הלוואי משלי

זהו השיר שהקראתי בפסטיבל יערות מנשה, בליווי הנבל המקסים של רז ובאמצעות הקהל שחזר על המילה הלוואי בכל פעם שהתחלתי לקרוא. שיתוף הפעולה היה מקסים ושמחתי לפתוח את ערב המשוררות/ים בפסטיבל. אחרי ההקראה צ'יקי אמר לי שהוא אהב את השיר ושהוא לא שמע אותו בעבר (לעיתים רחוקות הוא משבח אותי פנים אל פנים). אכן זאת הפעם הראשונה שהקראתי אותו בעשר שנים האחרונות (השיר ראה אור "מגמד הצלקות" ב-2011).

פגשתי את אייל פרידנלנדר שאחראי על הקואליציה למען בוסתן אל כיאט הפורח ונזכרנו ביחד בג'וליאנו וכיצד הוא הופיע בסלון מזל חיפה וכולם, כולל אני, בכינו כשהקרין את "הילדים של ארנה". ושוב דמעות עלו בעיני כשדיברנו על אדם אמיץ שכזה. לכן החלטתי להקדיש את השיר  "הלוואי משלי" לג'ול. התגובה הייתה מרגשת. בחרתי בתמונה גאה, חזקה של אדם שלא פחד לשבור גבולות ואף שילם על כך בחייו.

ג'וליאנו מר חמיס, (C )כל הזכויות שמורות: צילום:מוטי קיקיון.

הלוואי משלי

לזכרו של ג'וליאנו חמיס מר

"יש להביא עולם לשל-מותו" הנזיר מ-וות, הסוטרות הקדושות.

הלוואי שאימא שלי הייתה מעשנת גברים ואבא שלי היה נגמל,

הלוואי ויחזרו הימים בהם האדם היה נושאם אדמה שנשמתה אדם.

הלוואי ונתעורר מחר ללא המצאת החשמל הבודד,

הלוואי ואני ואת והוא והיא, נבגד בחזרה, בזה בזו שבגדו בך ובי.

הלוואי ונזחל שוב על החול הקדוש,

לפני ששוב נזחל בתוך איזו תולעת יום חול,

הלוואי שנמצא את הדרך שבה נוכל לפרק את הערים הגדולות

שהתפשטו, ועוד מתפשטות, והנה שמעתי –

שאפילו הכוכבים מפחדים כבר מהרחובות …

והיום האופנה האחרונה בבניית שכונות מגורים יוקרתיות,

היא בנית קברים משיש.

הלוואי והיין הלבן החצי יבש, היה נהר מאוד רטוב,

הלוואי ופרחי המריחואנה שבקופסת הגפרורים, היו הופכים לחורשה

הלוואי שוויסקי סקוטי משובח היה יורד כגשם כל שנת שמיטה,

הלוואי והנשים היו באמת נשים.

הלוואי שכל התפילות היו משתנות עם הרוח,

הלוואי שאלוהים היה אישה וגבר ביחד !

הלוואי שהייתי מוצא כבר מקום בו אוכל לנוח (אולי בתוכי)

הלוואי שלא הייתי כותב (אלא באמת הייתי חי בשירה)

הלוואי ולא הייתי רואה כל הזמן את החסר (במיוחד כשאני מכוסה)

הלוואי ולבי לא היה כל כך קר אל כל התנורים הלוהטים (כאן בארץ השמש).

הלוואי שלא היה יורד לי דם מהטלוויזיה,

הלוואי שלא הייתי מקיז דם בשביל חשבון הבנק,

הלוואי שאני אפסיק לחשוב על המחר,

הלוואי שאני אפסיק להסתכל אחורה

ואתגעגע

כל כך.

הלוואי ואני אפסיק לשאול על הכול למה? ומדוע?!

הלוואי והייתי טיפש מספיק, כדי לצאת ממדבר חיי,

הלוואי ושירי ימותו איתי, כמו שהוא חי איתי,

הלוואי שבתוך תוכי אשלים, והעולם יחזור להיות

שלם.

השיר התפרסם לראשונה בספר השירה "מגמד הצלקות" (גוונים, 2001).

פורסם על ידי Mati Shemoelof

Mati Shemoelof was born in 1972 in Haifa. He is a poet, editor and writer. He graduated with honors from the University of Haifa where he studies Film and History. He has published seven poetry books so far. The last of these was published in Germany in 2019 in a bilingual edition "Baghdad | Haifa | Berlin", published by Aphorismha Verlag [Berlin]. His first article book “An eruption from the east: Re visiting the emergence of the Mizrahi artistic explosion and it's imprint on the Israeli cultural narrative 2006-2019“ will be published on “Iton 77” publishers in Israel (2020).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: