פרס ספיר לשירה

איור, רותם מקרית גת

איור, רותם מקרית גת

(הטקסט מתפרסם בשינויים קלים מהמקור)

בשנים האחרונות השירה הלכה וקיבלה מקום שולי בתרבות אל מול הפרוזה. אמנם "שיחרור" זה פתח את חרצובות פי המשוררים והעניק להם אפשרות לדבר ברדיקליות. ואכן המשוררים הרבה יותר אוונגרדיים וקרובים לשטח מאשר הסופרים. ראו למשל את הפעילות של "גרילה תרבות" שבה אני חבר, שמצרפת עשייה חברתית לפואטיקה מתנגדת.

פרס ספיר הוא אחד הדוגמאות הגרנדזיות לפער בין היוקרה העולה של הפרוזה אל מול עולמה המתרוקן של השירה. פרס ספיר שמוענק אחת לשנה ספר לזוכה מאה וחמישים אלף שקלים חדשים לזוכה. הספר הזוכה בפרס ספיר יתורגם לערבית, בנוסף לתרגום לשפה זרה עפ"י בחירתו של הזוכה.המועמדות לפרס ספיר מוגשת ע"י מול"ים בלבד, כהגדרתם בתקנון הפרס. כל מו"ל רשאי להגיש עד חמישה כותרים לפרס ספיר ולקטגורית ספר ביכורים שבו הפרס עומד על עשרים וחמש אלף ש"ח. במטרה לעודד את תרבות הקריאה ואת חשיפת הקהל לספרות עברית רוכש מפעל הפיס מהדורה בת 500 ספרים מכל אחד מהכותרים המרכיבים את הרשימה הקצרה ומספר הביכורים ומעניק אותם לספריות ציבוריות ברחבי הארץ.

אמנם פרס ספיר פועל לפי מתכונת פרס "הבוקר" הבריטי ומייבא לנו את רוחו וגבולותיו. יחד עם זאת מפעל הפיס, הוא מפעל ציבורי וניתן לדרוש ממנו בגלוי לתת מענקים שווים הן לפרוזה, והן לשירה. משום ששני אלו הם ז'אנרים רלבנטיים וחשובים בכתיבה וביצירה התרבותית.

פרס ספיר לשירה יכול היה לתת דחיפה משמעותית ליוצרים ליוצרות הנמצאים מלכתחילה בשולי החברה. הוא יכול היה לתת קידום יקר מפז ולהגדיל את מעגל הקוראים והקוראות שעומד אולי על כאלף או אלפים קוראים/ות. הוא יכול היה להביא רוח של תחרות לענף שולי, שרוב ההוצאות כבר לא מתעניינות בו (הוצאת כתר למשל מוציאה ספר אחד בשנה). פרס ספיר לשירה היה מראה המצאה ישראלית חכמה שממציאה דרך חדשה להענקת פרסי ספרות. במסלול שכזה יכול להתבטא ערך השיוויון והחינוך מעל לערך הפופולאריות והרייטינג. במקום להניח ששירה רחוקה מהמדפים ולכן רחוקה מהלב. פרס ספיר לשירה יכול היה להינתן הן לכותבים בספרי ביכורים ובכך לעודד כותבים/ות חדשים ורעננים. בנוסף הוא היה מעניק את הדובדבן שבקצפת למי שעומל בכל חייו להופיע, לכתוב, להפיץ ולהקריא את שיריו.

לשירה יש יכולת אדירה לייצר התנגדות פוליטית וחברתית, אך לשונית היא גם יכולה להביא לנו דרכים אחרות לתפוס את עצמנו ואת המציאות. אנו יכולים לשמוע מספר שפות בתוך השירה. ללא השירה, שפות אחרות אלו – היו נכחדות, נעלמות וחסרות קול. כשאנו קוראים שירה אנו מגלים אפשריות אלטרנטיביות להביע את עצמנו ואנו יכולים להעשיר את המטפורות, הדימויים והשפה בכללותה. פרס ספיר לשירה יכול לדחוף מחדש את מריצת החשיבה השירית; הוא יכול לדאוג שאנשים יהיו אמיצים יותר ויביעו את עצמם בדרכים מורכבות יותר; הוא יכול להיות המושיע, אותו המשיח שמגיע דווקא כשהשירה נדחקת הצידה. פרס ספיר לשירה יכול להביא לשינוי חדש בתוך התרבות הישראלית.

אני מציע לועדת פרס ספיר לשקול מחדש את משמעות התרבות היוצאת מתוך חלוקת פרס ציבורי כה גדול לתחום אחד. אני מציע להקים ועדה שתפתח את הדיון הציבורי בחשיבות השירה לפרס ספיר.

הדעה התפרסמה בספרות טיימאאוט 17.3.2011

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

18 תגובות על פרס ספיר לשירה

  1. חנה הגיב:

    מסכימה השירה היא המיתר הכי עדין של הנשמה
    היא הניגון המעודן שלה

    אהבתי

    • matityaho הגיב:

      תודה חנה.

      אהבתי

    • חנה, לא פעם אני סבורה שכוחה של השירה טמון לא רק בכוחה הפוליטי, אלא גם בהיותה מיתר יחיד, רוטט. לעיתים קרובות דווקא בפן האישי כ"כ שלה מסוגלת השירה לגעת בנפש, ואם היא טובה אז ביותר מנפש באחת. כך השירה גם מפתחת רגישות אנושית, כלפי הזולת וכלפי עצמך. אולי גם מכאן רב כוחה לשנות, להשפיע רגשית, מהלב.
      מהמקום האישי הזה , דרך אותו "ניגון טהור המהווה צרי לנפש" (כפי שכתבת במקום אחר ואגב רחל המשוררת), חשוב וראוי כ"כ להעניק לשירה מקום נכבד ומשמעותי יותר בתרבות, כפי שמיטיב שמואלוף לטעון כאן ובצדק , בפרט בעניין הפוטנציאל של פרס ספיר (וכן, בעניין מקבלי פרס- משוררים ותיקים או צעירים- ראוי שיהיה מקום ל'גם וגם' ולא 'או-או'). תגובתך העדינה מרגשת, מדויקת וחשובה, כשם שהצעתו של שמואלוף חשובה וראויה ליישום ולהכרה.

      אהבתי

  2. ומה מבחינתך כמשורר יותר חשוב בפרס הזה? ההכרה או הסכום הנכבד שהפרס מביא עימו?

    אהבתי

  3. רוני הגיב:

    הצעה ראויה. ומיכאל, חייבים לבחור מה יותר חשוב? בעיני שניהם חשובים.
    (אגב, בתחום הספרות מקובל להגיד שההכרה שפרס ספיר מספק אינה שוות ערך לזו שמקבלים בפרסים אחרים, יוקרתיים ממנו, אבל הציבור דווקא מתרשם והפרס בהחלט הוא מקדם מכירות).

    אהבתי

    • matityaho הגיב:

      תודה רוני.

      מיכאל: ההכרה, המימון – שניהם חשובים והופכים תחום שולי למרכזי. השיוויון אבל הוא ערך נעלה בעיניי בתוך תחום התרבות והוא כבר ייצר את המשך התהליך התרבותי שציינת.

      אהבתי

  4. איריס אליה כהן הגיב:

    היי מתי יקר. הפעילות שלך ראוייה לכל הברכות. גם בנושא הזה. ואני מסכימה איתך לגמרי. אני חושבת שהמהלך צריך לבוא בתמיכה של בכירי הסופרים בארץ, בעיקר אלה שזכו בפרס ספיר בעבר, או בפרסים חשובים אחרים. אני גם חושבת שצריך, בין היתר, לעודד שיתוף או מיזוג של תחומי הפרוזה והשירה, למשל, בערבי קריאה, השקות וכיו"ב… ואני מקווה שהמשוררים לא יקומו עליי בכעס, כי יש לי לפעמים איזה תחושה של מעט התנשאות שעולה, בדרך כלל, כשמשוררים מדברים על שירה, לעומת פרוזה וגם לכשעצמה. אבל יכול להיות שזה גם סתם תסביך שלי:)
    בהצלחה ממש.

    אהבתי

  5. י.ג. הגיב:

    אני בעד ביטול פרס ספיר בכלל. בדיוק מאותן סיבות שאני לא מתייחס ברצינות יתרה לאוסקר ההוליוודי. בסופו של דבר מדובר בפרס לקידום מסחרי של ההוצאות הגדולות. לא זכור לי שבעשור האחרון היה שם ספר ש"חרג" מהקונצנזוס, חלק מהסיפורת גם לא תמיד טובה. מה שאולי יכול להעיד על התופעה הטיבעית ביותר של יד רוחצת יד בקשרי הון ותרבות.
    ובכל זאת, ההצעה שלך מעניינת וראויה לנסיון. מה יהיו הקריטריונים לבחירת המועמדים? מי ערב לכך ששירה טובה ואותנטית תזכה לייצוג ולוא דווקא השירה של החברים של מי שיושב מימינו של יו"ר חבר השופטים? לא פשוט. בייחוד בעידן זה של השירה העיברית, שאין יותר כיכר מרכזית, רק כמה משוררים באמת מוכשרים ולא מעט מעתיקנים או מלככי פינחה.

    אהבתי

  6. גיורא פישר הגיב:

    על נידחות השירה עומד גם מנם בן בטור שלו ,במוסף התרבות של "מעריב".
    בדבריו הוא מתייחס לזילזול שמפגין מאיר ויזלטיר כלפי דור המשוררים הצעיר. כך אומר מנחם בן:
    "… ויזלטיר התפרסם והתבלט בתקופה שירית שבה היה קל הרבה יותר להתבלט ולהתפרסם. היום זה הרבה יותר קשה משלוש סיבות עיקריות: ראשית, אין בכלל הד אמיתי לשירה בבמות התרבות המרכזיות בישראל. בין הטלוויזיה לבין האינטרנט, בין העיתונות לבין הפזמונים.

    לכן, אף אחד לא מתבלט באמת ולא יכול להתבלט באמת. כי אין בדיוק איפה. שנית, אין בכלל קוראי שירה להוטים בישראל, כאלה שירוצו לחנויות הספרים לקנות ספר שירה חדש, כפי שרצו לקנות את החדש של אלתרמן (בימי "כוכבים בחוץ") או של זך (בימי "כל החלב והדבש") או אפילו של ויזלטיר עצמו (בימי "דבר אופטימי עשיית שירים").

    כיום, כפי שיודעים כולם, יש הרבה יותר כותבי שירה מקוראי שירה, המתרכזים בדרך כלל בקריאת עמיתיהם לכתב-העת שבו פרסמו את שיריהם. זך אמר את זה יפה (אני מצטט מהזיכרון): "אנחנו הדור שעוד תפס את השירה ממש בזנב, לפני שחמקה מאיתנו". שלישית, כותבי השירה דומים מדי זה לזה. כולם כמעט כותבים בנוסח אחיד (סוג של יומני נפש בלשון מוצפנת בחלקה), ואם כבר יש מי שכותב בנוסח שונה (דורי מנור, שכבר איננו צעיר ממש),…"
    שבת שלום וחג שמח
    גיורא

    אהבתי

  7. יובל גלעד הגיב:

    פרס ספיר, פרס ספיר
    לך מהר לכל הרוחות
    יחד עם כל הכספים
    והיחצ"נים שיצאו מכל חור

    אנחנו כותבים שירה
    גם אם לא נותרו קוראים
    כי הרקיע יפה נורא
    והעולם מלא וטעים

    והרוחות קוראות שירה
    והן אוהבות יופי
    אז אין קוראים, לא נורא
    לך לכל הרוחות, פרס ספיר

    אהבתי

  8. matityaho הגיב:

    תודה איריס יקירתי. אכן, מהלך כזה צריך לבוא הן מלמטה והן מלמעלה – בתמיכה של גופים רחבים בתרבות בישראל.

    י.ג – אני לא נגד ביטול הפרס. זהו החזר ראוי של הציבור והממשלה והכרה ביצירה הספרותית. ומעודד תחרות ויצירתיות. "שום גמדים לא יבואו" של שרה שילה היה זכייה מעולה לטעמי.

    גיורא פישר – אני לא לגמרי מסכים. אני מוצא קהלים גדולים ביותר של קוראי שירה שנהנים לקרוא באינטרנט שירה. נכון שההיררכיות השתנו וקבוצות חדשות קמו. אבל עדיין יש צורך אדיר בשירה ויש יכולת לשירה להגיע לקהלים גדולים, הן בבית ספר, הן באינטרנט והן בגרילה תרבות.

    יובל גלעד – אני לא מוכן לוותר על תקציב התרבות.

    שבת שלום

    אהבתי

  9. יובל גלעד הגיב:

    הי מתי
    אכן המדינה צריכה לתקצב ולתמוך בשירה, אבל לאו דווקא בעזרת פרסי ענק מיוחצ"נים, אלא על ידי תמיכה במשוררים שגוף העבודה שלהם מצדיק זאת, כך שלא יצטרכו להוציא מכיסם המסכן כסף להוצאת ספריהם. או, למשל, לחלק למשוררים צעירים קופונים לחנויות ספרים, שיוכלו לקנות ספרים, שהם כלי העבודה שלהם, למעשה. או להגדיל הקצבות לכתבי עת נאנקים עד מוות להתקיים. או להוסיף עוד מלגות התפנות ליצירה, ולו גם קטנות, בנוסף לפרס ראש הממשלה שהוא משחק מכור שזוכים בו מי שמתחנפים למפריסי הפרסים באותה שנה, או להשתף במימון משרת עורכי שירה רציניים בהוצאות ספרים, שיקצצו בספרים העבים שהחלו לצאת כאן לאחרונה, ויערכו מהדורות מבחר או כל כתבי של משוררים ומשוררות ראויים לכך, ולא רק מי שיכול לשים 40 אלף שח על השולחן, ובמקום פסטיבלים לחובבי שירה כביכול שבאים ומוחאים כפיים ומרגישים תרבותיים אבל לא קונים את הספרים בסופו של דבר, צריך הוצאה שתוציא לאור כתבי משוררים עבריים נשכחים, שכן כולם כמעט נשכחים, כל טובי הכותבים מלפני מאה שנה ופחות.

    אבל כידוע המצב לא טוב – מתי שמואלוף לשלטון!

    אהבתי

  10. פינגבאק: מדוע מעמד הפועלים מצביע לימין « המבוקש מס' 2

  11. פינגבאק: איך אפשר לקרוא את זה: מקבץ ביקורות לכבוד שבוע הספר « המבוקש מס' 2

  12. פינגבאק: ענף השירה נמא בנקודת השפל הגדולה שלו ולכן אנו זקוקים להכרזה על שנת השירה הישראלית « המבוקש מס' 2

  13. פינגבאק: ענף השירה נמצא בנקודת השפל הגדולה שלו ולכן אנו זקוקים להכרזה על שנת השירה הישראלית « המבוקש מס' 2

  14. פינגבאק: להחיות את ענף השירה הישראלית | מתי שמואלוף ב"ישראל היום" « מאבק המשוררים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s