סירוס אנושי

איך הגעתי לכאן?

אחרי שהיא עזבה, הרגשתי צורך להעמיס על עצמי את הפערים ועברתי דרומה. שקר. לא מצאתי עבודה שתשלם לי את הכסף הנכון בזמן שאכתוב את הדבר הנכון. שקר. לא הצלחתי לרכב על גלי ההצלחה, ריחמתי על עצמי ומצאתי מקום שדומה לרחמיי. אבל לא היה בו רחם, רק אינפקציה ושיירי חצ'קונים מפוצצים גלולים על הכבישים הצרים של הקסבה. שקר. רציתי לגור לבד ולא היה לי כסף. אז נסעתי לדרום העיר ומצאתי מקום זול שאפשר לגור בו. הייתה זו דירה שחילקו אותה לשמונה דירות קטנטנות ולכולן היה את אותו כיור ולכל הקומה היה את אותו בית שימוש ולכל הבניין היה את אותו צינור של סמים להקל על התחושה הנעזבת, העזובה והמדכאת.

למה היא עזבה?

הכרתי אותה בשידוך. חברה משותפת שלנו החליטה שאנחנו צריכים להיפגש. זה היה הסיפור פחות או יותר. היינו בודדים. אבל היא הייתה לסבית ואני הייתי גיי. וגילינו את זה רק בסוף. אבל בכל הדרך הזאת שכבנו, רבנו, שכבנו, ורבנו. היא הייתה פעילה באיזה עמותה חברתית, ואני הייתי סטודנט. אבל היא עזבה את העמותה שעזרה לכלבים על ידי סירוסם. אני עזבתי את האקדמיה והחלטתי לכתוב. אבל כתבתי שטויות ולא התייחסתי בכבוד למקצוע שהותיר אותי בדיאלוג עם אדם אבק שנתן לי להתארח בדירתו.

מה קרה שנפגשנו אחרי ארבעה חודשים ושבוע ויומיים אחרי הפרידה?

היא מבקשת לעזור לי. אני מקשיב לה. גם אני מבקש לעזור לה. אני רוצה שתקשיב לי. שתדע שאהבתי אותה ושרציתי בטובתה. אבל אני בעצם טרחן מדי. היא עושה את כל הסימנים שהיא משתעממת. קודם היא מעשנת סיגריה ואחר כך מזמינה עוד סודה ולבסוף מקנחת במבטי הצידה לעוברים ושבים. אבל פרצופה מתקרפד. היא מרגישה משהו מכל השיחה בינינו. היא יודעת שחשוב לדבר. אחרת למה באה לדבר איתי. אולי כי היא לא מרגישה כלום. ואולי בכלל הגיעה רק בגלל שהגיעה ואין סיבה מדוע היא הגיעה לדבר איתי. אבל אני מחפש סיבות. היא אומרת שעובדת עכשיו כחשפנית. אני לא מאמין לה. אז היא אומרת שהיא עובדת עכשיו בעמותה שמסרסרת בני אדם בכדי שלא יתרבו. אני שואל אותה האם אלו סוטים והיא מספרת שלא. הם לא סוטים. הם פשוט אנשים שטעו ורוצים לסרס את עצמם. אך החברה לא מאשרת את הסירוס שלהם כי זה סירוס פירושו פגיעה והחברה לא רוצה שהם ייפגעו בעצמם. אבל החברה בנויה מבני אדם ואם בני אדם רוצים לקחת אשמה על עצמם היא צריכה לאפשר להם. אבל החברה היא מספרת פוחדת שהאנשים ייגמרו את הפריון ונישאר לבד.

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על סירוס אנושי

  1. רם און הגיב:

    נהניתי מהקריאה. לא קורה לי הרבה.

    אהבתי

  2. למה רק למה אתה מעלה את זה? מריח ריח של רומנטיקה של בן-עשרה, מבזה אותך כפעיל.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s