אין אהבה בים המלח

cc: Wikipedia Micha Chetrit מיכה שיטרית ויקיפדיה

לפני מספר ימים קראתי בפייסבוק של מיכה שיטרית את הסטטוס הבא: "אני לא יודע לערבב צבעים כמו (יאיר) גרבוז, אבל את המפות ואת ההיסטוריה של בקעת ים המלח, החל מתקופת בית שני ועד ימינו אני מכיר ויודע. אי לכך אני מופיע בים המלח בלב חפץ ובדעה צלולה".

במה מדובר? קבוצה של אמנים ואנשי רוח יזמו חרם על פסטיבל "אהבה" בים המלח, בשל קיומו בהתנחלות מצפה שלם. הגבתי בפייסבוק של שיטרית: "מיכה, הלוואי וידענו את ההיסטוריה הפלסטינית". לא ביקשתי לריב, רק רציתי להזכיר לאותו אמן אהוד שאת מילותיו אני משנן באפילה פעם אחר פעם, כי אי אפשר להיות חד צדדיים. כמובן שהתגובות בשרשור לא איחרו לבוא, כשרובן תמכו במיכה ובודדות בי.

המציאות בישראל תמיד מדהימה אותי. אנשים מוכנים לחיות בצד טירוף מלחמתי, אך לא מוכנים להסתכל למציאות בעיניים. בדרום נורים טילים מאוכלוסיה פלסטינית שנמצאת תחת סגר. הכיבוש בשטחים ממשיך, ומעדויות שוברים שתיקה אנו מגלים את המחיר האלים שלו. כדי לשבור את מעגל האֵימה הזה, עלינו להכיר גם את המציאות כפי שהיא נראית בעיני הפלסטינים.

היוזמה של החרם מציעה התבוננות אחרת במציאות. מדינת ישראל הקימה יישובים בתוך השטח הפלסטיני שנכבש במלחמת ששת הימים. היישובים הקימו משקים. החברות שהוקמו לצד המשקים הביאו רווחים עצומים. אבל היום עלינו לסגת. עלינו לחשוב על הגבול שעובר בינינו לבין הפלסטינים, שהוא לא רק גבול לאומי אלא גם גבול כלכלי (כדאי לקרוא על כך באתר "מי מרוויח מהכיבוש").

דין מצפה שלם כדין אריאל

סיום הכיבוש מתחיל בפעולות סמליות, כמו החרם שהציעו אנשי הרוח והאמנים על הפסטיבל בים המלח, וממשיך בשיחות שלום והכרה באחרוּת. הרי במהלך ההופעות בהתנחלות מצפה שלם לחופי ים המלח, אף אחד לא יזכור את ההיסטוריה הפלסטינית שכל כך קרובה לרגליו. אף אחד לא ירצה לדעת שחברת AHAVA, שהמוצרים שלה נמכרים בכל רחבי העולם, בעצם קמה על המלח הפלסטיני. אבל אזור מצפה שלם כולו הוא חלק משטח פלסטיני, שישראל כבשה ב-67. במילים אחרות, מצפה שלם הוא התנחלות. כן, בדיוק כמו איתמר, קרית ארבע ואריאל.

אז בפסח הקרוב, האמנים ישירו מול ים המלח על הכאב הישראלי – זיכרון השואה של פוליקר, הפיוט החברתי של אהוד בנאי, הראפ הפוליטי של הדג נחש והתוגה האורבנית של שלומי שבן – בלי לחשוב על הכאב הפלסטיני. חלקם אולי יקפיצו את הקהל השמח, אבל איך אפשר לשמוח בישראל של ימינו? עלינו לזכור מהו הגבול של 67, ולא לחצות אותו זו הדרך היחידה שאני מכיר.

כנראה שרוב הטוקבקים לא יסכימו איתי. בטח יהיו את אלה שיגידו שאני מתגורר בתל אביב אז אין לי זכות דיבור. אז אני חיפאי שמתגורר בתל אביב, ומבחינתי שתיהן צריכות לעמוד במבחן ההיסטוריה הפלסטינית. לא כי אני חושב שהציונות והפלסטיניות ישמידו זאת את זאת. דווקא כי אני חושב שלימוד ההיסטוריה הפלסטינית לצד ההיסטוריות האחרות באיזור יוביל לתובנה. ואז גם אולי אוכל לקרוא אצל ילדי מיכה שיטרית סטטוסים אחרים בפייסבוק.

הדעה התפרסמה לראשונה בבלוג שלי במאקו, 12.4.2011

תודה לחגי מטר על מאמרו המעורר מחשבה במגזין הגדה השמאלית.

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

10 תגובות על אין אהבה בים המלח

  1. יובל גלעד הגיב:

    רשימה יפה. רוב מוזיקאי ישראל, וגם הטובים שבהם כמו שיטרית, עמיר בניון ועוד, לוקים לאחרונה בלאומנות עיוורת שהיא התגובה לשנים של מאבק מתיש. למען האמת, המוזיקאים האלה גם חיים מהופעות חיות (בניגוד לאמנים פלסטיים, למשל, שיכולים להסתפק במכירה לכמה עשירים ולהתפרנס). ומה לעשות, החברה הולכת ימינה, לאומנות דתית הולכת טוב.
    מה שהם לא מבינים, שיש זכות קיום לעם היהודי בארצו גם אם חטא ופשע, כמו רוב העמים. אבל מה שנדרש היא הכרה בסבלו של העם השכן, הכרה באי הצדק שנגרם, למרות שאי אפשר להחזיר את גלגלי ההיסטוריה אחורה. לקיחת אחריות איננה ביטול זכות קיום (וזה נכון לגבי שני הצדדים).

    אהבתי

  2. עידו לם הגיב:

    בסה"כ אתה לא באמת יכול להתווכח עם מיכה שטרית ושום פוסט קולוניאליזם סוג ז לא יכסה את ערוותך האינטלקטואלית

    אהבתי

  3. ודים הגיב:

    מה זה השטח הפלסטיני אותו כבשנו ב67? הייתי בטוח שכבשנו שטח ירדני (שהם לא רוצים ושהם כבשו ב48), שטח מצרי (שאת מרביתו החזרנו) ושטח סורי…

    איזה חלק מההיסטוריה של הפלסטינים אתה רוצה ללמוד – את ההתנכלויות והפוגרומים, ההסתה האנטישמית, שיתוף הפעולה הפעיל עם הנאצים, סירוב לכל הצעת חלוקה ופתיחה במלחמת אזרחים? האם תלמד על חטיפות המטוסים, רצח הספורטאים, הפידאיון, פיגועי ההתאבדות? האם תספר על הנהגה חסרת אחריות שקיבלה החלטות בהתבסס על "כבוד" ולא על טובת האוכלוסיה? האם תספר על אנשים שבוחרים פעם אחר פעם בהנהגה קיצונית ולא מוכנים לקחת על זה אחריות?

    לדבר על ההיסטוריה הפלסטינית כאילו היא מכילה רק סבל וגירוש שאנחנו צריכים להכיר – היא עיוות של המציאות.

    אהבתי

  4. ודים הגיב:

    ההיסטוריה תיכתב על ידי המנצחים, אם אסכים איתם ואם לא, בטח לא על ידי.
    אין לי בעיה עם "הסכמים וגבולות בינלאומיים".

    למדינות יכול להיות שטח, אם מתישהו תקום מדינה פלסטינית (כבר יש אחת כזאת, אבל למה לא להקים עוד אחת לאור התרומה העצומה שלהם לאנושות?), גם לה יהיה שטח. אין דבר כזה "שטח פלסטיני", לא עכשיו ובוודאי לא לאחר מלחמת ששת הימים. בדיוק כמו שאין "שטח יהודי".

    תשים רק לב שאין כבר כיבוש בעזה, בוצע שם טיהור אתני של יהודים ועדיין נורים טילים…

    אהבתי

  5. ירדנה אלון הגיב:

    וההיסטוריה הישראלית שלנו מה איתה?
    עוד לפני היות המושג "פלשתינאים" מה עם העובדה והנרטיב שאזור זה היה שייך היסטורית לשבט יהודה?
    ואם מדברים על תרבות ישראלית יהודית מקומית
    מה וכמה ידוע לנו על האיסיים?למשל,על אורח חייהם,מה עם התשובות לשאלות כמו למה הם נאלצו או אולצו לחיות באזור הזה?האם התרבות שלהם ואורח חייהם הם היהדות האמיתית?למה העדיפו לחיות במערות קומראן? איך הם שרדו?למה הפסיקו לשרוד?
    על המגילות הגנוזות?.
    אין לי בעיה ללמוד את הנרטיב הפלשתינאי
    יש לי בעיה כשטוענים שיש רק נרטיב פלשתינאי כאילו היה אמת צרופה,כאילו לא היה כאן דבר לפני המצאת הנרטיב הפלשתינאי
    ולא אני לא טוענת שצריך למחוק אותו,אני רק רוצה להזכיר שהוא לא אמת אבסולוטית וכדאי לבחון אותו בעיניים בקורתיות בדיוק כפי שאנחנו מבקרים את הנרטיב שלנו
    ואני באופן אישי מעדיפה להעמיק את הידע שלי על ההיסטוריה של האזור הזה בלי קשר לסכסוך הישראלי-פלשתיני.ועל התרבות שהתקיימה כאן לפני התהוותה של התרבות והאמונה היהודית,מפני שהתרבות והאמונה היהודית לא היו יכולות להיווצר אלמלא התרבות הכנענית ,השומרית,האכדית,הפניקית,
    אז כפי שאתה רואה יש כל כך הרבה דברים ללמוד ולדעת עליהם הרבה לפני שניגשים לתרבות ולסכסוך הישראלי פלשתיני ,ואולי מתוך הידיעה של ההיסטוריה העתיקה מקבלים פרופורציות אחרות.

    אהבתי

    • matityaho הגיב:

      אין לי שם מלחמה עם האכדים, היבוסים והחיתים. אני מדבר באופן פוליטי וזהותי. אך דבריי לא מבטלים את דברייך. למוד למוד בכל הכוח. למוד למוד כהידרש… למוד למוד ואל תת שכוח…

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s