ההצגה + המחזה + הספר: אנרגיות טובות – ועדת הכלכלה בדיון על תמלוגי הגז

צילום: מיכל פתאל, עיצוב רביד רובנר, נדפס לקראת התערוכה אמנות/חיים, במסגרת "מתחת לאף" - פסטיבל לאמנות ציבורית חדשה

 

תודה לנועזות של "גרילת תרבות" / איתן קלינסקי

באולם קולנוע נסתר מהעין, נושא את השם בירוביג'אן ברחוב הגדוד העברי 5 בתל אביב, זיכתה "גרילת תרבות" את הקהל בחווית תיאטרון ייחודית החובקת בחובה עוצמות חברתיות . נותר להצטער שזו היתה חוויה חד פעמית . התפאורה האמיתית של המופע נמצאת למעשה מחוץ לאולם בסמטאות יוצאות ובאות ברחוב הגדוד העברי, רחוב של בתים מפויחים ודהויים, מאוכלסים בצפיפות מזוויעה על ידי אוכלוסיה קשת יום. מאותה צפיפות מגורים יוצאים כל בוקר עדרים של בני אדם המציעים למכור את כוח עבודתם: זרועות מגוידות, עיניים מפוחדות ופנים חרושות בתלמי זעה ושנים עייפות. המחיר הנגבה הוא מתחת לכל רף של כבוד לקיום אנושי. באולם עצמו התפאורה היתה מינימליסטית כיאה לטקסט של המחזה. המחזה הנושא את השם "אנרגיות טובות",  הוא למעשה גרסה מקוצרת של פרוטוקול מס' 320 מישיבת וועדת הכלכלה של הכנסת ה-18  מיום 5.10.2010.

הטקסט מפגיש אותנו עם אופיר אקוניס , יו"ר ועדת הכלכלה , אותו גילם עורך "מעיין", יהושע סימון. באמצעותו ניתן לקהל פעם נוספת לחוש כיצד אנחנו כמדינה נוהגים בחוסר אחריות שוועדה כה חשובה מופקדת בידי רברבן מנופח מאגו וחשיבות עצמית מרקיעת שחקים, שהשליטה שלו בחומר הדיון נעה אי- שם בספירות פופוליסטיות ללא כל נגיעה ישירה בנתוני כלכלה אלמנטריים. כאשר דב חנין חבר הוועדה, אותו גילם המוזיקאי נדב אפל אומר :"אחוז התמלוגים היום בארצות הברית הוא מעל 50% " עונה לו אופיר אקוניס – "אני אבדוק" , וכדי לכסות על אי ידיעת נתון משמעותי הוא מתחיל לירות לעברו בליסטראות : "צפון קוריאה , רוסיה הסוביטית , טילים איראני ושב"כ" . קשה להאמין , שיהושע סימון , המגלם את אופיר אקוניס, קורא למעשה טקסט מתוך פרוטוקול של וועדה רצינית ואחראית, האמורה להיות להיות העין המפקחת של רשות מחוקקת, המופקדת על התנהלות תקינה ויעילה של כלכלת ישראל.

כאשר חבר ועדה בשם כאמל שאמה הכהן מהליכוד, אותו מגלם בכשרון רב המחזאי ליאור וורטמן, מציג דרישה ענינית לפיה "העובדים יהיו כחול לבן". היו"ר במקום לענות לו עניינית כיאה לוועדת כלכלה יוצר מהומה, שמעוררת לחיים את כל ליצני הוועדה ויורה מלים מאוד "עניניות", כמו: "אולי תפסיקו ללכת עם הספינים של הקרן החדשה . אני חוזר ואומר …"

ניצן הורביץ, אותו גילם המשורר מתי שמואלוף, מעלה נתון על תמלוגים במשק הגז  בעולם ומסתייע ברב מלכיאור. אני מתקשה להאמין שיושב ראש וועדה בכנסת ישראל כיבד אותו בתובנה פרחחית פרחית כתשובה להשגות עניניות. תובנה המביישת את הוועדה  – "אולי אתם עסוקים בלהעביר חומרים לגולדסטון". והאגו המנופח מוסיף דברי בלע וההסתה פרועה – "אתה הרב מלכיאור שייך לתת עמותה הממומנת על ידי  הקרן החדשה". המשורר מתי שמואלוף גילם גם את דמותה של ליצנית חצר, המכהנת בכנסת ישראל ועונה לשם יוליה שמואלוב ברקוביץ. דמות של חנופה והתרפסות נרצעת בפני אדון עולם, הרי הוא יצחק תשובה.

גרוטסקת חנופה המלקקת את רגלי יצחק תשובה בליקוקים לאומניים הוצגה על ידי האמן חכים בשארה, שאיפשר לנו להכיר פעם נוספת את אנסטסיה מיכאלי. שלי אישית קשה לתפוס את עוצמת הפער בין מה שמשדרת הופעתה החיצונית ובין ההשתלחויות הבוטות שהיא יורה מפיה.

ההצגה היא פרי רעיונו של המחזאי והמשורר יונתן לוי, שניסה את המחזה בפעם הראשונה עם מורים בבית ספר אורט בקרית טבעון. האמן והעיתונאי רועי ארד ערך את המחזה. מי שלא ראה את המחזה באולם בירוביג'אן ברחוב הגדוד העברי בתל אביב מוזמן לצפות במחזה במסגרת פסטיבל מתחת להר – פסטיבל לאומנות ציבורית חדשה , שיתקיים בירושלים במהלך חודש יוני 2011.

(*)   (*)   (*)

אני רוצה לסיים בנימה אישית לנוכח ההשתלחויות וההתנהגות של אופיר אקוניס בדיוני הוועדה, כאשר הוא משתמש בנתונים המביישים אותו ואותנו בהיותו יושב ראש ועדת הכלכלה באותו דיון. אני נזכר בחבר הכנסת יוחנן בדר שייצג את תנועת "החרות" בכנסת ובועדת הכלכלה בראשית שנות החמישים. הייתי  באותם ימים מגיה בעיתון "קול העם". בשעת חצות מגיע טלפון לחדר המגיהים . מעברו השני של הקו מרעים קול מתכתי: "מדבר ד"ר יוחנן בדר, אפשר לקבל את כבוד העורך ד"ר משה סנה" . השבתי לדובר מעברו השני של הקו, שאני מצטער כי ד"ר סנה כבר אינו נמצא במערכת. וכאן הוכנה לי הפתעה. ד"ר יוחנן בדר מבהיר לי שהיום יום חמישי בערב והוא לא ייראה את ד"ר סנה עד יום שני. חשוב לו שאני אעביר לד"ר סנה את תודתו על כך ש"הוא חילץ אותי משגגה בדבר נתון אינפלציוני, הצדק עם ד"ר משה סנה , מדובר ב-0.1% ולא ב-0.12% כפי שאני בטעות אמרתי מעל הדוכן".

מר אקוניס, קח שיעור קצר מד"ר יוחנן בדר , איש תנועת "החרות". מבחינה פוליטית רבצה תהום בין ד"ר יוחנן בדר איש בית"ר ובין ד"ר משה סנה, שהיה באותם הימים נציג המפלגה הקומוניסטית הישראלית בכנסת. ואפשר גם לנהל יחסי עבודה תקינים ועניניים.

אפשר לקיים ויכוח פוליטי ענייני ולא בצעקנות פרחחית כפי שאתה שוקד לנהוג במחזה "אנרגיות טובות", או ליתר דיוק במציאות של ועדת לא ועדה .

ושוב תודה ל"גרילת תרבות" על תרומתה לשילוב האומנות במאבק לישראל  שוויונית. לא ישראל המתרפסת למרגלותיו של תשובה כפי שהיטיב לעשות אופיר אקוניס בסיוע יותר מדי חברי כנסת… מהימין, כן לא טעיתי מהימין.

