מהו הגבול הלגיטימי של מגע בין נבחר ציבור ערבי לבין גורם ערבי עוין? מה היה בשיחה של בשארה עם חיזבאללה?

    אין לי מידע מדויק על מה שנאמר שם. אני גם לא מתלהב משיחות עם האויב בזמן שנפלו כאן טילים. ראוי היה שאפילו ח"כ ערבי לעומתי כל-כך יפגין סולידריות מסוימת עם המדינה בה הוא גר. ואולם על טעם רע, איש

    לא יכול לעמוד לדין. לעומת זאת, הפרשנות כאילו שיחות כאלו הן בגידה, היא פרשנות מסוכנת מאוד. הח"כים הערבים משמיעים בכנסת קול אותנטי חשוב מאוד של נבחריהם. זה אולי לא נעים לשמוע – אבל זה הכרחי. במסגרת תפקידם, הם מייצגים את הציבור שבחר בהם לא רק כלפי מוסדותיה של מדינת ישראל, אלא גם בעולם, ובמיוחד בעולם הערבי. זהו תפקידם. לשם כך נבחרו. ככה זה עובד בדמוקרטיה.

    עזמי בשארה היה הדובר הרהוט והמאתגר ביותר של הערבים הישראלים בשנים האחרונות. חסימת פיו והברחתו מהארץ היא לא רק חציית קו אדום, היא גם מעשה אדיוטי: יש כאן ניסיון לרדד את הוויכוח הפוליטי הרעיוני הקשה עם בשארה, לעימות ביטחוני בנוסח הימים של הממשל הצבאי מפעם. במקום להתעמת איתו מעל דוכן הכנסת, החזירו גורמי הביטחון את הוויכוח אל חדר החקירות. וכך חזרנו לתפקיד הקלאסי של הערבי הישראלי: לא בר שיח, רק אויב. לא שותף, רק בוגד. לא אדם שיש לשכנע, רק ערבי שיש לכלוא.

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3399014,00.html

    אהבתי

  9. אבל דרור בל"ג מה לך ולמחנה החופש והדמוקרטיה? אתה בסך הכול פרו איסלאמיסט עלוב והקירבה שלך לדמוקרטיה היא כמו הקרבה של בן גוריון ללאומיות הערבית.

    אהבתי

  10. דרור מבל"ד קראתי את התגובה לדברי. מה אגיד? לא נראה לי שיש טעם לפתח דיון. אוסיף רק, שהרטוריקה של היא גיזענית, וזאת ללא התייחסות למשמעות. לתשומת לבך.

    ומתי- תחושת הקורבנות אולי מסמא את עיניך. דווקא הניסיונות שלך "להפוך" את אותה מחשבה הבינארית (שגם בעיני לא רלוונטית היום, ישראל לצערי הפכה להיות בעלת סממנים ערביים יותר מאשר מערביים), מקבעת אותך בצורת מחשבה ענייה שכזו. צחוק הגורל הוא שבתור "לוחם גרילה" לא מעט מפועלך (המבורך) ממומן ע"י משרד החינוך של המשטר הציוני.

    אהבתי

  11. לא חובה לפתח דיון. סה"כ שתי הדעות השונות מוצגות כיום במקומות רבים בתקשורת, כך שהדיון די צפוי מראש.
    אני מניח כי התכוונת אלי כשטענת שהרטוריקה של (?) היא גזענית. גם זה דיון מוכר לעייפה. אני מעדיף להשתמש ברטוריקה הזו (שלדעתי היא כמובן אינה גזענית) כי כך מתבטאים כיום בכל העולם, לא רק אחמדינג'ד ונאסראללה, אלא גם חלקים נרחבים (לא רשמיים אמנם) של אירופה ושל ארה"ב. לדעתי הציונים כלל לא מודעים לשיח מחוץ למדינה הציונית, וכשהם נתקלים בסוג כזה של שיח, הם מייד מתקפדים ולא מתייחסים לתוכן. כך קרה שהמרחק התודעתי של הציונים משאר העולם הולך וגדל.

    למרות ההשלכות המצערות (והמסוכנות – כאן לדעתי אין ויכוח בינינו) של תופעה זו, עדיין חשוב לי לתאר במילותיי שלי את הנושאים עליהם אני כותב. כשם שלא אשתמש במושג שר הבטחון אהוד ברק אלא אשתמש תמיד בביטוי פושע המלחמה אהוד ברק, כך לא אשתמש במונחים סובייקטיבים שהמציאו הציונים (ומפאת קהות החושים הם נחשבים לאובייקטיבים – ראה דעתך על רוזנפלד).

    כתבת משהו ללא הסבר או נימוק: "דווקא הניסיונות שלך [של מתי] "להפוך" את אותה מחשבה הבינארית מקבעת אותך בצורת מחשבה ענייה שכזו". זהו משפט ריק מתוכן ואינו קשור לשום דבר שמתי אמר.

    לעניין צחוק הגורל, גם כאן זוהי מדיניות מכוונת, החייבת להראות כלפי חוץ כי מתקיים כאן שלטון דמוקרטי. באיראן, סין, בריה"מ היו עוצרים מזמן את מתי שמואלוף רק בגלל דעותיו. כאן, במשטר דמוקרטי לכאורה, עצרו את אמיר מח'ול בגלל הבעת דעה ומכרו לציונים סיפור בטחוני דמיוני.
    לי זה מזכיר את התחקיר של מיקי רוזנטל על המפעלים המזהמים בחיפה, שתורמים חלק מרווחיהם לעמותות לטיפול בחולי סרטן.

    אהבתי

  12. דרור- אני בטוח שלמתי מילים משלו. אותה אמירה אגב, היא התרשמות לא רק מהרשימה הנ"ל. אני נהנה לעקוב אחרי הבלוג של מתי כבר זמן מה ומעריך את פועלו החברתי, לא תמיד מסכים עם דיעותיו.

    אני מסכים איתך לגבי צחוק הגורל. דמוקרטיות באשר הן זקוקות לשוליים פעילים לראווה, וטוב שכך. הרי אם האלטרנטיבה של בל"ד תתגשם, אנשים כמו מתי הם הראשונים ללכת כצאן.

    לא מוצא כרגע טעם בדיון לא בגלל הרטוריקה הגזענית שלך. זו הייתה כאמור הערה לתשומת ליבך.

    אהבתי

  13. החברה הקפיטליסטית מעקרת את יכולות האדם להיאבק על זכויותיו. כולם שקועים בתוך נינוחות וחוסר רצון לעשות משהו למען העם והחברה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: