רחוק מהלב | יריב מוהר |

Day 207  Alienation vs. Alien Nation.  Day 207 of 365 (for TOTW: "Juxtaposed"). cc: Flicker. Some rights reserved by pasukaru76
Day 207 Alienation vs. Alien Nation. Day 207 of 365 (for TOTW: "Juxtaposed"). cc: Flicker. Some rights reserved by pasukaru76

על גורלם של המשתכנזים כפי שהיכה בי במפגש משפחתי

אין דימוי טוב יותר לתופעת ההשתכנזות כמו מופלטה מקמח מלא. יצור זה, שרקיחתו מערבת מסורת ים-תיכונית עם טרנד יאפי, הוגשה למרבה הבושה בביתי כשהייתי צעיר. איפשהו בסוף שנות ה-90 הגיחה המופלטה מקמח מלא בביתנו (לעתים, כדי להוסיף להוסיף חטא על פשע, משוכה במייפל במקום בדבש) ומאז שוכנת מעלינו עננתה המטאפורית. אפשר לומר שפוליטיקאי שהיה בא לביתנו למימונה כדי לקושש הון פוליטי, היה מוציא לעצמו תדמית עממית כמו של שלמה בן עמי.

פיוז'ן קולינרי, כמו גם ערבוב והטלאת תרבויות בתחומים רבים אחרים, הם תופעות רווחות ואף חיוביות מנקודת מבט פלורליסטית. אבל המופלטה שלנו לבשה את חומו של הקמח המלא לא מתוך השראה ששאבה בבקרה את בית הטבע הקרוב, אלא מתוך הטוטאליות של שלילת המופלטה המקורית – זו שעושה מחלות ומביאה צרות ומבטאת בורות וחוסר מודעות לידע עדכני: למה שנכון, מדעי ומערבי. המוטיווציה של המופלטה, יותר מהתוצר הסופי והמוזר, היא זו שצריכה למקד את תשומת לבנו. אבל בסופו של יום, הדבר החשוב ביותר מבחינה פרקטית שניתן לומר על מופלטה מקמח מלא הוא שהיא פחות טעימה. וכך בהיפוך מה של סימבוליקת הצבעים, דווקא רדידת הבצק הלבנה עליונה על זו החומה.

ההשתכנזות כולה היא תופעה דומה, כלומר היא צריכה להימדד לפי מבחן המוטיווציה (והיא גם פחות טעימה, לעזאזל). זו לא ההיפתחות לתרבויות אחרות ומגוונות (במשפחתי המורחבת מאכלים עירקיים ותימניים השתלבו נהדר לצד הקוסקוס המסורתי) כמו האימוץ שלהן מעמדה של קבצנות הון סימבולי; מהעמדה של בקשת לגיטימציה ממה שנתפש כמערב. ההשתכנזות במובן הזה היא תופעה סוציו-פסיכולוגית ולא תופעה סגנונית. אלו לא התוצרים הסופיים אלא נקודות המוצא הנפשיות, שהופכות אותה מפתיחות תרבותית לפחיתות תרבותית.

סופה של ההשתכנזות שהיא הופכת אותך לזר בביתך; למרוחק מתרבותך שלך, מהתרבות עליה גדלתי. מה שמוביל אותי לחשוב על דוגמה נוספת שמגלמת בתוכה היטב את טבעה של ההשתכנזות, והפעם מהכיוון הפנימי, הלוקח בחשבון הלכי רוח ולא רק תוצרים קולינריים מופרכים. לאחרונה יצא לי לשמוע שרשרת שירים של להקת שפתיים במפגש משפחתי, שם נכחו גם בני משפחתי הרחוקה יותר (אלו שהמופלטה שלהם מעלה פוליטיקאים לשלטון וגורמת לדיאטניות להוציא אזהרת מסע). סבתי התרגשה מאד מהמוזיקה וכך גם אני ושאר בני המשפחה. החלו מחיאות כפיים ואולי גם קצת ריקודים.

