סקס, סמים ורוקנרול בחיי הלילה של חיפה

ז'אקו והיצאניות
“I don't know what you heard about me / But a bitch can't get a dollar out of me / No Cadillac, no perms, you can't see / That I'm a motherfucking P-I-M-P /” (50 Cent, P.I.M.P)

מהו בי-מובי (B-Movie) בישראל? האם ניתן להשתמש במושג ובאיפיוניים הקולנועיים שהוא מציע לנו בהבנת סרטים ישראליים? איפה נמקם את סרטי הבורקס ביחס לבי מוביז? גל גוילי במאמרה "למוטט את הגבול: חציית־גבולות כאסטרטגיית התנגדות (על סרטו של ימין מסיקה "קרבן האהבה")" (הופיע ב"הכיוון מזרח 13", חורף, 2007) טענה כי סרטי ימין מסיקה והתסריטאי ירמי קדוש לא קיימו את כלליהם של התרבות ההגמונית גם בתוך בבחירת הז'אנרים וגם באמצעי הייצור. הם חצו את הגבולות השונים שקבעה ההגמוניה התרבותית. אטען בפארפארזה על קביעותיה של גל גוילי כי גם בי-מוביז בישראל הם אלו סרטים (יצירות קולנועיות) החוצות את גבולות ההגמוניה התרבותית בבחירה ז'אנריאלית ובאמצעי הייצור שנבחרו.

בי מובי מקומי

הסרט "ז'אקו והיצאניות" (1972) ["Jako and the Calll Girls"] בהפקת מיכאל שוילי הוא דוגמא נפלאה לסרט בי-מובי שנכלל בתוך תעשיית הקולנוע בישראל. את הסרט ביים פול סמית (Paul L. Smith) הידוע במשחקו בסרט "אקספרס של חצות", כמו שיחק בסרטים מפורסמים אחרים כגון: "אקסודוס", "חולית", "מבריק" ועוד. הסרט נבנה סביב ההפקה של מיכאל שוילי. את התסריט השנון ביותר כתב שוילי ביחד עם אלי תבור. מישה סגל היה אמון על המוסיקה. הסרט מלא בשנינויות (באחד הסצינות למשל אומרת גליה, שעובדת כיצאנית לאחותה עקרת הבית יעל, כי היא מושקעת עמוק בעסק של בעלה או בסצינה אחרת מבקשת גליה ממנקה הנעליים שיגמור לנקות את הכול וברמז למעשה סקס) הצילום של אמנון אבן-טוב. איני יודע כיצד לוותה התקבלותו של הסרט, אך אפשר לנחש מצורת עשייתו כי הוא נדחה בידי המבקרים. אורי קליין מספר כי לא ראה את הסרט אחרי הקרנתו בבית הקולנוע.

הסרט מתרחש בחיפה בין העיר התחתית לעיר העליונה. בזיכרון האורבני וההיסטורי אין עיר עליונה בחיפה, אלא רק עיר תחתית. אך בהתאם לחוקי מלודרמה יש הבדל מאוד ברור בין העשירים ובין העניים, בין הלגיטימי ובין הלא לגיטימי. הכוח האמיתי של הסרט הוא בהעברת אהדתנו אל הצד הלא לגיטימי והפיכת ה"אסור" למעמד שווה ל"מותר". הסרט לא מצליח להביא מזור לבעית הסקסיזם, שוביניזם ומיזוגניה וגם יוצר אותם כחלק מעולם פטריכאלי. לפני בחינת הסרט חשוב לומר כי באופן מרכזי שתי העולמות (העליון והתחתון בחיפה) לא מעניקים מבט פמיניסטי משחרר לנשים.  מאידך הסרט כבר דן במקצוע לא לגיטימי ולא אין דעתו להראות את הגאולתי, אם כי, לבדוק מה מתרחש מעבר לגבולות האסורים של החברה. להביט במה שמסתתר מעבר לטאבו. האמנות הקולנועית מספקת אם כך אמצעי בחינה למוסר באמצעות יציאה אל השטח הלא מוסרי ובמרכזו התפקיד, התפקוד והפונקציה והמתח שנבנים סביב דמות הסרסור, הזונה והלקוחות. לא התפלאתי למצוא את מוסיקת הרוק הישראלית שלוותה את הסרט. גם מוזיקה זאת הייתה לא לגיטימית והייתה דרך לאפיין עולם ודמויות לא לגיטימיות בישראל.

פאקינג פ.י.מ.פ

ז'אקו (אושיק לוי) הינו סרסור חיפאי שלוקח טרמפ את גליה (דינר נינט) לחיפה. אחד הדרכים שבהם החברה הישראלית תיארה עושר "מפוקפק" הוא מזרחי עם שפם שמחזיק במכונית אמריקאית מפוארת. ז'אקו לוקח אותה למלון "דן כרמל". באופן המתאים לבי מוביז, כי הם לא נכנסים בכניסה הרגילה של המכוניות, אלא ז'אקו משאיר את גליה לחכות לו למטה (אולי בגלל השוט שנוצר מתחת למזרקה – בחרו להשאיר את גליה שם) ואח"כ הוא מביא לה מפתח לחדר במלון. הלן, יצאנית אחרת בתוך המועדון "לס וגאס", מקנאת ביחס של ז'אקו לגליה והיא דוקרת ופוצעת אותה בטעות. יעל (תמי ספיבק), אחות של גליה, מגיעה לעזרת אחותה. באותו ערב מגיעה משטרה למקום ויעל נעצרת ב"טעות". הטעות הזאת היא מחברת את העולמות ומערבלת אותם.

הסרט מתחיל עם הפגישה של יעל וגליה על קבר אימם (אלגוריה לישראל ההיברידית, כי בת אחת עם ליהוק מזרחי והשניה עם ליהוק אשכנזי). יעל וגליה קובעות ונפגשות בבית קפה בחיפה. אימו של יואב, החתן של יעל, מתעללת ביעל כמיטב סיפור המלודרמה. היא מקנאת שיעל יוצאת מהבית ומשאירה אותה לבד. אחרי הפגישה עם גליה בבית הקפה, יעל מאחרת לארוחת הלילה עם יואב, רוני – בנה, ואם חתנה. בהמשך הסרט האימא של החתן של גליה מגלה כי השניים מחכים רק לירושה ומבטיחה לעצמה שלעולם לא תסכים להעביר לזוג את כספה. אימא של יואב, כאשכנזייה, מתגוררת בדניה. יואב הוא דמות של חנון המתבטל מול אימו. דמות האם המרשעת נעמדת אל מול ז'אקו המזרחי הסרסור שגם הוא אכזר. גם בעולם הלא לגיטימי וגם בעולם הלגיטימי דמויות אלו מתקיימות. האם המרשעת לוקחת את יעל לתוך בתה וז'אקו לוקח את גליה. רק שגליה לא מביאה ילדים לעולם, אלא רק מייצרת כסף ויוקרה באמצעות יופייה. ואילו יעל מביאה את רוני, בנה, לעולם. העולם הלגיטימי לא מייצר המשכיות והעולם הבורגני בעל עתיד שמבוטא בפיריון. יעל היא עקרת בית התלויה באימא של יואב וגליה הינה יצאנית התלויה בז'אקו סרסורה. המבט השווה הזה אל הלגיטימי והלא לגיטימי מהווה ביקורת בסיסית עם תחילת הסרט. בהמשך הגיבורות ייקחו מהעולם הלא-לגיטימי את מה שיוכלו רק כדי לחזור לעולם הלגיטימי ובכך ירחיבו את גבולותיו.

נקודת המפנה – קומדיה של טעויות ללא קומדיה

אימא של יואב עוקבת אחרי יעל שבאה לטפל בפציעת אחותה גליה. כאמור יעל נעצרת בטעות והטעות הזאת מפרקת את משפחתה. יואב בורח עם רוני ואימו לחו"ל. היא נשארת ללא מעמדה, והסטטוס שלה. ז'אקו מתחיל לבטוח בשתי האחיות ובו בזמן לחזר את יעל וגליה מקנאת. ז'אקו עצמו טמון במלחמה בעולם התחתון נגד יריבים והמשטרה עוצרת אותו אחרי צילומי מרדף מרהיבים בנמל חיפה.

כאמור אימא של יואב, החתן של יעל נשבעת שיעל לא תראה את בנה ושומעים את הבטחתה שחוזרת מספר פעמים: "לא תראי יותר את רוני". כן, פה אין הסדרי ראייה, או זכויות אישה שיכולה לבוא בפני בית משפט. הכוח של החברה הפטריכאלית הינו עצום ואין דרך לערער עליו. דווקא זכויות ועבודה ומשפחה מקבלת יעל בעולם התחתון. זאת עוד אחת מהדרכים לערער על הסדר הדטרמיניסטי שלא מכיל את העבר של יעל, את אחותה גליה והמקצוע שהיא מצאה לעצמה.

מעמדו של ז'אקו בהיררכיה של העולם התחתון הולך ומדרדר והוא מבין שהוא צריך לבזר את סמכויותיו. הוא לגליה את האחריות על הבר וליעל את האחריות לסרסר בבחורות אחרות. ז'אקו נכנס לכלא, כשהאם המרשעת נוסעת לחו"ל. יעל נוסעת לראות את הבר מצווה של רוני ובדרך חזרה, כשהיא וז'אקו יורדים בדרך סטלה-מאריס ורואים את כל נמל חיפה, מנסה ז'אקו להתחיל איתה ונדחה. גליה משתגעת מהאיחור שלהם וחושבת שהם היו ביחד. ישנו מתח בין שתי האחיות. שדרות סטלה מאריס, משמשים כדימוי לירידה חזרה לעיר התחתית מתוך העיר העליונה. אך יעל לא מצליחה לעמוד בחיזור של ז'אקו ובזמן שהם נמצאים בסצינה אינטימית מגיעה גליה ומגלה אותם.

יהלום המלודרמה בצבע טופז

יעל מחליטה לעזוב את העולם הלא לגיטימי, שהעניק לה משפחה, סוג של מערכת יחסים ועבודה וחוזרת לעולם הלגיטימי. הפעם היא הופכת לסוכנת /עוזרת בית שוב בתוך בית עשירים בדניה. הבת, הסטודנטית, היפה של האשכנזיה שגם נוסעת לחו"ל (ארה"ב) מגיעה עם חבר שלה. וכאן מתגלה דודו טופז בתפקיד רוני החייל שחייב לחזור לשירותו הצבאי במדבר סיני. כמיטב סיפורי המלודרמה יעל מסתירה את העובדה כי היא אימו. אך באותו יום שבו רוני עומד להינשא לחברתו, נפגעת יעל מרכב נוסע. על ערש דווי מגלה רוני כי יעל, עוזרת הבית, הינה בעצם אימו, שהורחקה ממנו. על מיטת בית החולים אנו שומעים את אותו דיאלוג מלודרמטי שאנו מכירים מכל כך הרבה טלנובלות:

–          יעל: "הם לקחו אותך ממני"

–          רוני: "את תמיד תהיי איתנו"

יעל בינתיים מספרת לאחותה כי ז'אקו נתן להפוך לאישה הגונה וכי הם עומדים להכנס לבית, ואחר כך יתחתנו. אך מבינה כי ז'אקו לא ייגמל. ואכן ז'אקו מסיים את חייו על ידי יריבו בעולם התחתון כשהוא מגיע לקחת תשלום מאחת הזונות במחסן מכוניות משומשות. המחסן מהווה במיטונימיה סוג של מבט פנימי לדמות של ז'אקו שהחיים משתמשים ככלי וזורקים אותו למחסן הלא-אנושי שלהם. כלומר הסרסור הוא הדמות הלא לגיטימית שמספקת את צרכי העולם הלגיטימי, אך אף אחד לא יזכור ויביט אל קברו.

העובדה כי כתבו את שמו של דודו טופז בכל פירסום של הסרט למרות שהוא נמצא בתפקיד משני של כמה דקות, מראה על עודף השיווקיות ויוקרתו הרבה של טופז. אך אנו היום בשנות 2011 אפשר לראות את תפקידו של טופז דווקא מתוך ניסיון לשבור את מה שאורי קליין כינה כמסיכה אטומה: "16 שנים קודם ל"תל אביב-לוס אנג'לס" הוא הופיע בתפקיד משנה בסרט "ז'אקו והיצאניות", שביים פול סמית (ולהודות על האמת אינני זוכר אותו מהסרט ההוא שלא ראיתי אותו שוב מאז יציאתו לאקרנים). תל אביב-לוס אנג'לס" יוותר בזיכרון כדיוקן הקולנועי האולטימטיווי של דודו טופז. כאשר צופים בסרט כיום, וצפיתי בקטעים ממנו באחרונה כאשר הוא שודר בערוץ הקולנוע הישראלי של "יס" (לא הייתי מסוגל לצפות בו בשלמותו), מופתעים לגלות עד כמה פניו של טופז הם מסכה אטומה, המצפה אך ורק שיתבוננו בה, וכמעט ואינה שולחת מבט בחזרה. האם זה סוד סיפורו של דודו טופז? האם זהו סוד סיפורה של החברה שטיפחה אותו, בגדה בו, אימצה אותו מחדש לחיקה ובגדה בו שוב? עדיין מוקדם מדי לענות על השאלות האלה." דודו טופז לא נמצא בתפקיד הטוב, אלא נדמה שדווקא הזוהר וחיוכו היפה הופכים בעלילה ליכולת לעבור מעמד ולחטא הקדום שנמצא בו (איבוד האם). הכוח של המלודרמה נמצא דווקא בהבנה של המחיר האנושי הכבד שנמצא בגבול בין העולם הלא לגיטימי לבין זה הלגיטימי.

איפור לפני המוות

לא במקרה המוות של יעל מתרחש כשהיא הולכת להביא את תיק האיפור של חברתו של רוני. האיפור הוא הדרך שבה אנו מבינים את עולם החיזור והמבט של הגבר באישה. האיפור מסווה את הטבעי למען המלאכותי, הסימבולי והחברתי. כך כשהיא הולכת להביא את האיפור היא מתה. כלומר היא לא יכולה להיות הכלי למען השינוי (האיפור) והיא נותרת בתוך המצב הלא-לגיטימי שלה. אולי רוני יצליח בכל זאת לפרוץ את המהויות המהותניות שמרומזות בעולם הלגיטימי והלא לגיטימי בסרט. ובכל זאת במחשבה עמוקה על הליהוק בסרט והצורך להביא את הילד היפה, יש בו צד משחרר, שכן יופיו של רוני מראה שדווקא היופי מגיע מעולם לא לגיטימי. אך בדיעבד, אחרי עשרות שנים, אנו מבינים שהנרקסיזם הזה שמדיף ריחות של סקסטיז אינו משחרר, ויש בו את אותו ממד כולא, שמחזיר אותו לתוך הלא לגיטימי.

הסרט מלווה במוזיקה חתרנית של להקות שמנגנות במועדון. הרוקנרול מראה לחתרנות בלגיטימיות שמוענקת בסרט (ברוח הסיקסטיז) לעולם התחתון. כאן אנו חוזרים לרוח הסיקסטיז שדרשה לשחרר את היצרים, אך שכחה את האלימות והג'ונגל המביט אלינו ביחס המבזה לנשים.

הרשימה התפרסמה ביקום תרבות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s