שירת המים: סולידריות עם המאבק של יצחק ג'קי אדרי בדימונה, בתאגידי המים

 

רותם מלנקי בשירת המים בדימונה

 

 

 

 

אנשי תרבות הופכים לארגון גרילה כשמדובר בהפרטת המים בישראל. עשרות משוררים הגיעו לדימונה לקרוא שירי מחאה

דברים טובים קורים בדימונה. המחאה והזעם הציבורי על העלאת תעריפי המים לא שוככים. אפילו לא לרגע. כדי לחזק את התושבים, הגענו לפני כשבועיים לדימונה בפעולה ממוקדת, אנשי גרילה תרבות. באנו מתל אביב, ירושלים ובאר שבע, עשרות משוררות ומשוררים ופעילים חברתיים – אדם דובז’ינסקי, אוהד קנולר, אוסנת איטה סקובלינקי, אלישיב רייכנר, חן שרעבי, יובל בן עמי, יוכבד יעיש, יצחק ג’קי אדרי, מעין שטרנפלד, מתי שמואלוף, נועם לוי, נטלי ברוך, עומר שרביט, ערן צלגוב, רועי צ’יקי ארד ורותם מלנקי שגם הנחה את האירוע – להביע תמיכה במחאה על ידי הקראת שירים.

בעקבות עלייה של עשרות אחוזים בתעריפי המים איימו תושבי דימונה שלא ישלמו את חשבונות המים וקראו לחבריהם מכל הארץ להצטרף למחאתם. הם יצאו לקרב: הקימו דף בפייסבוק, פרסמו מאמרי דעה בנושא, גייסו תומכים ויצאו לרחובות. אחת הפעילות המרכזיות אילנית לוגסי, שמרכזת את תחום החד–הוריות בעיריית דימונה, הכריזה שהיא “סרבנית תשלומי מים”. לוגסי אמיצה. היא יודעת שהיא מזמינה לביתה את אנשי ההוצאה לפועל. היא מוכנה לשכב על הגדר למען כלל אזרחי ישראל, שאינם ערים לעוול שנעשה לאולוכסייה המוחלשת שעבורה עלייה במחירי המים היא כואבת. מאוד כואבת, כי היא באה על חשבון דברים קיומיים אחרים כמו אוכל, העשרה לילדים, בגדים וכד’. לוגסי צועקת כי ההחלטה להפריט את המים בישראל על ידי הממשלה נעשתה ללא נשמה: זו החלטה עסקית ונטולת רגישות חברתית.

בגרילה תרבות ראינו כיצד המאבק החברתי עבר לפסים אחרים עם התבצרותם של חברי הוועד במתחם בריכות המים הצפוניות של העיר דימונה. הפעילים נגד הפרטת המים הוכיחו שהם יודעים גם להשתלט מחדש על המרחב הציבורי. הם הבעירו צמיגים במקום ונשארו ללון בו, תוך כדי שהם מאיימים לסגור את אספקת המים של דימונה. כוחות הביטחון אמנם פינו אותם מהבריכות, אך הם נחושים אף יותר מתמיד לנצח ולהעיר את ההמון הדומם.

עשינו זאת מתוך אמונה שלצד מאבקים חברתיים – הקראת שירה יכולה לחולל שינוי. אנו רואים במחויבות המוסרית שלנו כמשוררים ומשוררות, לצאת למרחב החברתי ולהשמיע את קול השירה. אסור לשבת בבית. אחד אחרי השני עלו המשוררים והקריאו את שיריהם. אחד מהרגעים המרגשים היה לראות שבנצי סנגאוקר, יו”ר ועד עובדי אקרשטיין, נכח אף הוא באירוע. לפני יותר משנה נסענו להזדהות עם המאבק למען זכויותיהם של עובדי אקרשטיין. ההנהלה התעמרה בהם, אבל מאוחר יותר כתבה השופטת בפסק הדין כי “עובדים הם לא מרצפות משתלבות”. ככה בונים רשת חברתית שתוביל לשינוי חברתי.

אז מה בעצם אנחנו רוצים? קודם כל, ששר הפנים אלי ישי יורה מיידית לכל תאגידי המים בישראל לחבר את המים לצרכנים שנותקו. לפי הדיווחים, יש עשרות משפחות ברחבי הארץ ללא מים זורמים; ושראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ושר האוצר יובל שטייניץ, יצרפו לוועדת הבדיקה של תאגידי המים נציג של ועד הפעולה הארצי האזרחי הדימונאי. אלה לא דרישות מוגזמות. הן אנושיות.

גרילה תרבות בדימונה, בהזדהות עם תושבי העיר המתמרדים נגד הפרטת אספקת המים והעלאת התעריפים. האירוע בשיתוף עם יצחק ג'קי אדרי ומטה המאבק המקומי. יום חמישי, 27.1.11, בשעה חמש, במרכז העיר דימונה. האירוע בחסות כתבי העת: דקה ומעין.

משתתתפות לפי האלף ולפי הבית

אוהד קנולר
אוסנת איטה סקובלינקי
אלישיב רייכנר

חן שרעבי
יובל בן עמי

יוכבד יעיש
יצחק ג'קי אדרי

מעין שטרנפלד
משה אוחיון
מתי שמואלוף

נועם לוי

נטלי ברוך

עומר שרביט
ערן צלגוב
רועי צ'יקי ארד
רותם מלנקי

מים בע"מ

ממשלת ישראל כפתה על הרשויות המקומיות להעביר את השליטה באספקת המים לתאגידים. בינתיים, המהלך הביא "רק" לעליית מחירים, אבל בעתיד הקרוב זה עלול להסתיים בהשתלטות של בעלי ההון על אחד המשאבים הלאומיים החשובים ביותר.

אמנות במשביר לצרכן / יובל בן עמי
מתוך הכתבה:

כאן נגיע למשוררים. מזה מספר שנים פועלת בארץ קבוצה בשם "גרילה תרבות", שעבדכם הנאמן, אפילו שאינו משורר, זכה להשתתף בכמה מאירועיה. הקבוצה מגיעה למקומות בהם מתרחשות עוולות חברתיים. ועורכת בהם אירועי שירה. לאחרונה הגיעה הקבוצה לדימונה, לתמוך במאבק נגד תאגידי המים ועלייתם השערורייתית של מחירי המים אותן, משלמות השכבות החלשות. אירוע השירה מושך תשומת לב תקשורתית לעניין וגם ממלא אותו בתוכן שירי. לפחות במקרה אחד, בעקבות אירוע אותו ערכה הקבוצה לאות תמיכה בעובדיו השובתים של מפעל אקרשטיין בירוחם, ציטטה השופטת בפסיקתה את אחד משירי האירוע.

בעולם שבו מונעים מאנשים מים ומנשלים אותם מזכויות, לקוחות המשביר לצרכן יכולים לחכות. כן, גם להם מגיעה שירה וטוב שהיא תופיע על כרטיסי הברכה. כן, גם משוררים ואמנים צריכים להתפרנס וברור שזה לא תמיד פשוט, אבל למה לא לשלב בין הדברים? אגי ומנשה, לכם יש את הכח לגבות את גרילה תרבות או לעשות ביצירתכם מעשים אחרים שבאמת יקרבו את האמנות אלינו, וגם יסייעו לה לשנות את עולמנו. לכו על זה קודם כל, ותקפצו לסנטר אחר כך.

אמנות במשביר לצרכן: קדישמן לא באמת רוצה לקרב את התרבות לעם, יובל בן עמי, עכבר העיר

הדברים יורדים למקום נמוך / מעין שטרנפלד
מים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך
והכסף עולה מן הנמוך אל הגבוה.
כאן תאגיד אלכימאים עושה זהב ממים.
כאן חוצבים בארות בכיסים.

כובעה האדום של המשרתת \ טוגארה מוזננהמו / רועי צ'יקי ארד
מאנגלית: רועי צ'יקי ארד

שר הפנים נהג להקשיב למוזיקה אמריקאית ברדיו של האוטו
היתה לו חברה אוסטרית והוא שקל לעבור לקרקוב או וורשה
אז זה התקבל על הדעת לגמרי שפנה ימינה ברמזור אל
הרחוב שבו תמיד חלף בדרך מהבירה לביתו בכפר

כשהעביר מהלך, הבחין שהנהג שלו מסתלסל מהמושב האחורי
המניאק! חשב לעצמו, הוא ודאי ישן שם מהליל קודם – בטח
זה קשור למשהו עם המשרתת החדשה. נחירותיו העזות
של הנהג הבעיתו אותו פתאום והוא הפסיד את הפניה אל בית האחוזה הכפרית
עוד ארבעים דקות הם יגיעו לעמדת הגבול. יכול להיות
שהשומרים שם לא יודעים איך הוא נראה.

כל בוקר יש שם התאבדות המונית בקנה מידה רחב. איש לא מעודד את זה
אבל הציבור מרגיש חובה להראות ככה את נאמנותו לכתר, שמתנכר לעניין.
פרדריק – האיש השתקן שניהל את הממשלה – סייע באופן אישי
לרוב ההריגות, כשראש הממשלה חותם על כל אישורי הפטירה
הוא גם ציווה שהלוויות יתקיימו בלב ים ושידר ברדיו המדינה בשידור חי
כמובן ששר הפנים מחה נגד כל אלה, אבל מהר מאוד הבין
שאשתו ידעה יותר ממנו, לפני שפנה לציבור. ואחרי שמכוניתו
חלפה דרך הגבול, הוא המשיך להרהר כשהוא מאט
במשעול הכפרי הצר, כמה חסר אחריות זה
לרכב מהר כל כך ולרצות הרבה כל כך בכל כך הרבה חופש.

טוגארו מוזננהמו (Togara Muzanenhamo) נולד ב1975 בלוסקה, זמביה, למשפחה שמוצאה זימבבווה. עובד כעיתונאי וכמפיק בהררה, זימבבווה. השיר התפרסם בספר הבכורה של המשורר שיצא בהוצאת Carcanet ובכתב העת

נציב המלח/מים / רותם מלנקי
כשהייתי קטן אז סיפרו לי
שמדינת ישראל רואה רחוק
מהחלל רואים כך מכרו לי
איפה עובר הקו הירוק

הקו הירוק, הורתה המורה
קרוי ככה בגלל
שאצלנו הדשא עד אופק
ואצל הערבים בקושי חרדל

וזה רק מוכיח ללא כחל וסרק
שהארץ שלנו כי לנו אכפת
ואחמד סתם הסתנן לו
הכל אצלו חום, והוא גם פסיכופת

אז הפנמתי זרמתי חסכתי רכשתי
רבע דונם של דשא
עדרתי יישרתי הנחתי השקיתי
לא הלכתי לישון לפני ש

לפני שהצצתי מדלת ביתי
אל ירוק הגינה
הממטרות עבדו שעות נוספות
לתפארת המדינה

אבל אחרי שזיבלתי ניכשתי ביקשתי
ליומולדת שיקנו מכסחת
התקשר אלי נציב המלח/מים
וייבש לי את התחת

"מסתבר", כך אמר הנציב שטוף זיעה,
"אם להיות רגע פייר,
כנראה שהערבים יודעים לגנן פה,
פה אין מספיק אקוויפר,

"אין אגמים נחלים ונהרות"
(כאן כאב לי כבר הז'ופה)
"כדי להפריח שממות וגינות
עם דשא כמו באירופה,

"אז עכשיו אחרי שחינכנו אותך
לבזבז את כל המים
ואחרי שמלאנו כל בריכה
מקיסריה ועד רמתיים
עכשיו תכניס ת'יד לכיס
ושלם לבעל ההון
זה נכון, בעל הון, עם בריכה בסלון
בזכותך הוא יקנה גם – את החרמון."
מים: סיפורו של מאבק חברתי / מתי שמואלוף
המאבק החברתי וההתפוררות של הממשלה מתחילים לקבל צורה. לפני מספר שבועות כתבתי על ההפגנות של מגזרים שונים כנגד מגזרים אחרים. לפני כשבוע הגיע לשיאו המאבק נגד הפרטת המים, בראשות תאגידי המים שמוביל הפעיל החברתי יצחק ג'קי אדרי בדימונה. המטה החליט לצאת למבצע "המים שלנו". המטרה הראשית להביא לתודעה ציבורית את העובדה כי תאגידי המים הפכו לבעלי המשאב הציבורי כחלק מהפרטת השירותים בישראל.

משהו טוב קורה בדימונה עם תחילת המאבק נגד הפרטת המים. את המאבק מוביל הפעיל החברתי יצחק ג'קי אדרי בדימונה. המטה החליט לצאת למבצע "המים שלנו" כנגד תאגידי המים. המטרה הראשית להביא לתודעה ציבורית את העובדה כי תאגידי המים הפכו לבעלי המשאב הציבורי כחלק מהפרטת השירותים בישראל.

מטה וועד הפעולה בראשות אדרי שלח הודעות לתקשורת, הקים דף פייסבוק ופירסם מאמרי דעה בנושא. אך המאבק עבר לפסים אחרים עם התבצרות של חברי הוועד במתחם בריכות המים הצפוניות של העיר דימונה. הפעילים נגד הפרטת המים הראו כי הם נחושים ומוכנים להשתמש באמצעים סמליים של "השתלטות מחדש" על המרחב הציבורי. הם הבעירו צמיגים במקום ונשארו ללון בו, תוך כדי שהם מאיימים לסגור את אספקת המים של דימונה. כוחות הביטחון הגיעו למקום, וממול הגיעה שיירת מכוניות של וועד נהגי מוניות להביע תמיכת במאבק.

הדרישות המרכזיות של וועד הפעולה נגד הפרטת המים כפי שפורסמו ברבים: א. דרישה משר הפנים אלי ישי שיורה מיידית לכל תאגידי המים בישראל לחבר את המים לצרכני תאגידי המים שנותקו מהמים. לטענתם עשרות משפחות ברחבי הארץ מנותקות ממים זורמים בניגוד לסעיף 39-א לחוק תאגידי המים והביוב 2001; ב. פנייה לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ולשר האוצר יובל שטייניץ לצרף לוועדת הבדיקה של תאגידי המים נציג של ועד הפעולה הארצי האזרחי, שהחל לפעול בדימונה.
יצחק ג'קי אדרי וההשתלטות האמיצה על בריכות המים בדימונה
וועד המאבק הציב אולטימטום למשרד הפנים, אחרי סוף שבוע של הפגנות ומחאות. הפעילים אמרו שבמידה והם לא יחברו את כל המשפחות שנותקו עד כה בידי תאגידי המים, הוועד ינתק את אספקת המים לדימונה. לטענתם המחאה החברתית מוצדקת, כעירעור על המדיניות הכושלת של ממשלת ישראל בתחום המים. כבר באותו יום בו פקע האולטימטום משטרת דימונה עכבה לחקירה מספר מחברי מטה המאבק במחירי המים. אך מטה המאבק לא פוזר והפעילים מבטיחים להמשיך בפעולות שונות ומגוונות בכדי להביא את הצורך בשינוי מחיר המים לציבור הרחב.

ראש עיריית דימונה מאיר כהן הצטרף לנאבקים וטוען כי מחירי המים מוגזמים בישראל. הוא הוסיף כי לא ניתן הסבר מדוע ממשלת ישראל ממשיכה להעלות את המחירים במאות אחוזים. כהן תומך במאבק נגד הפרטת המים עד שהגזרה תתבטל. הוא רואה בפעולת האזרחים נגד העוולות מעשה מבורך. לטענתו שר האוצר הבטיח שתוך 45 יום יהיה שינוי בשאלת המים.

מנהיג המאבק בהפרטת המים הינו יצחק ג'קי אדרי שהתפרסם בעקבות הסרט "זהב לבן עבודה שחורה". בסרט נחשף מצב הנורא של עובדי הקבלן במפעלי ים המלח. אדרי ידוע בנחישותו ומנהיגותו. ולמרות פיטוריו, הוא הצליח לשים על סדר היום החברתי את השאלות של זכויות עובדי קבלן.

המאבק רק בתחילתו. בכל רחבי הארץ התושבים מתלוננים על עליית המחירים, אך רק עכשיו אנחנו רואים פעולה ראשונה בנושא. אמנם המאבק בדימונה לא זכה לניראות, בגלל וועדות החקירה של ישראל ביתנו, אך הפוטנציאל של מאבק בשאלות אלו הוא רחב. בדימונה נורתה הירייה הראשונה. האם אנו בפתח של מאבקים נוספים?

ב27.1, יום חמישי, בשעה שלוש נצא מתל אביב משוררים/ות בשירת המים – אירוע תמיכה של גרילה תרבות עם מאבק המים בדימונה – נקריא שירה במרכז המסחרי. הצטרפו אלינו!

הדעה התפרסמה לראשונה בישראל היום, 17.1.2011
ללא כותרת / נעם לוי

כאן החשמל בא
והולך, גם התיירים
בזמזומסעדות
תפריט-מגוון אחיד,
והגשרים פורחים
כמטוסים, אחרי הגשמים
אחד מחה ב-2005,
גם השיטפון, הפסיק
לעמוד על המקח
ועמד על שלו עד
שנעמד, אחרכך
הקימו שוב,
לא הכל, בקצב
תזריממשלתי
חום טוויד-אפרפר
כזה, שמספיק להפוך
טיפות מחאות גג-פח
נוקשותופפות למחיאות
שפוכות, על גבם של דפי
העיתון המקומיים
הסחופים, המים-בינתיים
המשיכו להריע לעצמם מתחת
ליסודות – כעת נוטה דעתם
שוב למרכז – סוחבים בוץ
ותבן לבנות גדות מסכנות,
מפכפכימתגודדים ביניהם
יודעים בדרכם: לערוץ
יש הזיכרון הבוגדני
הטוב והקצר ביותר
בין ים לנקודה
הרוח של שמואל / מתי שמואלוף

שאול הולך לצד פסי הרכבת הכבדה
יש לו כרטיס לכיוון אחד, ואין דרך חזרה
מסוקים צבאיים עולים מעבר להרים
מרק חם ומדורה ושקרים קרים.

קו של חסד מתמתח עד מעבר לפינה
ברוך הבא ל"סדר" החדש, ל"חופש" ו"לצמיחה"
משפחות ישנות במקלט, במחסום ובגינה
בלי בית, בלי עבודה ובלי כל תקווה.

הכביש המהיר משתעל כמגפה
ובעלת האוב מרגישה את הסכנה
אני יושב כאן מתחת לגיצי הסערה
מחפש איזה אלוהים שיביא לי תשובה.

הארץ המובטחת בכרטיס מתקפלת לכיוון אחד
הרעב שבבטן הוא אקדח חד ביד
המדרכות המוצקות הן שק שינה
ואין מקלחות בלב העיר המסכנה.

שמואל מעיר בתוכי שאכטה
ובין אבני השק שינה הוא מוצא תפילה
ואני מתפלל לרגע שבו האחרון יהיה הראשון
התקווה עוד תחזור, אולי בעולם הבא.

הכביש המהיר משתעל כמגפה
ובעלת האוב מרגישה את הסכנה
אני יושב כאן מתחת לגיצי הסערה
מבקש אלוהים שיביא מעט קדמה.

שמואל אומר: "במקום אטום למתן צדקה
בכל מקום בו תינוקת רעבה ובוכה
בכל רגע שבו הצדק מתעורר
חפש אותי שם, אל תוותר,

במקום בו נאבקים על נשמת משפחה
בעד הזכות לעבוד, היכן שיד מושטת להצלה
בכל מאבק לחופש, בין העולם השלישי ועד למשפחתך
נילחם ביחד,שאול, גם אם תיקרע ממך אהובתךָ"

הכביש המהיר משתעל כמגפה
ובעלת האוב מרגישה את הסכנה
אני יושב כאן מתחת לגיצי הסערה
מתחנן אלוהים שיזרז את הנקמה.

***
עורך השיר: חיים פסח.
מבוסס על השיר
The Ghost of Tom Joad, 1995, The Essential Bruce Springstee

שיר פשוט / ערן צלגוב

מַיִם לְדָוִיד הַמֶּלֶךְ
כִּי מַיִם זֶה עִנְיָן לִמְלָכִים.
לְעֻמַּת זֹאת:
דְּמָעוֹת, יֶזַע וְדָם
זֶה כְּבָר לָנוּ
לִפְּשׁוּטֵי הָעַם,
פּוׂשְׁטֵי הַיָּד,
הָרֶגֶל, שֶׁמִּמֵּילָא
יֵשׁ יוֹתֵר מִדַּי מֵאֵלֶּה.
מַיִם לְדָוִיד הַמֶּלֶךְ
כִּי הַיּוֹם מַיִם זֶה עִנְיָן לִמְלָכִים.
חַכּוּ, חַכּוּ זֶה כְּבָר מַגִּיעַ
כְּשׁשַׂרָה, טַיְקוּן וְאָדוֹנֵי הַכֶּסֶף
בְּקַשְׁתִּית זָהָב יַשְׁקוּ אוֹתָנוּ
כְּמוֹ הָיִינוּ זֵר פְּרָחִים.
אחיותי ואחי / עומר שרביט
שאול התרסי לפיליפים, פרק ארבע, פסוק שמונה

לבסוף אחיותי ואחי,
כל מה שנכון, כל מה שאמיתי, כל מה שצודק, כל מה שטהור, כל מה שיפה וכל מה שהינו בתום לב:
אם יש שבח ואם יש סגולה בדברים האלה,
חישבו עליהם.

finally brethren, (and sisters!),
whatsoever is true, whatsoever is honest, whatsoever is just, whatsoever is pure, whatsoever is lovely, and whatsoever that is of good report:
if there is praise and if there is virtue, think about these things.
שְׁ תִ י קַ ת הַ מַּ יִ ם / יוכבד יעיש
אֵלֶם שִׁכְשׁוּךְ הַנּוֹזֵל
הַשָּׁקוּף
בְּבֶרֶז הַחַיִּים הַנָּטוּשׁ
יִלֵּד יַתְמוּת
קַדְרוּת
וְעַצֶּבֶת
נָאקוֹת וּגְמַלִּים בַּמֶּרְחָבִים
מוֹחִים עַל שְׁתִיקַת הַמַּיִם
נְדִידַת הַחוֹל הַמִּסְתַּחְרֵר
בִּמְעַרְבֹּלֶת צְלִילִים
כּוֹתֶבֶת סִימְפוֹנְיָה
עַל דְּיוּנוֹת ,
שִׁירַת הַמִּדְבָּר
בּוֹקַעַת מֵאַדְמָתֵךְ
כְּמוֹ נֵכָר מְתַעְתֵּעַ
פּוֹחֵז וְנוֹטֵר
וְלָנוּ נוֹתָר
שְׁעוֹן מַיִם חַי
לְלֹא נְשָׁמָה וּלְלֹא
"עֲמִידָר"
נְוֵה-צֶדֶק , תֵּל-אָבִיב
ערב ט"ו בשבט תשע"א
19.1.2011

האירוע בפייסבוק

 

 

 

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על שירת המים: סולידריות עם המאבק של יצחק ג'קי אדרי בדימונה, בתאגידי המים

  1. פינגבאק: Tweets that mention כוח המחאה « המבוקש מס' 2 -- Topsy.com

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s