איתן קלינסקי

לדף הפייסבוק של אנרגיות טובות – המחזה יעלה שוב מתחת להר – בפסטיבל לאמנות ציבורית חדשה.
רשימת חנויות שבהן אפשר להשיג את הספר ב20 ש"ח

תל אביב-יפו
תולעת ספרים דרום וצפון
הנסיך הקטן קינג ג'ורג' ונחלת בנימין
המגדלור, רח' הרכבת
סיפור פשוט, נווה צדק
ספרים בבזל
דינה, יהודה הימית, יפו
האוזן השלישית

חיפה
גולדמונד, רח' מסדה

ירושלים
אוגנדה

באר שבע
עשן הזמן

 

הקדמה / גרילה תרבות

בינואר 2011 הציג תיאטרון מעין בקולנוע בירוביג'ן ברחוב הגדוד העברי שבאזור התחנה המרכזית הישנה של תל אביב הצגה פוליטית. המחזה לא נכתב על ידי יוצר תיאטרון ישראלי בועט מחוג היוצרים בכתב העת מעין. להפך, הטקסט היה ממסדי לחלוטין, נוסח מקוצר של דיון מס' 320 בועדת הכלכלה, שהתקיים כשלושה חודשים קודם לכן, בבוקר ה-5 באוקטובר 2010. אף שיוצרי הטקסט הם חברי כנסת ולוביסטים ולא מחזאים ולמרות שהשחקנים לא היו מקצוענים, אלא אמנים ופעילים חברתיים, המחזה הצליח לזעזע ולהצחיק את הקהל שמילא את המקום.

ההצגה הינה יוזמה של המחזאי והמשורר יונתן לוי, שניסה את המחזה קודם עם חבורת מורים במגמה האנתרופוסופית שבתיכון אורט טבעון. בהצגת המחזה השתמשנו בנוסח קצר יותר מזה המופיע כאן. הבימוי היה קולקטיבי וספונטני. הדמויות חולקו לשחקנים שעתיים לפני הגעת הקהל, והשחקנים הספיקו לערוך חזרה בת כמה דקות לצורכי העמדה. ברקע הוקרן סמל המדינה שסִנוור את השחקנים, ודגל ישראל נתלה בעזרת דבק סלוטייפ, כדי ליצור תפאורה רשמית. במקום לא היה שולחן מספיק גדול, ולבסוף אותר סולם שהונח אופקית.

המחזה נפתח בהקראת שמותיהם ותאריהם של 41 אנשי טייקוני הגז שזומנו לישיבה (מול 17 חברי כנסת). אך כשנראה שהרשימה מתארכת, הקראתם הופסקה. כדי להמחיש את הדו-פרצופיות, כל אחד מהשחקנים גילם שתי דמויות, לעתים כזו שתומכת בהעלאת התמלוגים וכזו שמתנגדת. כך קרה ששחקן ששיחק דמות מסוימת פרץ בוויכוח מר עם הדמות השנייה שגילם. זהות כל דמות סומנה על-ידי נייר מקופל שהשחקנים הרימו והורידו בכל פעם שהדמות התחלפה. הרגעים היחידים שבהם הרשו לעצמם השחקנים לקום מכסאותיהם ולאלתֵר היו כשאיש העסקים יצחק תשובה החל לנאום.

זה היה תיאטרון דוקומנטרי, כלומר מבוסס דוקומנט. לכאורה צפוי מחזה להיות פרי דמיונו של מישהו, אך אלמלא הטקסט היה עולה לאתר הכנסת, האם מישהו היה חושב אותו לאמת ולא לפרודיה גרוטסקית של מוח קודח במיוחד? מה גם שרוב הפוליטיקאים (במחזה המקורי שהתקיים בוועדה) דקלמו את אשר הושם בפיהם.

בשל העניין לציבור והסגולות הדרמתיות/קומיות והפוליטיות של הטקסט, החלטנו שחשוב להנציח את הפרוטוקול כספרון בהוצאת מעין וגרילה תרבות, כיצירת תיאטרון מן המניין. את הנוסח המלא ניתן לקרוא באתר ועדת הכלכלה. אין צורך לציין, שכמו הגז, זכויות המחזה שייכות לציבור ולא לנו. כולן מוזמנות לשכפל ולהמחיז טקסט זה ללא צורך ברשותנו. זהו כתב-תביעה על הדרך שבה מבקשים לחמוס מאזרחי המדינה את עתידם, תוך שימוש ביצירת שנאה וחרדה על רקע ביטחוני. שְמה של הקרן החדשה משובץ בדיון 16 פעמים, ואירן הוזכרה 28 פעמים, כלומר מידי שבע דקות. יש לציין שאין כל קשר בין אירן להעלאת תמלוגי הגז, שנועדה להביא לחיזוק החינוך, הבריאות ורווחת אזרחי ישראל בדורות הבאים, דבר שככל הנראה איננו אינטרס אירני מובהק. אין אפשרות לכתוב מחזה פרודי או סאטירי על הנושא, שיהיה חד, מסעיר או עלוב מהדיון המוצג כאן.

השם “אנרגיות טובות” מבוסס על הסלוגן הציני של קמפיין התדמית של חברות הגז בסמוך לנסיונן לנגוס בהחלטות ועדת ששינסקי, ‘נובל אנרג’י מביאים אנרגיות טובות לישראל’.

באחד הרגעים היפים במחזה, לפני שיורם טורבוביץ’ (לשעבר הממונה על ההגבלים וראש לשכתו של אולמרט, ומי שלימים יטען שלא טייקוני הגז חמדנים, אלא המדינה) עולה לדבר מטעם יצחק תשובה, אומרת חברת הכנסת אורית זוארץ (קדימה) “יש פה שלושה דוברים לחברה אחת ואחד בודד שמייצג את ה—”. אבל היא נקטעת. ואכן, הדמות הראשית במחזה היא האזרח הישראלי שנשכח, את או אתה הקוראים.

גם אם תצחקו, הבדיחה היא על חשבונכם ועל חשבון עתידכם.

מאשה גלוזמן על המחזה

**

 אחרי ההעלאה השנייה 

ששינסקי: גרסת הבמאי, גלצ

ששינסקי: פירמות בצרה נוטות להשתמש בכספי הפנסיה לטובתן, דה מרקר

אנרגיות טובות: מחזה אבסורד בחסות הכנסת, דה מרקר

תמונות מהאירוע כאן וכאן וכאן

**

 

אנרגיות טובות – הספר והמחזה, רועי צ'יקי ארד

אנרגיות טובות: מחזה ספקטקולרי, מה שיש ב"אנרגיות טובות" הוא מה שנעלם מהכרתנו (לא במובן המטפיזי, במובן הפרקטי) הכפלה זו מרוקנת את התוכן העלוב של הדיון הפוליטי בכנסת מתוכנו העלוב אנסטסיה מיכאלי: "בהתנדבות, בוודאי."
חבורת מעיין וגרילה תרבות העלו מחזה המורכב מדבריהם של חברי ועדת הכלכלה של הכנסת. עכשיו הם הוציאו את הטקסט עצמו בחוברת שכותרתה "אנרגיות טובות". זוהי דוגמה מצוינת לכוח הביקורתי, והמחאתי, של אובראידנטיפיקציה אמנותית.

נמרוד פלאשנברג, מיסיי

אפשר לקיים ויכוח פוליטי ענייני ולא בצעקנות פרחחית כפי שאתה שוקד לנהוג במחזה "אנרגיות טובות", או ליתר דיוק במציאות של ועדת לא ועדה. ושוב תודה ל"גרילת תרבות" על תרומתה לשילוב האומנות במאבק לישראל שוויונית. לא ישראל המתרפסת למרגלותיו של תשובה כפי שהיטיב לעשות אופיר אקוניס בסיוע יותר מדי חברי כנסת… מהימין, כן לא טעיתי מהימין.

איתן קלינסקי בניוז 1

אנרגיות טובות בתוכנית הבוקר של אברי גלעד – צ'יקי ויובל

דנה גילרמן – סלונה

230919_10150184182913520_665438519_6988792_2751077_n goodenergiestimeout2011

גז, צחוק: על הצגה "אנרגיות טובות" על ועדת הכלכלה

תשכחו מהבימה או הקאמרי. ההצגה הכי טובה בעיר בימים האלה היא ישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת על תמלוגי הגז הטבעי. לא, זאת לא טעות: תמליל הישיבה הדרמטית שבה התנהל הקרב על גובה המס שמשלמים בעלי ההון שקודחים גז טבעי בחופי ישראל, הפכה למחזה. יצחק תשובה, אופיר אקוניס ושלי יחימוביץ', גרסת התיאטרון

רותי סיני | 16/5/2011 15:32 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר

מוטרף, מצחיק עד דמעות, עצוב עד דמעות, סאטירה, גרוטסקה, פרודיה – והוכחה ניצחת לכך שהמציאות עולה על כל דמיון. כזו היא "ישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת על תמלוגי הגז הטבעי", הצגה שאינה מחזה כי אם קריאת פרוטוקול מספר 320 המתעד דיון בבית המחוקקים בעד ונגד הגדלת התמלוגים שחברות הגז משלמות למדינה.

הוגי הרעיון, היוצרים יונתן לוי ורועי צ'יקי ארד, מגדירים את הפרוטוקול כתב תביעה נגד ניסיונם של אנשי עסקים ופוליטיקאים "לחמוס מאזרחי המדינה את עתידם", באמצעות הפחדה וליבוי שנאה, בעיקר באמצעות אזכורים תכופים של שני שדים – האויב האיראני והקרן החדשה לישראל, שמממנת ארגוני זכויות אדם ותומכת בהגדלת התמלוגים לטובת הציבור. למעט קיצור משלוש שעות לכשעה וחצי, מועלה הפרוטוקול על הבמה בגרסתו המקורית.

להלן קטעים נבחרים. לא נגענו: ח"כ אופיר אקוניס מהליכוד, יו"ר הוועדה בזמנו, הוא בלא ספק גיבור המופע. אקוניס מתנגד להגדלת חלקה של המדינה ברווחי חברות הגז וכבר בתחילת הדיון הוא מזהיר שמהלך כזה עלול לדרדר את המדינה "להיות שוב כלכלה סובייטית שחונקת את המשק" ולגרום תורים ללחם, סטייל ברית המועצות לשעבר.

עוד הוא מזהיר ש"אסור לנו לתת לארגוני שמאל פונדמנטליסטיים לנהל את כלכלת ישראל" (הכוונה לקרן החדשה) ונותן את זכות הדיבור לאלוף (מיל') יוסי פלד כדי שיספר איך איראן מנסה להשתלט על מאגרי גז לבנוניים. "כסף איראני הוא כסף לטרור, הוא כסף לחיזבאללה, ואנחנו יודעים שכבר ספגנו רקטות מהם", מסביר אקוניס. "במקום שהגז הטבעי הישראלי יחליש את ציר הרשע, אם נשגה, הוא יחזק אותו".

בנקודה זו מתפרץ ח"כ דב חנין (חדש): "הסובייטים ואיראן. איפה צפון קוריאה? על מה הדיון? מישהו בעד רקטות איראניות? על מה אתה מדבר?".

אקוניס מתחמם. "חברים, אני מבקש להסיר את המסכות מעל השיח הצבוע", הוא אומר וגם מבקש מהנוכחים, בהם שלושה לוביסטים על כל חבר כנסת: "תפסיקו כבר ללכת עם הספינים של הקרן החדשה".

כאשר ח"כ אורית זוארץ (קדימה) מעירה לו שבכל פעם שהוא מזכיר את הקרן ואת שתי"ל (הזרוע הביצועית של הקרן) הוא רק עושה להם יחסי ציבור, אקוניס לא נשאר חייב: "אני אגיד את זה אפילו חמש פעמים. אני אגיד שתי"ל ואני אגיד עציץ וכל דבר שאני מוצא לנכון".

כדי לחזק את עמדתו, מקריא אקוניס ממסמך שבו, לטענתו, שר האוצר יובל שטייניץ כותב שהגדלת התמלוגים היא בעייתית. אלא שאז מבהירה ח"כ שלי יחימוביץ' (עבודה) שמדובר בתשובה לשאילתא שאותה כתב שישה חודשים קודם לכן פקיד באוצר, שלא ידע שעמדת הבוס שלו הפוכה.

לעומת זאת, ח"כ אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו), תומכת נחרצות באקוניס. "עולה חשד סביר כי גורמים עוינים בתוך המדינה, ואני רוצה לחזור על זה שוב, בתוך המדינה, פועלים במכוון נגד עצמאות כלכלית לישראל", אומרת המפחידנית הלאומית. "שירות הביטחון צריך לבדוק ולחקור קשר אפשרי בין הגורמים האלה לפעילות חתרנית נגד המדינה".

"מה שירותי הביטחון צריכים לעשות? מה היא אומרת? לא הבנתי", אומר ח"כ נחמן שי מקדימה, שמשחיל בכל הזדמנות הערות עוקצניות.

אבל מיכאלי ממשיכה בנחישות ומציעה ליחימוביץ' ולתומכים בהעלאת התמלוגים "שיקחו קסדות וילכו לחפור וינסו לחפש גז וינסו להביא את התרומה למדינה". יחימוביץ' מזכירה ש"לחברי הכנסת אסור לעבוד בעבודה נוספת", והדיון חוזר למסלולו, עד לפעם הבאה.

הפחדה וליבוי שנאה. ''אנרגיות טובות'' מתוך ההצגה היינו כחולמים

הפחדה וליבוי שנאה. "אנרגיות טובות" מתוך ההצגה
היינו כחולמים

הופעתו של יצחק תשובה בדיון היא הממלכתית ביותר. "הצלחנו לשכנע את חברת נובל אנרג'י להשקיע במדינת ישראל למרות המחיר הכבד שהיא נאלצה לשלם בגלל החרם הערבי", הוא מספר, "צריך לכבד ולהצדיע בפניהם…"

"להצדיע?", נזעקת יחימוביץ. "אולי גם להשתחוות?", תשובה מתעלם. "במעמד זה אני מבטיח להמשיך להשקיע במדינתנו הקטנה, לחזק אותה ואת הכלכלה שלה. אמשיך להגן עלינו למען הדורות הבאים", הוא מסכם, בלא שמץ של פאתוס. לעומתו, ח"כ ציון פיניאן (ליכוד), נחנק מרגש: "אני חושב 20 שנה אחורה, אם מישהו חלם פעם שהישיבה הזו תהיה, היינו כחולמים".

את דמותו של תשובה מגלם המוסיקאי והעיתונאי יובל בן-עמי, שגם מגלם את ח"כ לשעבר הרב מיכאל מלכיאור. מלכיאור, שהקים פורום אזרחי רחב לתמיכה בעלאת התמלוגים, נדחק לעמדה מתגוננת כדי להדוף טענות של אקוניס וחבריו שהוא נתמך על ידי הקרן החדשה לישראל.

"קודם כל אם אתה באמת לא ממומן על ידי הקרן החדשה, ואני אמרתי את זה, אז אני מתקן ומתנצל", מגיב אקוניס למחאה של מלכיאור. "מה זה אם אמרת? אתה

כן אמרת", עונה מלכיאור. "אז אם אמרתי, אני מתנצל", שח אקוניס. "שוב אמרת אם'", מציין ח"כ נחמן שי.

הרעיון למופע נולד בחדר המורים של תיכון אורט בקרית טבעון, שבו הולך וקם בית ספר אנתרופוסופי. באחד הימים דיברו המורים על תמלוגי הגז. בין המשתתפים היה יונתן לוי, מחזאי, משורר ומורה, שההצגה שלו "מנו מלך אטלנסטיס" זכתה בפרס בפסטיבל עכו לתיאטרון אחר. לוי נזכר בדיון על התמלוגים, שנשמע לו כמו קרקס. הוא נכנס לאתר הכנסת, מצא את הפרוטוקול והנוכחים חילקו לעצמם תפקידים וקראו.
בינואר השנה הועלה המופע בתל אביב על ידי רועי צ'יקי ארד וגרילה תרבות, קבוצת פעילים שמחברים בין אמנות לפוליטיקה ומופיעים באירועי מחאה. ב-5 ביוני יעלה המופע בפעם השנייה, במסגרת "מתחת להר – פסטיבל לאמנות ציבורית חדשה".

ההקראה אינה מצריכה הפקה וגם לא חזרות, תפאורה או מימון. האביזרים המעטים כוללים מכונת מחיאות כפיים שנקנתה בחנות צעצועים בשוק של רמלה, סמל המדינה ואולי צלחות של הכיבוד האהוב על הח"כים – בורקס. הצגת בורקס כבר אמרנו?

אקוניס כמשל

רעיון ההקראה הוא ניסיון חדש לפרוץ את גבולות התיאטרון. אבל מעבר לתוספת המבורכת לתיאטרון האוונגרד, חורג המופע מהתכנים המקובלים של תיאטרון פוליטי בישראל. במקום עיסוק בסכסוך הישראליערבי, בסכסוך בין מזרחים לאשכנזים וחילונים לדתיים, המופע מגיח לזירה חדשה ועכשווית: הסימביוזה בין הון לשלטון.

"אנשים צחקו מאד ויצאו המומים כי זה הזוי ברמה שקשה לתאר", אומר בן עמי. "הדמות של אקוניס היא כל כך מעניינת כי קשה לדעת אם הוא מתכוון למה שהוא אומר. הייתי אומר אפילו שמבחינה דרמטית הוא דמות לא אמינה. אם זה היה מחזה, הייתי מחזיר אותו לדרמטורג שישכתב את הדמות".

גדולתו של הטקסט היא באותנטיות שלו, ואין ספק שהוא מעשיר את הרפרטואר הדל של התיאטרון הפוליטי העכשווי ושל תיאטרון האבסורד בישראל. הטקסט כבר נכרך ויצא לאור בשבוע שעבר כספר, תחת הכותרת "אנרגיות טובות". השם 'אנרגיות טובות' מבוסס על הסלוגן הציני של קמפיין התדמית של חברות הגז בסמוך לנסיונן לנגוס בהחלטות ועדת ששינסקי,'נובל אנרג'י מביאים אנרגיות טובות לישראל'.

היוצרים טוענים שאין כרגע כוונה להפוך את ההקראה למופע קבוע. ייתכן ובאמת אין בכך צורך. לטקסט יש פוטנציאל להפוך להצגת פולחן ניידת, קלת תנועה. הספר (20 שקלים) יאפשר לכל מי שרוצה להעלות את המופע. "אם הציבור שומע את הרטוריקה והדמגוגיה של הגורמים השליטים זה עשוי לחדד את התודעה שלו באשר למוסריות ולאינטליגנציה של אלה שמנהלים את המדינה", אומר לוי.

האמירה שניתן להכתיר כמדהימה ביותר בפרוטוקול, מפיה של ח"כ יוליה שמא לוב-ברקוביץ', משמשת משפט סיום ראוי לכתבה זו: "יש פה קולות שאמרו שמדובר על כסף ואני חושבת שלא מדובר על כסף. אני חושבת שמדובר על ערכים, על יושרה, על אמונה ועל אמון".

גז, צחוק: על הצגה "אנרגיות טובות" על ועדת הכלכלה , רותי סיני – מעריב

http://www.scribd.com/embeds/56520738/content?start_page=1&view_mode=list&access_key=key-1l0xbjtnzd8k79wsnil0

Prelude to the play Good Energies 

 

In January 2011, at Birubigen Cinema at the Hagdud Ha’ivri Street in the old central station, Maayan Theare presented a political play. The play wasn’t written by an up and coming kicking Israeli young playwright from the Maayan magazine circles. Quite the opposite, the text was completely institutional, an abridged version of discussion number 230 of the Economics committee, which took place 3 months earlier, on the morning of the 5th of October, 2010.

 

Although the creators of the text are MP’s and Lobbyists not playwrights, and the actors weren’t professional, but artists and activists, the play managed to shock and amuse the audience who filled the theatre.

 

The play is the initiative of playwright and poet Yonatan Levy, who first tested the play on a group of teacher at the Anthroposophy stream at Ort Kiryat Tivon High School. During the actual performance we used a shorter version than this one. The direction was collective and spontaneous. The characters were divided between the actors two hours before the show began, and the actors managed to sneak in a few minutes of rehearsals for staging purposes before the audience arrived.

 

In the background Israel’s Menorah symbol was projected, blinding the actors, and Israel’s flag was hung on the wall to create a formal backdrop.

The theatre didn’t have a long enough table so a ladder was placed horizontally to act as a formal discussion table.

 

The play began by reading the names and titles of the 41 gas tycoons invited to the meeting ( together with 27 MP’s). but when it seemed the list s getting too long, the reading was stopped. In order to bring out the two-faced-ness each one of the actors played two characters, often one that was in favor of raising the royalties payment and one that was opposing the idea. And so it happened that an actor who would play a particular character started a bitter argument with his other character. The identity of each character was symbolized by a folded piece of paper the actors raised up and down to signify the change in character.

 

The only moments they allowed themselves to get up from their chairs and improvise was when businessmen Itzchak Tshuva began his speech.

 

It was documentary theatre, in the sense that it was document-based. Seemingly, a play should be the fruit of someone’s imagination, however if the text wasn’t published on the Parliament’s website, would someone really believe it to be true and not just the fiction of a particularly witty mind writing a grotesque parody? Not to mention that the majority of the politicians, in the original play that took place at the Economics committee, merely mumbled out whatever it was someone told them to say.

 

Due to the public’s interest and the comic and dramatic attributes of the text, we decided it was important to venerate this protocol by printing it as a booklet, published by Maayan and Guerilla Culture, to be known as a proper theatre text. The full version can be found on the Economics Committee website. No need to mention that, like in the case of gas itself, the rights over the play belong to the public, not to us. Everyone is welcome to copy and perform this text without our permission. It’s a statement of claim about the way the country wishes to rob the future off its citizens, using hatred and anxiety. The name of the New Fund appears 16 times in the discussion, Iran mentioned 28 times, i.e every 7 minutes. Its worth mentioning that there is absolutely no connection between Iran and raising the gas royalties, that can be used for advancing the education sector, strengthening the health sector, and benefiting the future citizens of this country – all of which are probably not on Iran’s top priorities list.

You simply cannot write a parody or a satirical play about this subject that will be more succinct, exciting and pathetic than this discussion.

 

The title Good Energies is based on the cynical campaign led by the gas companies in close timing with their attempt to try and take a bite at the Sheshinsky committee decisions, headed by the slogan Noble Energy – brining good energies to Israel.

 

In one of the most beautiful moment in the play, before Yoram Torbovitch (former head of Ulmert’s office, and who later on will claim that it’s not the tycoons who are greedy but the state itself), comes up to speak on behalf of Itzak Tshuva. As he is about to speak, MP Orit Zoaretz (Kadima) says “there are three spokespersons for one company and one that represents the –“ but she gets cut off. And indeed, the main character in the play is the forgotten Israeli citizen, you, the reader.

 

Even if you’ll laugh, the joke is on you and your future.

 

Written by Roy Arad

 

Translated by: Sivan Gabrielovich

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על ההצגה + המחזה + הספר: אנרגיות טובות – ועדת הכלכלה בדיון על תמלוגי הגז

  1. י.ג. הגיב:

    מברוק לדב חנין וגם לכם.
    אם הולכים אחורה, מגלים שהכל התחיל עם עליית בגין לשלטון. לצערי בבחירות הבאות אף אחד לא יתעסק בעושק אקוניס ושות'.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s