לפתע יכולתי להסתכל על עצמי מהצד – על מחיאות הכפיים שלי ועל ההתרגשות שלי מהמוזיקה. אלו היו מחיאות כפיים של אשכנזים שמנסים להראות כמה הם מחוברים למוזיקה מזרחית וההתרגשות הייתה ממוזיקה אקזוטית וזרה. המוזיקה עליה גדלתי היא המוזיקה שאותה אני אוהב, נכון, אבל איזו תהום בלתי עבירה מפרידה בין הילד שאהב אותה כשלעצמה למבוגר ששוכנז ואוהב אותה בשל צבעוניותה. לא נוסטלגיה למוכר שבילדות היא מעלה, אלא נוסטלגיה למקום רחוק וזר. ואז זה היכה בי: למשתכנזים אין זכות שיבה לשורשים כי אין לאן לשוב, הם לכודים בעולם פסטישאי, של הזרות תרבותיות.

פורסם על ידי Mati Shemoelof

Mati Shemoelof was born in 1972 in Haifa. He is a poet, editor and writer. He graduated with honors from the University of Haifa where he studies Film and History. He has published seven poetry books so far. The last of these was published in Germany in 2019 in a bilingual edition "Baghdad | Haifa | Berlin", published by Aphorismha Verlag [Berlin]. His first article book “An eruption from the east: Re visiting the emergence of the Mizrahi artistic explosion and it's imprint on the Israeli cultural narrative 2006-2019“ will be published on “Iton 77” publishers in Israel (2020).

10 תגובות בנושא “רחוק מהלב | יריב מוהר |

  1. אני מבינה אותך, אבל בפולין לא היה קמח מלא (בתקופות שהיה קמח) וגם את הבלינצ'ס והפנקייק והבובואים העירקים של בית סבתי והפסטה אני מכינה היום מקמח מלא (ושמן במקום חמאה/מרגרינה)
    – זה לא קשור לכפיה עדתית זה טרנד עולמי שמקורו אני לא יודעת מאיפה אבל הוא משפיע גם על אשכנזים ושולל את הבלינצ'ס המקורי והלבן שלהם. אולי הרופאים אשמים- צריך לברר מה המוצא שלהם.
    אבל מטפורה יפה. ולגבי המוזיקה אני מבינה אותך מאוד- ככה אני מרגישה כשאני צופה בסרט ערבי שפעם היה חלק אותנטי מהילדות- היום זה מנוכר ומאומץ יותר.

    אהבתי

  2. דניס, אני נוטה להסכים. ייתכן שמושג מדוייק יותר מהשתכנזות הוא המתערבות או אמריקניזציה. ואין לי בעיה עם קמח מלא, אלא עם השלילה הטוטאלית של מאכל עממי בשל "נחיתותו" בתחום הפחמימות המורכבות.

    אהבתי

  3. משהו קטן. קמח מלא היה הקמח הנפוץ במדינות המאגרב עד תחילת שנות השבעים. רק אז הקמח הלבן נכנס לחנויות, בקטע של לבן-שחור. בסוף העשירים נשארו עם המלא.

    אהבתי

  4. על הצביעות האשכנזית אפשר ללמוד מאתר הגדה השמאלית. לאחרונה פירסמו מאמר שכל תכליתו הוא השמצת עזמי בשארה. את תגובתי לא פרסמו. כדאי לבדוק אילו תגובות כן פורסמו שם.

    27/%D7%93%D7%A8-%D7%91%D7%A9%D7%90%D7%A8%D7%94-%D7%9B%D7%94-%D7%9E%D7%A6%D7%A2%D7%A8/

    קטע מתוך מכתבו של ג'וליאנו מר-חמיס לעזמי בשארה:
    "עזמי אחי, אתה לא ברחת!

    אתה ניצלת בתבונה את התנאים ואת הנסיבות והצלחת לחמוק מכיתת היורים ש"מערכת החוק" הציבה מולך. כמו לוחם מיומן חמקת מכדורי השב"כ וירדת למחתרת. ואין זה משנה אם זה במערות הגליל או בקטר, בדובאי או בקהיר.

