'מימונה' מונוטונית וחד– גונית באשדוד | נהוראי מ' שטרית |

תמונות להקת ''תאפילאלת'' של נהוראי שטרית - 1980 א.jpg
תמונות להקת ''תאפילאלת'' של נהוראי שטרית - 1980 א.jpg

נהניתי מאוד, נפגשתי עם הרבה חברים ותיקים שלא התראיתי איתם עשרות בשנים, התמוגגתי מתוכנית 'האנדלוסית' החדשה המצלצלת יפה לאוזן ומענגת אותה, גם מהטעם של האוכל 'שנחטף' בעמידה על-ידי מאות מוזמנים, נהניתי וזה הכל.

           אבל, התאכזבתי נורא, הזדעזעתי קשות ונבהלתי מהמעמד המרוקאי המובהק, רק למרוקאים ורק המרוקאים משתתפים בו. שומו שמים! אנחנו במאה העשרים- ואחת, למעלה משישים שנה בארץ, בעיר שהיו בה הרבה מרוקאים, שחגגו תוך- כדי בנייתה, את  'המימונה', בצנעה ובפשטות, בינם לבין עצמם. באותו יום של 'המימונה' באשדוד של שנת תשע"א, ביום 26.4.2011, באתי עם חברתי רחל עקב הזמנה שקיבלתי ב- SMS ונדהמתי לנוכח האנדרלמוסיה שהפריעה לאנדלוסיה: היה חסר הרבה אירגון וסדר. אבל, זה לא העיקר, כי אחרי שהתיישבתי, וכמי שתמיד מסתקרן לחקור לדעת עם הוא יושב, היכן ומה טיב האסיפה או האירגון, כל רגע שעבר, גברה בי תחושה מוזרה, כאילו אני באשדוד של שנות ה- 60, שבה היו רק מרוקאים, או בעיקר מרוקאים. 'מימונה' רק למרוקאים? ' מימונה' מטעם ראש העיר הדינמי והאהוד, שמוצאו מרוקאי ותרבותו מרוקאית, אבל משרתו היא כלל- ישראל, תפקידו לכלל הציבור וגם בחירתו הייתה על- ידי כלל תושבי אשדוד ולא רק המרוקאים בה, שהיום כבר אינם מהווים רוב באשדוד!

      לא זו בלבד, שהמעמד אינו מכבד את עצמו ובוודאי את יוזמיו ובראשם ראש העיר דר' יחיאל לסרי. כי ממה נפשך? אתה רוצה להמשיך גם בלב הארץ, מרכז התרבות הישראלית, להיות 'נבדל' מאחרים? אינך רוצה להציג ממנהגיך של 'המימונה', שעליה יש מחלוקת, אם ניתן להתגאות בה כתרבות, לאחרים? במה צריך לבחור? להתבדל גם כאשר יש בידיך האפשרויות וההזדמנות לשתף אחרים בתרבותך? או להמשיך בהתערות החברה, שכל המרוקאים יהיו ישראלים מובהקים וכל הישראלים ייהנו ממנהגי העדה? המעמד הזכיר לי סיור גדול שערכתי בשנות ה- 70 כדי לאסוף חומר על המרוקאים ויוצאי צפון אפריקה בכלל, שהיו במשך שנותיהם הראשונות, באוהלים, בפחונים, במעברות, במושבים ואחר-כך בעיירות: בדרום ובצפון. לא היה מקום שלא פקדתי אותו וישבתי בו עם יוצאי מרוקו ותוניסיה, תיעדתי וצילמתי את אנשים ומקומות. אבל העיקר: המעמד אז הזכיר לי מעמד 'המימונה' באשדוד בשנה זו: הכל היה מרוקאי! גם האנשים, גם המינהגים וגם החיים. בספר שכתבתי אחר-כך, לא היססתי לכתוב שזו אינטגרציה נוראה. כי נתנו לאנשים לעבור ממקום למקום וממעמד למעמד, מסוג מגורים אחד לסוג מגורים אחר, להתבשל במיץ שלהם, ובכך לא הייתה התערות בחברה, לא הייתה התערבות בנעשה בחיי המדינה, ויוצאי מרוקו המשיכו לחיות את חייהם, ברוך השם, כפי שהם, או נכון יותר כפי שהורו להם, או כפי שהיו כמרוקאים. באשדוד המודרנית, הגדולה, המתקדמת, זה לא המקרה, וכולם חיים עם כולם ומעורבים בתרבות כולם.

שתי נשים מהלהקה של נהוראי עם לבוש עתיק
שתי נשים מהלהקה של נהוראי עם לבוש עתיק

2.

אבל, שוב זה אבל גדול, מה שהיה השנה, ולמרבה האירוניה, אמרו שכך היה במשך חמש שנים אחרונות, זה לא צריך להיות כך ואסור שיהיה כך! חגיגות מכל סוג ומין שהוא, הן לכולם ובפרט כאשר מאורגנות על-ידי מוסד ציבורי ומקופה ציבורית: כל התושבים, או אפילו יותר אשכנזים ועדות אחרות, צריכים לחגוג במימונה זו ולהיות שותפים למעמד של המשתתפים בשיח, בברכות, יותר מהמרוקאים באשדוד. אפשר גם להזמין אנשי תרבות מבחוץ, היינו מערים אחרות, כי אין ספק שברבות השנים החגיגות של העדות השונות, יעורבו ויעורבבו בחגיגות שונות אחרות ותתהווה תרבות אחת גדולה לתפארת ישראל.

בפאנל של המתדיינים על החגיגות והתרבות, השתתפו רק מרוקאים, או בעיקר מרוקאים, כמו פרופ' משה בר-אשר (בן- הרוש), פרופ' סמי שלום שטרית, פרופ' שלמה בן- עמי ואחרים, שדיברו, שוב  על המרוקאים ורק על תנועות המחאה של המרוקאים בישראל, שכפי שידוע, הם תמיד הובילו עם כושר מנהיגות מעולה את המאבקים. השאלה היא, אם ביום זה צריך לדבר בכלל על דברים אלה, שהרבה הרבה 'מרוקאים' כמו כותב מלים אלה, אינם חושבים בכלל שכך צריך. גם אם צריך, זה לא היום, זאת לא הבמה וזה לא המעמד. פרופ' סמי שטרית הציע ואיחל להקמת אוניברסיטה באשדוד וזכה למחיאות כפיים ובצדק, למה? כי יבוא יום וזה יקום גם באשדוד. רק דבר אחד נשכח מהדובר ואיש לא העיר על- כך: אוניברסיטה מקימים לכלל התושבים ולא רק למרוקאים, שרק הם, היו באולם של המימונה באשדוד. זה ברור מאליו?

הרב שלמה עמר הנכבד, המרוקאי, בא לברך את המרוקאים בני- עדתו! נו! למה לא הרב האשכנזי, שגם יברך וגם יתרשם מאחד המינהגים, ואם תרצו, מחלק מתרבותה של עדה גדולה ומפוארת במרוקו. מי עוד היה 'לא מרוקאי' ? אף אחד! ראש העיר מרוקאי, סגנו מרוקאי, הרב מרוקאי, הדוברים מרוקאים ורוב הקהל בחגיגות היה מרוקאי. סליחה, שכחתי, שגם התזמורת האנדלוסית, מרוקאית…מזל שיש כמה נגנים רוסים שלמדו לנגן 'מרוקאית', כי אין מספיק נגנים מהעדה, או לא דאגו להכשיר דור חדש, שיהיו יחד עם נגנים רוסים, הודים, פרסים, עירקים וכולם עם כולם…כי גם בתחום זה, הגיע זמן לשתף ולערב את כולם. עד מתי, אחרי שישים שנה, לחכות עוד כדי להיות מעורבים עמוק בכל הנעשה בישראל: תרבות והשכלה.

לסיום כתבה או מאמר, תלוי בשיוך החומר, אני מודה שאני מעריך את ראש העיר דר' יחיאל לסרי, שהיה לי הכבוד להיות בברית שלו במרוקו, בעיר 'קסאר-אסוק', שבה שימשתי בתפקיד בכיר והתיידדתי עם משפחת לסרי שם. משפחת רבנים ותלמידי חכמים. וזו הזדמנות להזכיר את הרב אברהם לסרי, שהיה גם סופר סתם שהוא דודו או קרובו של ראש העיר. מה שכתבתי כאן היא לא ביקורת כי-אם איכפתיות, הערות בונות ולא עוקצנות לשמה. כי אני לא תושב אשדוד כבר למעלה משלושים שנה, ומתל-אביב אני משקיף היטב על הנעשה בכל מקום ורואה נכוחה את הדברים באור בהיר מאוד. פרופ' סמי שטרית, שגם עליו הערתי, הוא הבן של הסופר נהוראי מ' שטרית, זה עבדכם הנאמן, כותב מלים אלה. תקבלו איפוא ברוח טובה את הדברים ותתייעצו אם יש מקום לתקן את הטעון תיקון.

*

האסופה "לא נעזוב" בהוצאת סולידריות שייח ג'ארח ואקטיבסטילס מוצעת למכירה ב"תולעת ספרים" בכיכר רבין (ת"א) בעשרה שקלים בלבד. נצלו עוד היום את האפשרות לקבל חוברת דו לשונית עם תצלומים יפיפיים של אקטיבסטילס. התמורה תעבור לתנועת סולידריות שייח ג'ארח.

*

נותרו לי מספר עותקים מספרי האחרון "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים". מי שרוצה עותק יכול לתרום עשרים וחמישה שקלים (ויותר באמצעות הפייפאל) ואשלח לכתובת שתציינו את הספר.

שבת שלום.

פורסם על ידי Mati Shemoelof

Mati Shemoelof was born in 1972 in Haifa. He is a poet, editor, and writer. He graduated with honors from the University of Haifa where he studies Film and History. He has published seven poetry books so far. The last of these was published in Germany in 2019 in a bilingual edition "Baghdad | Haifa | Berlin", published by Aphorismha Verlag [Berlin]. His first article book “An eruption from the east: Re visiting the emergence of the Mizrahi artistic explosion and it's imprint on the Israeli cultural narrative 2006-2019“ was published on “Iton 77” publishers in Israel (2020).

2 תגובות בנושא “'מימונה' מונוטונית וחד– גונית באשדוד | נהוראי מ' שטרית |

  1. שלום,
    במקרה נחשפתי לאתר שלך וזו לי פעם ראשונה שאני שומע את שמך.
    אתה מתלונן כי "חג המימונה" לא נעשה חג יותר רחב וציבורי, אלא נשאר מרוקאי, וכמה אשכנזים באים לצפות מהצד/מלמעלה איך ה-natives, חוגגים.
    אני, מתנצל על בורותי, לא מבין מה תכליתו של ה"חג" הזה, חוץ מעוד דרך של התבדלות העדה. האם לא הגיע הזמן לבטלו? האם לא הגיע הזמן לטשטש מנהגים עדתיים כדי שנפסיק סוף סוף להתחשבן חשבונות בין עדתיים ונהיה יותר הומוגניים?
    דעתי כי על מנהיגי העדה לחתור להתמזגות מלאה. כמו שהדור השלישי כבר איננו יודע ערבית. (כמו שהדור השלישי גם לא יודע אידיש) כך יש לטשטש הבדלים ולהעצים את המשותף.
    יום העצמאות, שחל בסמוך למימונה, מתחוור על ידה. כי מרוב חגים לא רואים כלום. בטלו את המימונה והעבירו את המרץ והשימחה ליום העצמאות.
    מספיק לנו החגים הדתיים+לאומיים.

    אהבתי

  2. אני עונה על-אף שלא מקובל עלי שמי שכותב ביקורת או הערות, לא מזדהה בשמו:
    לאלמוני שלום, כוונתי במאמר זה, היא בדיוק נמרץ מה שכתבתי: כל חג מכל סוג שהוא: לאומי, דתי, כללי, עדתי, קבוצתי, צריך להיות בשביל כולם, על-אחת כמה, כאשר הוא מאורגן וממומן מקופה ציבורית. אני מסכים איתך חלקית בעניין המימונה, אבל רק בגלל שהוא יותר מדי ראוותני, המוני ונדוש…שכל שנה אותם דברים ואין בו חידוש, כאשר אני כבעל יידע רב בנושא, יודע, שאפשר לחגוג אותו אחרת עם הרבה מוטיבים תרבותיים לעילא ולעילא…וזו בדיוק טענתי, כאשר לא עושים אותו משפחתית וגם לא משתפים בו הרבה מכל עמך ישראל.
    נהוראי

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: