ז'אנר סרטי הבורקס ומאמרים נבחרים על קולנוע ישראלי

ז'אנר סרטי הבורקס (2010)

ז'אנר סרטי הבורקס הוא סוגה קולנועית ייחודי שהתפתחה בתרבות הישראלית בשנות השישים והשבעים. הבימוי בסרטים אלו היה אשכנזי, אך הדמויות המרכזיות היו מזרחיות (שלעיתים שוחקו על ידי אשכנזים). הבימוי האשכנזי של הסרטים הוא זה שבאופן עקיף השליך על המזרחים את התרבות המזרח-אירופית וההומור של העיירה. הסרטים התרחשו לרוב בשכונות המזרחיות והדגישו את המתח האתני והמעמדי. ההתקבלות של סרטי הבורקס הייתה לא פשוטה. רבים מהמבקרים ראו בז'אנר ובסרטים ממד ירוד, וולגרי שמרחיק את התרבות והזהות הישראלית מהמערב. חוקרת הקולנוע אלה שוחט ציינה כי סרטי הבורקס הכילו היבטים קרניבליים ואיכות רפלקסיבית של פרודיה ופרודיה עצמית שקסמה במידה מסוימת לקהל. ולכן הטקסט הפנימי של סרטי ה'בורקס' היה למעשה, מורכב הרבה יותר ממה שרמזה הביקורת.[1]

הז'אנר הקולנועי נתפס כאותו מאכל בלקני "בורקס" שהוא עממי, שאפשר לקנותו ברחוב. הז'אנר עסק בשאלות זהותיות, לוקאליות וספיציפיות. האליטות פחדו שהז'אנר המזרח-תיכוני ירחיק את התפתחות התרבות 'האירופית' הישראלית ויקדם תרבות ירודה. במרכז העלילה עמד גיבור עממי ממעמד נמוך מזרחי שהתאהב בבחורה אשכנזיה ממעמד גבוה וביקש להינשא לה. הגיבור העממי וחסר ההשכלה לרוב נקשר לפשע, או לניסיונות שונים של התחזות. הניסיון שלו לעבור (passing) מעמָד, אתניות, צבע וגזע איים על הסדר החברתי, כלכלי והפוליטי. ההורים של משאת ליבו האשכנזייה אסרו לרוב על החתונה משום שהוא היה חסר את ההון הסימבולי 'הראוי'. התיוג והסטריאוטיפיזציה של הדמויות המזרחיות בסרטי הבורקס היו חלק ממערכת דיכוי תרבותית, כלכלית ופוליטית שהפכה את המזרחים לפרולטריון מוחלש וחסר קול. אך עצם העמדת הדמויות המזרחיות במרכז הסרטים, תוך כדי מתן מקום תרבותי לתרבותם הביאה לקולנוע קהל גדול במיוחד. ההצלחה הקולנועית הביאה להפקות נוספות ובית הקולנוע עקף את ההדרה של המזרחים מהקאנון והתרבות ההגמונית הישראלית דאז.

יוצר הקולנוע זאב רווח הינו אחת השחקנים המרכזיים הפך עם הזמן לאחד מיוצרי הקולנוע הבולטים בישראל. בסרטו הגונב מגנב פטור(1977) הרשה לעצמו רווח להתווכח עם הז'אנר של סרטי הבורקס ולערער על הנחות הבסיס שלה. רווח כתב וביים את הסרט, משחק את דמות הפושע (ששון). ששון הוא הגנב בעל אלף הפרצופים העובד בשיתוף פעולה עם חברו ז'אקו (השחקן ז'אק כהן). בועז דוידזדון הינו השם שניתן למפקח המשטרה שעוקב אחרי השניים (השחקן אילן דר). לא במקרה זאב רווח מעניק לדמות שוטר שרודפת אותו את השם "בועז דויזדון". בועז דוידזון הינו שמו של במאי סרטי הבורקס הנודע שרווח עצמו השתתף בשניים מסרטיו הבולטים – צ'ארלי וחצי (1974) וחגיגה בסנוקר (1975) – שהם גם אבני דרך מכוננות ב"סרטי הבורקס". הז'אנר בדמות בועז דוידזון האשכנזי, רודף אחרי זאב רווח, גם כאוטר, כיוצר, כשחקן מזרחי שמנסה לשנות את כלליו ואת התיוג הסטריאוטיפי שלו. אך הפעם בידי רווח המזרחי האפשרות לשנות את הדרך בה נבנה הדימוי ומשוחק. זאב רווח שולט בדרך בה מעוצב בועז דוידזון ובאופן סמלי, קולנועי והיסטורי בדרך בה הוא מתייחס לבמאים אשכנזיים.

אלה שוחט טוענת שהקולנוע בישראל נע בין מזרח מדומיין בסרטי הבורקס למערב מדומיין שרוצה להיות "שם" אבל נשאר "פה".[2] רווח נענה לאיפיון המזרח-תיכוני, אך בו-בזמן הוא מבקש לפרק את קולו של בועז דוידזון, מי שבסרטיו שיחק זה לא כבר. דוידזון, כמי שכתב למזרחים וליהק אותם לתפקידים סטריאוטיפיים, בא בסרט "על עונשו".[3] בהגונב מגנב פטור רווח כבר אינו השחקן שמשחק את המזרחי בשביל דוידזון, אלא מושא ההזדהות של הקהל, דמות שמהתלת שוב ושוב ב"חזק" וחושפת את אי הצדק. אמנם סגנונו של דוידזון התפתח והשתנה בין צ'ארלי וחצי, חגיגה סנוקר וסדרת סרטי אסקימו לימון (1978-1982), אך הוא עודנו נציג מובהק של התעשייה המסמל אותה בגוף עבודותיו, ומהדהד בעמדתו גם את יחס האליטות לשאלת האתניות.[4]

באחד מסרטי הבורקס המפורסמים "גנב מגנב פטור" זאב רווח נוקם בכל הסרט בבמאי בועז דוידזון ברמות שונות:

  1. בעלילה –ששון (זאב רווח) הינו פושע שמחליף דמויות  ומהתל בבועז דוידזון מפקח המשטרה (המשוחק על ידי אילן דר)
  2. בהפיכתו לדמות – בועז דוידזון הבמאי הופך לשחקן גרוטקסית בתוך הסרט של רווח. אחרי שנים שבועז דוידזון הבמאי האשכנזי נשאר שקוף בסרט של רווח הוא מקבל ניראות – ויז'ואליות.
  3. יחסי שליטה קולנועיים – רווח ממקם את בועז דוידזון כחלק מהשחקנים שלו, אך רווח האוטר. רווח שולט באמצעי הייצור הקולנועיים בסרט הנ"ל, הן כתסריטאי, הן כשחקן, הן כבמאי. כלומר זאב רווח כמזרחי מעסיק את האשכנזי בסרט שלו ובכך יוצר סביבה של אפליה מתקנת בתוך הסט של הצילומים. אין יותר במאי ותסריטאי  אשכנזי שמעסיק את השחקן המזרחי רק בכדי שייכנס לדמות שלו.

[1] אלה שוחט, "מאוריינטליזם לבורקס". סינמטק מס. 49, נובמבר-דצמבר 1989, עמ' 6-11.

[2] אלה שוחט, שם.

[3] אלה שוחט, שם.

[4] להרחבה על הקשר שבין אליטות, אתניות ויצירה תרבותית ראו: דן אוריין, הבעיה העדתית בתיאטרון הישראלי, תל אביב, 2004.

התפרסם לראשונה במגזין תרבותי בברזיל שכתב על התרבות היהודית בישראל – revista 18

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על ז'אנר סרטי הבורקס ומאמרים נבחרים על קולנוע ישראלי

  1. סיון הגיב:

    ומה עם ג'ורג' עובדיה …. הוא היה גם אשכנזי ממוצא פרסי, די עם קשקושי השכל

    אהבתי

  2. יונתן הגיב:

    גם האשכנזים בסרטי הבורקס שיחקו סטריאוטיפים. למעשה, הם שיחקו סטריאוטיפים מגעילים בהרבה מאלה של המזרחים. האשכנזים תמיד גילמו סנובים עשירים, מרושעים וגזעניים, חסרי לב ואכזריים.

    אהבתי

  3. נעמי הגיב:

    במקרה הגעתי לרשימה שלך היום. אז הנה תגובה מאוחרת:

    בסרט המדובר יש דמות נוספת שהשם שלה, אם זכורתני היא וריאציה על שם המפיק א. דשא פשנל. שתי הדמויות, "דוידזון" ו"פשנל" זוכים למכות בסרט.
    שמות הדמויות ושם הסרט הובילו אותי למסקנה המתבקשת שמשתקף כאן סכסוך מקומי בין אנשי המקצוע.

    הקריאה הסימבולית תרבותית שאתה מבצע כאן נוגעת לסרט רק במעט. בעיני היא מאולצת.

    מבחינת הנושא שבו נגעת, מעניין יותר הסרט שזאב רווח ביים כשנה לאחר מכן: "שרגא קטן", אשר מהווה אמירה של רווח כישראלי מזרחי וכתומך תנועת חירות בשנה שבה המהפך צלח, והליכוד עלה לשלטון.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s