    רבים יפצירו בך לחזור. רבים אחרים ישמחו לראות אותך נרקב במרתפי השב"כ. יהיו כאלו שירצו להקריב אותך – כך גבורתך תכסה על אזלת ידם ופחדנותם. כל מיני עסקנים קטנים יצוצו כמו פטריות לאחר הגשם ויטענו …".
    מתוך: אחי, עזמי בשארה
    hagada.org.il/2007/04/29/%D7%90%D7%97%D7%99-%D7%A2%D7%96%D7%9E%D7%99-%D7%91%D7%A9%D7%90%D7%A8%D7%94/

    כאז כן היום, היו ועדיין ישנם עכברים המסתתרים במנהרות ובמצדות ובמערות ובנקרות צורים ובמחילות עפר, אי שם בלב הלילה דרוכים וחרישיים, צופים באל ג'זירה ומגייצים גיוצים אודות עזמי בשארה.
    קובל ראובן קמינר: "אין זה הגון כלל וכלל לפרסם התקפה על אדם מבלי לפרסם את דבריו של המותקף. זה ההפך של חופש הדיבור והדיון". הנה מילה או שתיים על הגינות: "מהיכרותי הלא רבה את תולדות האידיאולוגיה והמעש הפאן-ערביים אני סבור ש"דמוקרט" קולע בול לאמת".

    הכרותי הלא רבה. נאמר במפורש. למרות הכרותו, שכאמור אינה רבה, בחר אנדרה דרזדין לתרגם דווקא את מאמרו של ארי שביט (או מי מטעמו). הרי ידיעת הערבית שלו (אשר אני מקווה ומאמין טובה יותר מידיעת העברית שלו), והכרות, גם אם מעטה, עם תקשורת פלסטינית וערבית, היו יכולות להיות לו לעזר, ובוודאי היה מוצא מאמרי ביקורת ענייניים, ביניהם נוקבים, על עזמי בשארה. הכרותו, גם אם אינה רבה, באתר המצויין google.com (מומלץ, בשפת הציונים: אחלה אתר) הייתה יכולה לסייע לו למצוא את דבריו של בשארה באל ג'זירה לפני הגיוץ "תובנותיו [של המגיב המכונה בשיח הציוני דמוקרט] חדות מאין כמוהן".

    מה אומר המגיב הדמוקרטי היחיד במזה"ת?: "אין מה לטעות באיש, ד"ר בשארה לא אומר דברים שונים מאלו שאומר פטרונו הד"ר אסד, גם אסד מרבה לדבר על רפורמה. נו שוין. מה שבאמת עובר את גבול עזות המצח הצפויה, הוא השימוש של הצמדחמד הזה בטיעון העדתי…".
    כדאי לבדוק מה אומר בשארה. כדאי היה לעשות זאת עוד לפני שמקדימים לתרגם, בוודאי ובוודאי לפני שקוראים למגיב הדמוקרטי לכתוב מאמר(!) ולהבדיל, אחרי "קריאה חוזרת ועוד אחת כדי להבין את מלוא עומקן ורוחבן [של תובנותיו של המגיב הציוני], וכך ממש עשיתי אני [אנדרה דרזדין]".

    הנה כאן, בתרגום לאנגלית:
    #2907 – Former Israeli MK Azmi Bishara Turns Against the Syrian Regime
    Al-Jazeera TV (Qatar) – April 15, 2011 – 03:10
    .memritv.org/clip/en/2907.htm

    וכאן, באתר לזכרם של לוחמי החופש הערבים (אתר שאינו מבדיל בין אסד, אהוד ברק וקדאפי – כולם ציונים לדידו)
    Tuesday, May 3, 2011
    Al jazzera TV Azmi Bishara Describes the demonstrations in Syria, the most powerful Arab/newsarabrevolution.blogspot.com/2011/05/al-jazzera-tv-azmi-bishara-describes.html

    וזה רק חיפוש ראשוני באותו אתר מצויין, גוגל. (לא רוצה להשמע כמו תוכן שיווקי, אבל אני בהחלט ממליץ למתרגם (המצויין לכשלעצמו) על אתר זה). הגינות מחפש ראובן קמינר? בדבר פרסום מאמריו של ארי שביט יש לבוא בדין ודברים עם אלוף בן, עורך עמוד המאמרים של 'הארץ'. מארי שביט אין לצפות לדבר ולחצי דבר.
    [סוף תגובה]

    ראובן קמינר, כמו גם גדעון ספירו, פוגעים ומטנפים את שמם הטוב ע"י שיתוף פעולה עם ציונים אלו, עורכי הגדה השמאלית. כל מי שמשתף פעולה עם ציונים, מפרסם את מאמריהם באתרו או אינו מגנה אותם בריש גלי הינו שותף מלא לפשעי הציונים

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: