הסדר החברתי יצר את ארז אפרתי

cc: flicker by rjhuttondfwc The Rape of Proserpina (ca. 1750)  The Doccia Factory Gaspero Bruschi (ca. 1701 - 1780) The Rape of Proserpina (ca. 175) New York, Metropolitan Museum of Art

האונס של פרספונה. cc: flicker by rjhuttondfwc The Rape of Proserpina (ca.1750) The Doccia Factory Gaspero Bruschi (ca. 1701 – 1780) The Rape of Proserpina (ca. 175) New York, Metropolitan Museum of Art

בסוף הסרט "אור" של קרן ידעיה נכנסת אור (דאנה איבגי) לתוך מסיבת גברברים צעירים. הם רוקדים לתוך שיכחה, ואינם יודעים שהנערה שנשכרה לשמש לסיפוק שירותיהם המיניים נלחמת על חיי אימה ועתידה. העובדת הסוציאלית, השכנים, החבר, העבודה, המורה – כולם ויתרו עליה. וגם הגברברים שניגשים לטקס החניכה השוביניסטי, המנצל, הפושע שוכחים להביט באור, שלא בכדי נקראת כך.

הכניסה של הגיבורה למסיבה קורעת את את הבטן, ואנו יודעים שהיא לא תחזור לקדמותה אחרי הניצול הקבוצתי. אבל בחיינו יש רגעים של החלטה, בהם אסור לנו לפעול באופן אוטומטי. אנחנו יכולים לשנות את כללי המשחק הנורא. כולנו למדנו עד כמה המאצ'ואיזם הישראלי חלול ואפל, באחד מהפשעים הקשים שפורסמו ברבים – במהלך מסיבת הרווקים שלו, מאבטח הרמטכ"ל לשעבר ארז אפרתי נעצר בחשד שניסה לתקוף מינית צעירה. שופטי בית המשפטי המחוזי קבעו כי ההתנהגות של אפרתי מאפיינת עבריין מין סדרתי, וגזרו עליו שמונה שנות מאסר, שנתיים מאסר על תנאי וכן תשלום פיצויים בסך מאה וחמישים אלף שקל לקורבן.

אך בישראל הפשע המיני לא מבוצע פעם אחת, הוא חוזר על עצמו מספר פעמים גם בתוך בית המשפט, במשחק התפקידים המעוות של הצדק. אפרתי עירער לעליון והחליט להביא פרטים חדשים. ראשית, פרקליטו של השטן התלונן על כך שהמשטרה לא עשתה בדיקת אלכוהול, כאילו שהעובדה ששתה יכולה להסביר את מעשיו הנלוזים.

וכשזה לא עזר, הוא הלך על הקלף המנצח, הסיבה הביטחונית. וכך סיפר אפרתי על שהתרחש בליל מעשה הפשע: "ראיתי את הכל כאילו מבעד למסך, הרגשתי את דפיקות הלב שלי תוך כדי הליכה. עקבתי אחרי דמות ואז כשהיא נכנסה לרכב וסגרה את הדלת, טסתי לכיוון הרכב וכמו בתרגולת בצבא הוצאתי את המפתח מהסוויץ'. הרגשתי פחד, חשבתי שמדובר במחבל". בישראל של ימינו נראה שניתן להפיל הכל על המתח הלאומני. כך הפך ארז אפרתי את הקורבן לאוייבת.

סאבלימינאלית, היזהרי מהצל

המסקנה ברורה: נשים, בחורות, נערות וילדות, אם אתן מסתובבות במקרה במתחם בילויים בלילה ויש לכן צל כהה, היזהרו מלעבור לצד מאבטחים ביטחוניים לשעבר ששמרו על חונטת הגנרלים באליטה הישראלית. הם עלולים לחשוב שאתן מחבלות, ולהתקיף אתכם בניסיון למעשה סדום.הליכה בלילה היא מעשה נפרד לגברים ולנשים, שנהנים בפועל מזכויות שונות ומתחושת ביטחון הפוכה. הנשים נולדות לתוך חברה שבנתה תפקידי טורף ונטרף. לצערי התפקידים עוד לא השתנו, כי קובעי המשחק לא השתנו. עכשיו תפקיד מערכת המשפט לקבוע חד וחלק כי לא אלכוהול ולא תירוצים מצוצים מאצבע הנשענים על סיבה "ביטחונית" מפוברקת יצילו אנסים ומטרידים מעונש. עלינו לספק ביטחון לנשים.

הבכי של אותה צעירה צריך להיות הבכי של כולנו. חייה האבודים, הלילות הלא פתורים של הוריה, צריכים להיות הלילות האבודים שלנו. כי ארז אפרתי הוא לא מקרה שמחוץ למערכת – הוא עצמו המערכת. הוא הגבר הכל יכול שהחברה האלילה וייצרה מתוך מערכת החינוך, וקל וחומר בצבא.

הבכי שלה במשפט, בעקבות ה"מידע" החדש של אפרתי, הוא אור אדום לחברה בה זכרים לא יודעים גבול. יהלי סובול צדק כשכתב בשירם של מוניקה סקס "כל החבר'ה" את הגבריות הישראלית הפושעת כמעשה חברתי: "אבל הם לא מהסוג שהולך לכלא הם מהסוג שהולך לקרבי / הם מהסוג שמרים את הדגל בטקסים בבית ספר ובתנועה / הם למדו בצופים איך לקשור את החבל והרבה יותר קל לקשור בחורה".

הפוסט התפרסם לראשונה בבלוג שלי במאקו

*

אודות Mati Shemoelof

משורר, עורך וסופר. A Writer
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

14 תגובות על הסדר החברתי יצר את ארז אפרתי

  1. דפנה לוי הגיב:

    כל כך נכון וכל כך כואב. אפרתי, שאיבד כל בושה בניסיון לנצל את "המצב" שמספק פה תירוץ לכל עוולה חברתית, מאיר עוד פן מבהיל בחיינו פה: חברה כובשת, רומסת, שמכשירה את גבריה עוד יותר מחברות אחרות להיות גסי לב ותובעת מהם להוכיח את זה באינספור מקרים ואחר כך מתפלאת שהדברים מחלחלים ליומיום הלכאורה אזרחי.

    אהבתי

  2. Mati Shemoelof הגיב:

    תודה דפנה. אבל השינוי יבוא כשנשנה את הערכים המובילים, חייבים להביא את הפמיניזם למערכת החינוך.

    אהבתי

  3. irity הגיב:

    יפה כתבת. אלא שאין לזה קשר לפמיניזם. בחברה שמרנית מקרה כזה גם כן נחשב פלילי וחמור, ועלול להסתיים בנקמה עד כדי רצח של האנס על ידי בני משפחת הנאנסת.

    פמיניזם זה למשל לתת קרדיט לעבודה של נשים, לתת העדפה מודעת לפרסום וקידום נשים (בתחום שלך, לדוגמא), ועוד דברים כאלה שאינני רואה שמץ מהם בקולקטיבים שאתה משוייך אליהם בדרך כלל.

    לגבי אחריות הצבא, מבחינה משפטית הטענה תקפה ווראויה להישמע, אכן צה"ל עוסק ביחידות מובחרות בעיקר בתיכנות הלוחמים בין היתר למעשי אונס. לאו דוקא של "מחבלות", כדאי היה לקבל פירוט על הטענות שהוא העלה כדי להתמודד עם המקור של הבעיה. במקרה כזה, כפי שניראה לי נכון, מדובר פה ב WAR CRIME, כלומר האשה נאנסה על ידי לובש מדים בהקשר של סכסוך מוויין. כמו נשים רבות בישראל, מדובר על פגיעות שיש להן הקשר צבאי, ולכן הן יוצאות מהתחום הפלילי לשדה משפטי חמור יותר, שבו הענישה היא בינלאומית, ללא התיישנות, ונושאת עונשים כבדים מאד. כל הכבוד לפרקליטו של אפרתי שהעלה את הטענה.

    אהבתי

    • אוהד הגיב:

      אירית, התגובה שלך היא מופת של קשקוש.

      אהבתי

    • Mati Shemoelof הגיב:

      תודה.

      לגבי הטענה נגד הצבא. אני מבין את ההליך המשפטי המנסה בכל דרך להוריד מאחריות העונש על כתפי הנאשם. אך ככותב טור, העדפתי להראות את הזילות בכבוד הנאשמת. הוא היה צריך לקחת על כתפיו את העונש ולא להמשיך לעליון. הוא עשה פעולה חמורה נגד אישה חפה מפשע, בשל שיכרות, אלימות, מיזוגניה (שנאת נשים), שוביניזם (צמצום אישה לחפץ) וסקסיזם (מחשבה שגוף האישה שייך למרחב הגברי שבתוכו הוא נע). על כך הוא צריך לשלם.

      איני חושב שטור יביא לרצח הנאשם ובטח שלא על ידי משפחת הנאשם.. אני בסך הכול קורא למערכת החינוך והצבא לשקול את הדברים מחדש וללמד לתפקיד אחר לאישה בחברה.

      ישנה סוג של היתממות שמופנית בעקרון של פשע מלחמה וכד', כי מצד אחד הוא הציג את עצמו כבן טובים וכמצטיין דווקא מתוך המערכת הצבאית, כלומר הוא השתמש ביוקרה ובהון החברתי שרכש. ומצד שני, הוא יוצא נגד המערכת שלכאורה, הכשירה אותו להיות "חיה" פבלובית שמאומנת לברבריות לשמה.

      אהבתי

      • irity הגיב:

        אני לא חושבת שהוא צריך לקחת עליו את העונש מבלי להעלות בפני הציבור ובית המשפט את מלוא היריעה, גם אם התמונה לא נעימה לאחרים. אני מקבלת את הרושם שיותר חשוב לשמוע ולנסות להבין אם יש ממש בטענה של "אוטומטיזם" כיון שאם זה אמיתי, יש מקום לדאוג מקיומן של שיטות כאלה והתוצאות האפשריות. אף אחד לא חסין. ההבדל בינינו שאתה אומר "הוא תוצר החברה" אני מצמצמת "הוא תוצר סוג של אימון ביחידות עלית" ואז יש כתובת. הבעיה עם "כולנו אשמים" שאף אחד לא אשם.

        אתן לך דוגמא מן ההסטוריה הצבאית הלא מאד רחוקה. עד וכולל מלחמת העולם השניה, היה מקובל בצבאות מסויימים לקיים בתי בושת צבאיים, מוסדרים בעיקר לקצונה הנמצאת בשטח אויב, כדי שלא ילכו לזונות מקומיות או לרעות בשדות זרים, מפאת "בטחון שדה". לשם כך, למשל בצבא הגרמני או היפני, נחטפו ושועבדו נשים ו"גוייסו" למעין בורדלים שהוקמו ונוהלו בתוך הבסיסים, וחייל או קצין היה מקבל מעין "פאס" המגדיר את שעות הביקור וכמה הוא זכאי לשימוש וכולי, תוך בקרה על התברואה וחיסונים וכולי)..

        מבחינה לא משפטית כרגע, אלא חברתית-מוסרית, חייל שנזקק לשירות הזה במסגרת פקודות השגרה שעודדו את השימוש, חוסה תחת הגנה צבאית, ויש לתקוף את הנוהל, לא סביר שיש פה אישום באונס בכל אחד מהמקרים. לכן, המקרה של ארז אפרתי מעלה שאלות דומות ולכן אמרתי שמדובר במשפט הבינלאומי , ולכן זכיתי לאהבה מהמגיב "אוהד" מעלי. רק חסר לצה"ל ולמערכת הבטחון בכלל עכשיו ועדת חקירה לבדיקת עבירות מין של לובשי מדים וכיוצב. אני מזכירה לך את השערוריה שהיתה סביב מחקר בהנחיית אייל בן ארי (להלן המטריד מהחוג לסוציולוגיה) שניסה להסביר מדוע אין ריבוי מקרי אונס של חיילי צהל נגד ערביות כבושות. מסקנתו היתה שגויה לדעתי, כי לא מדובר בגזענות אלא בשיקולי בטחון שדה. לעומת זה, יש פרקטיקה של אינוס נשים יהודיות-ישראליות, וארז אפרתי מעלה בפניך את האתגר הזה, והכי קל זה להפיל את התיק עליו ולסגור עניין. הוא לא מעניין אותי בכלל, כאדם, מצידי שירקב בכלא כל חייו, השאלה אם הוא הכתובת, והשאלה אם פתרת איזה בעיה בענישתו והפיכתו ל"מפלצת" במקום את האחראים.

        אהבתי

  4. רז הגיב:

    למען האמת, מתי, אינני יודע אם אפרתי הינו "השטן". צערי, רחמיי ורגשותיי עם הבחורה האומללה- וזוהי מילה עדינה מדי מכדי לתאר את מצבה- אך לא נראה כי היתה הכוונה במעשיו של אפרתי. הסיפור עצמו מאוד מעורפל ועמום, ונדמה כי היה אדם שלא עשה מעשים כאלו לפני כן ולא היה אדם שמועד למעשים אלו. מה שקרה לו בלילה ההוא מאוד תמוה. כמובן שעליו לשלם את המחיר על מעשיו, אך אני מעולם לא ראיתי בו אדם אשר נוהג כאנסים שעושים מעשיהם בידיעה מלאה, ואינני מזלזל בטענותיו על כך שהחומרים השונים שצרך בלילה ההוא השפיעו עליו, על מעשיו ושפיותו, אם כי גם איני יודע האם ניתן לקבלן עד תום.
    טענותיו בבית המשפט הן ככל הנראה תוצאה של המלצות הפרקליטים והמעטפת המשפטית שמסייעת לו ותו לא.

    אהבתי

  5. Mati Shemoelof הגיב:

    אני מסכים לגמרי עם הדרישה לבצע בדק בית לשאלה כיצד מתכוננת הגבריות ביחד עם הלאומיות והופכת את האישה לקורבן לטקסי החניכה שלה. האקדמיה עושה זאת אבל אין גוף פוליטי, חברתי ופמיניסטי שייקח את המחקר ויבדוק את תוכניות החינוך ויוסיף את השאלה של מגדר בצורה ביקורתית

    ההתייחסות לפרקליטי אפרתי ככאלו שמנסים להעלות את השאלה כחברתית ולהפנות אותה נגד הצבא, היא הורדת האחריות של היחיד למעשיו. דווקא אני מסכים שצריך לדון אבל לא על גב הקורבן. השאלה צריכה לבוא מארגוני חברה אזרחית / מפלגות /העם שישאלו כיצד הכיבוש, הלאומנות, הפטריוטיות המזויפת, הופכת את האישה לקורבן בכדי ליצור גבר יהודי ציוני חזק. וכך משרדי הממשלה ובתוכם משרד החינוך והצבא ייערכו מחדש.

    אך הדיון הזה לא יווצר בתוך בית המשפט. ההפך. נאמר שבית המשפט התחשב באחריות של הצבא לפשע, האם באמת יווצר שינוי מערכתי מתוך פסיקה זאת. לא. כנראה שלא. מה שיווצר זה הסרת האחריות מעל המקרבן ופשע נוסף לקורבן.

    אהבתי

    • irity הגיב:

      אני מבינה שאתה "דוחף לובי" לאיזה פרוייקט שניראה לך אפשרי במשרד החינוך, ניחא, לא אפריע בזה. משרד החינוך אינו גובר על שיקולים צבאיים בישראל, וגם במדינות אחרות, אגב. אני לא חושבת כמובן שעורכי הדין של הנאשם פעלו מאינטרס חברתי, 🙂 אבל התוצאה היא כזו, והעובדה שאתה כותב על זה.
      העברת האחריות לצבא לא תפגע בקורבן, באופן תיאורטי היא מיטיבה איתה, כיון שכאמור היא מוסיפה את המדינה כנאשם (באמצעות הצבא). כל זה, לכאורה ובכפוף לכך שאכן יש קשר סיבתי מוצק בין האונס ובין השירות הצבאי.

      אהבתי

  6. יוסף שני הגיב:

    נו באמת. נו באמת. חשבת שאולי לפעמים אנס הוא רק אנס? שלא כל אונס קשור לכיבוש ? שאתה לוקח כאן אירוע נורא ומנצל אותו לצרכיך הפוליטיים ? האונס הזה לא בא מהמערכת ולא נעליים. ממש כמו שמשורר השמאל שהואשם באונס לא מלמד על כל השמאל, ועל המערכת של השמאל. בעצם כשחושבים על זה- אפרתי נשפט על ידי 'המערכת' שייצרה אותו. לעומתו, משורר השמאל זוכה עדיין לגיבוי של מערכת השמאל. אז בעצם המשוואה הולכת נגדך.

    אהבתי

  7. שרה קרן, מנחה למיניות בריאה הגיב:

    ככל הסוגיות אודות הזיקה בין האוטומט הצבאי על פיו, לטענתו, פעל אפרתי,
    וה"סדר החברתי" המוכר לשימצה, מעורר בי אסוציאציות וצמרמורת לשיר של יהלי סובול.
    (אה, כן…והקוט'ג…הוא, הוא באמת עורר סערה רבתי…)

    כל החבר'ה – מילים ולחן: יהלי סובול

    כל החבר'ה עברו בתוכך כאילו שאת רכוש ציבורי
    אבל הם לא מהסוג שהולך לכלא, הם מהסוג שהולך לקרבי.
    הם מהסוג שמרים את הדגל בטקסים בבית ספר ובתנועה
    הם למדו בצופים איך לקשור את החבל
    והרבה יותר קל לקשור בחורה
    כל החבר'ה חוזרים כל לילה לביקור בתוכך.
    הרופאים מקשיבים אם משהו זז בבטן אבל הם לא מקשיבים ללבך
    כי אין תרופה לאבן בנפש, לזה אי אפשר לעשות הפלה.
    הרופאים מרוצים -הניתוח הצליח, ומעכשיו את לא חולה.
    כל החבר'ה הביעו צער שכל הסיפור הסתבך
    וחרטה וכל החרא, אז למה הם לא מפסיקים לחייך?
    כי השופט הקל את העונש, כי לא צעקת ולא היית בתולה
    החוק היבש לא נרטב אף פעם

    אהבתי

  8. דרור בל"ד הגיב:

    "אך בישראל הפשע המיני לא מבוצע פעם אחת, הוא חוזר על עצמו מספר פעמים גם בתוך בית המשפט, במשחק התפקידים המעוות של הצדק".
    תודה על מאמר חשוב זה ועל הדגשת הכינוי הבוטה, הראוי לו לאותו נבל. שמואלוף ממשיך ומדגיש: "אך הדיון הזה לא יווצר בתוך בית המשפט. ההפך. נאמר שבית המשפט התחשב באחריות של הצבא לפשע, האם באמת יווצר שינוי מערכתי מתוך פסיקה זאת. לא. כנראה שלא. מה שיווצר זה הסרת האחריות מעל המקרבן ופשע נוסף לקורבן".

    בית המשפט בפרט והמערכת המשפטית בכלל הם האחראים העיקריים לחוסר בטחונן של נשים בחורות נערות וילדות. הצבא הציוני מבצע די והותר פשעי מלחמה, אין צורך להוסיף דברים שלא היו ולא נבראו. הצבא הציוני- תמונת הראי של החברה הציונית – מעודד את המצ'ואיזם הציוני ובעקיפין את השלכותיו, על כך אין ויכוח. בורות ורשעות, ולהערכתי גם האידאולוגיה הציונית (מנטרת היהודית והדמוקרטית, הפיכת המקרבן לקורבן) מנציחה את ההתייחסות המשפטית הנוכחית לנפגעות התקיפה המינית. כך קורה כי שלב נתינת העדות, שלב העימות עם התוקף ושלב הפגישה עימו בבית המשפט מתנהל כסכסוך עסקי בין שני צדדים. בסכסוך עסקי מטרת כל הצדדים להגיע לפשרה. במקרי אונס חתירה להסכם פשרה הוא הוא הפשע המיני החוזר על עצמו בבית המשפט.

    פעם אחת ויחידה, בהגיעו לתיאור המתרחש בבית המשפט, מכנה שמואלוף את אפרתי בכינוי שטן: "אפרתי עירער לעליון והחליט להביא פרטים חדשים. ראשית, פרקליטו של השטן התלונן על כך שהמשטרה לא עשתה בדיקת אלכוהול, כאילו שהעובדה ששתה יכולה להסביר את מעשיו הנלוזים".
    פרקליטו של השטן, בכור שטן עו"ד מועמר קדאפי, התלונן כי ארגון אל קאידה שם למרשו סמים בקפה, מה שגרם למרשו להפר את כללי הסדר הטוב. בית המשפט המכובד (בעיני הציונים) והשופטים המכובדים עד מאד דנו בכובד ראש בטענה הנ"ל. פרט למתי שמואלוף, אף לא אחד שם לב לבכייה של המתלוננת. מעניין מה היה קורה לו מרשו של דורס בנו של מישאל חשין היה בא עם טענה דומה. מעניין עוד יותר מה היה קורה אילו מרשו של זה היה בא וטוען, בבית הדין הגבוה לצדק (ע"פ מקורות ציוניים), כי מרשו סבר, עקב השפעת הסם, כי בנו של השופט המכובד חשין הינו מחבל, ולכן דרס אותו. (כל הזכויות שמורות לעו"ד בשאר אסד, במשפטו בהאג).

    אהבתי

  9. 2bigbrowneyes הגיב:

    לכל המגיבים: כולם באמת מאמינים שהוא עשה את זה בהשפעת ההכשרה שהוא קיבל? אף אחד לא קולט שזה תירוץ מצוץ מהאצבע? ואתם משתפים פעולה עם זה, שכל אנס יאשים את הטראומות שלו מהצבא במקום את האופי הדפוק שלו

    אהבתי

  10. Mati Shemoelof הגיב:

    פרסם את זה מחדש ב-המבוקש מס' 2והגיב:

    מאמר שנשאר רלבנטי (אחרי שקראתי את הבוקר את הדברים הנוקבים של רוגל אלפר שמפרקים את המחדל של אילנה דיין

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s